ביאור:בראשית ו כב
בראשית ו כב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו כב.
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים
עריכהנוח לא התווכח. לא שאל שאלות. לא הזהיר את אלוהים: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה). נוח ידע את חמסם של בני האדם, או שקיבל את פקודת אלוהים ללא עוררין.
נוח היה איש תמים (ביאור:בראשית ו ט), במשמעות: שהוא היה אדם ממושמע וצייתן. סביר שהוא שמע את דברי אלוהים ועשה בצייתנות את מצוות אלוהים.
נוח לא אמר מילה, עד שנים רבות לאחר המבול, כאשר כנען נכדו כבר היה נער, נוח לא הוציא מילה מהפה, ואפשר היה לחשוב שהוא אילם.
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים
עריכהאלוהים נתן פרוט מזערי איך לבנות את התיבה. נוח שמע רק את גודל התיבה, את העץ ממנו להקים אותה, לבנות את התיבה מקנה (סוף או גומא או חזרן, במבוק) בצורה של רבוי קינים ותאים לחיות, עם חלון אחד ופתח אחד, וריבוי קומות (32).
את כל השאר נוח היה חופשי לעשות כרצונו כדי ליצר אור, איוורר, קרור, ניקוי פסולת, אספקת תזונה.
נוח לא חזר עם שאלות לאלוהים, אלא ככתוב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ".
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה
עריכההמשפט בנוי משני משפטים:
- וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים.
- כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.
לא ברור מה נוח עשה פעמים: לפני ואחרי. ברור שנוח עשה כן ככל אשר ציווה אותו אלוהים.
הרמב"ן מסביר שנוח עשה שני דברים: גם בנה את התיבה וגם אסף את האוכל. עכשו נוח חיכה למבול כדי להכניס את החיות.
לא ברור כמה זמן לקח לנוח לבנות את התיבה, ואלוהים חיכה בסבלנות שנוח יגמור. לא נאמר שאלוהים או מלאכים עזרו לנוח לגמור מהר. לא נאמר שהאיצו בנוח לגמור, כמו שהמלאכים האיצו בלוט לברוח מסדום (ביאור:בראשית יט טו).
סביר שלנוח כבר היו בנים כאשר הוא התחיל את התיבה, אולם לא ברור אם הם היו נשואים. ברור שלבנים עוד לא היו ילדים, כי הילדים נולדו לאחר שנוח יצא מהתיבה. יכול להיות שאחת החובות של נוח היתה לחתן את בניו לפני שהם נכנסים לתיבה עם נשותיהם.
מה נוח לא עשה?
עריכהנוח לא כתב את מצוות אלוהים. הוא שמע וזכר, והוסיף כרצונו.
נוח לא כתב חוזה עם אלוהים, ולא הציג תנאים כמו שיעקב דרש מאלוהים לאחר שהוא חלם את הבטחת אלוהים בבית אל (ביאור:בראשית כח כ).
נוח לא ביקש פרטים על הברית שאלוהים עשה איתו.
נוח לא ביקש הוכחה שאלוהים הוא באמת בעל כוח לעשות כדבריו, כפי שמשה ביקש בסנה (שמות ד א).
נוח לא דאג שאנשי המקום יתנכלו לו.
נוח לא הלך להזהיר את בני האדם, כפי שלוט הלך לחתניו (ביאור:בראשית יט יד).
נוח לא התווכח, או ניסה למנוע את ההשחתה.
נוח פשוט, שמע ועשה, הן הרבה ברירה לא היתה לו, במקרה הכי גרוע הוא בנה בית גדול.