קטגוריה:בראשית ג טו
נוסח המקרא
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.
וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃
וְ/אֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְ/ךָ֙ וּ/בֵ֣ין הָֽ/אִשָּׁ֔ה וּ/בֵ֥ין זַרְעֲ/ךָ֖ וּ/בֵ֣ין זַרְעָ֑/הּ ה֚וּא יְשׁוּפְ/ךָ֣ רֹ֔אשׁ וְ/אַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥/נּוּ עָקֵֽב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְבָבוּ אֲשַׁוֵּי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָךְ וּבֵין בְּנַהָא הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְאַתְּ תְּהֵי נָטַר לֵיהּ לְסוֹפָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּדְבָבוּ אֵשַׁוִּי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָךְ וּבֵין בְּנָהָא הוּא יְהֵי דְּכִיר מָה דְּעָבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְאַתְּ תְּהֵי נַטַר לֵיהּ לְסוֹפָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְבָבוּ אֵישַׁוֵי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא בֵּין זַרְעֲיַת בְנָךְ וּבֵין זַרְעֲיַת בְּנָהָא וִיהֵי כַּד יְהוֹן בְּנָהָא דְאִתָּא נַטְרִין מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא יֶהֱוְיַן מְכַוְונִין וּמַחְיָין יָתָךְ עַל רֵישָׁךְ וְכַד שַׁבְקִין מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוֵין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן בְּרַם לְהוֹן יְהֵא אָסוּ וְלָךְ לָא יְהֵי אָסוּ וַעֲתִידִין אִינוּן לְמֶעֱבַד שְׁפִיוּתָא בְּעִיקְבָא בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וִיהֵי כַּד יֶהֱוֵין בְּנַיָא דְאִתְּתָא לְעַיָן בְּאוֹרָיְיתָא וְעָבְדִין פִּקוּדַיָא יֶהֱוְיַן מִתְכַוְונִין וּמַחְיַין יָתָךְ לְרֵישָׁךְ וְקַטְלִין יָתָךְ וְכַד יִשְׁבְּקוּן בְּנַיָא דְאִיתְּתָא מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יַעַבְדוּן פִּקוּדַיָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוִין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן וּמַמְרַע יַתְהוֹן בְּרַם יֶהֱוֵי אָסוּ לִבְנָהָא דְאִתְּתָא וְלָךְ חִיוְיָא לָא יֶהֱוֵי אָסוּ בְּרַם עַתִידִין הִינוּן אִילֵין לְאִילֵין לְמַעֲבַּד שְׁפוּיָיתָא בְּעִיקְבָא בְּסוֹף עֵקֶב יוֹמַיָא בְּיוֹמוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
רש"י
"ישופך" - (סוטה ט) יכתתך כמו (דברים ט) ואכות אותו ותרגומו ושפית יתיה
"ואתה תשופנו עקב" - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו ואף משם תמיתנו ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעיהו מ) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם
מפרשי רש"י
[כד] לא יהיה לך קומה. פירוש מה שזכר בקללתו של נחש שהוא ישך האדם בעקב, ואין זה לו קללה, אלא הכי פירושו - 'לא יהיה לך קומה', והשתא הוא קללה לנחש נשיכת העקב, שלא יהיה לו קומה. ומה שהוסיף 'ואף משם תמיתנו' כדי לתרץ דאם בא לומר שלא יהיה לו קומה בלבד - יאמר שלא יהיה לו קומה, אלא שבא לומר גם כן שאף משם ימיתנו, וגם זה קללה לנחש, שבשביל שהנחש ממית האדם האדם רודף אחר הנחש להמית אותו, טרם ימית הנחש את האדם. ומכל מקום צריך לפרש גם כן שהקללה לנחש שלא יהיה לו קומה, דאם לא כן למה צריך למכתב שישך אותו בעקב, בשלמא הא דכתיב "ישופך ראש", בשביל שהראש הוא עיקר בעל חי אמר "ישופך ראש", אבל העקב אינו עיקר, לכך צריך לומר שהקללה הוא שלא יהיה לו קומה כמו שנתבאר למעלה. והרא"ם פירש כי מה שאמר 'ואף משם תוכל להמיתו' דאם לא כן לא יהיה שוה האיבה, כי אצל האדם כתיב "הוא ישופך ראש" דהוא כתיתה לגמרי, ואם לא ימית אותו נחש - לא יהיה האיבה שוה:
[כה] כתב לשון נשיפה. פירוש דהוי למכתב לשון נשיכה ולא לשון נשיפה, אלא מפני דגבי אדם כתיב "הוא ישופך ראש" הלשון נופל על הלשון לכתוב "ואתה תשופנו עקב":בד"ה אתה לא כו' ותשא אשתו נ"ב וא"ל ס"ס ידע שהיא נמי תאכל ותמות וי"ל דסב' מאחר שאדם נצטוה מפי הגבורה עצמו ימות מיד והיא שלא נצטוית מפי המקום אלא מפי בעלה לא תמות כ"כ מהר ואם כן להאי שעתא ישגלנה ודוק מהרש"ל:בד"ה ואף משם תמיתנו כולו נ"ב ואני אומר דמ"ה פירש ואף משם תמיתנו משום דהוא ישופך ראש הוא סיבת על גחונך תלך אבל תשופנו עקב אין לפרש כך דאם היה בעל קומה מכ"ש שהיה נושף בו למעלה אלא אף משם תמיתנו קאמר מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יְשׁוּפְךָ – יְכַתֶּתְךָ, כְּמוֹ (דברים ט,כא): "וָאֶכּוֹת אוֹתוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ "וְשַׁפִית יָתֵיהּ".
