פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בהר סיני" - מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה (ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני כך שנויה בת"כ ונ"ל שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבת לה'" - לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יהיה לארץ" - לשדות ולכרמים

"לא תזמר" - שקוצצין זמורותיה ותרגומו לא תכסח ודומה לו (ישעיהו לג) קוצים כסוחים (תהלים פ) שרופה באש כסוחה

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את ספיח קצירך" - אפילו לא זרעתה והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר הוא קרוי ספיח

"לא תקצור" - להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל

"נזירך" - שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם

"לא תבצר" - אותם אינך בוצר אלא מן המופקר

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיתה שבת הארץ וגו'" - אע"פ שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך

"שבת הארץ לכם לאכלה" - (ת"כ) מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור

"לך ולעבדך ולאמתך" - (ת"כ) לפי שנאמר (שמות כג) ואכלו אביוני עמך יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן

"ולשכירך ולתושבך" - (ת"כ) אף הנכרים

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולבהמתך ולחיה" - אם חיה אוכלת בהמה לא כ"ש שמזונותיה עליך מה ת"ל ולבהמתך מקיש בהמה לחיה כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית (ת"כ תענית ו)

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבתת שנים" - שמטות שנים יכול יעשה שבע שנים רצופות שמטה ויעשה יובל אחריהם ת"ל שבע שנים שבע פעמים הוי אומר כל שמטה ושמטה בזמנה (ת"כ)

"והיו לך ימי שבע וגו'" - מגיד לך שאע"פ שלא עשית שמטות עשה יובל לסוף מ"ט שנה ופשוטו של מקרא יעלה לך חשבון שנות השמטות למספר מ"ט

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעברת" - לשון (שמות לו) ויעבירו קול במחנה לשון הכרזה

"ביום הכפורים" - (ת"כ) ממשמע שנאמר ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור לחדש א"כ למה נאמר בעשור לחדש אלא לומר לך תקיעת עשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקדשתם" - (ת"כ) בכניסתה מקדשין אותה בב"ד ואומרים מקודשת השנה

"וקראתם דרור" - לעבדים בין נרצע בין שלא כלו לו שש שנים משנמכר (ר"ה ט) א"ר יהודה מהו לשון דרור כמדייר בי דיירא וכו' שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים

"יובל הוא" - שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה ומה שמה יובל שמה על שם תקיעת שופר

"ושבתם איש אל אחזתו" - שהשדות חוזרות לבעליהן

"ואיש אל משפחתו תשובו" - לרבות את הנרצע

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יובל הוא שנת החמשים שנה" - מה ת"ל לפי שנאמר וקדשתם וגו' כדאיתא בר"ה ובת"כ

"את נזריה" - את הענבים המשומרים אבל בוצר אתה מן המופקרים כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל נמצאו שתי שנים קדושות סמוכות זו לזו שנת מ"ט שמטה ושנת החמישים יובל

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדש תהיה לכם" - (ת"כ) תופסת דמיה כהקדש יכול תצא היא לחוליןיט ת"ל תהיה בהוויתה תהא

"מן השדה תאכלו" - (ת"כ) על ידי השדה אתה אוכל מן הבית שאם כלה לחיה מן השדה אתה צריך לבער מן הבית כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תשובו איש אל אחזתו" - והרי כבר נאמר ושבתם איש אל אחזתו אלא לרבות המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי תמכרו וגו'" - לפי פשוטו כמשמעו ועוד יש דרשה מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך ת"ל או קנה מיד עמיתך

"אל תונו" - (ת"כ ב"מ נח) זו אונאת ממון

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במספר שנים אחר היובל תקנה" - זהו פשוטו ליישב המקרא על אופניו על האונאה בא להזהיר כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה הרי נתאנה מוכר לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן וזהו שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו ור"ד (ערכין כ) מכאן שהמוכר שדהו אינו רשאי לגאול פחות משתי שנים שתעמוד שתי שנים ביד הלוקחו מיום ליום ואפילו יש שלש תבואות באותן שתי שנים כגון שמכרה לו בקמותיה ושני אינו יוצא מפשוטו כלומר מספר שנים של תבואות ולא של שדפון ומעוט שנים שנים

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תרבה מקנתו כג" - תמכרנה ביוקר

"תמעיט מקנתו" - תמעיט בדמיה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא תונו איש את עמיתו" - (ת"כ) כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישבתם על הארץ לבטח" - שבעון שמטה ישראל גולים שנאמר (ויקרא כו) אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמטות שבטלו היו

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתנה הארץ וגו' וישבתם לבטח עליה" - שלא תדאגו משנת בצורת

"ואכלתם לשבע" - אף בתוך המעים תהא בו ברכה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא נאסף" - אל הבית

