ביאור:בבלי שבועות דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת [1].
כל שלא נעשית בכל אלו כו':
איתמר: רב הונא אמר: בכל אלו תנן; רב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן: רב הונא אמר 'בכל אלו תנן', [2] קסבר: 'קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא' [3], ועזרא [4] - זֵכֶר בעלמא הוא דעבד; רב נחמן אמר 'באחת מכל אלו תנן', קסבר 'קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא', ועזרא - קדושי קדיש אף על גב דלא הוו אורים ותומים.
איתיביה רבא לרב נחמן: 'כל שלא נעשית בכל אלו'?
תני 'באחת מכל אלו'.
תא שמע [תוספתא סנהדרין פ"ג מ"ב]: אבא שאול אומר: שני ביצעין [5] היו בהר המשחה [6]: תחתונה ועליונה [7]; תחתונה נתקדשה בכל אלו [8], עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה [9], שלא במלך ושלא באורים ותומים; תחתונה שהיתה קדושתה גמורה; עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים, אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני; עליונה - שלא היתה קדושתה גמורה - עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני [10]; ומפני מה לא קידשוה? שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר; ולמה קידשוה?'
- 'למה קידשוה' - הא אמרת 'לא קידשוה'?
אלא
'למה הכניסוה? מפני שתורפה של ירושלים היתה, ונוחה היא ליכבש משם [11]'.
תנאי היא [12], דתנן [עדויות פ"ח מ"ו]: 'אמר רבי אליעזר: שמעתי [13] כשהיו בונין בהיכל [14] - עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות [15], אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרות בונין מבפנים [16]; אמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה [17], מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.' לאו מכלל דרבי אליעזר סבר לא קידשה לעתיד לבא?
אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא*, ומר - מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר [18]! וכי תימא: 'קלעים לרבי אליעזר - למה לי?' - לצניעותא בעלמא!
[## צניעותא – כגון: משום זהירות שלא להגיע לידי עברה; ולפיכך עשו קלעים: כדי שלא יצאו מקדושה אחת לקדושה פחותה, ויפסלו את הקודש ביציאה.]
תוספות ד"ה דכולי עלמא קידשה לעתיד לבא. וא"ת דבפ"ק דחגיגה [19] אית ליה לרבי אליעזר דלא קידשה לעתיד לבוא גבי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ובריש מסכת ביצה [20] נמי אית ליה לרבי אליעזר דעיגול בעיגולין עולה בברייתא דליטרא קציעות ומאן דאית ליה הכי קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן כדמוכח בפרק הערל [21] וי"ל דקדושת הארץ לגבי תרומה ומעשרות בטלה והכא איירי בקדושת מחיצה דאפשר דלא בטלה משום דאיקראי נחלה וקדושת בתי ערי חומה דמייתי בסמוך נמי הויא קדושת מחיצה ואף על גב דקדושת הארץ בטלה מ"מ בפ"ק דביצה [22] ביקש ר' אליעזר להפקיר כרם רבעי לעניים דמדרבנן היה צריך להוליכו לירושלים וא"ת אי בקדושת מחיצה נמי לא קידשה לעתיד לבא לרבי אליעזר מה ירויחו עניים כיון שלא יוכלו לאכלו בירושלים ואם יפדו הפירות מה ירויחו וי"ל לפי שיכולין לפדותו בשוה פרוטה אע"פ ששוין הרבה ואפי' לכתחלה שרי כשאין הפסד להקדש כשאין בית המקדש קיים כדמוכח בפרק בתרא דערכין [23] גבי ההוא גברא דאחרימינהו לנכסי א"נ מודה רבי אליעזר דעזרא קידש לעתיד לבא קדושת מחיצה:
אלא הני תנאי, דתניא: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו [24]? - שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום [25], אבל ראשונות - בטלו משבטלה הארץ.' אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא! ורמינהי [תוספתא ערכין פ"ה מ"ז] [26]: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו [27]? והלא כבר נאמר (דברים ג ד) [ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם] ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן [פסוק ה] כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה [דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד]! אלא למה מנו חכמים את אלו? - שכשעלו בני הגולה מצאו אלו [28] וקידשום';
'קידשום' השתא? הא אמרינן לקמן [29] דלא צריכא לקדושי!?
אלא:
'מצאו אלו ומנאום'; ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל מצות אלו [30] נוהגות בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא' - קשיא דרבי ישמעאל בר יוסי אדרבי ישמעאל בר יוסי!?!
איבעית אימא תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל בר יוסי, איבעית אימא: חדא מינייהו - רבי אלעזר בר יוסי אמרה, דתניא: רבי אלעזר בר יוסי אומר 'אשר לוא חומה' (ויקרא כה ל) [ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה [כתיב באות א, והכונה 'לו’] לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל] - אף על פי שאין לו עכשיו, והיה לו קודם לכן.
נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה [וזכור את המקדש, [או] נעלם הימנו מקדש וזכור הטומאה, [או] נעלם ממנו זה וזה והשתחוה או ששהה בכדי השתחואה, או בא לו בארוכה – חייב, בקצרה – פטור]:
טומאה בעזרה מנלן [31]?
