פרדס רמונים כג ג

<< · פרדס רמונים · כג · ג · >>

גאולה היא הבינה כי עיקר הגאולה בסוד גאולה תהיה לו וביובל יצא (ויקרא כה, לא). כי שם ר"ל בגאולה החרות כנודע. כי אין דיני המקטרגים עולים אלא עד הבינה ולא עד בכלל. וממנו שואב היסוד הגאולה.

ונקרא גואל מצד הבינה ומשפיע הגאולה אל המלכות. וזהו אם יגאלך טוב (רות ג, יג). כד"א (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב. ואם לאו שאין יכולת, וגאלתיך אנכי בינה כדפי' בערכה כן פי' הרשב"י ע"ה בתקונים. ובזוהר פרשת אמור (זהר חלק ג צה, ב) פי' כי המלכות נקרא גואל ע"י היסוד המשפיע בה ע"י הנצח וההוד שהם מסייעים אל הזווג כמו שנודע שהם שני ביצי הזכר. ואמר שם כי לפיכך ארבעתם יחד נצח הוד יסוד ומלכות נקראים ארבע גאולות:

גאון פי' ר' משה בתפארת. וז"ל: גאון יעקב (עמוס ו, ח) אשירה לה' כי גאה גאה (שמות טו, א). ואינם הכרח גמור. ואפשר היות ענין הגאון לפי מציאות שפע שעל ידו מתגאה הספי' ומתלבש בגאות ועלוי על ידו. ויש לזה דמדומי ראיה בזהר:

גאות הים פי' [בזהר] בפ' נח (זהר חלק א סט, ב) כי חוט של חסד המשוך עד המלכות נקראת גאות הים והטעם כי ע"י הוא המתגאה הים [שהיא המלכות] ומעלה אותה למעלה להתייחד עם בעלה כענין וימינו תחבקני (שה"ש, ב):

גבוה סתם, גבוה הרמז לא"ס כי הוא גבוה מהכל עד אין תכלית. אמנם לפעמים על צד המקרה תתיחס גם אל מדות אחרות כד"א (קהלת ה, ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם:

גבול פי' בתקונים כי המלכות נקרא גבול מטעם שהיא גבול לשם בן ארבע. שעדיה מגיע האצילות ולא תוסיף. והיא ה' אחרונה והיא אחרית וסוף לאצילות. והיא נקראת כן מצד הבינה והחכמה כי מצד המאציל היא עולה לבלי גבול והמאציל מתעלם ומתאחד בכתר:

גבורה מדת יצחק מדת הדין הקשה נקרא כך. ופי' בספר שערי צדק תוקף הדין וכח הגבורה בלתי גבורי כח החרדים וכובשים את יצרם כמה דאת אמר (אבות ד, א) איזהו גבור הכובש את יצרו. ופי' כי הגבור הוא מרכבה לגבורה וראוי להכנס בהיכלה. והגשמים מטעם שהם יורדים בכח הדין נקראים גבורת גשמים כמ"ש רז"ל (תענית דף, ח) קשה יומא דמטרא כיומא דדינא.

ובס' השם פי' ר' משה שנקראת גבורה מטעם שהיא גוברת ומתגברת לעשות דין ונקמה כפי הראוי לעליונים ולתחתונים.

ובספר האורה (שער, ו) כתב בענין זה דברים יפים וזה קיצור דבריו: המדה הזאת מתגברת לעשות דין בפושעים והיא הנוקמת ממתקוממים והיא ב"ד שלמעלה וע"י כח הגבורה נגמרים כל הדינין והיא הגומלת לכל הראויים לגמול. וכשחטאו ישראל נחלשת כח הגבורה. וזהו שאמר הנביא (ישעיה סג, טו) איה קנאתך וגבורתיך. ולמעלה מהגבורה הזאת יש כח משפיע והיא הבינה [נובעים ממנה כמה כוחות של גבורה] ונקראים גבורות כדכתיב (תהלים קו, יב) מ"י ימלל גבורות ה', ומי היא הבינה כאשר יתבאר. ובהיותם ישראל טובים וזכאים אותם הגבורות נשפעים אל הגבורה ונוקמת נקמת ה' ואז ישראל מתגברים על אומות העולם ע"כ בס' האורה.

