פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית ו יא

בראשית ו יא: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִיםעריכה

וַתִּשָּׁחֵתעריכה

"וַתִּשָּׁחֵת" - לקלקל, להרוס, לבזבז (מילוג). בהמשך נוצרה המילה מושחת, ושחיתות, ככתוב: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם" (תהלים קז כ)
במעשה העגל אלוהים אמר למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ז) וגם "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה" (דברים ד טז).
כלומר 'לשחת' זה גם לעבור על החוק, לפגוע בחוקי אדוני, לזלזל בחוק ולעשות כרצונם.

לא סביר שבני האדם הרסו את הארץ והפכו אותה לחרבה, כדברי אלוהים: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" (דברים כ יט), הן נשארו חיות ואוכל לחיות, וגם נשארו עצים גדולים לבנות את התיבה.

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץעריכה

הביטוי "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ" מקביל לסוף הפסוק "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". כלומר התנהגותם הרעה של בני האדם "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" היתה עבירה על החוק, וזלזול בכבודו ובפקודתיו של אלוהים.

אלוהי פקד: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). בני האדם סרבו להשמע והמשיכו להחזיק את הגנים האלוהיים, שאלוהים נטע באדם הראשון כדי שיחיה שנים רבות, וסרבו להשיב אותם לבעליהם, וכך הם חמסו את אלוהים, ומלאו את הארץ בעברינים מתחצפים.

וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץעריכה

בהמשך אלוהים אומר לנוח שהוא ישחית את הארץ (ביאור:בראשית ו יג), אולם שם הכוונה היא לפרוש המקובל של הרס וכליה פיזית.
משחק מילים על השורש 'ש-ח-ת' - האנשים משחיתים את הארץ ואלוהים ישחית אותם.

וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָסעריכה

לא נאמר שאלוהים שמע את צעקתם של הסובלים כפי שנאמר על סדום: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ" (ביאור:בראשית יח כא), או רצחו אנשים ואלוהים אמר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד י). בעבירות יש פוגעים אשמים, שחייבים בעונש, ויש נפגעים שצריכים עזרה. במקרה הזה אלוהים הרג את כולם, חוץ מנוח ומשפחתו, לכן סביר שבני האדם לא פגעו באחרים, הן מה ההגיון להרוג את הנפגעים?

"חָמָס" - גנבה, גזל, שוד, לקיחת רכוש בכוח, וגם סרוב להשיב את הגנבה.
לפי חוקי חמורבי סעיפים 6, 9, 16, 19 כל המשתף פעולה עם גנב, ולא משיב את הגנבה, או מוכיח שהוא רכש אותה ביושר, דינו כדין הגנב, ובהרבה מקרים העונש הוא מוות. כאן בני האדם סרבו לוותר על הגנים האלוהיים שהם קיבלו. היה להם פתרון פשוט: להתחתן בגיל צעיר וללדת ילדים. באופן טבעי היו נוצרות טעויות גנטיות והאנשים בהדרגה יאבדו את הגנים המושלמים ואורך חייהם ירד ל"מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). אולם בני האדם התעקשו להתחתן בגיל מבוגר, עם אישה שבגיל מבוגר נראתה צעירה ומסוגלת ללדת, וכך בני האדם שימרו את הגנים האלוהיים וחיו כ900 שנה. בני האדם ידעו שעונש הגנב הוא מוות ובכל זאת המשיכו לזלזל באלוהים ולשחת את הארץ לפניו.

ראו את התרשים של אורך החיים של בני האדם.

בחירה חופשיתעריכה

אלוהים העניק לבני האדם בחירה חופשית. אלוהים וידא זאת כאשר הוא הציג את פרי עץ הדעת לפני אדם וחוה וחיכה לראות מתי הם יעברו על החוק. אלוהים יכול להעניש ולהרוג, אבל לא יכול (או לא רוצה) לכפות על בני האדם לעשות את רצונו. כך אמר אלוהים לקין: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד ז). אלוהים לא הזהיר את הבל, לא התערב, ולא מנע מקין לרצוח - זאת דרך אלוהים.

לבני האדם יש זכות לבחור ככתוב: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט). הרבה פעמים אלוהים נותן לתהליך להתקדם, ובסוף בני האדם בעצמם פוגעים ברשעים וחוזרים לדרך אלוהים, אולם כאן אלוהים ראה שבני אדם לא ישובו מדרכם, ולא נשארה לו ברירה אלא להרוג את החוטאים לו לפני שהם יתפזרו בכל כדור הארץ ויהיה לו קשה להרוג אותם.