קטגוריה:בראשית ג טו
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְ/ךָ֙ וּ/בֵ֣ין הָֽ/אִשָּׁ֔ה וּ/בֵ֥ין זַרְעֲ/ךָ֖ וּ/בֵ֣ין זַרְעָ֑/הּ ה֚וּא יְשׁוּפְ/ךָ֣ רֹ֔אשׁ וְ/אַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥/נּוּ עָקֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּדְבָבוּ אֲשַׁוֵּי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָךְ וּבֵין בְּנַהָא הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְאַתְּ תְּהֵי נָטַר לֵיהּ לְסוֹפָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּדְבָבוּ אֵישַׁוֵי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא בֵּין זַרְעֲיַת בְנָךְ וּבֵין זַרְעֲיַת בְּנָהָא וִיהֵי כַּד יְהוֹן בְּנָהָא דְאִתָּא נַטְרִין מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא יֶהֱוְיַן מְכַוְונִין וּמַחְיָין יָתָךְ עַל רֵישָׁךְ וְכַד שַׁבְקִין מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוֵין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן בְּרַם לְהוֹן יְהֵא אָסוּ וְלָךְ לָא יְהֵי אָסוּ וַעֲתִידִין אִינוּן לְמֶעֱבַד שְׁפִיוּתָא בְּעִיקְבָא בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
ירושלמי (קטעים): | וִיהֵי כַּד יֶהֱוֵין בְּנַיָא דְאִתְּתָא לְעַיָן בְּאוֹרָיְיתָא וְעָבְדִין פִּקוּדַיָא יֶהֱוְיַן מִתְכַוְונִין וּמַחְיַין יָתָךְ לְרֵישָׁךְ וְקַטְלִין יָתָךְ וְכַד יִשְׁבְּקוּן בְּנַיָא דְאִיתְּתָא מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יַעַבְדוּן פִּקוּדַיָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוִין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן וּמַמְרַע יַתְהוֹן בְּרַם יֶהֱוֵי אָסוּ לִבְנָהָא דְאִתְּתָא וְלָךְ חִיוְיָא לָא יֶהֱוֵי אָסוּ בְּרַם עַתִידִין הִינוּן אִילֵין לְאִילֵין לְמַעֲבַּד שְׁפוּיָיתָא בְּעִיקְבָא בְּסוֹף עֵקֶב יוֹמַיָא בְּיוֹמוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ואיבה אשית" - אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים דעתן קלות להתפתות ויודעות לפתות את בעליהן לפיכך ואיבה אשית
"ישופך" - (סוטה ט) יכתתך כמו (דברים ט) ואכות אותו ותרגומו ושפית יתיה
"ואתה תשופנו עקב" - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו ואף משם תמיתנו ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעיהו מ) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהםאבן עזרא (כל הפרק)
ואיבה. הוא ישופך ראש — זרעה יככך בראש. וכן "אשר בשערה ישופני" (איוב ט יז), הלא תראה מהכתוב אחריו. ויחסר הבי"ת, כמו בי"ת "הנמצא בית ה'" (מלכים ב יב יא):
עקב — הוא הרגל, ואם הראש ראשון – זה אחרון; וכן: "ואת עקבו מים" (יהושע ח יג):רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(טו) "ואיבה אשית". הפך האהבה שהיה לו אל האשה, והתבאר כי איבה גדולה מן השנאה, שע"ז מפרש הוא ישופך ראש, שתהיה האיבה גלויה להמית זה את זה, ושיתה מורה על הקביעות יותר משימה, שתהיה קבועה לדורות כמ"ש ובין זרעך ובין זרעה:
כלי יקר (כל הפרק)
"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". רוב המפרשים אמרו שהיצר הרע מושך כחו מן הנחש הקדמוני, והיצר הרע דומה בתחילה לחוט של עכביש ואחר כך לעבותות העגלה לכך נאמר הוא ישופך ראש כי אם יהיה זריז ויצא וילחם ביצרו הרע בראש ר"ל בהתחלה תכף בבואו אליו, אז הוא ישופך, כי בנקל ינצחו האדם וינתקו מעליו כאשר ינתק פתיל חוט של עכביש. אמנם אם בראש דבריו יתן מקום ליצרו וילך אחרי עצתו יום אחר יום עד שנעשה חזק כעבותות העגלה אז קשה לנצחו ואדרבא הוא ינצחך לכך נאמר אל הנחש ואתה תשופנו עקב כי העקב היינו הסוף, ורצה בזה שאם בסוף רצה להלחם בך אז אתה תשופנו ותנצחו כי יהיה קשה על האדם לנתק עבותות העגלה מעליו כי כבר קשור בו היצה"ר בעבותות אהבה בתענוגים וקשה לפרוש הנבעל לערל וטמא זה. וזה גם כן משל על התשובה שאדם עושה בבחרותו דהיינו בראש ימי חלדו בנקל לו לעזוב דרכו. אמנם בעקב בסוף שכבר הורגל במעשיו גם כי יזקין לא יסור ממנו ואז אתה תשופנו. ויאמר זה גם על העבירות החמורות ע"ג גילוי עריות ושפיכות דמים ודוגמתם לא יוכל יצרך להעבירך עליהם כל כך בנקל מי פתי יסור הנה ומי ישמע לו לדבר הזה לעבור עבירות ראשיות אלו, אבל בעקב דהיינו המצות קלות שאדם דש בעקביו אתה תשופנו כי יהיה נקל לך להעבירו עליהם כי היצה"ר זה דרכו שמתחיל בעקב ועולה ומבצבץ עד הראש כמו הארס של הנחש המתחיל בעקב והולך ומבצבץ עד הראש, כך היצה"ר מתחיל להעביר את האדם על המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם ואחר זה עבירה גוררת עבירה ויעלה מן הקלות אל החמורות עד כי עוונותיו יעברו למעלה ראש כמו שאמר (תהלים לח.ה) כי עונותי עברו ראשי. והוא משל על העבירות שהם ראש לכל העבירות לכך נאמר (איכה א.ט) טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. כי המשכיל יתן אל לבו כשיבוא היצה"ר לטמא אותו בשוליו דהיינו במקום תחתית כמו העקב כן יעלה משם ויבצבץ ויהיה אחריתו מרה כי יעלהו מן הקלות אל החמורות ולא יבינו בו רשעים והמשכילים יבינו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג טו.
וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה
הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב
אלוהים הודיע שהוא יעניש חוטאים: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שמות כ ד), והנה כאן, אלוהים מעניש את זרעה של האישה, ואת זרעו של הנחש, לעולם ועד. מתעוררת השאלה: למה מגיע להם עונש כזה חמור.
- למעשה זה לא עונש - זה פשוט חלק מהחיים. כידוע הנחשים הם חיות מסוכנות שהורגות אנשים. הם נמצאים במסתור, חלקם מזהירים ברעש ונשיפה, וחלקם מכישים ללא אזהרה.
- קיימת כאן הבטחה חשובה, שבני האדם יתקיימו לעד, וגם צאצאי הנחש יחיו לעד - כך שזה לא כל כך גרוע לשניהם.
- חלק מהדעת טוב ורע, זה להזהר מנחשים ולהרוג אותם כאשר הם נכנסים לבתים. אלוהים מלמד את בני האדם איך להרוג את הנחש בפגיעה בראש, ואת הנחש הוא מלמד להכיש בעקב.
- אלוהים עשה את הנחש כזוחל מוצלח ביותר. לנחש יש חוש ריח וטעם מהמעולים בחיות, ויש לו ראיה של אור בתחום החום. הנחשים חיים בגונגל, במים, ובמדבר. נחשים מעניקים לנו רעל שמשמש בתרופות.
- יש הרבה נחשים שאינם מסוכנים, וקשה להבין למה הם צריכים לסבול.
- אלוהים השתמש בנחשים כדי ללמד את בני ישראל לקח, ככתוב: "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כא ו), ואחר כך אלוהים הורה למשה לעשות פסל של נחש שהציל את האנשים מנשיכת נחש (במדבר כא ח).
- יש הרבה חיות אחרות מסוכנות, כמו: אריה, תנין, זאב, דב וגם הם פוגעים בבני האדם. בני האדם נלחמים בהם, אבל אין פה שנאה.
וְאֵיבָה אָשִׁית
אלוהים השתמש בנחש לפתות את האישה לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הנחש היה כלי בידי אלוהים, כשם שפרעה, עמלק, אשור, בבל, המן, היו כלים בידי אלוהים.
- לא נראה שהנחש שיקר לאישה, הן היא לא מתה!
- לא נראה שהנחש קיווה לזכות ברווח ממעשיו.
- לפי הסיפור נראה שהנחש אכל מעץ הדעת טוב ורע, לא מת, ולמד להיות ערום.
- אלוהים ידע שהנחש הוא ערום, ובכל זאת לא עצר בו.
- בזכות הנחש בני האדם למדו דעת טוב ורע, ולמדו בהמשך את דרך אלוהים.
- בזכות הנחש בני האדם נשלחו מגן עדן וזכו בחופש הבחירה, הרי כל בר דעת מבין שהם לא היו יכולים להשאר בגן עדן עד היום.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית ג טו"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.