ביאור:דניאל ב ו
דניאל ב ו: "וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֹן, מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי, לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֹנִי."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וְאִם אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּ, מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת וְכָבוֹד רַב תְּקַבְּלוּ מִלְּפָנַי; אֶלָּא אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ הַגִּידוּ לִי.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ב ו.
וְאִם אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּ עריכה
המלך חלם חלום שהפחיד אותו, אולם הוא שכח מה הוא חלם. הוא קרא לקוסמים, למכשפים ולחכמים.
המלך דורש מהיועצים האלה להגיד לו מה הוא חלם ומה הפתרון של החלום.
פרעה לפחות אמר ליוסף מה הוא חלם, וכך יוסף היה יכול לבנות את הפתרון לסכנת הרעב, שאלוהים עמד להביא.
אולם כאן היועצים לא יודעים מה להגיד.
מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת וְכָבוֹד רַב תְּקַבְּלוּ מִלְּפָנַי עריכה
המלך איים על היועצים השותקים שהוא יעשה מהם "נְתָחִים תֵּעָשׂוּ, וּבָתֵּיכֶם אַשְׁפָּה יוּשָׂמוּ" (ביאור:דניאל ב ה), ואם הם יספרו לו את החלום והפתרון, הוא יתן להם "מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת וְכָבוֹד רַב תְּקַבְּלוּ מִלְּפָנַי".
כל שהוא יתן זה בר חלוף. את המתנות והכבוד הוא יכול לקחת מהם חזרה כהרף עין. בשבילו הם היו כמו משרתים חרופים, וחייהם נתונים בכפו.
ניתן להבין שהוא חשב את עצמו לאלוה כל-יכול, ויש לו רשות לעשות כרצונו. הוא העלה אנשים שטענו שהם קוסמים ומכשפים לדרגה בכירה, ועכשו הוא דורש שהם יוכיחו שהם ראויים לכבוד, או שהוא יהרוג אותם כשקרנים, נוכלים, ורמאים.
בהמשך, נראה שדניאל הבין שהמלך שכח את החלום, והשתמש בשאיפות הגדלות של המלך, כדי להמציא לו חלום מפחיד ומרשים, שמביא כבוד, הצלחה ושפע למלך בבל, וכך הוא הציל את עצמו ואת שאר היועצים.