קטגוריה:בראשית ו ט
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּ/דֹֽרֹתָ֑י/ו אֶת־הָֽ/אֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | אִלֵּין תּוֹלְדָת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחְלְתָא דַּייָ הַלֵּיךְ נֹחַ׃ |
ירושלמי (יונתן): | תּוֹלְדוֹת נח אִלֵין יְחוּסִין דִגְנִיסַת נחַ נחַ הֲוָה גְבַר זַכְּאַי שְׁלִים בְּעוֹבְדִין טָבִין הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחַלְתָּא דַיְיָ הֲלִיךְ נחַ: |
רש"י (כל הפרק)
"אלה תולדות נח נח איש צדיק" - הואיל והזכירו, ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז): "זכר צדיק לברכה".
דבר אחר: למדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
"בדורותיו" - (סנהדרין קט)
- יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.
- ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
"את האלהים התהלך נח" - ובאברהם הוא אומר (בראשית כד): "אשר התהלכתי לפניו": נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.
"התהלך" - לשון עבר, וזהו שמושו של ל' בלשון כבד משמשת להבא ולשעבר בלשון א':
- קום התהלך (שם יג) - להבא,
- התהלך נח - לשעבר,
- התפלל בעד עבדיך (ש"א יב) - להבא,
- ובא והתפלל אל הבית הזה (מלכים א ח) - ל' עבר אלא, שהוי"ו שבראשו הופכו להבא.
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
גור אריה (כל הפרק)
משכיל לדוד (כל הפרק)
פירש"י ז"ל אלה תולדות וכו' הואיל והזכירו וכו' ד"א וכו' - הוכרח להביא ב' פירושים דלפירוש קמא ק' דהכא לא נכתב שום ברכה אלא שבח ואיך זה עניך לזכר צדיק לברכה דבשלמא גבי ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום התם שפיר מייתי רש"י המדרש דזכר צדיק לברכה אבל הכא לא דייק כ"כ לכך מייתי ד"א ולד"א נמי ק' דא"כ איך הל' מיושב ומקושר שפיר דא"כ הכי הול"ל אלה תולדות נח מעשיו צדקתו תומתו וכיוצא:
בדורותיו יש מרבותינו וכו' - היה נראה לומר דס"ל לרש"י דהנך תנאי לא פליגי דהצד השוה שבהן דנח היה צדיק אבל לא היה גמור כ"כ כמו אברהם והיינו דקאמר מר דדריש לגנאי לפי דורו וכו' וכי היכי דלא תיקשי השתא בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב בגנות צדיקים לכ"ש משו"ה קאמר אידך דהכא שאני דמתוך גנותו למדנו שבחו דאע"פ שהיה בדור שכלו חייב היה ביניהם כשושנה בין החוחים ואה"נ שאם היה בדור צדיקים היה גם הוא צדיק יותר והוי דומיא ד"ולא יכלו דברו לשלום" דאחי יוסף דמתוך גנותם למדנו שבחם כדפירש"י שם ובזה הוה א"ש דכיון דלא פליגי נקט רש"י בדבור שאח"ז ובאברהם הוא אומר וכו' דלכאורה לא אזיל אלא אליבא דמאן דדריש לגנאי ולפי דרכנו אתי ככ"ע אלא דלפי הנראה מלשון המדרש משמע דפליגי ור"י דדריש לגנאי הוא דמפ' "את האלהים התהלך" כמ"ש רש"י ור"נ דדריש לשבח מפ' בענין אחר ע"ע ולפי"ז צ"ל דרש"י ז"ל לא פסיקא ליה ולכך מייתי תחלה לתרווייהו והדר מפרש ואזיל קראי זימנין כמר וזימנין כמר כמאן דסליק ליה פירושא דההוא קרא קרוב לפשט טפי:נחלת יעקב (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
"אלה תולדות נח" - טעמו פירשו בו (הראב"ע והרד"ק) קורותיו כטעם מה ילד יום (משלי כז א) וירמוז אל כל הפרשה ואינו נכון בעיני כי אין קורות האדם תולדותיו והנכון שהוא כמשמעו כמו אלה תולדות בני נח (להלן י א) ואלה תולדות ישמעאל (להלן כה יב) יאמר אלה תולדות נח שם חם ויפת אבל החזיר "ויולד נח" בעבור שהפסיק ואמר נח איש צדיק תמים היה להודיע למה צוהו בתיבה ואף על פי שכבר אמר למעלה (ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת חזר להזכירם פעם אחרת להגיד כי לא היה ככל אבותיו שיולידו בנות ובנים וזה טעם "שלשה בנים" כי יזכיר מספרם לאמר כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו ונצלו בזכותו ומאלה נפצה כל הארץ
