ביאור:ויקרא כה טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. |
| -- ויקרא כה, טו |
שְׁנֵי תְבוּאֹת
עריכהפסוק זה נעשה חשוב ביותר בענין מכירת אדמה, יובל וגאולה.
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל
עריכהאחר היובל התחילו לספור את השנים וכך ידעו את שנת השבתון כל שבע שנים וכשהגיעו לשבע שנות שבתון, בשנה החמישים באה שנת היובל.
המילה "אחר" היובל אינה מספר השנים עד היובל הקובעות את מחיר ההשכרה, אלא רק מציינת שספירה תתקיים ובשנה מסוימת אחר היובל נעשתה העסקה, ולפי תאריך זה יחשב המחיר, ככתוב: "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ" (ויקרא כה טז).
רכישת האדמה היתה לפי שנות התבואה שנשארו עד היובל הבא, וכיון ששנות השבתון והיובל לא נספרו, החשבון לא היה פשוט. כלומר לכל שנה אחרי שנת היובל היה מספר של שנות התבואה שנשארו, וכך ידעו כמה לשלם לפי - התבואה השנתית פחות הוצאות התפעול, כפול מספר השנים שנשארו.
תִּקְנֶה מֵאֵת ... יִמְכָּר לָךְ
עריכההפניה היא לאותו אדם: אתה תקנה את החלקה (צורת פעל), והחלקה תמכר לך (צורת נפעל). אין כאן פניה לשני אנשים שונים. המוכר הוא בעל זכות גאולה בתוקף החוק המוגדר בהמשך (ויקרא כה כד-לד) אפילו בניגוד לרצונו של השוכר, שהחוזה שלו קוצר לפני זמנו.
הרבנים פרשו שמדובר בשני אנשים שונים' והעניקו את "יִמְכָּר לָךְ" לבעל האדמה המקורי, והוא קיבל את הזכות לגאול. אפשר להבין את הגישה שנתנה עדיפות לעשיר, אח, רע, מחבירנו - למרות שכתוב בפרוש "אַל תּוֹנוּ".
ענין הגאולה נעשה מסובך מאוד. עדיף שבעל האדמה לא ישכיר את נחלתו, אולם אחרי שאדם שוכר, משלם כסף טוב מראש, משפר את האדמה בתקווה של רווח לשנים רבות, בא המוכר, לוקח הלואה (או לא) ומכריח את השוכר להחזיר לו את האדמה, ואז הוא חופשי להשכיר לאדם אחר. חוזה שכזה הוא חד צדדי. כמובן שהשוכרים גם הם למדו את התורה, והציעו סכום נמוך ביותר עבור השכרה שכזו, נמנעו מלשפר את הקרקע, וניצלו את האדמה עד סופה כדי למנוע מבעל האדמה לקחת את פרי עמלם.
שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ
עריכהראה: רש"י על ויקרא כה טו לבעיה במילה "שני" שאינה מתאימה למספר שתים (2) החייבת להופיע בצורת נקבה.
מכאן שפרוש המילה הוא כמופיע במשפט הבא "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, ... כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ" (ויקרא כב יז), והמילה "שני תבואות" חייבת להיות "שנות תבואה" ואין קשר למספר 2.
הרבנים הכירו בחוסר הצדק בתהליך הגאולה ובבעיות שנוצרו. הם הגבילו את הגאולה עד אחרי שנתים מהמכירה, וכך השוכר יקבל לפחות שנתיים כולל היבול שהוא זרע. אולם נשארו עדיין בעיות רבות: באיזה שנות תבואה לחשב את מחיר הגאולה, האם להשתמש במחיר של היבול המקורי לפיו נקנתה החלקה, או לפי היבול המשופר שהשוכר שיבח את האדמה, או לפי המזל שבתקופה האחרונה היתה בצורת או מחלה והיבול היה נמוך.
כפילות
עריכהבקטע הדן ביובל ישנם הרבה כפילויות. דבר זה מעיד שהיו שתי צורות לקטע, וכדי להבהיר ולמנוע טעויות הכניסו את שתיהן. מתוך אחת אפשר ללמוד על השניה.
- וְקִדַּשְׁתֶּם ... יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם. . . . . . . . כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם
- בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. . וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
- בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת, יִמְכָּר לָךְ . . . . . . . . . כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ
- אַל תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת אָחִיו . . . . . . . . . . . . . . לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ
- וַעֲשִׂיתֶם, אֶת חֻקֹּתַי, . . . . . . . . . . . . . . . .וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם
- וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח . . . . . . . . . . . . וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ
לפיכך חייבים להבין ש"שְׁנֵי תְבוּאֹת" זהה ל"מִסְפַּר תְּבוּאֹת" לפי שנים.