אמר רבי אלעזר [בן פדת]: כתוב אחד אומר (במדבר יט יג) [כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא] את משכן ה' טמא [ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו] וכתוב אחד אומר (במדבר יט כ) [ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל] כי את מקדש ה' טמא [מי נדה לא זרק עליו טמא הוא] <אם אינו ענין לטומאה שבחוץ [32] - תנהו ענין לטומאה שבפנים>, וקראי מיתרי!?
הא - מיצרך צריכי, דתניא: 'רבי אלעזר [בן שמוע] אומר: אם נאמר 'משכן' למה נאמר 'מקדש' ואם נאמר 'מקדש' למה נאמר 'משכן'? - אילו נאמר 'משכן' ולא נאמר 'מקדש' הייתי אומר: על משכן יהא חייב, שהרי משוח בשמן המשחה, ועל מקדש לא יהא חייב; ואם נאמר 'מקדש' ולא נאמר 'משכן' הייתי אומר: על מקדש יהא חייב, שהרי קדושתו קדושת עולם [33]*, ועל משכן לא יהא חייב - לכך נאמר 'משכן' לכך נאמר 'מקדש'.'
[מסביר רבי אלעזר בן פדת:] רבי אלעזר [בן שמוע] - הכי קא קשיא ליה: מכדי משכן איקרי 'מקדש' ומקדש איקרי 'משכן'; נכתוב או אידי ואידי 'מקדש', או אידי ואידי 'משכן'; 'משכן' ו'מקדש' למה לי? - שמע מינה תרתי!
בשלמא מקדש איקרי 'משכן' [34]: דכתיב (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם [ולא תגעל נפשי אתכם] [35], אלא משכן דאיקרי 'מקדש' – מנלן? אילימא מדכתיב (במדבר י כא) ונסעו הקהתים נושאי המקדש [והקימו את המשכן עד באם] - ההוא בארון כתיב [36]! אלא מהכא: (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכתיב [37] ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן [ואת תבנית כל כליו וכן תעשו].
- תוספות ד"ה קדושתו קדושת עולם. פירש בקונטרס שאין אחריה היתר במות, וקשה: דא"כ תפשוט מהכא דסבר רבי אליעזר דקידשה לעתיד לבא! ולספרים דגרסי נמי רבי אלעזר תקשה: דבפרק קמא דחולין [38] אמר 'אישתמיטתיה, דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן שמוע: קדושה ראשונה וכו' ולא קידשה לעתיד לבא! ויש לפרש 'קדושת עולם': שהאריכו בקדושה יותר; אי נמי לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום - קרי ליה 'קדושת עולם'.:
והשתחוה או ששהה כדי השתחואה:
אמר רבא: לא שנו [39] אלא שהשתחוה כלפי פנים [40], אבל השתחוה כלפי חוץ [41]: [42] שהה [43] – אִין [44], לא שהה – לא.
איכא דמתני לה אסיפא: 'או ששהה בכדי השתחואה' - מכלל דהשתחואה גופה בעיא שהייה; אמר רבא: לא שנו אלא שהשתחוה כלפי חוץ, אבל כלפי פנים - אף על גב דלא שהה, והכי קאמר: השתחוה כלפי פנים [45] או [46]ששהה כדי השתחואה בהך השתחואה דכלפי חוץ [47] – חייב.
היכי דמי 'השתחואה דאית בה שהייה' והיכי דמי 'השתחואה דלית בה שהייה'?
'דלית בה שהייה' - זו כריעה בעלמא היא; דאית בה שהייה = פישוט ידים ורגלים.
וכמה שיעור שהייה - פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו? - רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה רבי שמעון בר נחמני: חד אמר כמימריה דהאי פסוקא, וחד אמר כמ'ויכרעו' לסיפא: (דברי הימים ב ז ג) וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
תנו רבנן: 'קידה' - על אפים, וכן הוא אומר: (מלכים א א לא) ותקד בת שבע אפים ארץ [ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם];
'כריעה' - על ברכים, וכן הוא אומר: (מלכים א ח נד) [ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה’] מכרוע על ברכיו [וכפיו פרשות השמים];
'השתחואה' - זו פישוט ידים ורגלים, וכן אומר: (בראשית לז י) [ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת] הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה [48].
בעי רבא: צריך שהייה למלקות [49] או אין צריך שהייה למלקות?: לקרבן גמירי שהייה, למלקות לא גמירי שהייה?