ובס' שערי צדק בענין הגבורות פי' כי הבינה נקראת גבורות לפי שגבורותיה מבטלים כח הגבורה כד"א (ישעיה יד, כז) וידו הנטויה ומי ישיבנה עכ"ל.

ובגבורה פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים כי הפחד נק' גבור ל' זכר והמלכות גבורה ל' נקבה, כמו שנבאר בערך גדולה ב"ה. והתפארת מצד הגבורה נק' גבור. וכן המלאך גבריא"ל מצד יניקתו משם נקרא פועל גבורות.

ופי' בזהר פ' יתרו (דף, פג) וז"ל: מי ימלל כו', מי ימלל, מי ידבר מבעיא לי'. א"ר חייא כד"א (דברים, כג) וקטפת מלילות בידך. גבורות יהו"ה דסגיאין אינון ומגבורה חד נפקין. ותנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין מתעטרא ונפקין מינה נ' תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא. וכל חד וחד גבורה אקרי וכל חו"ח מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין. וכלהו אקרין גבורות ה'. אמר ר' חייא גבורות ה' חסר כתיב, דהא כלהו בדא כלילן עכ"ל.

ופי' הוקשה לו כי היה ראוי שיאמר ידבר שהוא לשון דבור כי ימלל לשון תרגום ואין לו ענין ללשון הקודש. ולזה תירץ ר' חייא כי ימלל אינו לשון דבור אלא לשון קבוץ ואסיפה מלשון וקטפת מלילות שהוא ענין עימור ואסיפת השבלים. ושיעור הכתוב מי שהוא הבינה כאשר יתבאר בערכו בע"ה, הוא המאסף וכולל לכל הגבורות.

וזה רצה באמרו דסגיאין אינון גבורות ומגבורה חד שהוא מ"י הם יוצאים ומתאצלים, וכוונתו בזה כי הבינה ג"כ נקראת גבורה. ולזה הביא ראייה תנא חד גבורה עלאה, שהוא הבינה וקראה עטרא דעטרין לפי שיש גבורה אחרת והיא מדת הגבורה סתם והיא ג"כ נקראת גבורה עלאה. לפי שיש גבורה תתאה שהיא המלכות לכן קראה עטרא דעטרין שהיא הבינה שהיא עטרה על ראש האצילות שהם עטרות על כל.

מתעטרא ונפקין כו', פי' מתעטרא בסוד כללות הספירות בה כדי שיוכללו בה חמשים שערים שהם ה' ספי' וכל אחת כלולה מעשר כדפי' בשער השערים. מנהון ימינא ומנהון שמאלא, כדפי' שם. וכל חד וחד גבורה אקרי, כי אחר שהם תולדות הגבורה הגדולה העליונה שהיא הבינה אם לכלם, נקראו על שמה גבורות. וכל חד וחד מתעטר בקרדיטי גליפין נהורין, פי' כל גבורה וגבורה מהם יש לה כחות תחתיה עד לאין מספר שהיא מתפשטת בהם. וקבוצם יחד כלהו אתקריאו גבורות ה'. ולכן עליהם נאמר מ"י שהוא הבינה ימלל ויקבץ גבורות ה' שהיא כוללת אותם. א"ר חייא כו' כלהו בדא כלילן, פי,' כי בתוספתא לא הוזכר שהיא עצמה נקראת גבורה, אלא היא נקראת מ"י וכוללת כל הספירות. ור' חייא קאמר כי תיבת גבורות כתיב חסר להורות שכלם נכללים בגבורה אחת שהיא ממש הבינה ועליה נכתב גבורת ה' חסר.

הנה למדנו מזה ענין הבינה נקראת ג"כ גבורת ה' וחמש גבורות נכללים בה וכל אחת מתפשטת לכמה גבורות.

ואין לפרש במאמר הזה כי ימלל לשון מל וכריתה שאין המאמר מתיישב בזה כלל. ומוכרח כדפי':

גבירה נקראת המלכות כי היא הגבירה. ויש שפחה כד"א (משלי ל, כג) ושפחה כי תירש גבירתה וזה מבואר בשער התמורות בע"ה:

גבעות בינה ומלכות כל אחד מהם נקרא גבעה וכן מבואר בזהר (וארא דף, נב.). אמנם גבעות הם בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה, טו) וכן מבואר בזהר (תשא דף, קפט) בפסוק (ישעיה ב, ב) ונשא מגבעות דגבעות הם בתולות אחריה רעותיה והיא למעלה מהם.

