ביאור:ויקרא כה יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. |
| -- ויקרא כה, יב |
מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ
עריכההשנה היא שנת קודש, אסור לקצור, אולם מותר ללכת לשדות ולאכול ישר בשדה ולהביא הביתה לבני המשפחה. כלומר אסור לבעל האדמה לאסוף את היבול, למוכרו בשוק ולמנוע מאחרים להכנס לשדהו. האדמה היא של אלוהים, ולכל העם מותר להכנס ולקחת.
הקבלות
עריכהחוקי עבודת האדמה בשנת היובל זהים לחוקים בשנה השביעית. גם בשנה השביעית אסור לבעל השדה לקצור בכמות מסחרית ועליו לפתוח את השדה ולאפשר לכל אדם לקטוף לצריכה פרטית. אולם הניסוח לגבי השביעית שונה:
1. שם נאמר (ויקרא כה ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה", וכאן נאמר "מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ". סיבה אפשרית היא, שבשנה השביעית ישנו מקור נוסף לאכילה והוא היבול שנשמר מהשנה השישית, ((ויקרא כה כ): "וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן". לכן לא נאמר שיש לאכול דווקא מהשדה, אלא שאם צומח יבול בשדה, מותר לנו לאכלו. אולם שנת היובל באה אחרי שנת ה-49 שהיא שנה שביעית, כלומר יש שנתיים רצופות שבהן לא מעבדים את האדמה. היבול שבמחסנים עלול להיגמר תוך פחות משנתיים, ולכן בסוף השנה ה-50 אפשר לאכול רק ישירות מהשדה.
2. שם נאמר (ויקרא כה ז): "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל", וכאן לא נאמר שלצאן ולבקר מותר להכנס. הצמחים והפירות הם לבני אדם.