פתיחת התפריט הראשי


פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בני האלהים" - בני השרים והשופטים ד"א בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז) ראה נתתיך אלהים

"כי טבת הנה" - אמר רבי יודן טבת כתיב כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (ב"ר)

"מכל אשר בחרו" - אף בעולת בעל אף הזכר והבהמה (ב"ר)

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ידון רוחי באדם" - לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם

"לעולם" - לאורך ימים הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם כלומר לאורך ימים

"בשגם הוא בשר" - כמו בשגם בסגו"ל כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר ואעפ"כ אינו נכנע לפני ומה אם יהיה אש או דבר קשה כיוצא בו (שופטים ה) עד שקמתי דבורה כמו שקמתי וכן שאתה מדבר עמי כמו שאתה אף בשגם כמו בשגם

"והיו ימיו וגו'" - עד ק"ך שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול וא"ת משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו) כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות וכן מצינו בסדר עולם ויש מדרשי אגדה רבים בלא ידון אבל זה הוא צחצוח פשוטו

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנפלים" - על שם שנפלו והפילו את העולם ובלשון עברית לשון ענקים הוא

"בימים ההם" - (ב"ר) בימי דור אנוש ובני קין

"וגם אחרי כן" - אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם

"אשר יבאו" - היו יולדות ענקים כמותם

"הגבורים" - למרוד במקום

"אנשי השם" - אותם שנקבו בשמות עירד מחויאל מתושאל שנקבו ע"ש אבדן שנמוחו והותשו ד"א אנשי שממון ששממו את העולם

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וינחם ה' כי עשה" - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים שאילו היה מן העליונים היה ממרידן בב"ר

"ויתעצב" - האדם

"אל לבו" - של מקום עלה במחשבתו של מקום להעציבו זהו תרגום אונקלוס ד"א וינחם נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ וכן כל ל' ניחום שבמקרא ל' נמלך מה לעשות (במדבר כג) ובן אדם ויתנחם (דברים לב) ועל עבדיו יתנחם (שמות לב) וינחם ה' על הרעה (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי כולם לשון מחשבה אחרת הם

"ויתעצב אל לבו" - נתאבל על אבדן מעשה ידיו כמו (ש"ב יט) נעצב המלך על בנו וזה כתבתי לתשובת המינים אפיקורוס אחד שאל את רבי יהושוע בן קרחה א"ל אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד אמר לו הן אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו אמר לו נולד לך בן זכר מימיך אמר לו הן אמר לו ומה עשית אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל א"ל ולא היית יודע שסופו למות אמר לו בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן (וע' ברא"ם) בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אמחה את האדם" - הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מחוי

"מאדם עד בהמה" - אף הם השחיתו דרכם (ב"ר) ד"א הכל נברא בשביל האדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו

"כי נחמתי כי עשיתם" - חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים

חסלת פרשת בראשית

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלה תולדות נח נח איש צדיק" - הואיל והזכירו, ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז): "זכר צדיק לברכה".

דבר אחר: למדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.

"בדורותיו" - (סנהדרין קט)

  • יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.
  • ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

"את האלהים התהלך נח" - ובאברהם הוא אומר (בראשית כד): "אשר התהלכתי לפניו": נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.

"התהלך" - לשון עבר, וזהו שמושו של ל' בלשון כבד משמשת להבא ולשעבר בלשון א':

  • קום התהלך (שם יג) - להבא,
  • התהלך נח - לשעבר,
  • התפלל בעד עבדיך (ש"א יב) - להבא,
  • ובא והתפלל אל הבית הזה (מלכים א ח) - ל' עבר אלא, שהוי"ו שבראשו הופכו להבא.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותשחת" - לשון ערוה וע"א (סנהדרין נז) (ס"א ערוה כי השחית כל בשר את דרכו וע"א) כמו (דברים ז) פן תשחיתון

"ותמלא הארץ חמס" - גזל (ס"א שנאמר (יונה ג) ומן החמס אשר בכפיהם)

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי השחית כל בשר" - אפי' בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קץ כל בשר" - כ"מ שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים

"כי מלאה הארץ חמס" - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח)

"את הארץ" - כמו מן הארץ ודומה לו (שמות ט) כצאתי את העיר מן העיר (מ"א טו) חלה את רגליו מן רגליו ד"א את הארץ עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עשה לך תבת" - הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו

"עצי גפר" - כך שמו ולמה ממין זה על שם גפרית שנגזר עליהם להמחות בו

"קנים" - מדורים מדורים לכל בהמה וחיה

"בכפר" - זפת בל' ארמי ומצינו בגמ' כופרא בתיבתו של משה ע"י שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צהר" - י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם)

"ואל אמה תכלנה מלמעלה" - כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה (סא"א) מכאן ומכאן

"בצדה תשים" - שלא יפלו הגשמים בה

"תחתים שנים ושלשים" - ג' עליות זו על גב זו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתיים לזבל (שם)

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואני הנני מביא" - הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו

"מבול" - שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול (ס"א מימי וכן הגיה מהרש"ל בח"ש במס' שבת)

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקמותי את בריתי" - (ב"ר) ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור

"אתה ובניך ואשתך" - האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם)

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומכל החי" - אפילו שדים (חגיגה טז)

"שנים מכל" - מן הפחות שבהם לא פחתו משנים אחד זכר ואחד נקבה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהעוף למינהו" - (ב"ר) אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ומאליהם באו וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש נח" - זה בנין התיבה (סנהדרין קח)