פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה עשוי להכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

אנשים שנקראו צדיקיםעריכה

צדיק הוא האיש העושה צדק (הנותן לכל אדם את המגיע לו) והנמנע מעוול (אינו לוקח מה שמגיע לאחרים) .

כמה דמויות תנ"כיות נקראו בכינוי מכובד זה:

  • (בראשית ו ט) "נוח - איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נוח": כל בני האדם באותו הזמן חטאו בחמס ( = עיוות המשפט ), ונוח לא עשה חמס, ולכן נקרא "צדיק" .
  • אבימלך מלך פלשתים קרא לעצמו צדיק: אחרי שה' האשים אותו בכך שלקח את שרה (בראשית כ ד) "ואבימלך לא קרב אליה; ויאמר 'ד' הגוי גם צדיק תהרוג?! הלוא הוא אמר לי אחותי היא, והיא גם היא אמרה אחי הוא; בתום לבבי ובנקיון כפיי עשיתי זאת!'": לא עשיתי עוול, לא לקחתי אישה של מישהו אחר - חשבתי שהיא פנויה.
  • אחרי שדוד מצא את שאול במערה ולא הרג אותו, שאול קרא לו צדיק (שמואל א כד יז): "ויאמר אל דוד: 'צדיק אתה ממני; כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. ואתה הגדת היום, את אשר עשית איתי טובה - את אשר סיגרני ה' בידך, ולא הרגתני. וכי ימצא איש את אויבו, ושילחו בדרך טובה; וה' ישלמך טובה תחת היום הזה, אשר עשית לי'".
  • אחרי שרכב ובענה הרגו את איש-בושת בן שאול, דוד אמר להם (שמואל ב ד יא) "אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו; ועתה הלוא אבקש את דמו מידכם, וביערתי אתכם מן הארץ": איש-בושת הוא לא עשה כל רע ולא הגיע לו עונש מוות. וכך כינה דוד גם את אבנר בן-נר ואת עמשא בן-יתר, שנהרגו ע"י יואב בן-צרויה (מלכים א ב לב): "והשיב ה' את דמו על ראשו, אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב - ואבי דויד לא ידע; את אבנר בן נר שר צבא ישראל, ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה".
  • אחרי ששרי בית-אחאב הרגו את 70 בני אחאב, אמר להם יהוא (מלכים ב י ט): "צדיקים אתם; הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגהו, ומי הכה את כל אלה?": אתם צדיקים, ואתם מכירים את בני אחאב - אם הרגתם אותם, כנראה אתם מודים שזה הגיע להם, ושהם היו ראויים למות. כלומר, לא רק אני חושב שאדוני (בן אחאב) היה ראוי למות, אלא גם אתם מסכימים איתי (ראו יהוא מלך ישראל ).
  • על עבד ה' נאמר (ישעיהו נג יא): "מעמל נפשו יראה ישבע - בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים; ועוונותם הוא יסבול": עבד ה' לוקח על עצמו את האחריות לתקן את עוונותיהם של הרבים, כדי להפוך אותם לצדיקים.
  • ירמיהו מבקש מה' שינקום באויביו, כי הוא (ירמיהו) צדיק, לא עשה להם כל רע, ולא מגיע לו לסבול מהם (ירמיהו כ יב): "וה' צבאות בוחן צדיק , רואה כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גיליתי את ריבי" (ראו שני סוגים של אויבים לירמיהו )

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-06.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אנשים שנקראו צדיקים

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/cdiqim