ביאור:ויקרא כה
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כה, למהדורה המעומדת)
|
פרשת בהר
|
א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:
ב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה.
ג
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר תקצוץ את זמורות הגפן (עיצוב שלהם באופן שיאפשר לבלוב אחיד) כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
ד
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה, שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
ה
אֵת סְפִיחַ הנספח, שלא נזרע בכוונה, שגדל מזרעים שנשרו בקציר קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר אסור לקצור כבכול שנה, על מנת למכור, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ מגפן שלא נזמרה (מלשון נזיר, שלא גוזר את שיערו) לֹא תִבְצֹר, שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.
ו
וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ הפירות הגדלים בשנת השבתון יהיו לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.
ז
וְלִבְהֶמְתְּךָ, וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. {ס}
ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שבוע של שנים, 7 שנים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים. וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה תרועת שופר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר חירות, שיחרור כל עבד עברי בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל על שם האַיִל, שהתקיעה היא בשופר העשוי מקרנו (ר' הערה) הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם מי שנאלץ למכור את הקרקע שלו מרוב עוני, יכול לחזור אליה אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יא יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם. לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. יב כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם. מִן הַשָּׂדֶה כלומר, אסור לאסוף למחסן תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ בפסוקים הבאים מוסבר כיצד זה מתאפשר מבחינה כלכלית אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. יד וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ תרמו אִישׁ אֶת אָחִיו. טו בְּמִסְפַּר על פי מספר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ, בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת שנות תבואה, לפי מספר השנים שבהן אפשר יהיה להרוויח מתבואות השדה עד שיוחזר למוכר ביובל יִמְכָּר לָךְ. טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ, כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ.
כ
וְכִי תֹאמְרוּ: מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ?
כא
וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי אצווה על הברכה לבוא לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת והיא תעשה אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים לאותה השנה, לשמיטה, ולשנה השמינית.
כב
וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן הישנה (מהשנה השישית) עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ, תֹּאכְלוּ יָשָׁן.
כג
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת באופן סופי, לנצח (אלא תמיד הקרקעות יחזרו לבעליהן המקורי, ביובל), כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי עימי (ה' הוא בעלי הארץ, ועם ישראל כמו גֵרִים, שעברו לגור בארצו, וכתוֹשָׁבִים, מתגוררים בשכירות בשטח שלא שייך להם).
כד
וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. {ס}
כה
כִּי יָמוּךְ יעשה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ חלק מנחלתו, וּבָא גֹאֲלוֹ קרוב משפחה שלו הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו.
כו
וְאִישׁ כִּי או איש ש- לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל קרוב משפחה שיש לו אמצעים לקנות את השדה בחזרה, וְהִשִּׂיגָה והוא בעצמו, לאחר זמן מה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי והשיג מספיק ל גְאֻלָּתוֹ.
כז
וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מספר השנים מִמְכָּרוֹ מאז המכירה וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף המחיר ששולם לו תמורת השדה, לאחר הפחתת שווי התבואות שגדלו בשדה בשנים שלא היה בחזקתו לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ, וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.
כח
וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב מספיק כדי להחזיר את השדה לוֹ, וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. {ס}
כט
וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב בית המיועד לגור בו עִיר חוֹמָה הנמצא בעיר המוקפת חומה, וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ האופציה לקנות בחזרה את ביתו עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ, יָמִים במשך שנה שלמה בלבד תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ.
ל
וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר (לא) לוֹ לעיר חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו, לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל.
לא
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים ישובים שאינם מבוצרים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב, עַל עִם, כמו שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא.
לב
וְעָרֵי אבל ערי הַלְוִיִּם, בָּתֵּי עָרֵי אפילו ערים מוקפות חומה אֲחֻזָּתָם, גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם.