"איש צדיק תמים היה" - יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו להודיע שראוי להנצל מן המבול שאין לו עונש כלל כי הוא תמים בצדק כי הצדיק הוא הזכאי בדין הפך הרשע כמו שאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דברים כה א) וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית (נחמיה ט לג) וכן בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט טו) אבל באברהם שאמר (להלן יח יט) לעשות צדקה ומשפט שבח אותו בצדק שהוא המשפט וברחמים שהיא הצדקה ורבי אברהם אמר צדיק במעשיו תמים בלבו וכתיב (יחזקאל כח טו) תמים אתה בדרכיך ואחר שאמר שהוא איש צדיק כי איננו איש חמס ומשחית דרכו כבני דורו החייבים אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו איננו נפתה אחרי הוברי שמים ומנחש ועונן וכל שכן אחרי עבודה זרה ואיננו שומע להם כלל רק בשם לבדו הוא דבק תמיד והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו כי נביא היה וזה כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו (דברים יג ה) הנאמר בהרחקת המתנבא לעבוד עבודה זרה ונותן אות ומופת כאשר אפרש ועוד אזכיר זה בפסוק התהלך לפני והיה תמים (להלן יז א) אם יהיה תמים דעות עמי והנה אחר שהיה נח צדיק ואיננו ראוי ליענש גם בניו וביתו ראוים להנצל בזכותו כי היה עונש עליו אם יכרת זרעו או יאמר כי הוא צדיק שלם וגם בניו וביתו צדיקים כי הוא למדם כענין שכתוב (להלן יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו
"בדורותיו" - יש מרבותינו שדרשוהו לטובה כל שכן אם היה בדור של צדיקים ויש שדורשין לגנאי לשון רש"י והנכון בעיני לפי הפשט כי טעמו לומר שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו וכן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (להלן ז א) שאין אחר בדור ראוי להנצל ואמר "בדורותיו" כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ בלתו ואל יקשה עליך דבר רבותינו במתושלח כי הכתוב לא יספר רק שאין צדיק ראוי להנצל מן המבול מכל הדורות ההםמלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(ט – יז) הלא כבר אמר בפ' הקודמת שנח הוליד ג' בנים. ולמה כפל ד"פ שם נח למותר. למה שלש בענין ההשחתה את דבריו ותשחת. ותמלא. וירא אלהים והנה נשחתה. שכ"ז כפל ומותר. ולמה במאמר ה' לנח לא אמר רק כי מלאה הארץ חמס:
(ט) "אלה תולדות נח". האדם יוליד ג' מיני תולדות, כי כל כח הנמצא במציאות בהכרח מוליד ופורה, והאדם יתראו בו ג' מיני כחות. א] הדבר שבו יתדמה האדם אל יתר בע"ח, שהוא גופו הבהמי, ותולדותיו הם בנים ובנות לקיום המין. ב] הדבר שבו הוא אלהי, והוא נפשו הרוחנית האלהית, ותולדותיה הם המושכלות שישכיל ע"י השכל העיוני לדעת את ה' ולהכיר האמתיות. ג] הדבר שבו יתחברו שני החלקים הנפש והגויה שמצד זה הוא חי מדבר, ותולדותיו מצד זה יוליד ע"י השכל המעשיי לעשות צדק בין אדם לחברו ולנצור ארחות משפט וצדק ויושר, וז"ש שנח הוליד תולדות בשלשה חלקיו, מצד שהוא חי מדבר שמצד זה הוא מדיני בטבע היה צדיק, שזה כולל ההנהגה הטובה בין אדם לאדם. וגם היה איש תמים, שכבר התבאר בפי' משלי ובכ"מ בתנ"ך שגדר התמימות הוא שיעשה כל מעשיו שלא לשם פניה חיצונית מאהבת עצמו, למשל שיעשה צדק בעבור שמקוה להשיג ע"י כבוד או ריוח, שזה דומה כסוחר שעושה מסחר להרויח בו, ואיש כזה אם יראה שלא ישיג הכבוד או הריוח המקווה יתמוטט מצדקתו. אבל התמים הוא מי שעושה הצדק שלא בעבור פניה חיצונית רק מאהבת הצדק בעצמו ולשם ה' בלבד, ואמרו חז"ל תמים בדרכיו צדיק במעשיו, ודרכיו הם דרכי הנפש כמ"ש בפי' הנ"ך בכ"מ[א] ומצד נשמתו הרוחנית הוליד תולדות במה שאת האלהים התהלך נח, שהוא נח השני האלהי דבק באלהים להשכיל דרכיו ואורחותיו ועניני האלהות בשכלו העיוני [וז"ש במדרש אלה תולדות נח הה"ד פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיהם של צדיקים תורה ומע"ט], ומצד גופו הבהמי.
הערות
[א] ובמ"ש בדורותיו אמר רבי יהודה (במד') בדורותיו היה צדיק הא אם היה בדורות משה ושמואל לא היה צדיק, ורבי נחמיה אמר שכ"ש אם היה בדורו של משה שהיה צדיק. וי"ל שכל אחד מדבר בבחינה אחרת, רבי נחמיה דייק שם צדיק, שאם היה צדיק בדורו של רשעים שלא היה לו ממי ללמוד כל שכן שהיה צדיק אם היה בדורו של משה ושמואל, ורבי יהודה דייק שם תמים שהוא שיעשה מעשה הצדק לש"ש שלא לכוונה אחרת, שזה היה נקל יותר בדור המבול שהיו מבזים מעשה הצדק ומלעיגים עליו שאז לא היה לו כלל ענין שיקוה איזה כבוד או ריוח אחר ממעשה הצדק והיה קל לעשותו לש"ש, אבל אם היה בדורו של משה ושמואל שהיו מכבדים מעשה הצדק ומתפארים בו אז לא היה תמים כי יצרו היה מסיתו שיעשה הצדק בעבור תקות הכבוד או ההתפארות: עוד אומר במד' את האלהים התהלך נח ר' יהודה אומר למלך שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן ואמר לקטן לך עמי ולגדול אמר שילך לפניו, כך אברהם שהיה כחו יפה א"ל התהלך לפני והיה תמים נח שהיה כחו רע אמר את האלהים התהלך נח, ר' נחמיה אומר לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט הציץ המלך וראה אותו א"ל עד שאתה משתקע בטיט לך עמי הה"ד את האלהים התהלך נח, ולמה היה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים והתחיל מאיר לו דרך החלון, א"ל עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאר לפני, כך א"ל הקב"ה לא"א עד שאתה מאיר לי מאספמיא וחברותיה בוא והאר לי בא"י, נראה שר"י ור"נ הולכים לשטתם, שר"י שפירש מ"ש בדורותיו לגנאי שבדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, אמר שלכן כתיב את האלהים התהלך מפני שהיה כקטן שאינו יכול לילך בלא הולכת אביו ואברהם היה כגדול שיכול לילך בעצמו, ור"נ שאמר לשבח פי' שאינו לגריעותא רק שענין נח היה משונה מענין אברהם, שבדורו של נח לא נשחתו בענין האמונה שהיו יודעים בורא העולם רק נשקעו בטיט היון ר"ל בתאוות ובחומריות שגבר החומר על הנפש, נמצא שהמלך לא היה מהלך במבואות האפלים כי זרח להם אור ההשכלה רק שהם וגם נח בכלל היו נשקעים בתאוות, וה' הוציאו מן הטיט בל יגבר החומר עליו, וכבר היה נח צדיק בענין המעשים רק היה צריך סעד מיצה"ר והתאוות בל ישקע בטיט, ובימי אברהם לא היו משוקעים בטיט והיו גדורים מעריות ומהשחתת החומר, כי אחר המבול לא גבר החומר כ"כ כמו שנפרש לקמן בענין הקשת, רק השכל הלך תועה בענין האמונה שנשכח שם ה' מהם ועבדו לכוכבים ומזלות עד שהמלך הלך במבואות האפלים ואין רואה אותו רק אוהבו של מלך האיר לפניו והודיע שם ה' ואור האמונה, ואמר לו ה' שיתהלך לפניו לקרוא בפרסום בא"י:
כלי יקר (כל הפרק)
פרשת נח
"אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'". פירש"י הואיל והזכירו ספר בשבחו, ולפ"ז היה לו לספר בשבחו סוף בראשית כי גם שם הזכירו אלא לפי שנאמר כאן אלה תולדות וכ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים לומר לך שכל הראשונים תולדותיהן אינם נקראים תולדות כי ימחה זכרם במבול והיו כלא היו אבל אלה נקראו תולדות קיימים, על כן הוצרך כאן לומר טוב טעם למה נשארו אלו יותר מזולתם לפי שנח איש צדיק תמים וגו' על כן הלכו כל תולדותיו לחיי עולם וכל התולדות הקדומים לחרפות ולדראון עולם. ולד"א שפירש"י ללמדך שעיקר תולדותיהן של צדיקים מע"ט הזכיר אלה למעט סתם תולדות לומר לך אלה הם עיקר תולדותיו, ונזכר זה כאן לפי שכבש ה' מעיינו ולא הוליד הרבה בנים ובנות ואולי יצטער נח על זה על כן אמר שזולת זה היו לו הרבה תולדות מע"ט טוב מבנים ומבנות.
