ספורנו/בראשית/ו

געריכה

"לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר" אינו ראוי שלעולם יהיה מדון לפני ופתחון פה לחלוק ולומר שאעפ"י שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות מ"מ ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר מביא לחטוא לא צלם ודמות בלבד: " והיו ימיו" יהיה לו זמן לתשובה: " מאה ועשרים שנה" שבין כך היה נח עושה התיבה ומוכיח אותם ומתרה בם כדברי רבותינו ז"ל:


דעריכה

"הנפילים היו בארץ בימים ההם" שקבע להם האל ית' הזמן לתשובה. וגם אחרי כן שלא שבו כלל:


העריכה

"כי רבה רעת האדם" לשעבר: " וכל יצר מחשבות לבו" לעתיד שלא היו שומעים למוכיח ואין לקוות שישובו:


ועריכה

"ויתעצב אל לבו" כי לא יחפוץ במות המת וההפך ישמח ה' במעשיו:


חעריכה

"ונח מצא חן" להציל גם בניו ובנותיו לא מפני שהיה ראוי לכך אבל על צד חנינה זכהו האל ית' לזה כאמרו ושלשת האנשים האלה בתוכם נח דניאל ואיוב חי ה' אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה' כאברהם משה ושמואל וזולתם כאמרם ז"ל עילם והם דניאל וחביריו זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות לא הורה אותם לדעת האל ית' וללכת בדרכיו אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה. כי אמנם צדיק המשלים עצמו בלבד הוא ראוי שימלט עצמו בלבד אבל המשלים גם את זולתו הוא ראוי שימלט גם את זולתו כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה כאמרם ז"ל (ברכות פרק מי שמתו) אם ראית תלמיד חכם שסרח ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה: חסלת פרשת בראשית.


טעריכה

"אלה תולדות נח." עניניו וילדי ימיו: " צדיק" כמעשה: " תמים" במושכלות: בדורותיוי כפי דורותיו והם היו קצת דורו של מתושלח ושל למך ושלו והדורות שהולידו בני דורו בת"ר שנה: " את האלהים התהלך נח" הלך בדרכיו להטיב לזולתו והוכיח בני דורו כדברי רבותינו ז"ל. וכן כתב עליו ברוס הכלדיי:


יעריכה

"ויולד נח" מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים:


יבעריכה

"והנה נשחתה" מעצמה כי בזולת ענש היתה בדרך השחתה בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה ובגזל המקלקל המדינות כענין וטחני קמח:


יגעריכה

"קץ כל בשר" שקצבתי להם זמן ק"כ שנה: " בא לפני" שקבעתי להם לתשובה: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים: " והנני משחיתם את הארץ" אשחיתם יחדיו עם הארץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול ואילך כמו שפיר' הוא ית' במענהו לאיוב ולכן נמעטו שני חיי המין האנושי תכף אחר המבול כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלמותם הראשון. ולזה הותר למין האנושי אכילת בעלי חיים אחר המבול:


ידעריכה

"עשה לך תיבת" בזמן הקצוב להם למען יראו וישובו:


טזעריכה

"בצדה תשים" בצד רחבה כי הוא יקרא צד ופאת האורך יקרא צלע: " תחתיים" המורגלי' באניות. "שנים ושלישים." דומים לתחתיים המורגלים:


יזעריכה

"ואני הנני מביא את המבול" אתה תשלים התיבה ואני תיכף אביא את המבול והוא לשון מפלה והפסד כענין כל נבלה. אמר אני אביא את המפלה וההפסד שאמרתי באמרי והנני משחיתם את הארץ:


יחעריכה

"והקמותי את בריתי" אחר המבול:


כאעריכה

"ואתה" עתה קח מכל מאכל. מאכלים שונים למינים שונים: