פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית ו יד

בראשית ו יד: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶרעריכה

תבהעריכה

ויקימילון: במקרא - סירה, ספינה; במשנה - ארגז, קופסה גדולה המשמשת לאחסון.

אולם מה היתה צורת הסירה?

התיבה של משה לבטח נראתה כמו עריסה לתינוק. כתוב: "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג), מהכתוב נראה שיוכבד לקחה ערסל לתינוק, שלא מיועד לשיט, ציפתה אותו בזפת, והניחה בסוף שצמח על שפת היאור, כך שהתבה למעשה לא שטה חופשי ואולי לא נגעה במים. עריסה לתינוק היא שטוחה מלמטה אבל אולי יש לה חרטום עגול.

מידות הסירה של נח הם: "וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" (בראשית ו טו). אולם מכאן אנו לא לומדים:

  1. האם הסירה היתה שטוחה כמו דוברה, או שהיה לה שדרית ליצב את תנועתה במים?
  2. האם היה לה חרטום לנוע במים?

מה יש לסירהעריכה

לתיבה היה "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ" (בראשית ו טז), כלומר:

  1. התיבה מכוסה למעלה לגמרי למעט חלון קטן אחד.
  2. לסירה יש דלת אחת, הממוקמת ב2/3 של גובה התיבה.

מה אין לסירה?עריכה

  1. אין שדרית
  2. אין הגה
  3. אין משוטים
  4. אין מפרש
  5. אין עוגן

בקיצור, הכלי הזה לא יכול לשוט בנחל או נהר כי הוא יסתובב ויפגע בגדות הנחל. הכלי הזה לא יכול לזרום עם מים כי הוא ישבר ויתגלגל על אדמה וסלעים. הכלי הזה מתאים לעמוד במקום, לצוף ולהתרומם עם המים הגואים "וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם, מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ז יז), לרדת עם המים היורדים ולנוח ישר על אדמה שטוחה שהיתה בראש הר אררט, ככתוב "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח ד).

אין ספק שלכלי לא היה שדרית והוא לא ירד על הר מלא צוקים וסלעים, כי אז, כאשר המים ירדו, הכלי היה נופל על צידו ונשבר. הכלי היה פשוט ארגז מרובע גדול.

עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂהעריכה

המילה "קנים" נוקדה כאילו שמדובר ב'קן' לציפור. כלומר התיבה נבנתה מתאים תאים, ולכל קן נכנסו זוג או מספר חיות. המילה "חדר" כבר היתה קיימת בתקופת ספר בראשית, ככתוב: "וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית מג ל), וגם המילה "תא" היתה קיימת בתקופת המלכים (מלכים א יד כח). לרוב קן הוא עגול וקעור להחזיק את הביצה, ואין זה מתאים כתאור למקום איחסון של חיות בעמידה. הניקוד למילה "קנים" נוסף במאה השמינית לספירה והפרוש של המנקד אינו מחיב, ובטח לא התרגום לשפות זרות.

תרגום השבעים ואונקולוס הסבירו שמדובר בעץ ארז גדול, שהוקצע ללוחות ונוח בנה תאים תאים. לפי זה נוח בנה אוניה ענקית בגודל של נושאת מטוסים אמריקאית קטנה. אפילו היוונים, הרומאים והספרדים מאות שנים אחר כך לא בנו אי פעם אוניה כזאת גדולה מעצים.
אין ספק שלבנות מעצים היה יקר מאוד ולא הגיוני, כי נוח היה צריך לקנות את העצים, לשכור אנשים מיומנים בכריתת עצי ענק, להוביל אותם מההרים למקום התיבה, לחתוך לאורכם כדי ליצור לוחות, ולמסמר את הלוחות לשלד. שלמה קנה עצי ארז מלבנון (מלכים א ה כ), שילם סכום עתק לחירם, מלך לבנון, העסיק 70 אלף סבלים (מלכים א ה כה-ל), וכל זה לבנות בית שהיה 1/12.5 מגודל התיבה (30/20/60 אמה) (מלכים א ו ב).

חז"ל הסבירו שהמן השתמש באחד מהעצים האלה לבנות את עץ התליה של 50 אמה, אבל לא נראה שהקנים הללו היו עצים של 50 אמה, אפילו אם הם היו קנים של במבוק חיזרן, המתאים במיוחד לבנית תיבה גדולה כזו.

סביר שמדובר "בעצי גפר קנים", כמו שיוכבד בנתה לתינוק שלה: "תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת" (שמות ב ג), ועצי גפר קנים הם צמחי ביצה כמו גומא.

התיבה היתה בנויה מקנים קשורים יחד, כמו שמופיע בתמונות של סירות גומא באפריקה ובמצרים (Reed Boat). הסירות הללו היו גדולות מאוד, פתוחות מלמעלה ושטוחות מלמטה, ונשאו את המלך ואנשיו בבטחון. אולם כאן המבנה הוא יותר של תיבה מרובעת ולא כשל סירה פתוחה עם מפרש והגה.

נוח לא קנה עצים, אלא חתך בביצה הקרובה את קני הגופר, הוא קשר אותם ביחד לחבילות ארוכות ועבות ללא הגבלה. הוא לא שילם כי הקנה לא שייך לאדם. הוא לא שכר פועלים כי אין צורך במהימנות לחתוך או לסחוב את הקנים או לקשור אותם ביחד. התיבה היתה גמישה ונעה לאורכה עם הגלים, אחרת היתה סכנה שהתיבה תשען על שני גלים ותשבר באמצע.

וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶרעריכה

הקנים כוסו בכפר או זפת מבפנים ומבחוץ כדי לשמור שהמים לא יחדרו לתיבה ויטביעו אותה. ההוראה לא היתה למלא את כל הדופן בזפת, אלא רק שתי שכבות אחת מבפנים ואחת מבחוץ. אולי זה היה מספיק, אולי לא היה מספיק זפת בהשג יד.

כאשר הזפת כיסתה את העצים מבחוץ ומבפנים, נוצר חלל מלא אוויר, וזה עזר לתיבה לצוף.

בנוסף, נוח ציפה את הקירות כדי שהגלים לא ישטפו מים לתוך התיבה, וציפה את התיקרה והגג כדי שהגשם לא יציף את התיבה. אם חלון אחד למעלה, ודלת אחת בצד, קשה היה להתחיל לשאוב מים בדליים אם התיבה תספוג מים.

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָהעריכה

הפועל 'עשה' מופיע פעמים במשפט, והנושא 'תבה' מופיע פעמים. ניתן להבין שיש כאן שני משפטים וצריך להוסיף פסיק או נקודה. הניקוד והפיסוק נוספו במאה השמינית לספירה ואינם מחייבים.

  • אפשרות אחת: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה."

וכך המילה "קִנִּים" (כמו קן של ציפור) מסבירה איך לעשות את התיבה - לעשות חדרים חדרים, מדורים מדורים. וחז"ל הסבירו שעץ גופר הוא כמו עץ ארז, כמו ששלמה קנה מחירם לבנית בית אלוהים.

  • אפשרות שניה: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. [עֲצֵי גֹפֶר] קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה."

המילה "קִנִּים" מסבירה את "עֲצֵי גֹפֶר" שבמשפט הקודם, כלומר לעשות את התיבה מקנים של עץ גופר, שהיו כמו סוף או גומא, כשם שיכובד עשתה תיבה למשה.

  • אפשרות נוספת: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַה. עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה."

האות הסופית 'ת' במילה "תֵּבַת" שונתה מ'ה' במקור (שגיאה בהעתקה). וכך אלוהים מכריז שנוח יעשה תבה, ואחר כך מסביר ממה לעשות את התיבה.