איש צדיק תמים היה בדורותיו. לפי שדור המבול השחיתו התעיבו בשלשה מיני השחתות שנזכרו בפרשה והם ע"ג וג"ע וגזל ע"כ הקדים לומר שנח היה גדור בשלשתם כי איש צדיק, היינו שלא היה גוזל משל אחרים. תמים היה בדורותיו, היינו שהיה גדור מעריות כי נולד מהול והיה תמים. את האלהים התהלך נח, לא פנה אל אלהים אחרים אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן.ילקוט שמעוני (כל הפרק)
אלה תולדות. בכל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים; "ואלה" מוסיף על הראשונים. כאן שנאמר אלה מה פסל? פסל לדור המבול.
אלה תולדות, זה שאמר הכתוב: "קל הוא על פני מים"; גזרה נגזרה שיאבדו במים. "תקולל חלקתם בארץ", "מי שפרע מדור המבול". כל כך למה? "לא יפנה דרך כרמים", לא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים. אבל נח לא היתה כוונתו אלא לפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים:
אלה תולדות נח נח. כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא. מתיבין, והכתיב: "ואלה תולדות תרח תרח", יש לו לעולם הזה ויש לו לעולם הבא? אף היא לא תברא, דכתיב: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום", בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא. "תקבר בשיבה טובה", בשרו שישמעאל עושה תשובה. אלה תולדות נח נח, אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא "אלה תולדות נח שם"? אלא נייחא לו, נייחא לעולם; נייחא לאבות, נייחא לבנים; נייחא לעליונים, נייחא לתחתונים; נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא.
אלה תולדות נח נח איש צדיק. הדא הוא דכתיב: "פרי צדיק עץ חיים", צדיק מה פירותיו? מצוות ומעשים טובים; "ולוקח נפשות חכם", שזן ומפרנס כל הבריות י"ב חדש בתיבה. אחר כל השבח הזה, "הן צדיק בארץ ישולם", בא לצאת ונשתלם, אתמהא, דאמר רבי הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשהוא יצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו. "אף כי רשע וחוטא", זה דור המבול.
איש. כל מקום שנאמר "איש", צדיק מומחה, שכל ק"כ שנה היה נוטע ארזים וקוצצן. אמרין ליה: למה כדין? אמר להן: כך אמר לי מרי עלמא, דהוא מייתי מבולא על עלמא. אמרין: אי אתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. כיון שמת מתושלח אמרי ליה: הא לא אתי מבולא אלא ביתיה דההוא גברא.
תמים, כל מי שנאמר בו "תמים" השלים שנותיו למדת שבוע. היה, כל מי שנאמר בו "היה", מתחילתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה, והכתיב: "אחד היה אברהם"? א"ל, אף היא לא תברא, דרבי חנינא ורבי יוחנן תרווייהו אמרי: בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו; ריש לקיש אמר: בן ג' שנים, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי", מנין עק"ב. ומה אני מקיים "היה"? שהיה מתוקן להדריך את כל העולם כולו בתשובה. "הן האדם היה", מתוקן למיתה. "והנחש היה", מתוקן לפורענות. "קין היה", מתוקן לגלות. "משה היה", מתוקן לגואל. "מרדכי היה", מתוקן לגאולה. "איוב היה", מתוקן ליסורין. נח היה, מתוקן לנס:
ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר: כל מי שנאמר בו "היה", ראה עולם חדש.
