פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יח יט

דבר אדוניעריכה

מטרת אדוניעריכה

הפסוק הזה הוא היחיד בתנ"ך שבו אלוהים מדבר לעצמו ומצהיר את מטרתו ואת הדרך שבה המאמינים בו נדרשים לשמור את דרכו, "דֶּרֶךְ יְהוָה". (בראשית יח יט).
(הערת אלמוני: גם בבראשית ח כא מדבר השם לעצמו ומגדיר מטרה. כאן הבורא מגדיר מטרה ויוצר דיאלוג, שם הוא רק מגדיר - לא להשמיד שוב היקום. וראו תגובת אילן סנדובסקי בדף השיחה.).

עיקר היהדותעריכה

עיקר היהדות כדברי אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח יט).

צְדָקָה וּמִשְׁפָּטעריכה

המילים 'צדקה' ו-'משפט' הן אינן מילים זהות, כי אזי אחת מיותרת.
כפילות מילים בנושא הזה קיימת במשפט האנגלי: law and equity
כדי לקיים חברה הומנית חייבים לחוקק חוקים, ובית המשפט משתמש בחוקים כדי להוציא פסק דין, "משפט". המשפטים האלה הופכים לתקדימים המלמדים את העם כיצד לנהל את עיסוקם. אולם קיימים מקרים בהם השימוש בחוק ובתקדמים גורמים לעוול ולתוצאה שאינה הוגנת. כדי לפתור את הבעיה, התפתח באנגליה בית משפט מיוחד המטפל במקרים כאלה. בית המשפט הזה נקרא Equity
לדוגמא אם אנשים מתדינים על חוזה הם ילכו לבית המשפט המבוסס על חוק והמושבעים או השופט יפסקו. אולם כאשר אין חוזה ובית המשפט לא יוכל לחייב את הצדדים לפי החוק, המתדיניים ילכו לבית משפט המבוסס על הגינות, והשופט יפסוק מה הגון ואיך הבעיה תפתר.

נראה שדברי אלוהים "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" מתכוונים לתהליך דומה של ניהול העם.

  • משפט (LAW): חוק או תקדים משפטי, כתוב או מדובר. מתייחס לתהליך של מתן גזר דין המבוסס על תהליך ניהולי נוקשה וברור.
  • צדקה (EQUITY): מתייחס לתהליך גמיש המבוסס על הגינות וצדק, כאשר החוק הנוקשה מביא לחוסר צדק ועוול. לדוגמא סיפור האישה התקועית (שמואל ב יד ד): אלמנה באה לדוד המלך בסיפור שבן אחד שלה רצח את אחיו. לפי המשפט והחוק חייבים להמית את הרוצח, אבל אז האישה תשאר ללא יורש לשם בעלה. בניגוד לחוק, בהתבסס על צדק, המלך דוד פסק, שבמקרה הזה, אין להרוג את הרוצח.

אלוהים לא אמר שהוא פועל בחסד. חסד הוא מוסג שבו מוגשת עזרה לזולת ללא חובה המבוססת על חוק או הגינות, אלא פשוט רצון לעזור לזולת הנמצא במצוקה. ירמיהו טען שאדוני עושה חסד, משפט וצדקה, כדבריו: "כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם יְהוָה" (ירמיהו ט כג), וירמיהו אפילו שם את החסד בחשיבות עליונה, לפני המשפט והצדקה. נושא החסד הוא כאוב ביותר כי יש לו השפעה חינוכית רעה, ואנשים נוטים לנצל זאת לרעה, ולכן אולי אדוני, בדבריו, לא כלל את החסד כדרך אדוני.

דרך ה' בפרשת סדוםעריכה

במקומות רבים בתנ"ך נזכרת המצוה ללכת בדרכי ה' . אחד המקורות שנועדו ללמד אותנו את דרך ה' הוא - דברי ה' לאברהם לפני השמדת סדום:

(בראשית יח יז): "וה' אָמָר 'הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה' 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאֶתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה'"

ה' משתף את אברהם בשיקולים שלו, כדי שילמד וילמד את צאצאיו לשמור את דרך ה'. מה ניתן ללמוד על דרך ה' מפרשה זו?

