רש"י על ויקרא כה
<< · רש"י על ויקרא · כה · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ד
פסוק ה
"לא תקצור" - להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל
"נזירך" - שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם
"לא תבצר" - אותם אינך בוצר אלא מן המופקרפסוק ו
"שבת הארץ לכם לאכלה" - (ת"כ) מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור
"לך ולעבדך ולאמתך" - (ת"כ) לפי שנאמר (שמות כג) ואכלו אביוני עמך יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן
"ולשכירך ולתושבך" - (ת"כ) אף הנכריםפסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
"וקראתם דרור" - לעבדים בין נרצע בין שלא כלו לו שש שנים משנמכר (ר"ה ט) א"ר יהודה מהו לשון דרור כמדייר בי דיירא וכו' שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים
"יובל הוא" - שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה ומה שמה יובל שמה על שם תקיעת שופר
"ושבתם איש אל אחזתו" - שהשדות חוזרות לבעליהן
"ואיש אל משפחתו תשובו" - לרבות את הנרצעפסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
"לצמתת" - לפסיקה למכירה פסוקה עולמית
"כי לי הארץ" - (ת"כ) אל תרע עיניך בה שאינה שלךפסוק כד
פסוק כה
"מאחזתו" - ולא כולה למד דרך ארץ שישייר שדה לעצמו
"וגאל את ממכר אחיו" - (ת"כ) ואין הלוקח יכול לעכבפסוק כו
פסוק כז
"והשיב את העודף" - בדמי המקח על האכילה שאכל ויתנם ללוקח
"לאיש אשר מכר לו" - המוכר הזה שבא לגאלהפסוק כח
פסוק כט
"והיתה גאלתו" - לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה - הוצרך לפרש בזה שהוא חילוף, שאם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, ולאחר מכאן אינו גואלה.
"והיתה גאלתו" - של בית.
"ימים" - ימי שנה שלימה קרויים ימים, וכן (בראשית כד): "תשב הנערה אתנו ימים".פסוק ל
"אשר לא חמה" - לו קרינן, אמרו רז"ל: אף-על-פי שאין לו עכשיו, הואיל והיתה לו קודם לכן.
ו"עיר" נקבה היא, והוצרך לכתוב לה, אלא מתוך שצריך לכתוב לא בפנים, תקנו לו במסורת, זה נופל על זה.
"לא יצא ביובל" - אמר רב ספרא: (אף) אם פגע בו יובל בתוך שנתו, לא יצא.פסוק לא
"על שדה הארץ יחשב" - הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל, ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו.
"גאלה תהיה לו" - מיד אם ירצה, ובזה יפה כוחו מכוח שדות, שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים (תורת כהנים).
"וביובל יצא" - בחינם.פסוק לב
"גאלת עולם" - גואל מיד, אפילו לפני שתי שנים, אם מכרו שדה משדותיהם הנתונות להם באלפים אמה סביבות הערים.
או, אם מכרו בית בעיר חומה, גואלין לעולם, ואינו חלוט לסוף שנה.פסוק לג
דבר אחר: לפי שנאמר "גאולת עולם תהיה ללוים", יכול לא דיבר הכתוב אלא בלוקח ישראל שקנה בית בערי הלוים, אבל לוי שקנה מלוי יהיה חלוט? תלמוד לומר: "ואשר יגאל - מן הלוים": אף הגואל מיד לוי גואל גאולת עולם. "ויצא ממכר בית" הרי זו מצוה אחרת: ואם לא גאלה - יוצאה ביובל, ואינו נחלט לסוף שנה כבית של ישראל.
"כי בתי ערי הלוים היא אחזתם" - לא היה להם נחלת שדות וכרמים, אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות, כדי שלא יופקעו נחלתם מהם.פסוק לד
פסוק לה
פסוק לו
פסוק לח
"לתת לכם את ארץ כנען" - בשכר שתקבלו מצותי
"להיות לכם לאלהים" - (ת"כ) שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל היוצא ממנה כעובד ע"אפסוק לט
פסוק מ
פסוק מא
"ואל אחזת אבותיו" - (ת"כ מכות יב) אל כבוד אבותיו ואין לזלזלו בכך
"אחזת" - חזקתפסוק מב
פסוק מג
פסוק מד
"מאת הגוים" - הם יהיו לך לעבדים
"אשר סביבתיכם" - ולא שבתוך גבול ארצכם שהרי בהם אמרתי לא תחיה כל נשמהפסוק מה
פסוק מו
"והתנחלתם" - כמו והתחזקתם
"איש באחיו" - להביא נשיא בעמו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרךפסוק מז
"וכי תשיג יד גר ותושב עמך" - מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך
"ומך אחיך עמו" - מי גרם לו שימוך דבוקו עמו ע"י שלמד ממעשיו
"משפחת גר" - (קידושין כ ב"מ עא) זהו עכו"ם כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לע"א עצמה להיות לה שמש ולא לאלהות אלא לחטוב עצים ולשאוב מיםפסוק מח
פסוק נ
פסוק נא
פסוק נג
פסוק נד
פסוק נה
"אני ה' אלהיכם" - כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה
<< · רש"י על ויקרא · כה · >>