ובזהר פ' ויחי (דף רלז, עב) פי' כי גבעות לשון רבים נק' הבינה ומלכות. וזה עיקר פי' גבעות. מפני שהם גבעות וגבוהות על מה שלמטה מהם. המלכות גבוה על כל חייליה התחתונים. והבינה היא גבוה על כל הבנין. ומה שפי' שם גבעות שהם בתולות אחריה רעותיה הוכרח מפני הענין כי אחר שבית ה' היא המלכות. ואמר ונשא מגבעות א"א לפרש גבעות כדרכו שהוא בינה ומלכות. לכן פי' גבעות בתולות אחריה רעותיה שהם ז' היכלות שלה ולעולם עיקר גבעות הם בינה ומלכות. עוד המלכות נקראת גבעת הלבונה בסוד הלבנה כמו שיתבאר בערכה בע"ה:

גג החופה נקרא כ"ע ונקרא כן מפני שהוא גבוה על כל האצילות כגג והוא החופף עליו כדמיון אפריון וחופה כמו שנבאר בערך חופה:

גד הוא השכינה ונקרא ג"ד שהוא מצד הימין וכן פי' בתקונים (תקונאיט). עוד שם אמאי אתקריאה ג"ד בגין דאיהי כלילא משבע ספיראן דסלקין לחשבון גד עכ"ל הנה בפי' כי המלכות בהיותה כלולה מז' מצד החסד נקרא ג"ד.

ובזהר פ' ויחי (דף, רמד) פי' כי ג"ד פי' גימ"ל דלי"ת. גימ"ל הוא בינה משקה לדלת, שהיא מלכות שהיא דלה כנודע. ואפשר שרמז המלה שהג' רומז לג' אבות גדולה גבורה ת"ת. וד' תחתיהם שהם נצח הוד יסוד מלכות כי דרך אלו בא השפע. וטעם שהיא נקראת גד מצד החסד מפני שהבינה נקראת גומלת חסד, וזהו פי' גימ"ל. וזהו עוקצה לצד מטה לצד הימין. ובתקונים במ"א (תקונא כא): גד איהי ימינא ושמאלא גמו"ל דלי"ם עכ"ל. והיינו כי הימין הוא גמול, בינה הגומלת ונטייתה אל הימין. ודלים היא המלכות אתרא דמסכני ונטייתה אל השמאל בסוד העניות:

(איוב, ח)נקרא החסד והטעם נתבאר מן המפרשים וזה לשונם נקרא גדולה מפני כי כל הספירות והכחות כלם מתגדלים מזאת הספירה ואפילו המקטרגים. וזה שאמר הכתוב (תהלים, קד) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. הכפירים הם המקטרגים, שואגים ר"ל להוציא דבה ולקטרג על עולם השפל, ואע"פ שהם נאצלים מצד שמאל הם מבקשים מאל אכלם כי אל מדת חסד ומבקשים השפעה ולכן נקרא גדולה עכ"ל ודבריו מבוארים.

ובתקונים (תקוני זח, דף) נראה שהחסד נקרא גדול ומלכות מצדו נקרא גדולה וכן גבורה הפחד נקרא גבור והמלכות מצדו גבורה כו' וז"ל שם ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלקים יהו"ה דאינון האל הגדול הגבור והנורא אתקריאת גדולה גבורה ת"ת עכ"ל.

והנה פי' כי המלכות נקרא גדולה גבורה ת"ת מצד ג' אבות. והאבות עצמם נקראים גדול גבור ונורא ולשון גדולה היא במלכות דהיינו גדול ה' ופי' הה' מתלבש בלבוש הגדול שהוא חסד וע"ד זה נראה בת"ת שהוא [מפואר] והה' נקראת תפארת לשון נקבה ויתבאר בע"ה בערך תפארת:

גויה כתבו המפרשים ובפרט ר' משה שהוא ביסוד ורחוק הוא ואמת שהיסוד ברית מילה נקראת ראש הגויה בלשון המשנה. ובתקונים [יד] פי' כי הת"ת נקרא גויה וז"ל ושתים מכסות את גוויותיהנה (יחזקאל א, יא) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו גופא עכ"ל. והענין מבואר:

