ביאור:דניאל ב כז

דניאל ב כז: "עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא, וְאָמַר: רָזָא, דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל, לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּאעָ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - עוֹנֶה דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: הָרָז אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ב כז.


רָזָא, דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל, לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּאעָעריכה

לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּעריכה

המלך הסכים להקשיב לדניאל, אבל דרש שני דברים: "לְהוֹדָעֻתַנִי (1) חֶלְמָא דִי חֲזֵית (2) וּפִשְׁרֵהּ" (ביאור:דניאל ב כו).
דניאל מסרב להתחייב והוא מתחיל בסנגוריה על חכמי בבל.

הָרָז אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְעריכה

דניאל מכריז שהמלך דורש לגלות לו "רָז" - סוד. אין ספק שאדם לא יכול לדעת סוד במוחו של המלך.

דניאל אוסף את כל בעלי המקצועות שיועצים למלך: "חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין", וטוען שלמרות מקצועם המכובד, ויכולתם לעזור למלך, על הרז הזה הם לא יכולים לחוות דעה, ולכן אין לפגוע בהם.

המלך כבר שמע את הדעה הזאת כאשר הכשדים אמרו לו: "אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד, כָּל-עֻמַּת שֶׁכָּל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט, דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁאַל מִכֹּל חַרְטֹם, אַשָּׁף וְכַשְׂדִּי. וְהַדָּבָר אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל כָּבֵד הוּא, וְאַחֵר אַיִן אֲשֶׁר יַגִּידֶנּוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵין מְדוֹרָם עִם בָּשָׂר" (ביאור:דניאל ב י-יא), ואז הוא כעס עליהם ולא הסכים לטענתם, ככתוב: "כָּל עֻמַּת זֶה הִתְאַנַּף הַמֶּלֶךְ וְקָצַף מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְהַאֲבִיד אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (ביאור:דניאל ב יב).

דניאל השמיט את "הַכַּשְׂדִּים" ברשימת היועצים, כדי לא להזכיר למלך שהוא כבר שמע את הטענה הזאת וסרב לקבל אותה. דניאל מתעלם מהבעיה שהמלך מעלה, שלפי חוק חמורבי מספר 2 אדם שטוען שהוא קוסם או מכשף ואינו יכול בקסמיו להוכיח זאת, דינו מוות בקפיצה למים. סביר שדניאל אף פעם לא טען שהוא קוסם או מכשף, ולכן למעשה החוק לא חל עליו, והוא נחשב לחכם בלבד שאינו מסוגל לדעת מה החלום שראה המלך.

דניאל לא חשש לטעון זאת, כי ממילא 'הדת' יצאה להרוג את חכמי בבל, ופקודה נוספת לא תשנה את המצב.

היה חשוב לדניאל לטעון שאמנם הוא, האיש, יענה למלך, אבל זה לא הוא שמדבר ומגלה את הסוד, אלא אלוהים שבשמים, ודניאל הוא רק הצינור מאלוהים למלך נבוכדנצר הגדול.

תגובת המלךעריכה

שתיקה. המלך לא עצר את דניאל ולא התחיל לכעוס.
המלך רצה פתרון, והבין שדניאל הוא היחיד שמסוגל לעזור לו.
וגם הבין שדניאל התנדב לעזור, ולקח סיכון, ומזה המלך הבין שיש לדניאל פתרון, שלפחות דניאל מאמין שזה פתרון שישמח את המלך.