אמר רבי שמואל חמשה הן. נח, אתמול "אבנים שחקו מים", דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן: אפילו אצטרובולין של רחים נמחה במים, והכא את אמר "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה", אתמהא? אלא ראה עולם חדש. יוסף, אתמול "ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו", ועכשיו "ויוסף הוא השליט על הארץ"? אלא שראה עולם חדש. משה, אתמול בורח מפני פרעה, ועכשיו משקעו בים? אלא שראה עולם חדש. איוב, אתמול "ישפוך לארץ מררתי", ועכשיו "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה"? אלא שראה עולם חדש. מרדכי, אתמול היה מתוקן לצליבה, ועכשיו הוא צולב את צולביו? אלא שראה עולם חדש.
רבנין אמרי: כל מי שנאמר בו היה, זן ופרנס. נח זן ופרנס כל י"ב חודש בתיבה. יוסף זן ופרנס, "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו". משה זן ופרנס כל מ' שנה במדבר. איוב זן ופרנס, "ואוכל פתי לבדי", שמא "לא אכל יתום ממנה"? מרדכי זן ומפרנס, פעם אחת חוזר על המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והיה הוא מניקה. כד דרשה רבי אבהו בציבורא, גחיך ציבורא לקליה. אמר להון, ולאו מתניתא היא: חלב הזכר טהור?
בדורותיו. רבי יהודה אומר: בדורותיו היה צדיק, הא בדורות משה ושמואל לא היה צדיק. בשוק סמיא, צווחין לעוירא "סגי נהור". משל לאחד שהיה לו מרתף של יין, פתח חבית ראשונה ומצאה חומץ וכן שניה, (וכן) שלישית ומצאה תוסס, אמר: לית (אית) הכא טב מינה. כך בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק. רבי נחמיה אומר: מה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה על אחת כמה וכמה! משל לצלוחית של פליטון מוקפת בצמיד פתיל ומונחת בבית הקברות, והיתה ריחה נודף; אילו היתה חוץ לבית הקברות, על אחת כמה וכמה! משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות, ולא יצא עליה שם רע; אילו היתה בשוק של כשרות, על אחת כמה וכמה:
את האלהים התהלך נח. רבי יהודה אומר: למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן, ואמר לקטן: הלך עמי, ולגדול אמר: הלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה, "התהלך לפני והיה תמים"; אבל נח שהיה כחו רע, את האלהים התהלך נח. ר' נחמיה אומר: לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט, הציץ המלך וראה אותו. אמר לו: עד שאתה משתקע בטיט, בוא והלך עמי. הדא הוא דכתיב: את האלהים התהלך נח. ולמה אברהם דומה? לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות אפלים, והתחיל מאיר לו דרך החלון. אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך החלון, בוא והאר לפני. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: עד שאתה מאיר לי מאספמיא וחברותיה, בוא והאר לי בארץ ישראל. הדא הוא דכתיב: "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק". רבי יוחנן אמר: לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו. ריש לקיש אמר: לנשיא שהיה מהלך וזקנים לפניו. על דעתיה דר' יוחנן, אנו צריכין לכבודו; על דעתיה דריש לקיש, הוא צריך לכבודנו.
נח איש צדיק תמים. מלמד שנולד מהול. למה נכתב ג' פעמים נח בפסוק? שזה אחד מג' בני אדם שעברו עליהן ג' עולמות, לפיכך הכתוב מזווגן: "נח דניאל ואיוב".
את האלהים התהלך נח. כיון שאבד דור המבול, תפס בידו של נח והיה מטייל עמו, ואמר הקב"ה: בני, נח צדיק היה והייתי תופס בידו ומטייל עמו; אף אתם שנקראתם צדיקים, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים" וגו', לעתיד לבוא אף אני עתיד להיות מטייל עמכם, שנאמר: "והתהלכתי בתוככם". אמר הקב"ה: לבהמה ולחיה שאינן כלום יחסתי משפחותיהם, שנאמר: "למשפחותיהם יצאו מן התבה"; ולנח ולבניו איני מייחס? מה עשה? קפץ על בניו ויחסם, שנאמר: "ויהיו בני נח היוצאים מן התבה":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו ט.
