ויקרא כה כט: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ, יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא[לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו, לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל".

(ויקרא כה לא): "וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב, עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב; גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא".

מדוע בית מושב עיר חומה אינו יוצא ביובל, ובתי החצרים כן יוצאים ביובל?

לדעתי יש כאן איזון עדין בין בעלות ה' לבין בעלות האדם.

"והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי הארץ" - הקרקע שייכת לה', הוא יצר אותה לבדו ללא שותפות של בני אדם, ולכן אסור לאף אדם לקחת בעלות עליה לצמיתות.

מצד שני, חפצים מטלטלים כמו דלת או חלון הם מעשה ידי אדם, ולכן הם שייכים לצמיתות למי שיצר אותם.

בית נמצא בנקודת התפר - מצד אחד, הוא צמוד לקרקע שהיא מעשה ידי ה', ומצד שני, המבנה עצמו הוא מעשה ידי אדם.

לכן:

• בית חצרים - בית בעיר ללא חומה, בית עם חצר, התופס בדך-כלל הרבה קרקע, נחשב כמו קרקע, ויוצא ביובל;
• אבל בית מושב עיר חומה תופס יחסית מעט קרקע, רובו עבודה אנושית, ולכן הוא נחשב בבעלות אדם כמו כל חפץ.

החומה היא מהותית - היא תוחמת ומגבילה את האיזור שבו מצוות היובל לא חלה. מצוות היובל חלה בכל הארץ, חוץ מבאיזורים קטנים תחומים ומוגדרים היטב.

ספר ויקרא פרק כה כתוב:

(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

בתי החצרים כמו בית לאיכרים לעובדי האדמה הישנים בשדות הם ללא מבנה מגודר לאמור פרוץ וכל אחד יכול להכנס לכן זה נחשב חלק מן השדה עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא

-- daian moshe, 2012-05-09 16:04:14