גלגלת הוא כנוי לג' ראשונות בכלל. אמנם בפרטות בגלגלת יש ג' אוירים וג' מוחות. והם יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ג' יודי"ן בכתר. ויו"ד ה"א וא"ו ה"א ג' אלפין בחכמה. האלפים נקבות ואוירים שבהם מתעלמים היודי"ן שהם טיפי מוחין המתעלמים [טו]. וכמו שמתעלמים הטיפים באוירים שבהם כנזכר, כן הכתר מתעלם בחכמה והכל כנוי לראש. אמנם קרקפתא נקרא הכתר, כי כמו שהעצם ההוא הוא על המוח ועל הכל, כן הכתר הוא על כל הספירות וכותר אותם:

גלגל כנוי הוא אל השכינה שעל ידה מתגלגלים הנפשות ועיין בר"מ (פנחס דף, רטז): גולת הכותרות כבר נודע כי הם על ראש העמודים שעשה שלמה בבית המקדש. וקראם יכין ובועז והם נגד נצח והוד ועל ראשם גולת הכותרות והם נגד גדולה גבור"ה זו לימין וזו לשמאל ולכן הגדולה נקרא גולת הימינית וגבורה גולת השמאלית. אמנם היסוד נקרא גולת הזהב היא המריקה השמן הטוב בראש המנורה. והזהב הטהור מצד הדין. כנדרש בשער פרטי השמות בשם אלדים:

גוף נקרא הת"ת. והטעם כי כמו שהגוף ממנו מתפשט הידים והרגלים לד' צדדים. כן הת"ת יש לו שתי זרועות והם גדולה וגבורה זו אל הימין וזו אל השמאל ושתי שוקים נצח והוד, והוא משך הגוף באמצע. וכמו שהגוף נמשך ממנו האבר לבין השוקים כן הת"ת נמשך ממנו היסוד. וכמו שהגוף יש למעלה ממנו הראש כן הת"ת למעלה ממנו ג' ראשונות. וכמו שהגוף יש לו בטן כן השכינה בטן לת"ת.

וכן פי' הרשב"י ע"ה (בתיקונא חי, דף) שכינ' בטן וגוף דילה עמודא דאמצעיתא. הכונה אל מציאותה בבית בעלה קודם המיעוט.

ובזה יובן מה שכתב ר' משה בס' השם כי ת"ת נקרא גוף השכינה, עם היות שהוא דרך בטעם זה דרך אחרת וזה לשונו גוף השכינה דע כי כל הבנין יחד יקרא שכינה וגם המלכות יקרא שכינה ובענין האצילות יחד הת"ת הוא גוף וג' ראשונות היא הראש וגו' ועם העזר כנגדו הוא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם וגו' עכ"ל. ומה שכתבתי נ"ל עיקר שהם דברי הרשב"י ע"ה:

גזרה שוה פי' בתקונים כי הת"ת נקרא כן מטעם שהוא גוזר ומחלק בין הקליפות שלא יתחברו ויזדווגו אלא שיהיו מופרשים. ונק' ג"כ שוה מפני שהוא משוה בין שני (קצוות,) [זרועות] שבקדושה בסוד ההכרעה:

גחלת החכמה נקרא גחלת כאשר היא מתלבשת בסוד הגבורה וכן המלכות נקרא גחלת בקבלתה משם להראות שהם נחלקות באש הגדולה. וכן נקרא החכמה בפ"ע גחלת וזהו ענין כשלהבת הקשורה בגחלת [טז] ופי' כי כמו שהגחלת הוציאה מכחה השלהבת ואינו דבר מחודש בה כי בכחה היתה השלהבת מעיקרא ולא נתוסף בה כי אם הוצאת השלהבת מהעלם אל התגלות. וכן כבר נודע כי היו"ד האצילה אותיות הו"ה כנודע. והנה היו"ד גחלת והוא"ו שלהבת וה' ראשונה הם ה' אורות המאירות בה' גוונים של ה' אחרונה כנודע (מתקונא כא, דף) ומבואר בשער הגוונים. וכבר בארנו בשער ממטה למעלה כי כמו שהיו"ד חכמה מלמעלה למטה גחלת ושלהבת, כן י' ממטה למעלה גחלת ושלהבת בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד, ו). וצורת א יוכיח כדפירשנו בשערים הקודמים:

גיד הנשה פירש הרשב"י ע"ה (בתקונא יט, דף) כי גיד הנשה הוא השכינה עם הצדיק כי שכינה נקראת ג"ד כדפירשנו בערכו ועם י' דצדיק אתעביד גי"ד. וכבר פי' למעל' ענין גד. ואמנם ענין ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כה) אין זה מקומו אלא בשער ירך יעקב:

גיהנם כל המפרשים הסכימו כי הוא בגבורה. והטעם פי' ר' משה כי היא מצד המקטרגים מבית ומחוץ והוא אש לא נופח והוא משל לכח הדין הקשה עכ"ל ויפה פי' כי כנוי זה לגוון השחור כדפירשנו בשער הגוונים ונקרא ג"י לשון עומק כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב, יד):

גי חזיון נקרא המלכות וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף, רג.) כי הוא מראה שכל הנביאים צופים בה ונקראת כן בשעת יניקתה מן החוזים הנביאים נצח והוד. ונקרא ג"י לשון עומק כאמרם ז"ל ירד למרכבה [יז] שהוא עומק הדברים בהסתרתם ולכן המלכות עומק הנבואה:

גל נעול נקרא השכינה לפי שהיא בתולה ואיש לא ידעה בסוד הצלע מציאותה הנעלם ואז ואיש לא ידעה עדיין כדפירשנו בשער המיעוט בפרק י' וכן בארו בתקונים:

גלגלי המרכבה פי' ר' משה שהם נצח והוד. והענין כי המרכבה עצמה הם פני אריה חסד, פני שור גבורה, פני אדם או נשר ת"ת. פני נשר או אדם מלכות. וגלגלי המרכבה הם נצח והוד. (ע לעיל, בע):

גלים פי' בזוהר פ' נח (דף, סג.) בפסוק (ישעיה ל, י) צהלי קולך כו' בת גלים: ברתיה דאברהם אבינו הכי אוקמוה בת גלים כד"א גל נעול. גלים אינון נהרין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומליין לה כד"א שלחיך פרדס רמונים.

ופי': (איוב, ח) היא המלכות ונקרא בת לאברהם אבינו. והטעם, כי על ידה היא יונקת חוט של חסד המשוך עליה. וזה פי' גלים פי' הם הספירות בהתייחדם כלם להשפיע אל המלכות ועל שמה נקראים גלים בהכנסתם שם, כי היא נקראת גל והם גלים על שמה. וכאשר היא מלאה מהם היא מגלה מציאותם כי היא המלאה מהמים והומים גליה.

והביא ראייה למה שאמר ועאלין לגווה ומליין לה מפסוק שלחייך פרדס רמונים. פי': שלחייך הנהרות השלוחים אליך, הם עושים אותך פרדס רמונים, שאת מלאה כפרדס של רמונים, כאמרם ז"ל מלאים מצות כרמונים. ונמצא לפ"ז ששבע הספירות שבע נהרות נקראים גלים בהיותם בגל שהיא המלכות.

ובפ' ויחי (דרמט,) פי' הרשב"י ע"ה שהבינה נקרא גלים וז"ל: עלמא דאתי אקרי גלים בגין דכלא קיימא ביה ואתכליל ביה תלי תלים ונפקא מיניה לכלא עכ"ל. והנה פירש כי הבינה נקרא גלים מטעם כי השפע הראוי לכל הספי' כמו הראוי לגבורה לגבורה והראוי למלכות למלכות וכן לשאר הספירות הכל עומד שם תלי תלים ומשם נשפע לכלם. והנה לפי"ז שגם כן מפאת שתקרא המלכות גלים תקרא הבינה גלים זה מצד השפעתה וזה מצד קבלתה.

