עולם אחד/פז
פרק פז - חד גדיא עריכה
טרם אתחיל לבאר, אקדים הקדמה אחת והיא זו:
דע, כמו שאותיות השם המיוחד הוא בחסד גבורה - י"ה בחסד, ו"ה בגבורה כנודע. כמו כן מספר השם שהוא כ"ו הוא בחסד וגבורה -- י"ג בחסד, י"ג בגבורה. וכמו כן בחכמה ובינה. וכמו כן בצח והוד. וכמו כן דת"י דעת תפארת יסוד -- כל אחד הוא בסוד אחד.
ועיין בספרי מדרש לפירושים (חלק א' דרוש השמיני) שהארכתי בהקדמה זו ופרשתי הפסוקים בקהלת (קהלת ד', ט'-י"ב) "טובים השנים מן האחד וגו'" - כל הכתובים, עיין שם שהארכתי. ושם הבאתי לשון הקנה על המצות מ"ש בסוד מזוזה וזה לשונו:
- "דע לך בני וכו' א"ל רבי לא ראית מה עשה יעקב היה שמו ת"ם ונתיירא מהיפך ת"מ, ושם זוזו באמצע הוא שם הוי"ה להחזיקו, זהו תתן אמת ליעקב - שאלף של 'אמת' מצטייר יו"י - הוא הויה", עכ"ל.
(ולמאמר זה רמזתי למעלה בסוף פרק נ"ב, עי"ש ותבין ודוק).
ופרשתי שם דבריו באורך. ותורף הדברים הוא כי במלת מזוזות -- אותיות מ"ת מן הצדדים, ואותיות זו זו שהם שני פעמים י"ג - חושבן הויה באמצע שמבטל המות ומפרידו. ואז נהפך מת ונעשה תם בסוד (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם". וזהו סוד מאחז"ל (תענית ה, ב) "יעקב לא מת". וזהו סוד "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ), כי אותיות מת מן אמת נמתקו על ידי כח אות א' שציורו גימטריא כ"ו כמנין ז"ו ז"ו. ועיין שם במקומו שהארכתי מאד. וגם הבאתי שם מזוהר פרשת בא (ח"ב לה, ב) "אמאי בתלת דוכתי וכו'". ומקדש מלך שם שכתב סוד שתי מזוזות הם חסד וגבורה, ומשקוף - ת"ת, עיין שם שהארכתי גם בזה.
כל זה אני מקדים לך כאן כדי שאפרש לך כאן התחלות חד גדיא וכו'. אפס קצהו תראה מכאן, והוא כי לכל הפירושים שראיתי בזה לא מצאתי קורת רוח לדעת למה נתייסד לאמרו בליל פסח דווקא, אבל לדידי יבא על נכון. והוא כי נודע שיש גד"י טוב סוד שם הקדוש הנ"ל שהוא גושפנקא רבא - גימטריא גדי - טוב. ואת זה לעומת זה יש בסטרא אחרא גדי רע כנודע במק"א. וביציאות מצרים נברר הטוב מן הרע. וזהו שאמר "חד גדיא" - טוב, ו"חד גדיא" - רע. לומר שנברר הטוב מן הרע ונתקן חטא אדם על ידי דם פסח כנודע במק"א. ועיקר התיקון היה בסוד שנתנו הדם על שתי מזוזות, שבזה ביטלו אותיות מת מן הצדדים הנאחזים בחסד וגבורה כנודע בכ"מ. והביטול היה על ידי כח זוז"ו שבאמצע שני מזוזות כאמור בקנה הנ"ל.
וז"ש "דזבין אבא בתרי זוזי" - כלומר שאבינו שבשמים קנה אותנו על ידי שני זוזי - לשון רבים, כלומר שני פעמים ז"ו ז"ו המבטלים המות. וזהו סוד (שמות יב, יג) "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף וגו'".
וזה שמסיים "חד גדיא חד גדיא" - כל אחד בפני עצמו, כי נברר הטוב מן הרע בכח זוז"ו האמור.
ומ"ש "זוזי" לשון רבים כו' - כוונתו בזה כי מדות עליונות כלולים זה בזה, חסד בגבורה וגבורה בחסד כנודע. והבן כל זה.
ויתר הדברים שב"חד גדיא" מפורשים היטב במפרשים, זה אומר בכה וזה אומר בכה, הצד השוה שבהן כי הוא מורה על זמן הקלקול בחטא עגל וכדומה שחזרו ונתערבו טוב ברע, וזמן התיקון שחזר ונתקן וחזר ונתערב עד ביאת הגואל בב"א. יהיו הזמנים רמוזים בהם איך שיהיו - על כל פנים הדברים נכונים בדרך כלל. ותוכל לפרש לפי דעתך, ואין בזה כלום. ואמנם שורש ההתחלה הוא האמור. ובזה שייך שפיר לליל פסח דווקא שנתנו הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות וכדבר האמור, והמשכיל יבין. שורש הדברים הוא בסוד אח"ד שנעשו ישראל גוי אח"ד ולקחם לו לעם בצאתם ממצרים.
הקדמתי לך זאת, למען תדע שורש דבר נמצא באחד מי יודע וכו' שבעזרת השם נתגלו לי דברים אשר לא קדמני אדם בהם. ודע והבן בדרך כלל כי הוא נתקן על ענין האחדות, ולפיכך מתחיל באחד ומסיים בשלשה עשר שהוא חושבן אחד. ובכל פעם ופעם חוזר על הדברים למפרע עד "אחד אלהינו וכו'", והוא ממש סוד חזרת הדברים למקורם, בעלייה על גבי עלייה, עד שמגיעים לסוד אח"ד ממש. וכמו שהורתיך למעלה בקונטרס הזה.
פקח עיניך וראה שהדברים נכונים מאד בדרך כלל. ומעתה אחר שהקדמתי לך בדרך כלל שורש הדברים אלו - אטייל עמך ארוכות וקצרות, ואבאר לך הכל בדרך פרט, ואפרש לך כל פיסקא בד' אופנים, וסימנם פרד"ס, ומן העוזר האמתי אבקש עזרה.