קטגוריה:אסתר ג טו
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
הָֽ/רָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּ/דְבַ֣ר הַ/מֶּ֔לֶךְ וְ/הַ/דָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּ/שׁוּשַׁ֣ן הַ/בִּירָ֑ה וְ/הַ/מֶּ֤לֶךְ וְ/הָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִ/שְׁתּ֔וֹת וְ/הָ/עִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
"והדת נתנה בשושן" - מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך
"והעיר שושן נבוכה" - היהודים שבהמדרש רבה
טו.
"וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" אמר ר' יוחנן באותה שעה אמר הקב"ה למלאך הממונה על החמה חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה אמר ר' יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש איתיבון והכתיב (אסתר ב, א): "כשוך חמת המלך אחשורוש" אמר להם בשוך חמת המלך אין כתיב כאן אלא כשוך חמת המלך שכיכה שאינה שכיכה אימתי שככה חמתו כשנצלב המן הה"ד (שם ז, י) "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" חמתו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג טו.
לוח זמנים
- המלך אישר ונתן את הטבעת להמן (ביאור:אסתר ג י).
- המן ציווה פקודה (ביאור:אסתר ג יב).
- המתרוגמנים (עבדי המלך בשער המלך) תרגמו איש לשפת עמו. (למעשה המן לא ידע אם התרגום לעברית היה מדויק)
- המן חתם בטבעת המלך שבידיו (ביאור:אסתר ג יב).
- הרצים יצאו דחופים.
- המלך והמן ישבו לשתות.
- העיר שושן נבוכה.
במידה והמן היה כותב את הפקודה לאחר האישור, והפקודה היתה מתורגמת לכל השפות ולכל המדינות, וכל הפקודות היו נחתמות בטבעת המלך, סביר להניח שהמלך היה עסוק כבר במשהו אחר ולא היה יושב לשתות עם המן. אפשרות אחת שהמן גמר לחתום לאחר המשתה עם המלך, או שהמן כבר הכין את הפקודה מראש וכל שנשאר לעשות זה רק לחתום. כידוע המן בחר את יום הפור מראש (ביאור:אסתר ג ז), הכין את העץ מראש (ביאור:אסתר ה יד), וגם אסתר הכינה את המשתה מראש (ביאור:אסתר ה ד). סביר שהמן הכין את הפקודה מראש, אחרת, לאחר קבלת הטבעת, הוא היה יכול לכתוב דבר אחר כדי לחסל את מרדכי.
וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה
ראינו שאשת המן ואוהביו לא נבוכו (ביאור:אסתר ה יד). הם חשבו שבאמת המלך נעשה שונא יהודים ולא היתה להם בעייה מצפונית. היהודים ברור שנבוכו, אבל שאר העם על מה הם נבוכו?
כיוון שהיהודים חיו בתוך העם, ללא סימני הכר, ביום הפור המתקיפים ישדדו ויהרגו אנשים ללא הבחנה. אף שודד לא יאמין לטענת המותקף שהוא לא יהודי. לכן אנשי העיר ההגונים נבוכו מה יקרה ביום הפור.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "אסתר ג טו"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.