ביאור:דניאל ב לז

דניאל ב לז: "אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא, מֶלֶךְ מַלְכַיָּא, דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא, מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אַתָּה הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה, אֶת הָעֹז וְאֶת הַתֹּקֶף וְאֶת הַכָּבוֹד.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ב לז.


אַתָּה הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִיםעריכה

פתיחהעריכה

היינו מצפים שבפתיחה דניאל יודיע למלך 'אתה הוא ראש הזהב ...', אולם דניאל מתחיל בדברי כבוד עליונים.

דניאל מודיע למלך, שבעייניו המלך הוא "הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים". אתה הוא ראש וראשון לכל המלכים. דניאל נותן כבוד אדיר למלך, אבל מיד מגביל את הכבוד.

אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִםעריכה

המילה "אֱלֹהִים" היא צורת רבים של אלוה. לנו ברור שיש אלוה אחד בלבד, אבל בגלל גודלו האין סופי הוא מופיע ברבים, בלתי מוגבל.

כאן דניאל משתמש במילים "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", ולנו נראה שדניאל מתכוון לאלוהי ישראל. אולם אין ספק שאלוהי ישראל הוא גם האלוהים של כל היקום, ואינו מוגבל לעזור ולשרת רק את בני ישראל. המלך שמע את צורת הרבים של "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", ואצלו זה כלל את כל אלי בבל, ששכנו בשמים.

בסוף הפתרון של דניאל, כאשר דניאל אומר: "יָקִים אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מַלְכוּת" (ביאור:דניאל ב מד), ברור שמדובר באל אחד, האלוהים שיצר את עם ישראל ולימד אותו את תורתו, ואכן המלך נבוכדנצר מכיר ש"אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" הוא רק האל הזה, ואומר לדניאל: "אֱמֶת כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים" (ביאור:דניאל ב מז), במשמעות - אלוהיכם הוא מעל כל האלים האחרים. המלך לא עשה את הצעד האחרון בו הוא מודה שאין אלים אחרים, אלא רק אלוה אחד.

אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה, אֶת הָעֹז וְאֶת הַתֹּקֶף וְאֶת הַכָּבוֹדעריכה

דניאל מודיע למלך, אמנם אתה מלך המלכים, ויש לך כל העוז והכבוד, אבל כל זה בא לך מאלוהי השמים.

גם אתה כפוף לאלוהים.

סביר שהמלך האמין שההצהרה הזאת היא נכונה וצודקת. הוא זכה בכוח בזכות אלוה שבשמים.
לא בטוח שדניאל והמלך חשבו על אותו אלוהים. גם אלוהי בבל היו בשמים ממעל.

דניאל בצורה זאת כופה על המלך לקבל את דבריו, כשם שהמלך קיבל את החלום שדניאל סיפר לו. דניאל טוען: 'אלוהים העניק לי את החלום' ואני משרת את אלוהים לספר לך את הפתרון.