זהר חלק א קמז ב


דף קמז ב

זהר

דנוקבא דקב"ה, כמה דנפקי כל נהורין מהאי עלמא, הכי נמי נטיל כלא האי עלמא, דהא דא כגוונא דא, ובגין כך באר שבע דא יובלא, באר (שבע) דא איהי שמטה, (נ"א דהא דא כגוונא דא) (כלא לקב"ה) ושמשא (דא) לא נהיר אלא מיובלא, (ס"א ואיהו נטיל כל נהורין, ויהיב לגו שמטה) ובגין כך ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה דא מערב דאיהי שמטה.


רבי שמעון אמר, ויצא יעקב מבאר שבע, דא מערב שנת השמטה, וילך חרנה דא שנת ערלה, בגין דנפק מרשו קדישא, לרשו אחרא, דהוה עריק מאחוי, כמה דאתמר. וכד מטא לבית אל דאיהו ברשו קדישא, מה כתיב? "ויפגע במקום" -- מאן מקום? רבי חייא אמר, דא הוא מקומו דקאמרן, דכתיב ואל מקומו שואף (זורח הוא שם), וילן שם כי בא השמש, כמה דאת אמר שואף זורח הוא שם, דהא בגין לאנהרא ליה קאתיא.

"ויקח מאבני המקום" -- אבני המקום לא כתיב, אלא מאבני המקום, אלין אינון אבני יקר מרגלאן טבאן, דאינון תריסר אבנין עלאין, כמה דכתיב (מ"א יח לא) שתים עשרה אבנים, ותחות אלין תריסר אלף ורבוון אבני פסילן, וכלהו אקרון אבנין, בגין כך מאבני המקום, ולא אבני (ס"א המקום) דא הוא מקום דקאמר.

"וישם מראשותיו" -- מראשותיו דמאן, אלא מראשותיו דההוא מקום, מאי מראשותיו, אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה, לא, אלא מראשותיו לארבע (ס"א רישי) סטרין דעלמא, תלת אבנין לסטר


סתרי תורה

כיון דאלין אתכלילו דא בדא, אתחזון ביה כל גוונין, ארגמן איהו, כל חיזו דנהורין ביה כלילן, רצוא ושוב, אינון נהורין לא מתעכבן למחמי, חבורא חדא אתחברן בההוא זהר, בהאי זה"ר שארי מאן דשארי, שמא איהו לההוא דסתים דלא ידיע כלל, קול יעקב אקרי, בהאי אתחזי מהימנותא דכלא, ההוא דסתים ולא ידיע כלל, בהאי שריא יהו"ה, שלימו דכל סטרין איהו עלאה ותתאה, הכא אשתכח יעקב שלימו דאבהן דאחיד מכל סטרין.

זה"ר דא על ברירו דשמא דא אקרי, דכתיב (ישעיה מא ח) יעקב אשר בחרתיך, תרין שמהן אקרי יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל, סתרא דסתרא דא, כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה, דאיהו פרושא דאורייתא דבכתב, ואיהי תורה שבעל פה, ועל דא אקרי באר, שנאמר (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה, בא"ר איהו לההוא דאקרי שבע, דכתיב (מ"א ו לח) ויבנהו שבע שנים, והיינו קול גדול, ודא סופא דמחשבה בא"ר שבע איהו, ויעקב עאל בהאי רישא למהימנותא, כיון דאתדבק בהימנותא דא, אצטריך ליה לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן דיליה, דעאלו בשלם ונפקו בשלם.

אדם עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה, וחטא בההיא אשת זנונים נחש קדמאה. נח עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה וחטא, דכתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אברהם עאל ונפק, דכתיב (שם יב י) וירד אברם מצרימה, וכתיב (שם יג א) ויעל אברם ממצרים. יצחק עאל ונפק, דכתיב (שם כו א) וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה, וכתיב (שם כג) ויעל משם באר שבע. יעקב כיון דעאל במהימנותא, אצטריך למיעל:


תוספתא

דאפיק שבילין, בטש בין אתוון, ועבד רקיעא דיעקב בין תרין רוחין, ואטיל ביני שייפי מלולי, עד דנחית להאי נ' דאיהי כפופה, וחברו לה כחדא צפון ודרום, לבתר אתקשרו כחדא, האי נ' כפופה באר שבע אקרי, ואתמלי מיעקב לאשקאה כל עדרי ענא, ועל דא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. תו מבאר שבע לעילא, דהא מינה נפיק, לבתר אזיל לאשקאה לחרנה, דאיהו בירא דלתתא, חרון אף יהו"ה, חרב יהו"ה, דינא, בי דינא, אלהי"ם, ועל דא (תהלים עט א) אלהי"ם באו גוים בנחלתך: (עד כאן תוספתא)