  • מהמילים "ארדה נא ואראה" (פסוק כא) " "למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" " (רש"י) : ה' כמובן לא צריך "לרדת" כדי לראות מה המצב בסדום; הסיבה שהוא בכל-זאת "יורד" היא, כדי ללמד את אברהם וצאצאיו איך צריך לעשות משפט; כאשר מדובר בדיני נפשות, אסור לסמוך על שמועות או על דעות קדומות; חייבים לרדת ולראות בעיניים מה המצב. זו אחת מדרכי ה'.
  • בהמשך (פסוקים 23-33) יש דיון בין ה' לבין אברהם, שבו אברהם שואל את ה' שאלות לגבי הדרכים שלו, וה' עונה לו. מדיון זה ניתן ללמוד, שאסור להשמיד צדיק עם רשע: אם יש בעיר 10 צדיקים או יותר, עדיף אפילו להשאיר את העיר החוטאת על תלה, ובלבד שהצדיקים לא ייפגעו: (בראשית יח לב): "וַיֹּאמֶר 'אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?' וַיֹּאמֶר 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה'". גם זו אחת מדרכי ה'.
  • קהילת רשע שסובלת בתוכה עשרה צדיקים, אינה רעה מספיק כדי שתגיע לה השחתה [דוד אקסלרוד].
  • בהמשך מסופר על המלאכים שה' שלח לסדום, כדי לבדוק אם יש שם צדיקים. ממעשיו של לוט ניתן ללמוד, מהי ההגדרה של "צדיק" שאותו צריך להציל: צדיק הוא אדם שמתנגד באופן פעיל ומעשי לרשעותם של אנשי עירו; כמו לוט, שהסכים להכניס אורחים לביתו, בניגוד לחוק המקובל בסדום.
  • מבראשית יט ה ניתן ללמוד עד כמה מסוכנת היתה השליחות של המלאכים בסדום: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו ' איה האנשׁים אשׁר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אתם!'" מכאן ניתן אולי ללמוד, עד כמה צריך להשקיע ולהתאמץ כדי לבדוק אם יש צדיקים בעיר - עד כדי שליחת שליחים למצבים מסוכנים! גם זו אחת מדרכי ה'.
  • בהמשך (פסוק טז) מסופר איך המלאכים הצילו את לוט: "ויתמהמה; ויחזיקו האנשׁים בידו וביד - אשׁתו וביד שׁתי בנתיו בחמלת ה' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר": גם לאחר שה' החליט להשמיד את העיר (כי לא היו בה 10 צדיקים אלא רק 1) הוא דאג להציל את הצדיק היחיד שנשאר, והשקיע מאמצים גדולים בכך. מכאן ניתן ללמוד עד כמה צריך להשקיע כדי שלא לפגוע בצדיקים - גם אם יש צדיק אחד בעיר של חטאים, צריך להשקיע מאמצים אדירים כדי להציל אותו. גם זו אחת מדרכי ה'.

ניהול מלחמה בימינועריכה

לכל הדברים שלמדנו כאן, יש השלכות מרחיקות-לכת לגבי ניהול המלחמה בימינו:

  • אסור לפעול לפי דעות קדומות ("כולם אנטישמים") או לפי שמועות ("ידוע שכולם שם תומכים בארגוני טרור"). לפני שמפגיזים עיר, חייבים להיכנס לשם כדי לראות בעיניים אם אכן כולם רשעים. גם אם זה מסוכן להיכנס ולבדוק - צריך להסתכן!
  • אסור להשמיד צדיקים עם רשעים. אם בעיר מסויימת יש 10 צדיקים או יותר, ואי-אפשר להציל את כולם, אסור להפגיז את העיר; אם יש פחות מ-10 צדיקים, מותר להשמיד את העיר אך חייבים לפני-כן להציל את כל הצדיקים. "צדיקים" בהקשר זה הם - אנשים שמתנגדים באופן פעיל לרשעתם של אנשי העיר; מוסרים מידע שעוזר למנוע פעולות טרור, מנסים לשכנע את בני משפחתם שלא יצטרפו לארגוני טרור, מונעים מטרוריסטים להיכנס לביתם וכו'. צדיקים כאלה חייבים להציל.

זו לא "סתם החמרה", לא "יפיות נפש" ולא "שמאלנות". זו מצוה מהתורה - והלכת בדרכיו .

שאיפה לעומת מציאותעריכה

המצוה ללכת בדרכי ה' מציבה בפנינו שאיפה גדולה - להתנהג כמו ה'. אך במציאות, לא תמיד אנחנו יכולים להתנהג כך, כי אין לנו אותה יכולת - אין לנו מלאכים שיכולים להכות בסנוורים את אויביהם וכד'. אם ננסה לשלוח שליחים שיחפשו צדיקים בכל עיר שאנחנו נלחמים בה, השליחים עלולים למות, והרי גם השליחים צדיקים וגם להם לא מגיע למות. לכן, התורה מקלה עלינו, ומאפשרת לנו לנהל את מלחמותינו בצורה יותר אנושית.

ע"פ התורה, אין צורך לשפוט כל אדם ואדם בפני-עצמו; מותר לנהל מלחמות נגד ערים שלמות בבת-אחת . לאחר שהצענו לעיר להשלים איתנו, העיר סירבה, ואנחנו כבשנו אותה - מותר לנו להרוג את כל האנשים שמסוגלים להילחם ("והכית את כל זכורה לפי חרב"), ואין צורך לחשוש שאולי יש ביניהם גם צדיקים; ועל כך נאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו" (ראו מתי ה' מעניש את שכניו של הרשע, ומתי ה' מציל את שכניו של הצדיק? ). עם זאת, במצב שבו נאלצנו להרוג אנשים שאינם רשעים, אין סיבה לשמוח על כך (ראו בנפול אויבך אל תשמח ).

עם זאת, אם אנחנו יודעים בוודאות שיש צדיקים בתוך העיר, אנחנו חייבים להציל אותם. כך עשה יהושע בן נון, ששלח שני שליחים כדי להציל את רחב בזמן כיבוש יריחו (יהושע ו כב): "ולשׁנים האנשׁים המרגלים את הארץ אמר יהושׁע 'באו בית האשׁה הזונה והוציאו משׁם את האשׁה ואת כל אשׁר לה כאשׁר נשׁבעתם לה!'".

בנוסף לכך, צריך לזכור את השאיפה שלמדנו מדברי ה' לאברהם, ולהשתדל להתקרב אליה במידת האפשר, ככל שהיכולת הטכנולוגית שלנו משתכללת. למשל, אם אנחנו יכולים להשתמש ב"פצצות חכמות" כדי להרוג רק את הרשעים - זה בוודאי עדיף על-פני "פצצות טיפשות" שהורגות צדיק עם רשע.

כשאנחנו מחליטים להשתמש באמצעים מסוג זה, אנחנו מקיימים מצוה מהתורה - והלכת בדרכיו .

ראו גםעריכה


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דרך ה' בפרשת סדום


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.