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים
צַדִּיק
אלוהים הגדיר את דרך אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
צדיק פועל לפי חוק עליון, חוק אלוהי. צדיק הוא אדם הגון העושה מעשה אפילו בניגוד למשפט (חוק) מקומי, ומסכן את עצמו כדי למנוע עוול.
תָּמִים
אדם תמים הוא אדם שעושה מה שאומרים לו.
נח היה איש צדיק שפעל לפי החוק, ועוד הוסיף חוקים הגונים שלא היו קיימים, והיה תמים להקשיב לאלוהים ולעשות את פקודותיו בשלמות. אמנם נח לא הציל את אנשי דורו, אבל הוא לא בנה את התיבה בסתר. כולם ראו, שאלו וסביר שהוא הסביר שאלוהים יביא מבול. כשם שחתניו של לוט צחקו עליו (ביאור:בראשית יט יד), לבטח גם האנשים בתקופת נח צחקו עליו.
- אברהם לא היה צדיק ולא היה תמים.
אלוהים פוקד על אברם: "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית טו ו). כלומר אלוהים הבין שאברם אינו צדיק ופקד עליו להאמין בו, וזה יחשב לאברם שהוא צדיק. ובהמשך אלוהים פוקד על אברם: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים" (ביאור:בראשית יז א). כלומר אברם לא היה תמים ואלוהים ידע שייתכן שאברם לא יעשה את דבריו במלואם, לכן הוא פקד אליו בעוצמה וכתנאי להבטחות, היה תמים! ואכן אלוהים ניסה אותו מספר פעמים לוודא שהוא עושה את דבריו במלואם, וכך הגענו לעקדת יצחק.
גם משה וגם דוד המלך לא היו צדיקים או תמימים. כנראה כדי להיות מנהיג דגול אי אפשר להיות צדיק ותמים.
- לוט היה צדיק ותמים.
הוא נשמע לאברם ויצא איתו לכנען. כאשר אברם גרש אותו מהמחנה (ביאור:בראשית יג ט), הוא עזב את כל כנען לאברם ועבר לסדום. כאשר אברם הכריח אותו לקבל תשלום עבור כנען, והעליב אותו שלא יקח ממנו "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (ביאור:בראשית יד כג) הוא שתק ולא ענה. ואכן בהמשך אלוהים הציל אותו מסדום, והעניק לו יורשים את מואב ועמון, שהביאו נשים לממלכת דוד: את רות המואביה (רות ד כב), ונעמה (מלכים א יד כא).
צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו
רש"י כבר הסביר את המילה "בְּדֹרֹתָיו".
כאשר נח גמר לבנות את התיבה, והיה בגיל 600 (בראשית ז ו), סבו, מתושלח, ואביו, למך, עוד חיו. המילה 'בדורותיו' מופיעה ברבים כדי להראות שנח היה צדיק מכל אבותיו בדורתיהם אולי עד בניו של אדם. אלוהים חיכה דורות רבים עד שהגיע אדם אחד צדיק תמים שהוא ישאר בחיים כאשר כל אבותיו יומתו במבול.
אלוהים הדגיש את תקופתו של נח פעם נוספת, ככתוב: "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז א). ולפני שנח נכנס לתיבה, אלוהים מדבר 'דור' ביחיד, רק בדור הזה, כי חלק גדול מהדורות הקודמים, כשנח היה בן 600 כבר מתו, ואינם יכולים להיות צדיקים יותר.
בתקופתו של נח לא היו הרבה חוקים, ולכן אדם צריך להיות רגיש ואנושי כדי לראות בצערם וכאבם של אנשים אחרים, ולמרות שאין חוק, להתאמץ ולהציל ולעזור לסובלים. אלהים פקד שנח יקח חיות, כי הם לא חטאו, ונח הקפיד לקיים את הפקודה להציל אותם.
גיל בני אדם מאדם עד אברהם
ניתן לראות שנוח היה שונה מאבותיו. הוא התחתן בגיל מבוגר (ואשתו היתה צעירה) וכאשר בניו (שגם הם נשאו נשים צעירות) היו בני מאה אלוהים ראה שהם לא יחיו 900 שנים כמו אבותיהם, וכך צאצאי נוח יחיו פחות ופחות שנים, עד אברהם שחי רק 175.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית ו ט"
קטגוריה זו מכילה את 23 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 23 דפים.