ביאור:ויקרא כה יד




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא כה יד.

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו.

-- ויקרא כה, יד

אַל תּוֹנוּעריכה

בקטע אחד פעמים חוזרים על אזהרה זו, למה?

או שרצו להסביר שלא מדובר רק בבן משפחה, כאח, אלא בכל עמית. אולם גם הסבר זה חסר, כי הרבה פעמים לאחר ההסכם מגלה צד אחד את טעותו, וכל קשרי המשפחה או חברות יפוגו.
לפעמים הקונה או המשכיר יש בידו מידע על יתרונות או חסרונות הקרקע וגודל היבול הצפוי. על הקונה והמוכר מוטלת החובה לא להונות ולנהוג בצורה הגונה. ההונאה תתגלה במשך הזמן, ואז יהיה קל לבית המשפט לפסוק נגדם, כי פעמים הם הוזהרו.
לקונה ולמוכר יש סיבה להיות הגונים, כי אם הם יריבו הקונה לא יקבל חוזה חדש, גם מבעלי אדמות אחרות, ואדמתו של המוכר תפגע בהזנחה ואפילו לאחר היובל יהיו לו הוצאות גדולות להחזיר את הקרקע לקדמותה.

הרמב"ם (במשנה תורה, ספר קניין, הלכות מכירה, פרקים י"ב-י"ד) מסביר שהציווי הראשון עוסק בהונאת ממון (קרי: רמאות בענייני כספים, מה שאנחנו מכנים כיום "הונאה", וראו רמב"ם הלכות מכירה יב א), בעוד שהציווי השני עוסק בהונאת דברים (היום היינו קוראים לזה העלבה, גרימת צער, וראו רמב"ם הלכות מכירה יד יב). אלה הם שני סוגים של הונאה, ולכן האזהרה מפניהם נאמרה בשני פסוקים שונים. לדעת הרמב"ם הונאת דברים חמורה מהונאת ממון: בהונאת ממון ניתן להפעיל אמצעי אכיפה שונים, בתי משפט והוצאה לפועל, אבל הונאת דברים איננה ניתנת לאכיפה והיא "דבר המסור ללב", ומשום כך נאמר בפסוק י"ז "ויראת מאלוקיך" - זהו דבר שבו אין פחד מדיני אדם, אבל אדם צריך לחשוש מדיני שמים (רמב"ם הלכות מכירה יד יח).

אִישׁ אֶת אָחִיועריכה

תוספת זו היא מיותרת מאוד, ומעליבה. הן לא נכתב: "לא תרצח איש את אחיו" אלא "לא תרצח".
האם להונאה היה צורך להוסיף הגבלה זו?
האם הכוונה שמותר להונות אדם אשר אינו אח ורע?
האם הכוונה שאסור להשכיר את האדמה לזרים?
ובכלל, הן לא נאמר שאין לשקר, אלא רק אין לשקר במשפט או בעדות בשבועה. האם גם שם הותר לשקר כאשר העניין אינו לפני בית משפט?