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב – לֹא יְהֵא לְךָ קוֹמָה וְתִשְּׁכֶנּוּ בַּעֲקֵבוֹ, וְאַף מִשָּׁם תְּמִיתֶנּוּ. וּלְשׁוֹן "תְּשׁוּפֶנּוּ" כְּמוֹ "נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ,כד), כֶּשְׁהַנָּחָשׁ בָּא לִנְשׁוֹךְ הוּא נוֹשֵׁף כְּמִין שְׁרִיקָה, וּלְפִי שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן כָּתַב לְשׁוֹן "נְשִׁיפָה" בִּשְׁנֵיהֶם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ובין זרעך ובין זרעה" לא יהיה זה בין אדם וחוה בלבד: " הוא ישופך ראש" הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחל' השגתו במה שידמ' ויצייר יראת היזק באיכות התענוג וכמותו וסדרו:
" ואתה תשופנו עקב" כי המתאוה בהתגברו יוליד ההיזק בסוף התענוג:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג טו.
וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה
הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב
אלוהים הודיע שהוא יעניש חוטאים: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שמות כ ד), והנה כאן, אלוהים מעניש את זרעה של האישה, ואת זרעו של הנחש, לעולם ועד. מתעוררת השאלה: למה מגיע להם עונש כזה חמור.
- למעשה זה לא עונש - זה פשוט חלק מהחיים. כידוע הנחשים הם חיות מסוכנות שהורגות אנשים. הם נמצאים במסתור, חלקם מזהירים ברעש ונשיפה, וחלקם מכישים ללא אזהרה.
- קיימת כאן הבטחה חשובה, שבני האדם יתקיימו לעד, וגם צאצאי הנחש יחיו לעד - כך שזה לא כל כך גרוע לשניהם.
- חלק מהדעת טוב ורע, זה להזהר מנחשים ולהרוג אותם כאשר הם נכנסים לבתים. אלוהים מלמד את בני האדם איך להרוג את הנחש בפגיעה בראש, ואת הנחש הוא מלמד להכיש בעקב.
- אלוהים עשה את הנחש כזוחל מוצלח ביותר. לנחש יש חוש ריח וטעם מהמעולים בחיות, ויש לו ראיה של אור בתחום החום. הנחשים חיים בגונגל, במים, ובמדבר. נחשים מעניקים לנו רעל שמשמש בתרופות.
- יש הרבה נחשים שאינם מסוכנים, וקשה להבין למה הם צריכים לסבול.
- אלוהים השתמש בנחשים כדי ללמד את בני ישראל לקח, ככתוב: "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כא ו), ואחר כך אלוהים הורה למשה לעשות פסל של נחש שהציל את האנשים מנשיכת נחש (במדבר כא ח).
- יש הרבה חיות אחרות מסוכנות, כמו: אריה, תנין, זאב, דב וגם הם פוגעים בבני האדם. בני האדם נלחמים בהם, אבל אין פה שנאה.
וְאֵיבָה אָשִׁית
אלוהים השתמש בנחש לפתות את האישה לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הנחש היה כלי בידי אלוהים, כשם שפרעה, עמלק, אשור, בבל, המן, היו כלים בידי אלוהים.
- לא נראה שהנחש שיקר לאישה, הן היא לא מתה!
- לא נראה שהנחש קיווה לזכות ברווח ממעשיו.
- לפי הסיפור נראה שהנחש אכל מעץ הדעת טוב ורע, לא מת, ולמד להיות ערום.
- אלוהים ידע שהנחש הוא ערום, ובכל זאת לא עצר בו.
- בזכות הנחש בני האדם למדו דעת טוב ורע, ולמדו בהמשך את דרך אלוהים.
- בזכות הנחש בני האדם נשלחו מגן עדן וזכו בחופש הבחירה, הרי כל בר דעת מבין שהם לא היו יכולים להשאר בגן עדן עד היום.
המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
קישורים
דף הפרק • מקראות גדולות • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
- במדבר יט טו (8 דפים)
ש
- שמות יד ז (7 דפים)
דפים בקטגוריה "בראשית ג טו"
קטגוריה זו מכילה את 27 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 27 דפים.