לג
וַאֲשֶׁר וכאשר יִגְאַל יקנה מישהו מִן הַלְוִיִּם, וְיָצָא אז יצא מִמְכַּר בַּיִת הבית הנמכר וְעִיר אשר בעיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל. כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בשבילם זה כמו אחוזה, כמו שדה (כי אין ללוויים נכס אחר מלבד בתיהם) בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לד
וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם השטח המקיף את העיר, ששייך לכלל העיר ולא ללוי מסויים לֹא יִמָּכֵר, כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם. {ס}
לה
וְכִי יָמוּךְ יהפך לעני אָחִיךָ וּמָטָה והתמוטטה יָדוֹ עִמָּךְ בסביבתך, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ אז תחזק אותו בצדקה, גֵּר וְתוֹשָׁב גם אם הוא גר תושב, וָחַי עִמָּךְ.
לו
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית ריבית (נשך מלשון נשיכה, ותרבית מלשון הרבה). להרחבה: ביאור:נשך ותרבית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.
לז
אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ גם הלוואה של משהו אחר, כגון מזון.
לח
אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת לָכֶם כל רכושכם הוא ממני, ולכן את חייבים להשתמש בו בהתאם להוראותי אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {ס}
לט
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר כעבד עברי לָךְ, לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד כעבד כנעני.
מ
כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב כפועל חופשי ואזרח יִהְיֶה עִמָּךְ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ.
מא
וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.
מב
כִּי עֲבָדַי הֵם בני ישראל הם עבדיו של ה' (שהרי הוא הציל אותם מלהיות עבדים במצרים, ולכן הפכו לעבדי ה') אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד שלא בצנעה ודרך כבוד (וכן אין להעביד אותם בהמשך באופן מבזה).
מג
לֹא תִרְדֶּה בוֹ תשעבד אותו בְּפָרֶךְ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ.
מד
וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם - מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה במשמעות המלאה, שמותר להעסיק אותם בכל מלאכה.
מה
וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם - מֵהֶם תִּקְנוּ, וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה לרכוש.
מו
וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה כמו אחוזה, לְעֹלָם בלי לצאת ביובל בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ. וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. {ס}
מז
וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב נוכרי תושב בארץ עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ במקביל לכך שהנוכרי הפך לעשיר, היהודי הפך לעני וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ לאותו גר-תושב שהעשיר בשכנותך, אוֹ לְעֵקֶר לצאצא של מִשְׁפַּחַת גֵּר.
מח
אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ יש לגאול אותו, אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ.
מט
אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ ,אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל יגאל את עצמו.
נ
וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר ולא כעבד שגופו מכור יִהְיֶה עִמּוֹ.
נא
אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים עד היובל - לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ את כסף גאולתו מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ.
נב
וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְחִשַּׁב לוֹ, כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ.
נג
כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ, לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ.
נד
וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה, וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ.
נה
כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר... יוֹבֵל הִוא" (ט-י) - האקדמיה ללשון העברית מסבירה את התגלגלות השם "יובל" כך: המילה המקראית יוֹבֵל מציינת את שנת החמישים: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם…". המשמע היסודי של המילה הוא ככל הנראה אַיִל, כעולה למשל מן הצירופים "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" ו"קֶרֶן הַיּוֹבֵל" (שניהם ביהושע פרק ו). בהמשך קיבלה המילה יוֹבֵל את המשמעות 'שופר', 'קרן איל': "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט יג). שנת החמישים נקראה שנת היובל על שום תקיעת השופר ביום הכיפורים בראשיתה.
- "וְכִי תֹאמְרוּ: מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת...? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי... וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (כ-כא) - מדוע צריך ברכה לשלוש שנים כאשר השמיטה היא רק שנה אחת? כמו כן, הפסוקים לפני ואחרי מדברים על היובל, ומדוע לא שובצה ההבטחה על הברכה סביבות שנת השמיטה בתחילת הפרק? יש מפרשים שמדובר על שמיטה הסמוכה לשנת היובל, כך שמדובר בשנתיים רצופות בהן אסור לעבוד את האדמה. להרחבה: ביאור:ויקרא כה כא