"את תבואתנו" - כגון יין ופירות האילן וספיחין הבאים מאליהם

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לשלש השנים" - למקצת הששית מניסן ועד ר"ה ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשון ויקצרו בניסן

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד השנה התשיעית" - עד חג הסכות של תשיעית שהיא עת בוא תבואתה של שמינית לתוך הבית שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות ובתשרי הוא עת האסיף לבית ופעמים שהיתה צריכה לעשות לארבע שנים בששית שלפני השמטה השביעית שהן בטלין מעבודת קרקע שתי שנים רצופות השביעית והיובל ומקרא זה נאמר בשאר השמטות כולן

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והארץ לא תמכר" - (ת"כ) ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל שלא יהא הלוקח כובשה

"לצמתת" - לפסיקה למכירה פסוקה עולמית

"כי לי הארץ" - (ת"כ) אל תרע עיניך בה שאינה שלך

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובכל ארץ אחזתכם" - (ת"כ) לרבות בתים ועבד עברי ודבר זה מפורש בקידושין בפרק א' (דף כא) ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי ימוך אחיך ומכר" - (ת"כ) מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני

"מאחזתו" - ולא כולה למד דרך ארץ שישייר שדה לעצמו

"וגאל את ממכר אחיו" - (ת"כ) ואין הלוקח יכול לעכב

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש כי לא יהיה לו גואל" - (קידושין שם ת"כ) וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחשב את שני ממכרו" - כמה שנים היו עד היובל כך וכך ובכמה מכרתיה לך בכך וכך עתיד היית להחזירה ביובל נמצאת קונה מספר התבואות כפי חשבון של כל שנה אכלת אותה שלש שנים או ארבע הוצא את דמיהן מן החשבון וטול את השאר וזהו

"והשיב את העודף" - בדמי המקח על האכילה שאכל ויתנם ללוקח

"לאיש אשר מכר לו" - המוכר הזה שבא לגאלה

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"די השיב לו" - (ערכין ל) מכאן שאינו גואל לחצאין

"עד שנת היובל" - (ת"כ) שלא יכנס לתוך אותה שנה כלום שהיובל משמט בתחלתו

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בית מושב עיר חומה" - בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושוע בן נון (ת"כ).

"והיתה גאלתו" - לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה - הוצרך לפרש בזה שהוא חילוף, שאם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, ולאחר מכאן אינו גואלה.

"והיתה גאלתו" - של בית.

"ימים" - ימי שנה שלימה קרויים ימים, וכן (בראשית כד): "תשב הנערה אתנו ימים".

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקם הבית וגו' לצמיתת" - יצא מכחו של מוכר, ועומד בכחו של קונה.

"אשר לא חמה" - לו קרינן, אמרו רז"ל: אף-על-פי שאין לו עכשיו, הואיל והיתה לו קודם לכן.

ו"עיר" נקבה היא, והוצרך לכתוב לה, אלא מתוך שצריך לכתוב לא בפנים, תקנו לו במסורת, זה נופל על זה.

"לא יצא ביובל" - אמר רב ספרא: (אף) אם פגע בו יובל בתוך שנתו, לא יצא.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובתי החצרים" - כתרגומו, "פצחי'", עיירות פתוחות מאין חומה. ויש הרבה בספר יהושוע (יהושע יג): "הערים וחצריהם", (בראשית כה): "בחצריהם ובטירותם".

"על שדה הארץ יחשב" - הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל, ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו.

"גאלה תהיה לו" - מיד אם ירצה, ובזה יפה כוחו מכוח שדות, שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים (תורת כהנים).

"וביובל יצא" - בחינם.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וערי הלוים" - ארבעים ושמונה עיר שנתנו להם.

"גאלת עולם" - גואל מיד, אפילו לפני שתי שנים, אם מכרו שדה משדותיהם הנתונות להם באלפים אמה סביבות הערים.

או, אם מכרו בית בעיר חומה, גואלין לעולם, ואינו חלוט לסוף שנה.

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר יגאל מן הלוים" - ואם יקנה בית או עיר מהם - "ויצא ביבל" אותו "ממכר" של "בית" או של "עיר", וישוב ללוי שמכרו, ולא יהיה חלוט כשאר בתי ערי חומה של ישראל. ו"גאולה" זו לשון מכירה.

דבר אחר: לפי שנאמר "גאולת עולם תהיה ללוים", יכול לא דיבר הכתוב אלא בלוקח ישראל שקנה בית בערי הלוים, אבל לוי שקנה מלוי יהיה חלוט? תלמוד לומר: "ואשר יגאל - מן הלוים": אף הגואל מיד לוי גואל גאולת עולם. "ויצא ממכר בית" הרי זו מצוה אחרת: ואם לא גאלה - יוצאה ביובל, ואינו נחלט לסוף שנה כבית של ישראל.