הערות עריכה
- ^ חגי זכריה ומלאכי היו שם, ועל פיהם ברוח הקודש עשו, ואין טעם בדבר
- ^ כלומר: ואי משום קידוש עזרא דהואי בבית שני בלא מלך ובלא אורים ותומים, דאמרינן במסכת יומא (דף כא:) 'חמשה דברים חסר מקדש שני: אש, ושכינה, וארון, ואורים ותומים, ורוח הקודש'
- ^ קדושה ראשונה דדוד ושלמה לא בטלה, ולא הוצרך עזרא לקדש; כלומר: שהוא לא הוסיף כלום באורך ורוחב
- ^ ומאי דקדיש, כדכתיב: (נחמיה יב לא) 'ואעמידה שתי תודות'
- ^ מרישק"א בלע"ז
- ^ הר הזיתים
- ^ בשיפוע ההר היו, ואחת למעלה בגבהו ואחת בשפולו
- ^ שמימי בית ראשון הכניסוה וחיברוה לעיר על ידי חומה אחרת
- ^ שהוסיפו על העיר ובנו היקף חומה אחרת לחוץ
- ^ הכי גרסינן לה בתוספתא דסנהדרין[פ"ג מ"ב]: תחתונה שהיתה קדושתה גמורה - עמי הארץ נכנסים לשם, ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם מעשר שני וקדשים קלים; עליונה שלא היתה קדושתה גמורה - עמי הארץ נכנסים שם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני. ויש לפרש דעמי הארץ המפרישין מעשרות היו זריזים לעשות בו מצוה מן המובחר, לפי שהיו שומעין דרשה 'עֲשֵׂר בשביל שתתעשֵׁר'; והיו צריכים להתוודות "עשיתי ככל אשר צויתני" (דברים כו יד), והיו שומעים את המתרגמים 'ואכלת לפני ה' אלקיך [במקום אשר יבחר שמו שם] מעשר דגנך תירושך ויצהרך' (דברים יד כג) - לכך היו נכנסין עד תוך חומת ירושלים הפנימית, לקיים 'לפני ה' אלהיך', אבל בקדשים לא היו מטריחין עצמן ואוכלים אותם לפנים מחומה חיצונה כשאין מוצאים אכסניא בפנים; וכשהיו אומרים להם 'זו קדושה וזו אינה קדושה' - לא היו שומעין לנו, לפי שאומרים "זו חומה וזו חומה! מה לי תחתונה מה לי עליונה"
- ^ 'שתורפה של ירושלים': גלויה וערותה: מקום שהיא נוחה ליכבש
- ^ דפליגי ב'קדושה ראשונה לשעתה' ו'לעתיד לבוא': למאן דאמר 'לא קידשה לעתיד לבוא' - איצטריך עזרא לקדשה, וקידשה בלא מלך ואורים ותומים, ואית ליה 'אחת מכל אלו' תנן, ולמאן דאמר 'קידשה לעתיד לבוא' - לא הוצרך עזרא לקדש כלום, אלא לזכר בעלמא, ולא גמרינן מינה
- ^ מרבותי
- ^ בימי עזרא
- ^ עושים קלעים במקום החומה ובונים את כתלי החומה אצל הקלעים וכן לעזרות
- ^ אלא שבהיכל נתנו הקלעים לפנים ממקום החומה, ובונים את החומה מבחוץ: שלא יזונו עיניהם מן ההיכל; וקסלקא דעתא דהנך קלעים - לרבי אליעזר - כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן: דאם אין בית - אין קרבן, דקדושה ראשונה בטלה לה
- ^ בירושלים קודם שנבנית החומה
- ^ ולא בא רבי יהושע לחלוק על רבי אליעזר, ולא שמעיה לרבי אליעזר דאמר 'לא קידשה'
- ^ דף ג: ושם
- ^ דף ג:
- ^ יבמות דף פא.
- ^ דף ה: ושם
- ^ דף כט. ושם
- ^ עיירות מנו חכמים - בפרק בתרא דערכין - שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון לענין מצות בתי ערי חומה, והיה להם למנות עוד הרבה שלא מנאום
- ^ לא פירש לי במה מקודשים ערי ארץ ישראל
- ^ היינו 'תנאי'
- ^ מוקפות חומה מימות יהושע בן נון
- ^ דרך ביאתם
- ^ בסיומא דהך ברייתא מסיים ואזיל: 'לא אלו בלבד'
- ^ מצות בתי ערי חומה, ושילוח מצורעים, ושאין עושים מגרשיהן שדה
- ^ מי שנטמא בעזרה - מנלן דמיחייב? הא לא קרינא 'ולא יטמאו את מחניהם' (במדבר ה ג), שכבר טימא
- ^ שנטמא מבחוץ
- ^ שאין אחריה היתר בָּמוֹת
- ^ כדמפרש לקמן
- ^ כל הניתן בתוככם - קרי משכן
- ^ שהיו הקהתים נושאין את הארון והשולחן והמנורה והמזבחות, שהם דברים המקודשים
- ^ פסוק ט
- ^ דף ז.
- ^ דבהשתחויה כל דהו אפילו לא שהה בה כדי השתחויה - חייב
- ^ לצד מערב
- ^ למזרח - אין זו 'השתחויה'
- ^ ואי
- ^ כדי השתחואה
- ^ מיחייב משום שהייה
- ^ כל דהו
- ^ שלא השתחוה ו
- ^ כדי שיעור חיוב השתחואה דהנך כלפי חוץ, דבעי שיעור חיוב
- ^ משמע לשון שיטוח
- ^ אם התרו בו שלא לעמוד, ועמד פחות מכדי שהייה