קטגוריה:דברים טו יט

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.

מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך [ולא תגוז בכור צאנך], מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה.

אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.

אשר יולד. (בכורות קט וש"נ) פרט ליוצא דופן.

בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' א-להיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת"ל כל הבכור.

מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן יוצאין) [ויוצא] לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, ש(אינם) נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה!

לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] מנין? תלמוד לומר: בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש (לה') [ולא תעבוד ולא תגוז].

(ערכין כט) [תקדיש לה' אלהיך]. ר' שמעון [נ"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש, וכתוב אחד אומר (ויקרא כז, כו) לא יקדיש! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח (הקדש). יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח? [תלמוד לומר בכור: מה בכור הקדש מזבח, אף כל הקדש מזבח].

או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו: מה בכור מיוחד, (שהם) [שהוא] קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש, לא תעבוד בבכור שורך. לא יצא בכור אלא ללמד: מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.

[לא תעבוד וגו'.] ר' יהודה אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בשל אחרים. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז בשל אחרים.

ר' שמעון אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז פטר חמור.

(חולין קלז וש"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [בעבודה!

והוא הדין] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]!

ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעלי מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה!

והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך וגו').