"כי בתי ערי הלוים היא אחזתם" - לא היה להם נחלת שדות וכרמים, אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות, כדי שלא יופקעו נחלתם מהם.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושדה מגרש עריהם לא ימכר" - מֶכֶר גִּזְבָּר, שאם הקדיש בן לוי את שדהו ולא גאלה, ומכרה גזבר - אינה יוצאה לכהנים ביובל כמו שנאמר בישראל (במדבר כז): "ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד"; אבל בן לוי גואל לעולם.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והחזקת בו" - אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה למשאוי שעל החמור עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו

"גר ותושב" - אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשך ותרבית" - חד שווינהו רבנן ולעבור עליו בשני לאוין

"ויראת מאלהיך" - לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו הוצרך לומר ויראת מאלהיך (ב"מ סב) או התולה מעותיו בנכרי כדי להלוותם לישראל ברבית הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו לכך הוצרך לומר ויראת מאלהיך

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר הוצאתי וגו'" - והבחנתי בין בכור לשאינו בכור אף אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם ד"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ ע"מ שתקבלו עליכם מצותי אפי' הן כבדות עליכם

"לתת לכם את ארץ כנען" - בשכר שתקבלו מצותי

"להיות לכם לאלהים" - (ת"כ) שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל היוצא ממנה כעובד ע"א

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עבודת עבד" - עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כשכיר כתושב" - עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו

"עד שנת היבל" - אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאו

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוא ובניו עמו" - אמר רבי שמעון אם הוא נמכר בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו

"ואל אחזת אבותיו" - (ת"כ מכות יב) אל כבוד אבותיו ואין לזלזלו בכך

"אחזת" - חזקת

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי עבדי הם" - (ת"כ) שטרי קודם

"לא ימכרו ממכרת עבד" - בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תרדה בו בפרך" - מלאכה שלא לצורך כדי לענותו אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך עדור תחת הגפן עד שאבוא שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו ואומר אני לו שהוא לצורך הרי הדבר הזה מסור ללב לכך נאמר ויראת

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועבדך ואמתך אשר יהיו לך" - א"ת אם כן במה אשתמש בעבדי איני מושל בז' אומות איני נוחל שהרי הזהרתני (דברים כ) לא תחיה כל נשמה אלא מי ישמשני

"מאת הגוים" - הם יהיו לך לעבדים

"אשר סביבתיכם" - ולא שבתוך גבול ארצכם שהרי בהם אמרתי לא תחיה כל נשמה

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגם מבני התושבים" - (קידושין סז) שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד

"מהם תקנו לט" - אותם תקנו

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והתנחלתם אתם לבניכם" - החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם ולא יתכן לפרש הנחילום לבניכם שא"כ היה לו לכתוב והנחלתם אותם לבניכם

"והתנחלתם" - כמו והתחזקתם

"איש באחיו" - להביא נשיא בעמו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרך

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יד גר ותושב" - גר והוא תושב כתרגומו ערל ותותב וסופו מוכיח ונמכר לגר תושב

"וכי תשיג יד גר ותושב עמך" - מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך

"ומך אחיך עמו" - מי גרם לו שימוך דבוקו עמו ע"י שלמד ממעשיו

"משפחת גר" - (קידושין כ ב"מ עא) זהו עכו"ם כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לע"א עצמה להיות לה שמש ולא לאלהות אלא לחטוב עצים ולשאוב מים

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גאולה תהיה לו" - מיד אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעובדו עד היובל שהרי ביובל יצא כמו שנא' למטה ויצא בשנת היובל ובנכרי שתחת ידך הכתוב מדבר ואעפ"כ לא תבא עליו (ב"ק קיג) בעקיפין מפני חלול השם אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה ינכה לו הנכרי מן דמיו אם היו עשרים שנה משנמכר עד היובל וקנאו בעשרים מנה נמצא שקנה הנכרי עבודת שנה במנה ואם שהה זה אצלו חמש שנים ובא ליגאל ינכה לו חמשה מנים ויתן לו העבד ט"ו מנים וזהו והיה כסף ממכרו במספר שנים

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כימי שכיר יהיה עמו" - חשבון המגיע לכל שנה ושנה יחשוב כאלו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם עוד רבות בשנים" - עד היובל

"לפיהן" - הכל כמו שפירשתי

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ירדנו בפרך לעיניך" - כלומר ואתה רואה

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם לא יגאל באלה" - באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש

"הוא ובניו עמו" - הנכרי חייב במזונות בניו

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי לי בני ישראל עבדים" - שטרי קודם

"אני ה' אלהיכם" - כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה