קטגוריה:בראשית טו ו

תרגום

וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה

הפרושים השונים של הפסוק הזה היו בסיס לזרמים תאולוגים עצומים ביהדות ובנצרות.

מי אמר את זה

הפסוק מופיע באמצע הקטע הבא של דברי אדוני:

• "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו ה)
• "וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית טו ז)

לפי התחביר, לא אלוהים אומר את זה ולא אברהם מהלל את עצמו. את הפסוק חייב להגיד עורך המקרא, וזאת דעתו האישית, שחותמי התנ"ך קיבלו.
זמן כתיבת הפסוק אינו ידוע, ולכן ניתן להניח כל זמן שהוא, עד חתימת התנ"ך בתקופת המשנה אחרי חורבן הבית השני ואחרי צליבת ישו.

פרוש המילים

• "צְדָקָה" - "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט) - הגינות, זכות, תמורה.
• "וַיַּחְשְׁבֶהָ" - חשב - העלה בדעתו, שקל, תיכנן, העריך, התכוון, השווה, הניח, שיער.
• "וְהֶאֱמִן" - אמונה בלב, ציתנות במעשה.

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז ז)

ההנחה היא שאלוהים רואה ללב ומכיר אדם באמונתו. ולכן, כיון, שאברהם האמין באדוני, אלוהים יתן לו את גמולו וברך את זרעו.
משמעות המשפט: "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"

• ביהדות - אמונה היא עשיה - קיום המצוות והחוקים בגלוי. אמונה-בלב, בסתר אינה מספיקה.
• בקבלה - אמונה היא עשיה מתוך כוונה ואמונה מלאה בלב - כך יבואו הגאולה והמשיח.
• בנצרות - אמונה בלב מספיקה - (וכך בוטלו רוב המצוות), אמונה-בלב תביא את המאמין לגן עדן בעולם הבא.
• בזרם הקתולי - אמונה היא תשלום - בתקופה מסוימת התפתחה דעה שכדי להוכיח את האמונה, נדרשו החוטאים לשלם כסף (אינדולגנציות) כדי לקבל מחילת עוונות.
• בזרם הלותרני - אמונה היא עבודה מעולה באיכותה.