ועוד פי' שם פי' אחר שהבינה קרא גלים והגלים הם שבע הספירות שהם יוצאים מהבינה ובאים אל המלכות כגלי הים שאינם שקטים לעולם. ולכלהו פירושים בין הבינה בין המלכות נקראו גלים על שם הספירות הנקראים גלים כדפירשנו. ובפרשת נח (דף סט, עב) פירש כי גלי הים הם כחות אשר במלכות הם שואגים ותובעים לטרוף טרף והם המתגאים בתוקף הדין ועליהם נאמר (תהלים, קד) הכפירים שואגים לטרף. ואפשר לומר שהם הגלים המתגלים בה מגלים העליונים והכל ענין אחד:

גמל פירש בזהר פ' פקודי (דף, רלו.) וז"ל: סיום דרוגזא קשיא איהו גמל לתתא ודא איהו רזא דמותא וכו' ת"ח האי גמל היינו רזא דכתיב וגמולו ישלם לו דא גמול דאינון חייביא כו' והאי איהו גמל דקיימא לאכלא כלא ולשצאה כלא עכ"ל ע"ש:

גמילות חסדים המלכות נק' כן מצד החסד כן מבואר בתקונים (בתקוני זח, דף):

גן נקרא הבינה והמלכות והטעם מבואר כי הבינה היא גן לנטיעות שהיו כקרני חגבים כדפירשנו לעיל בשערים הקודמים. ומלכות נקרא גן כי היא גן לנטיעות התחתונות לכל אשר יהיה חפץ ורצון המאציל להאציל שם הכל בא אל הגן התחתון.

ובזוהר פ' שמות (דף, ד) פי' וז"ל: דאמר רבי אלעזר מה הגן הזה צריך לעדור לשמור ולהשקות כו' ע"ש עכ"ל. ופי' ענין לשמור כמו על ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה סב, ו), וכן איש חרבו על ירכו וכו' (שה"ש ג, ח).

ובתיקונים פירש הרשב"י ע"ה שנקראת גן שהיא כלולה מג"ן סדרים שבתורה שבכתב. להורות כי היא יונקת ומאצלת נטיעות הגן אשר לבעלה כנודע והוא המשקה אותם להגדיל נטיעותיה כנודע.

עוד יש גנים והם חמש הספירות כי כל אחד מהם מוציא פרי למינהו וכן יש להם מעין משקה אותם והוא הגן בינה. ואחר שנעשה מהגן מעין משקה את הגנים. וכן הגן התחתון מלכות מגן נעשה מעין ומשקה את הגנים אשר תחתיה בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה, טו). וכן פירש רבי פנחס בן יאיר בזוהר (פרשת בלק, דף). וכן בינה ומלכות כל אחת מהן נקראת גן עדן. ובזהר פ' תולדות (דף קמא, עב) פי' כי המלכות נקרא גן רו"ה בהיות היסוד בתוכה וממלא אותה ומרוה אותה מים עליונים כמנהגו הטוב.

עוד נקראת גינת אגוז כי היא גן נזרעת מן האגוז אשר ביסוד:

גפן נקראת השכינה כי היא גפן פוריה (תהלים קכח, ג) והיא גפן ממצרים תסיע (שם פ, ט) בצאתם מן הגלות. ועליה נאמר הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת (שם שם, טו) גפן דהיא זאת ודאי. והטעם שנקראת גפן כי כמו שהגפן אינה מקבלת הרכבה ממין אחר כן המלכות אינה מקבלת אלא מבעלה כ"פ בזוהר פ' ויחי (דף, רלח.). ובה ג' שריגים שהם האשכלות שפירשנו בערכם והיא יונקת מן היין המשומר בענביו הם ענבים יפים לחלום שפע הנשפע מן הבינה כאשר נבאר בערך יין:

ויש גפן הנקרא סורי גפן נכריה וענביה ענבי ראש אשכלות מרורות למו. והם הקליפות. ויש גפן בינונית והיא הגפן והענבים שאינם יפים לחלום שהם מצד הדין:

גר לפעמים הת"ת חוץ ממקומו והוא גולה בסבת העונות כנודע. כצפור נודדת מקנה כן איש נודד וגו' (משלי כז, ח). וכביכול משפיע אל החיצונים ואז נקרא ג"ר וע"ז אמר מרע"ה שמדרגתו הת"ת כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח, ג). ומטעם זה נקרא המתגייר גר כי הוא היה עומד עד עתה במקום הקליפ' בארץ נכריה יונק יין נסיכם השפעת סורי הגפן נכריה רחמנא ליצלן.

עד הנה הגיע דלות דעתינו בביאור אות גימל. והננו נכנסנו בביאור אות ד' בעזרת הבינה השופע בינה על בריותיו: