פתיחת התפריט הראשי


[[בראשית רבה {{{פרשה קודמת}}}|<<]] · בראשית רבה · נח · [[בראשית רבה {{{פרשה הבאה}}}|>>]]

סדר נח

פרשה ל

בראשית רבה פרשה ל פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י


א.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי י, כה): "כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם".
"כעבור סופה ואין רשע" זה דור המבול "וצדיק יסוד עולם" זה נח.

(משלי יב, ז): "הָפוֹךְ רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד".
"הפוך רשעים ואינם" זה דור המבול "ובית צדיקים יעמוד" זה נח הה"ד "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" כתיב (משלי יד, יא): "בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח".
"בית רשעים ישמד" זה דור המבול "ואוהל ישרים יפריח" זה נח:

<< · בראשית רבה · ל · ב · >>


ב.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" כתיב (איוב כד, יח): "קַל הוּא עַל פְּנֵי הַמַּיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים".

"קַל הוּא עַל פְּנֵי הַמַּיִם" גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים "תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ" כלומר מי שפרע מדור המבול כל כך למה "לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים" שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים אבל נח לא היתה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ":

<< · בראשית רבה · ל · ג · >>


ג.

"אֵלֶּה" א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים דור המבול:

<< · בראשית רבה · ל · ד · >>


ד.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ" א"ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא אתיבון ליה והכתיב (בראשית יא, כז): "תֶּרַח תֶּרַח" א"כ יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא א"ל אף היא לא תברא דא"ר יודן בשם רבי אבא בר כהנא (בראשית טו, טו): "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" בשרו שיש לאביו חלק בעוה"ב "תקבר בשיבה טובה" בשרו שישמעאל עושה תשובה:

<< · בראשית רבה · ל · ה · >>


ה.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ" אתמהא לא הוה צריך קרא למימר אלא אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ שם אלא נייחא לו נייחא לעולם נייחא לאבות נייחא לבנים נייחא לעליונים נייחא לתחתונים נייחא בעוה"ז נייחא לעולם הבא:

<< · בראשית רבה · ל · ו · >>


ו.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יא, ל): "פרי צדיק עץ חיים" מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים "ולוקח נפשות חכם" שזן ומפרנס כל י"ב חדש בתיבה אחר כל השבח הזה (לא): "הן צדיק בארץ ישולם" בא לצאת ונשתלם אתמהא דאמר רב הונא משום ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושיברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו קל וחומר "אף כי רשע וחוטא" זה דור המבול:

<< · בראשית רבה · ל · ז · >>


ז.

"אִישׁ" כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה שכל ק"ך שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן אמרו למה כדין אמר להון כך אמר מאריה דעלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא א"ל אין איתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא כיון שמת מתושלח אמרו ליה הא לא אתי מבולא אלא על ביתיה דההוא גברא הה"ד (איוב יב, ה): "לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל" א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה ביזיא סבא "לעשתות שאנן" שהיו קשים כעשתות "נכון למועדי רגל" שהיו מוכנים לשני שברים לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה:

<< · בראשית רבה · ל · ח · >>


ח.

"תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" בר חטייא אמר כל מי שנאמר בו תמים השלים שניו למדת שבוע.
"הָיָה" אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה והכתיב (יחזקאל לג, כד): "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ" מעתה הוא תחלתו והוא סופו אמר להון אף היא לא תברא דהא רבי לוי בשם ריש לקיש אמר בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכו' ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין בן ארבעים וח' שנה הכיר אברהם את בוראו ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה

"הן האדם היה" - מתוקן למיתה.
"[וְהַ]נָּחָשׁ הָיָה" - מתוקן לפורענות.
"קין היה" - מתוקן לגלות.
איוב "[אִישׁ] הָיָה" - מתוקן ליסורין.
נח "הָיָה" - מתוקן לנס.
"[וּ]מֹשֶׁה הָיָה" - מתוקן לגואל.
מרדכי "[אִישׁ יְהוּדִי] הָיָה" - מתוקן לגאולה.

רבי לוי ורבנן ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש אמר ר' שמואל חמשה הן:

נח - אתמול (איוב יד, יט): "אבנים שחקו מים" דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן אפילו איצטרובלין של רחים נמחה במים והכא את אמר "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" אתמהא אלא ראה עולם חדש.
יוסף - (תהלים קה, יח): "ענו בכבל רגלו" ועכשיו (בראשית מב, ו): "ויוסף הוא השליט" אלא שראה עולם חדש.
משה - אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו הוא משקעו בים אלא שראה עולם חדש.
איוב - אתמול (איוב יז, יג): "ישפוך לארץ מררתי" ועכשיו (שם מב, י) "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" אלא שראה עולם חדש
מרדכי - אתמול היה מתוקן לצליבה ועכשיו הוא צולב את צולביו אלא שראה עולם חדש.

רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ומפרנס

נח - זן ופירנס כל י"ב חודש שנאמר (בראשית ו, כא): "ואתה קח לך וגו'".
יוסף - (בראשית מז, יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו"
משה - זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר.
איוב - (איוב לא, יז): "ואוכל פתי לבדי" שמא "לא אכל יתום ממנה" אתמהא.
מרדכי - זן ופירנס.

אמר רבי יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא. רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר בא לו חלב והיה מניקה כד דרש ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולא מתניתא היא רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור:

<< · בראשית רבה · ל · ט · >>




ט.

"בְּדֹרֹתָיו" רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין פתח הבית אחת ומצאה של חומץ שניה כן שלישית ומצאה קוסס אמרין ליה קוסס הוא אמר להון ואית הכא טב מינה א"ל לא כך בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק רבי נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות והיה ריחה נודף ואלו היה חוץ לקברות עאכ"ו משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע אלו היתה בשוקן של כשרות על אחת כמה וכמה כך ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה:


י.

"אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אמר משל לשר שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית יז, א): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" אבל נח שהיה כחו רע "את האלהים התהלך נח".
ר' נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה הציץ המלך וראה אותו אמר ליה עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי הדא הוא דכתיב את האלהים התהלך נח ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון בא והאיר לפני כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל הדא הוא דכתיב (שם מח, טו) "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'".
רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו ר"ל אמר לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו על דעתיה דרבי יוחנן אנו צריכים לכבודו ועל דעתיה דרשב"ל הוא צריך לכבודנו.


מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לא

בראשית רבה פרשה לא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


א.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וְגוֹ'" (יחזקאל ז, יא): "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע" - "החמס קם" אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם "למטה רשע" לחיובו של רשע.
"וְלֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם" לא מינהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון למה "וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם" לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם.
"לֹא נֹהַּ בָּהֶם" כההיא דא"ר אבא ב"כ "כי נחמתי כי עשיתים ונח" אפי' נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן ונח מצא חן ולפי שהיו שטופים בזימה נמוחו מן העולם:


ב.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (איוב כד, יא): "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ".

"בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ" שהיו עושים להם בדריות קטנות "יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ" אפי' יקבים דרכו, ויצמאו. אמר רבי איבו למה יקבים דרכו ויצמאו לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע ולפי שהיו שטופים בזימה וגזל נימוחו מן העולם:


ג.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" (עמוס ה, י): "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתבעו" דהוה אמר להון ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם שנאמר "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'":


ד.

דבר אחר "קץ כל בשר" כתיב (איוב לה, ט): "מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים".

"מרוב עשוקים יזעיקו" אלו הנעשקים "יְשַׁוְּעוּ מזרוע רבים" אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו בחימוס דברים עד שנתחתם גזר דינם ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם:


ה.

"קץ כל בשר בא לפני" הגיע זמנם להקצץ הגיע זמנן לעשות בתה הגיע קטיגורים שלהן לפני כל כך למה "כי מלאה הארץ חמס מפניהם".

איזהו חמס ואיזה היא גזל א"ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין א"ל הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הה"ד (איוב ד, כא): "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה" בלא חכמת התורה (שם, כ) "מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו" ואין משים אלא דיין היך מה דאת אמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם":


ו.

דבר אחר "כי מלאה הארץ חמס" אמר רבי לוי חמס זה עבודת כוכבים חמס זה גילוי עריות חמס זה שפיכות דמים.

חמס זה עבודת כוכבים - שנאמר "כי מלאה הארץ חמס"
חמס זה גילוי עריות שנאמר (ירמיה נא, לה): "חמסי ושארי על בבל"
חמס זה שפיכות דמים שנאמר (יואל ד, יט): "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי"

חמס - כמשמעו:


ז.

"הִנְּנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה ולבן מלכים שהיה לו מניקה כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדת כך אמר הקב"ה הנני משחיתם את הארץ הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון:


ח.

"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר" אמר רבי איסי בד' מקומות נאמר בלשון הזה עשה בג' נתפרש ובאחד לא נתפרש:

"עשה לך תיבת וגו'" אמר רבי נתן תיבותא דאעין דקרדינון.
(יהושע ה, ב): "עשה לך חרבות צורים" נתפרש גלבין דטינרי.
(במדבר י, ב): "עשה לך שתי חצוצרות כסף" נתפרש.
(שם כא, ח) "עשה לך שרף" לא נתפרש.

ר' יודן בשם ר' איבו אמר (משלי א, ה): "ישמע חכם ויוסיף לקח" זה משה שאמר הקדוש ברוך הוא לו למשה עשה לך שרף ולא פירש אמר אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על לשון זה של כסף אין הלשון הזה נופל על לשון זה אלא הרי אני עושה אותו של נחושת לשון נופל על הלשון שנאמר (במדבר כא, ט): "ויעש משה נחש נחשת" מכאן שניתנה תורה בלשון הקודש.

רבי פנחס ורבי חזקיה בשם ר' סימון כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך העולם נברא בלשון הקודש שמעת מימיך אומרים גיני גינייא אנתרופי אנתרופיא גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על לשון הזה:


ט.

"קנים תעשה את התיבה" קילין ומדורין.
א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך.

"וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" הכא את אמר וכפרת אותה וגו' ולהלן את אמר (שמות ב, ג): "ותחמרה בחמר ובזפת" אלא להלן ע"י שהיו המים תשים ותחמרה בחמר ובזפת בחמר מפני הריח ובזפת מפני המים:


י.

"וזה אשר תעשה אותה" אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הה"ד (דה"ב ג, ג): "אורך האמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים" ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין רבי הונא אמר שהיו מתביאות בה רבנן אמרין על שם תיבתו של נח "שלש מאות אמה אורך התיבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה" בר חטיא אמר (תהלים קיט, טז): "בפקודיך אשיחה בחקותיך אשתעשע" לימדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלמין יעשה רחבה אחד מששה בארכה וגבהה א' מעשרה בארכה:


יא.

"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" ר' חוניה ור' פנחס ר' חנין ור' הושעיא לא מפרשין ר' אבא בר כהנא ורבי לוי מפרשין ר' אבא בר כהנא אמר חלון רבי לוי אמר מרגליות רבי פנחס משום רבי לוי אמר כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה אמר רבי הונא עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטה דטבריה והיה בידינו נרות בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה.

"וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר שלש מאות וס' קילין היו בה עשר אמות על עשר אמות ושתי פלטיות של ארבע אמות קילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן וב' אמות לצדדים ר' נחמיה אמר ט' מאות קילין היו בה וקיל ו' אמות על ו' אמות וג' פלטיות של ד' ד' וקיל מיכן וקיל מיכן וב' אמות לצדדין על דעתיה דרבי יהודה לא ניחא ועל דעתיה דר' נחמיה לא ניחא רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אומר כאמתה מלמטה כך אמתה מלמעלה "ואל אמה תכלנה מלמעלה" רבי נחמיה אמר כמין קומרוטון היתה והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמתה שנאמר "ואל אמה וגו'".

"וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים" אמר רבי יצחק למדתך תורה דרך ארץ שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר יהא עושה פתחו מן הצד.

"תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ" תחתיים לזבלים שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לטמאים ויש מחליפין תחתיים לטמאים שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לזבלים כיצד היה עושה אלא כמין קטרקטין היה לו פוססן מן הצד.

"תַּעֲשֶׂהָ" אף היא היתה מסייעת את עצמה:


יב.

"וַאֲנִי הִנְּנִי" הנני מסכים לדברי מלאכים שהיו אומרין (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו".
"אֶת הַמַּבּוּל מַיִם" מים היו וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול.
"לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כֹּל אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִגְוָע" יצמוק.
"וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּךָ" ברית אתה צריך מפני הפירות שאתה כונס שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו. ברית אתה צריך הגבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו נותן ידו על החלון וסותמה היה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות הה"ד (איוב כו, ה): "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם" ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שיניו קהות הה"ד (שם ד, י) "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו" א"ר חייא בר אבא נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול ליכנס לתיבה הה"ד "והקימותי בריתי אתך" אימתי לכשתכנס אל התיבה.

"אַתָּה וּבָנֶיךָ" ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר ר' יצחק אמר נח כשנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה הה"ד "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ" לעצמן "וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ" לעצמן כיון שיצא התיר לו הה"ד (בראשית ח, טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך" אמר ר' אבון כתיב (איוב ל, ג): "בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַלְמוּד" אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם גלמוד הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה אמר רבי הונא כתיב (בראשית מא, נ): "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב":


יג.

"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם וְגוֹ'" א"ר הושעיא אפי' רוחות נכנסים עם נח אל התיבה שנאמר מכל החי מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין.
ר"י ורבי נחמיה רי"א ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו רבי נחמיה אמר לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלים תלמיות כמן טבריא לסוסתא הה"ד (איוב לט, י): "הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ" בימי רבי חייא בר אבא עלה גורא אחד לא"י ולא הניח אילן עד שעקרו ועשו תענית והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה.

"זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ" אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו נקבה רצה אחר זכר אל תקבל:




יד.

"וְאַתָּה קַח לְךָ וְגוֹ'" ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו דבילה רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות. ר' לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופית לזיתים על דעתיה דר' אבא בר כהנא "והיה לך ולהם" דבר שהוא לך ולהם ועל דעתיה דרבי לוי "והיה לך ולהם" אתה עיקר והם טפלים לך "ואספת אליך" אין אדם כונס דבר שאינו צריך לו.
"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" זה שיכון לעשיית התיבה.


מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לב

בראשית רבה פרשה לב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


א.

"ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה" כתיב (תהלים ה, ז): "תאבד דוברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה'" מדבר בדואג ואחיתופל דוברי כזב הן ודיבורן ר' פנחס אמר הן ומדברותיהן "איש דמים ומרמה" זה התיר גילוי עריות ושפיכת דמים וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים שנאמר באחיתופל (ש"ב טז, כא): "בוא אל פילגשי אביך" ושפיכות דמים דכתיב (שם יז, ב) "ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים" וכתיב "והכיתי את המלך לבדו" וזה התיר גילוי עריות ושפיכת דמים.
נחמן בריה דר' שמואל בר נחמני אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת ועכשיו התיר קונעתו ועשה אותו זיטויטוס וכאלו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש ושפיכת דמים דכתיב (שם א כב, יז) "ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה'" אבל דואג הרגן שנאמר (שם, יח) "ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה'" "יתעב ה'" שאינן לא חיים ולא נדונים ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי (שם ב יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך וגו'".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תאבד דוברי כזב" מדבר בדור המבול הן ודיבורן כזב ר' פנחס אמר הן ומדברותיהן "איש דמים" שנאמר (איוב כד, יד): "לאור יקום רוצח יקטול עני ואביון ובלילה יהי כגנב" "ומרמה" שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" "יתעב ה'" שאינן לא חיים ולא נדונין "ואני" כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי "בא אתה וכל ביתך אל התיבה":


ב.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בא אתה וגו'" כתיב (תהלים יא, ז): "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" רבי תנחומא בשם רבי יהודה בר סימון רבי מנחמא בשם רבי אליעזר בר יוסי אמרו אין לך אדם אוהב בן אומנתו אבל החכם אוהב בן אומנתו כגון רבי חייא דרבי הושעיא ור' הושעיא דרבי חייא והקב"ה אוהב את בן אומנתו שנאמר "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" זה נח שנאמר "ויאמר ה' אל נח בא אתה וגו'":


ג.

כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
"ה' צדיק יבחן" זה נח שנאמר "ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני".

אמר ר' אלעזר בן עזריה מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו שכן הוא אומר בנח "איש צדיק תמים היה" - שלא בפניו וכתיב "כי אותך ראיתי צדיק לפני" - בפניו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר (תהלים סו, ג): "אמרו לאלהים מה נורא מעשיך" שלא בפניו אומר (שם קיח, א) "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו":


ד.

"מכל הבהמה הטהורה וגו'" ר' יודן בשם ר' יוחנן ור' ברכיה בשם רבי אליעזר ור' יעקב דכפר חנין בשם ר' יהושע בן לוי מצינו שעיקם הקב"ה שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טומאה מתוך פיו הה"ד "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו" ומן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא "אשר לא טהורה היא".

א"ר יודן ב"ר מנשה אף כשבא לומר להם סימני בהמה טמאה לא פתח להם אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא יא, ד): "את הגמל" כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא "כי מעלה גרה", "את השפן" כי איננו מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא "כי מעלה גרה" "ואת החזיר" כי איננו מעלה גרה אין כתיב כאן אלא "כי מפריס פרסה הוא".

"גם מעוף השמים שבעה שבעה" אם תאמר ז' מכל מין נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג אלא שבעה זכרים ושבעה נקבות לא שאני צריך להם אלא "להחיות זרע על פני כל הארץ":


ה.

"כי לימים עוד שבעה וגו'" א"ר שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה.
א"ר יוחנן בן זכאי הם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה.

"ומחיתי את כל היקום" ר' ברכיה אמר קיומיה ר' אבון אמר יקומיניה רבי לוי בשם ריש לקיש אמר זה קין היה תלוי ברפיון ובא מבול ושטפו שנאמר "וימח את כל היקום".

"ויעש נח ככל אשר צוהו ה'" זה שיכון לכנוס בהמה חיה ועוף:


ו.

"ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו'" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר שנת המבול אינה עולה מן המנין א"ל ר' נחמיה אע"פ שאינה עולה מן המנין עולה היא בתקופות ובחשבונות.

"ויבא נח ובניו ואשתו וגו'" א"ר יוחנן נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה:




ז.

"ויהי לשבעת הימים ומי המבול" מלמד שתלה להם הקדוש ברוך הוא ז' ימי אבילות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה ולא עשו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויהי לשבעת הימים" א"ר יהושע בן לוי ז' ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שיבא מבול לעולם מאי טעמא (בראשית ו, ו): "ויתעצב אל לבו" ואין עציבה אלא אבילות שנאמר (ש"ב יט, ג): "נעצב המלך על בנו" א"ר יוסי בן דורמסקית הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהם אלא במים אמר רבי לוי הם קלקלו סילונית שלהם אף המקום שינה להם סידורו של עולם דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה דכתיב (תהלים מב, ח): "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" ברם הכא "נבקעו כל מעינות תהום רבה" ואחר כך "וארובות השמים נפתחו":


ח.

"בעצם היום הזה בא נח" א"ר יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים בו ואלו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס אלא בעצם היום הזה בא נח דרגיש ליה ימלל.
"המה וכל החיה" המה עיקר והכל טפילה להם.
"כל צפור כל כנף" אמר רבי אלעזר בשם רבי אסי לחבריה פרט למורטיא ולקטעיא שהן פסולין לקרבנות בני נח.
"והבאים זכר ונקבה" א"ר אסי פרט לסרוחין ולמחוסרי איברים שפסולים לקרבן בני נח.
"והבאים זכר ונקבה" א"ל נח וכי קניגי אנא א"ל מה איכפת לך מובאים אין כתיב אלא "הבאים" מאיליהן היו באים ר' יוחנן אמר (ישעיה לד, טז): "דרשו מעל ספר ה' וקראו" ומה אם להסגר בתיבה י"ב חודש היו באים מאליהן להפטמם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (יחזקאל לט , יז): "בן אדם כה אמר ה' אלהים אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אלים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כולם".

"ויסגור ה' בעדו" אמר רבי לוי לשר שקבע דרולמוסיא שלו במדינה ונטל אוהבו וחבשו בבית האסורין נתן ספרגוס שלו עליו כך "ויסגור ה' בעדו" בקשו להפוך התיבה והקיפה אריות שלא יגעו בו:


ט.

"ויהי המבול ארבעים יום על הארץ" ר' פנחס בשם רבי לוי אמר כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים כספינה הזו שהיא משוקעת ועומדת בלמין.

"ויגברו המים וגו'" א"ר פנחס משום רבי לוי כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים כעל ב' קורות כמן טבריא לסוסתא:


י.

"והמים גברו מאד מאד על הארץ וגו'"

רבי יונתן סלק למצלי בירושלים עבר בהדין פלטאניס וחמתי חד שמריי א"ל להיכן את אזיל א"ל למיסק למצלי בירושלים אמר ליה לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההוא ביתא קלקלתא א"ל למה הוא בריך אמר ליה דלא טף במוי דמבולא נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו לשעה אמר לו חמריה ר' תרשיני ואני משיבו אמר לו הין אמר ליה אין מן טורייא רמיא הוא הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים ואין מן מכייא הוא לא אשגח ביה קרייא ולא אחשביה כלום מיד ירד לו ר' יונתן מעל החמור והרכיבו ג' מילין וקרא עליו ג' מקראות (דברים ז, יד): "לא היה בך עקר ועקרה ובבהמתך" אפילו בבהמות שבכם (שיר ז, יד): "כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך" הריקין שבכם רצוף תשובות כרימון הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה נד, יז): "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וגו'":


יא.

"חמש עשרה אמה וגו'" רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר חמש עשרה אמה בהר וחמש עשרה בבקעה רבי נחמיה אמר ט"ו אמה בהר אבל בבקעה כל שהן.
"ויגוע כל בשר הרומש וגו'" "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו'" ר' שמואל חתניה דר' חנינא חברהון דרבנן אומר כאן הוא עושה נשמה רוח ולהלן הוא עושה נשמה נפש מניין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל חיים חיים לגזירה שוה.
"מכל אשר בחרבה מתו" פרט לדגים וי"א אף הן היו בכלל מאוספין אלא שברחו לים הגדול לאוקיינוס.
"וימח את כל היקום וישאר אך נח" ר' הונא בשם ר"י אך מיעוט שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה:


מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לג

בראשית רבה פרשה לג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז




א.

"ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'" וכתיב (תהלים לו, ז): "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'"

רבי ישמעאל ורבי עקיבא

רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל את עושה עמהם צדקה עד כהררי אל אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי אל את מדקדק עמהם עד תהום רבה

ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז כדי להשפיע להם שלוה וליתן להם שכר טוב לעולם הבא משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעוה"ז כדי להפרע מהן לעתיד לבא.

א"ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן את הצדיקים בדירתן שנאמר (יחזקאל לד, יד): "במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם" ואת הרשעים בדירתן (שם לא, טו) "כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום"

ר"י בר רבי אמר הובלתי כתיב אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת אלא חרס לאותם שהם ממינה כך רשעים חשך גיהנם חשך תהום חשך הובלתי רשעים לגיהנם וכסיתי עליהם את התהום חשך יכסה חשך.

רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך עד משפטיך כהררי אל עד תהום רבה מה הרים הללו אין להם סוף אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירות כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה ג, י): "אמרו צדיק כי טוב וגו'" ומה תהום זה אין לו חקר כך אין לפורענותן של רשעים חקר הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם, יא) "אוי לרשע רע" ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות כך אין מעשיהן של רשעים עושין פירות שאילו היו עושין פירות היו מחריבין את העולם


ריב"ל סליק לרומי חמא תמן עמודים מכוסים בטפיסין בצנה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו וכי הוה מהלך בשוקא חמא חד מסכן מכריך בחדא מחצלא ואית דאמרין פלגא מרדעת דחמרא על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל הן דיהבת אשפע על אותו העני קרא משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך ושלח ליה נפק ליה והוא טעין גידומי דדהב בגו דסקוס דדהב א"ל לממונך אנא צריך א"ל ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתיית לך להדין א"ל לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דיינין

יתיב גביה יומא חדא אתא חד בר נש קבל על חבריה אמר הדין גברא זבן לי חדא קילקלתא ואשכחית בגוה סימתא ההוא דזבין אמר קילקלתא זבנית סימתא לא זבנית וההוא דזבן אמר קילקלתא ומה דבגוה זבנית אמר לחד מנייהו אית לך בר דכר א"ל הין ואמר לאוחרני אית לך ברתא נוקבא א"ל הין אמר להון זיל אסיב דין לדין והוי ממונא לתרויהון חמתיה יתיב תמה א"ל מה לא דיינית טב א"ל אין

אמר ליה אלו היה גבכון היך הויתון דיינין א"ל קטלין דין ודין ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון


א"ל אית גבכון מטר נחית א"ל הין א"ל אית גבכון שמשא דנח א"ל הין א"ל אית גבכון בעיר דקיק א"ל הן א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא לא בזכותכון נחית מטר ולא בזכותכון שמשא דנחה עליכון אלא בזכותיה דבעירא דכתיב "אדם ובהמה תושיע ה'" אדם בזכות בהמה תושיע ה'.


רבי יהודה בר סימון פתר קרייה בנח אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל שנאמר "ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'" "משפטיך תהום רבה" יסורין שהבאתי על דורו לא הבאתי עליהן אלא מתהום רבה שנאמר נבקעו וגו' וכשזכרתי לו לא לו לבדו הזכרתי אלא לו ולכל שיש עמו בתיבה הדא הוא דכתיב "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'":


ב.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (קהלת ט, יד): "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול".

"עיר קטנה" זה העולם "ואנשים בה מעט" זה דור המבול "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה" זה הקדוש ברוך הוא "ובנה עליה מצודים גדולים" עקמן וכמנן "ומצא בה איש מסכן וחכם" זה נח "ומלט את העיר בחכמתו" ויעל עולות במזבח (טו): "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" אמר הקב"ה אתון לית אתון מנהרים ליה אנא מנהר ליה שנאמר "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ":


ג.

(תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" אמר ר' לוי "טוב ה' לכל" על הכל שהוא מעשיו אמר ר' שמואל "טוב ה' לכל ורחמיו" על הכל שהן מדותיו הוא מרחם רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר "טוב ה' לכל" ומרחמיו הוא נותן לבריותיו רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית אתון לגביה אמרין ליה ר' גזר תעניתא גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו אתון לגביה ואמרו ליה ר' מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא אמר להן מה ראיתם אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא א"ל מה היא לך זו אמר לו גרושתי היא אמר לו מפני מה נתת לה מעות אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי בצפורין עבר חד עגל קודמוי אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת וחשש רבי את שיניו י"ג שנה אמר ר' יוסי בר אבין כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את שיניו לא הפילה עוברה בא"י ולא נצטערו היולדות בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למיקטלא אמר לה ברתי שבקיה דכתיב "ורחמיו על כל מעשיו" רבינו הוה ענותן סגי והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני שירדו מגדולתן והעלו אותו ואין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא קאים לי מן קודמוהי למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין והוא מן דכריא דיהודה ואנא מן נוקבתא א"ל ר' חייא רבה והרי הוא עומד בחוץ נתכרכמו פניו של רבי וכיון שראה שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא א"ל פוק חזי מאן בעי לך לברא נפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא נזוף ואין נזיפה פחותה משלשים יום א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא ואלין אנון כללייא דאורייתא הלכתא דבבלאי לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דר' חייא רבה אצל רבינו ויהב ידיה על שיניה ואתסי כיון דאתא רבי חייא רבה לגבי רבינו א"ל מה עבדת בשיניך א"ל מן עונתא דיהבת ידך עילוהי איתנשימת א"ל לית אנא הוה ידע מה הוא כיון דשמע כן שרי נהיג ביה יקרא וקרב תלמידים ומעייל ליה מלגאו א"ר ישמעאל ב"ר יוסי ולפנים ממני א"ל ח"ו לא יעשה כן בישראל רבינו הוה מתני שבחיה דרבי חייא רבה קמיה דר' ישמעאל ב"ר יוסי א"ל אדם גדול אדם קדוש חד זמן חמתיה בי בני ולא איתכנע מיניה א"ל ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיה בי בני ולא איתכנע מנאי א"ל ולמה לא איתכנעת מיניה א"ל רבי חייא מסתכל הייתי באגדת תהלים כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידוי והוון עיילין עמיה לאשונה דלא ישהי ותזער נפשיה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "טוב ה' לכל וגו'" "ויזכור אלהים את נח וגו'" א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין בכ"מ שנאמר ה' מדת רחמים (שמות לד, ו): "ה' ה' אל רחום וחנון" וכתיב (בראשית ו, ה): "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" (שם, ו) "וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה וגו'" אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): "אלהים לא תקלל" (שם, ח) "עד האלהים יבא דבר שניהם" וכתיב (שם ב, כד) "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו'" (בראשית ל, כב): "ויזכור אלהים את רחל וגו'" "ויזכור אלהים את נח" מה זכירה נזכר לו שזן ופירנס אותם כל י"ב חודש בתיבה ויזכור אלהים את נח והדין נותן מזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה רא"א לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח רבי יוסי בר חנינא לשם נחת התיבה נקרא שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי וגו' ר' יהושע אומר לא ישבותו מכלל ששבתו א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר:


ד.

"ויסכרו מעינות תהום" אר"א לרעה (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וגו'" אבל לטובה "ויסכרו מעיינות תהום" אבל לא כל מעינות חוץ ממעיין טבריה ואבלוניס ומערת פמייס.

"ותנח התבה בחודש השביעי בשבעה עשר וגו' [על הרי אררט]" על טורי קרדונייא:


ה.

"ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח" הדא מסייעא לההוא דא"ר אבא בר כהנא חלון.
"וישלח את העורב" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים קה, כח): "שלח חשך ויחשיך".

"ויצא יצא ושוב" ר' יודן בשם ר' יודה ב"ר סימון התחיל משיבו תשובות א"ל מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי א"ל מה צורך לעולם בך לא לאכילה לא לקרבן רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו שעתיד העולם להצטרך לו אמר לו אימתי אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם ואני מצריכו לו הה"ד (מ"א יז, ו): "והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" ר"י ור' נחמיה ר"י אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי ר' נחמיה אמר עורבים ממש היו ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד, כ): "ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה" ישכחהו רחם הן שכחו רחמי מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם מתקו רמה שמיתקו רימה מהן עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה א"ר אבהו תעקר אין כתיב אלא תשבר כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין ואיזה זה דור הפלגה:


ו.

"וישלח את היונה וגו'" "ולא מצאה היונה מנוח וגו'" יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה (איכה א, ג): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח" אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים ודכוותה (דברים כח, סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו'" הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים.
"ויחל עוד שבעת ימים" רבי יוסי אמר ג' שבועות ימים.
"ויוסף שלח את היונה ותבא אליו היונה וגו' טרף כפיה וגו'" מהו טרף קטיל היך מד"א (בראשית לז, לג): "טרוף טורף יוסף" אמר לה אילו שבקתה אילן רב הוה מתעביד.
מהיכן הביאה אותו רבי אבא בר כהנא אמר משבשושין שבא"י הביאה אותו רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דישראל במבולא והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם" רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו א"ר אבהו אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן אלא רמז רמזה לו אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך.

"וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים" הדא מסייעא להא דא"ר יוסי בר חנינא ג' שבועות ימים "וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד":


ז.

"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" תנינן משפט דור המבול י"ב חדש הא כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה זה מרחשון וכסליו ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר וניסן ואייר ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים לט"ז יום חסרו אמה לארבעת ימים טפח ומחצה בכל יום ונמצאת אומר שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה וכולהם לששים יום חסרו הה"ד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא י' לירידת גשמים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" נעשית כמין טפיח ובחדש השני בכ"ז לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד זרעו אותה ולא צמחה למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו לא הוה צריך קרא למימר אלא בט"ז יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ אלא אלו י"א יום שימות החמה יתירים על ימות הלבנה אמר רשב"ג כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום יסרוט לו סריטה בכותל בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום ומכאן אתה יודע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לד

בראשית רבה פרשה לד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


א.

"וידבר אלהים אל נח לאמר" "צא מן התבה". (תהלים קמב, ח): "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי".

"הוציאה ממסגר נפשי", זה נח שהיה סגור בתבה שנים עשר חדש.
"להודות את שמך", לתת הודיה לשמך.
"בי יכתירו צדיקים", יתכללון בי צדיקיא.
"כי תגמל עלי", שגמלת עלי ואמרת לי "צא מן התבה".

<< · בראשית רבה · לד · ב · >>


ב.

(תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים.

אמר רבי יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".

רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן העל לא על אותה שבחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".

דבר אחר, "ה' צדיק יבחן", זה נח, שנאמר: "צא מן התבה".


ג.

רבי יודן בשם רבי אייבו פתח (משלי יב) בפשע שפתים מוקש רשע ויצא מצרה צדיק, ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה באת להם תקלה, ויצא מצרה צדיק, זה נח שנאמר "צא מן התיבה. "


ד.

ד"א "צא מן התיבה" כתיב (קהלת י) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח מדבר בנח, אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות, בא אל התיבה, ויבא נח, צא מן התיבה, ויצא נח.


ה.

ד"א "צא מן התיבה", כתיב (שם /קהלת/ ז) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, החכמה תעוז לחכם זה נח, מי' שליטים מי' דורות מאדם ועד נח ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך, "וידבר אלהים אל נח"


ו.

ד"א כתיב (שם /קהלת/ ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר "בא אתה וכל ביתך אל התיבה", וזמן היה לו שיצא ממנה שנאמר "צא מן התיבה", משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא ממקומך משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו כיון שבא א"ל צא ממקומך כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח.


ז.

"אתה ואשתך ובניך ונשי בניך", רבי יודן ב"ר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק, נח כיון שנכנס לתיבה נאסרה לו פריה ורביה, הה"ד ובאת אל התיבה אתה ובניך לעצמך, ואשתך ונשי בניך לעצמן וכיון שיצא התירו הדא הוא דכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך א"ר אייבו (איוב ל) בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חוסר בא לעולם וכפן בא לעולם, גלמוד הוי רואה את אשתך כאלו גלמודה א"ר הונא כתיב (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבא שנת הרעב.


ח.

[ח, יז] "וכל החיה אשר אתך וגו'", א"ר יודן הוצא כתיב היצא קרי, ושרצו בארץ, ולא בתיבה, ופרו בארץ, ולא בתיבה כל חיה וכל הרמש וגו', כל רומש, אמר ר' אייבו רומש מלא פרט לכלאים, למשפחותיהם פרט לסירוס, על ז' דברים נצטוו בני נח,על עבודת כוכבים, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם, ועל הדין, ועל הגזל, ועל אבר מן החי, רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי, רבי אליעזר אומר אף על הכלאים, ר' שמעון בן יוחאי אומר אף על הכשפים, ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף על הסירוס, אמר רבי אסי על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח (דברים יח) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו' וכתיב בתריה כי תועבת ה' כל עושה אלה.


ט.

[ח, כ] "ויבן נח מזבח לה'," ויבן כתיב נתבונן, אמר מפני מה צווני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו', ר' אלעזר בן יעקב אומר על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, וירח ה' את ריח הניחוח, רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא רבי אליעזר אומר הקריבו בני נח שלמים, רבי יוסי בר חנינא אומר עולות הקריבו, אתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מדבר שחלבו קרב מה עביד ליה רבי יוסי, מן שמניהון, אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים וגו', מה עביד ליה רבי יוסי, שלמים בעורן בלא הפשט וניתוח, אתיב רבי אליעזר לר' יוסי בר חנינא והא כתיב (שם /שמות/ יח) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו א"ר הונא איתפלגון רבי ינאי ור' חייארבה, ר' ינאי אומר קודם מתן תורה בא, רבי חייא רבה אמר לאחר מתן תורה בא, א"ר חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, הקריבו בני נח שלמים, ומ"ד אחר מ"ת =מתן תורה= בא יתרו, עולות הקריבו, ודא מסייע לר"י בר חנינאדכתיב (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון, זה העולה שהיתה נשחטת בצפון ומה הוא עורי, דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן, אלו השלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש, רבי יהושע בשם ר' לוי אמר קרא מסייעאליה לרבי יוסי בר חנינא (ויקרא ו) זאת תורת העולה היא העולה שהיו בני נח מקריבין וכי אתיא לשלמים כתיב זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו מיכן ולהבא", וירח ה' את ריח הניחוח", הריח ריחו של אברהםאבינו עולה מכבשן האש, וירח, ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש, משל לאוהבו של מלך שכיבדו, ושלח לו דורון נאה, דסקוס נאה, ועמד בנו ולא כיבדו, עמד בן בנו וכיבדו, א"ל מה דמי דורון דידך לדורון דסבך, וירח ה' הריח ריח דורו שלשמד, רב שלום בשם ר' מנחמא בר זעירע אמר משל למלך שהיה מבקש לבנות לו פלטין על הים, ולא היה יודע היכן לבנותה ומצא צלוחית של פפולסמון והלך והריחה ובנה אותה עליה, הה"ד (תהלים כד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, באיזהזכות בזכות (שם /תהלים כ"ד/) דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה.


י.

י "ויאמר ה' אל לבו", הרשעים הן ברשות לבן (שם /תהלים/ יד) אמר נבל בלבו, (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו) ויאמר המן בלבו, אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה, (שם/שמואל א'/ כז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א) וישם דניאל על לבו, "ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף" לא אוסיף ליסגי ליסגי, ורבנן אמרין לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות, אמר רבי חייא רבה עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה",כי יצר לב האדם רע מנעוריו", אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, רבנן אמרי עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר(ירמיה יא) וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, שאל אנטונינוס את רבינו, א"ל מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל לאו שאילו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטטאת בני מעיה ויוצא, והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ר' יודן אמר מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו, ועוד שאל אנטונינוס את רבינו א"ל מאימתי נשמה ניתנה באדם משיצא ממעי אמו או עדשלא יצא ממעי אמו, א"ל משיצא ממעי אמו, א"ל לאו, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא שנאמר (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, מאימתי נתת בי את הנשמה משהפקדתני.


יא.

[ח, כב] " עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום" וגו', רבי יודן משם ר' שמואל מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד, אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין בריתן קיימת, לכשיבא אותו יום שכתוב בו (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, באותה שעה ותופר ביום ההוא וגו', א"ר אחא מי גרם להם שימרדו בי לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין יולדין ולא קוברין, מיכן ואילך זרע וקציר, יולדין וקוברין קור וחום, חמה חכאבית, קיץ וחורף, מקייץ אני עליהם את העוף היך מה דאת אמר (שם /ישעיהו/ יח) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו, ואית דאמר ר' שמואל בר נחמן היה אומר חמי מה עבד לן דרא דמבולא, דבר אחר עוד כל ימי הארץ, רב הונאבשם רבי אחא מה סבורים בני נח שבריתן כרותה ועומדת לעד, כך אמרתי להם עוד כל ימי הארץ וגו', אלא כל זמן שהיום והלילה קיימין בריתן קיימת וכשיבא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה באותה שעהותופר ביום ההוא, א"ר יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין ולא קוצרין דאמר ר' יצחק אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרוהא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת, רשב"ג אומר משום ר' מאיר וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו, חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט חורף, חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר,חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ, חצי אב ואלול וחצי תשרי חום, ר"י מונה ממרחשון, ר"ש מתחיל מתשרי, א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש, א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר, ר"א ור' יהושע, ר"א אומר" לא ישבותו" לא שבתו, רבייהושע אומר לא ישבותו מכלל ששבתו.


יב.

יב (בראשית ט) " ויברך אלהים את נח ואת בניו פרו ורבו ומלאו את הארץ" זה שיכן בזכות הקרבנות, ומוראכם וחתכם יהיה, מורא וחתית חזרו ורדיה לא חזרה, אימתי חזרה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהרמתפסח ועד עזה, תני ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת וכן ר"ש בן אלעזר אומר תינוקבן יומו חי אין משמרין אותו מפני החולדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו, כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מתניטל מוראו מן הבריות, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה.


יג.

[ט, ג - ד] "כל רמש אשר הוא חי, אך בשר בנפשו דמו," ר' יוסי בר איבו בשם ר' יוחנן אדם הראשון שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבר מן החי אבל בני נח שהותרו לבשר תאוה הוזהרו על אבר מן החי, אך להביא את החונק עצמו,יכול כשאול, ת"ל אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, מיד כל חיה, זה המוסר את חבירו לחיה להרגו, מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו, ד"א מיד כל חיה אדרשנו, אלו ד' מלכיות מיד האדם מיד איש אחיו זה עשו דכתיב(בראשית לב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו, אדרוש את נפש האדם אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם.


יד.

[ט, ו - ז] "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" וגו', א"ר חנינא כולהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, ע"י שליח, ע"י עוברים, בעד אחד בדיין אחד, שופך דם האדם באדם אחד, דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה,שופך דם האדם דמו ישפך, ע"י שליח, שופך דם האדם, ע"י אדם, דמו ישפך, על ידי עוברים, שופך דם האדם, ר"י ב"ר סימון אמר אף החונקו, שופך דם האדם וגו', אמר ר' לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג לכשיבא אדם, שופך דם האדם באדם דמוישפך, דרש ר"ע כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאלו הוא ממעט את הדמות, מ"ט שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מפני מה כי בצלם אלהים עשה את האדם, דרש ר"א בן עזריה כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא ממעטאת הדמות מ"ט כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה "ואתם פרו ורבו" וגו' שרצו בארץ ורבו, דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות מאי טעמיה שופך דם האדם מפני מה כיבצלם אלהים ומה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו, א"ל ר"א בן עזריה נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים, א"ל אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים.


טו.

" ואתם פרו ורבו," אמר ריש לקיש ברית נחלקה לאוירות, ר"ש בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריה, נפקון תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתה בריך דאפקין מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מה הן אתון אמריןמן מזגא אמר אנא חכם מן מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך שנתן חן למקום על יושביו, חד תלמיד מן דר' יוסי הוה יתיב קודמוי הוה מסבר ליה ולא סבר ליה, א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מאתראי, א"ל מהיכן אתר את א"ל מן גובתשמאי א"ל ומה אינון אוירא דתמן, א"ל כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה, אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו, אף לעתיד לבא כן שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' לב בשר לבבוסר של חבירו.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לה

בראשית רבה פרשה לה פיסקא: א ב ג


א.

"ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו'" "ואני הנני מקים", רבי יהודה ורבי נחמיה:

  • רבי יהודה אמר לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה.
  • ורבי נחמיה אמר הוסיף על הצווי ונהג בקדשה, לפיכך זכה הוא ובניו לדבור ויאמר אלהים אל נח ואל בניו.


ב.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וגו' לְדֹרֹת עוֹלָם", אמר רבי יודן לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה.

רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי.

אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דרבי שמעון בן יוחאי, אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונישייליה, על אליהו זכור לטוב לגביה, אמר ליה מן עמך, אמר ליה גדול הדור רבי יהושע בן לוי, אמר ליה נראתה הקשת בימיו, אמר ליה הן, אמר אם נראה הקשת בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, בקעה בקעה אימלאי דינרי זהב, ונתמלאה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין העולם יכול לעמד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו, אי תלתין אינון אנא וברי תרי מנהון, ואם עשרים אינון אנא וברי מנהון, ואם עשרה אינון אנא וברי מנהון, ואם חמשה אינון אנא וברי מנהון, ואם תרין אינון אנא וברי הן, ואם חד הוא אנא הוא.


ג.

"את קשתי נתתי", קישותי, דבר שהוא מקש לי, אפשר כן, אלא קשין דפירי.

"והיה בענני ענן על הארץ", רבי יודן בשם רבי יודן בר סימון לאחד שהיה בידו קלוב רותח, בקש לתנו על בנו ונתנו על עבדו.

"והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים", זו מדת הדין שלמעלה, ובץ כל נפש חיה וגו', רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמע תורה מרבי שמעון בן יוחאי, אית דאמרי פרשת נדרים, ואית דאמרי פרשת נסכים, ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו צריכים אנו לטל ממנו רשות פעם שנית. חד מנהון דרש ואמר להון כבר כתיב (יהושע כב, ו): ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): [וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם, אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו ארבע עשרה שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה, לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו'.

אמר רבי יודן שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע ולוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו ולוו אותו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הדא הוא דכתיב (שם שם, ח): ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים א ח, סו): ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, מה תלמוד לומר (דברי הימים ב ז, י): וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם, ויברכו את המלך, אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שניה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלשה לחדש הזה שלח את העם.

אמר רבי לוי כתיב (שם שם, ט): כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים, ואין לך שבעה לפני החג שאין בהם שבת ויום הכפורים, ואותן שבעת ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו תאמר שיש בידינו עוון שחללנו שבת ולא התענינו ביום. הכפורים, וכדי לפיסן שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן כלכם מבני העולם הבא, והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר (מלכים א ח, סו): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, אמר רבי יצחק שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות, וטובי לב, שנתעברו זכרים.

אמר רבי לוי יצאה בת קול ואמרה להם כלכם מבני העולם הבא. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים ב ד, ה): ותלך מאתו, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): ותבא ותגד לאיש האלהים, אלא (שם שם, ו): ויעמד השמן, שהקר השמן, ובאת לשאל אם תמכר אם לא תמכר. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, (שם שם, ז): ואת ובניך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים. וכיון שראה אותן שהן בני אדם של ישוב שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשין בדרך, וחד מנהון דרש, כבר כתיב (שמות יד, יט): ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, מה תלמוד לומר (שם): ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם, אלא אותו מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקדוש ברוך הוא ומתחה כנגד המצרים. ואוחרנא דרש, כתיב: והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו', בין אלהים זו מדת הדין שלמעלה, ובין כל נפש חיה, זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה. וחד מנהון דרש, כתוב אחד אומר (משלי ח, יא): וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר (שם ג, טו): וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצוות ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. רבי אחא בשם רבי תנחום בר רבי חיא חפצי וחפציך לא ישוו בה. (ירמיה ט, כג): כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וגו', ארטבן שלח לרבנו מרגלית אטימיטון, אמר ליה שלח לי מילי טבא דטבא דכותה, שלח ליה חדא מזוזה. שלח ואמר ליה אנא שלחית לך מלה דלית ליה טימי, ואת שלחת לי מילי דטבא חד פולר. אמר ליה חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא שלחת מלא דאנא צריך מנטר לה, ואנא שלחית לך מלא דאת דמיך והיא מנטרא לך, שנאמר (משלי ו, כב): בהתהלכך תנחה אתך, בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך, בשעת המיתה. והקיצות היא תשיחך, לעתיד לבוא.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לו

בראשית רבה פרשה לו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח


א.

ויהיו בני נח היוצאים מן התבה. (איוב לד) והוא ישקיט ומי ירשיע ויסתיר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד. דרש ר' מאיר: והוא ישקיט, מעולמו. יסתיר פנים, לעולמו כדיין שמותחין כילה על פניו, ואינו יודע מה נעשה מבחוץ. כך אמרו דור המבול (שם כב): עבים סתר לו ולא יראה. אמרו לו: דייך מאיר! אמר להון: ומה הוא דכתיב: והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'?! אמר: נתן שלוה לדור המבול. ומי בא וחייבן? ומה שלוה נתן להם? (שם כא) זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם (שם) ישלחו כצאן עויליהם וגו'.

רבי לוי ורבנן רבי לוי אמר: לשלושה ימים היתה אשתו מעוברת, שנאמר כאן נכון, ונאמר להלן היו נכונים. מה נכון שנאמר להלן לשלושה ימים, אף נכון שנאמר כאן לשלושת ימים.

ורבנן אמרין: ליום אחד היתה אשה מעוברת ויולדת. נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון, והיה נכון לבוקר. מה נכון שנאמר להלן יום אחד, אף כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.

ישלחו כצאן עויליהם אמר ר' לוי: בערביא צוחין לינוקא עוילה, וילדיהן ירקדון כאלין שדיא. היך מה דאת אמר (ישעיה יד): ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהם יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טבורא. בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדליק לי נר לחתוך טיבורא דילך.

עובדא הוה בחדא איתתא דילידת בלילה, אמרה לברא: זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך! נפק ופגע ביה שידא שמדון. אמר לו: זיל גלוג לאימך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך! אמר לו: זיל את גלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאילמלא דקטעתיה, הוינא מחי יתך וקטיל יתיך, הה"ד (איוב כא) בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין. ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מהם, מי אמרו לו שלא עשית כשורה?! ומה הסתיר פניו מהם? שהביא עליהם המבול, הדא הוא דכתיב (בראשית ז): וימח את כל היקום וגו'.

על גוי ועל אדם יחד על גוי, זה דור המבול. ועל אדם, זה נח. יחד, שממנו הושתת העולם, ויש לו להעמיד עולמו מאומה שלימה, ומאדם אחד, שנאמר:

ויהיו בני נח היוצאים:


ב.

(איוב לד) ידוע כבירים לא חקר וגו' הריעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים, ואין חקר, אין חקר במעשיהם הרעים. (שם) ויעמד אחרים תחתם, אלו בני נח.

ויהיו בני נח שם חם ויפת. (ישעיה מג) גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, מאומות העולם. אפעל ומי ישיבנה, כל פעולות ומחשבות שפעלתי עם דור המבול. מי אמר לי: לא עשית כשורה?! אבל נח, נכנס בשלום ויצא בשלום, ויהיו בני נח היוצאים וגו'.

וחם הוא אבי כנען, אבוי דפחתא, שלושה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ. למה הדבר דומה?

לדגה גדולה דנפצה עוברה ומלאה ארעא:


ג.

ויחל נח איש האדמה -- נתחלל ונעשה חולין. למה? ויטע כרם, לא היה לו ליטע.

דבר אחר: של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם. ומהיכן היה לו?

אמר רבי אבא בר כהנא: הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות לזיתים, הה"ד (בראשית ו): ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אא"כ היה צריך לו.

איש האדמה, שלושה הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן: קין, נח, ועזיהו

  • קין, היה עובד אדמה,
  • נח איש האדמה ,
  • עוזיהו (ד"ה ב כו): ואכרים וכורמים בהרים ובכרמל, כי אוהב אדמה היה.

איש אדמה -- שעשה פנים לאדמה ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה.

איש האדמה -- בורגר, לשם בורגרות

אמר רבי ברכיה: חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק, נקרא איש אדמה. אבל משה, משנקרא איש מצרי, נקרא איש האלהים.

ויטע כרם, בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע בו, שידא שמדון.

אמר לו: שותפי עמך, אלא איזדהר בך דלא תיעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חביל בך:


ד.

וישת מן היין. וישת -- שתה שלא במדה ונתבזה.

אמר רבי חייא בר אבא: בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה, ויתגל בתוך אהלו.

ר' יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל בר יצחק: ויגל אין כתיב כאן, אלא ויתגל גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הה"ד (עמוס ו): השותים במזרקי יין, וכתיב (ישעיה ה): הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו.' שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר (שם כח): גם אלה ביין שגו ובשכר תעו. בתוך אהלו, אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו.

אמר רבי הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.

א"ר יוחנן: לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי"ן י"ד פעמים, הה"ד:

ויחל נח ויטע כרם וישת מן היין ויתגל, וירא חם ויגד לשני אחיו ויקח שם ויפת וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם וגו' ויקץ נח וידע את אשר עשה לו ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו':


ה.

וירא חם אבי כנען -- אמר להון ואגיד להון. אמר להון אדם הראשון, ב' בנים היו לו ועמד אחד מהן והרג את חבירו, וזה יש לו שלושה והוא מבקש לעשותן ד', אמר להון ואגיד להון.

אמר רבי יעקב בר זבדי: מה טעם עבד יוצא בשן ועין?

מהכא, וירא ויגד:


ו.

ויקח שם ויפת את השמלה -- אמר רבי יוחנן: שם התחיל במצוה תחלה, ובא יפת ונשמע לו, לפיכך, זכה שם לטלית ויפת לפיוולא.

וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם -- ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו?! אלא, מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן. אמר הקדוש ברוך הוא לשם: אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך, (דניאל ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון.

רבי יודן ורבי הונא רבי יודן אמר: בגוליהון. ר' הונא אמר: במוקסיהון.

אמר הקב"ה ליפת: אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל לט): ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא את העוברים, וקברו שם את גוג ואת כל המונו וקראו גיא המון גוג.

אמר הקדוש ברוך הוא לחם: אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (ישעיה כ): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש, נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים:


ז.

ויקץ נח מיינו -- נתפרק יינו מעליו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הה"ד (מלכים א ח): כי מזבח הנחושת קטן מהכיל וגו'.

ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו -- חם חטא וכנען נתקלל אתמהא! רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר: לפי שכתוב: ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך, ויאמר ארור כנען. רבי נחמיה אמר: כנען ראה והגיד להם, לפיכך תולין את הקללה במקולל.

אמר רבי ברכיה: הרבה צער נצטער נח בתיבה, שלא היה לו בן קטן שישמשנו. אמר: לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה. אמר: אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו, שהן עבדים לי.

ר' הונא בשם ר' יוסף אמר: אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם.

רבי הונא בשם רבי יוסף אמר: לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.

אמר רבי חייא בר אבא: חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו.

אמר רבי לוי: לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך: גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו.

כך, חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו:


ח.

ויאמר ברוך ה' אלהי שם -- אמר ריש לקיש: אף מיפת עמדו באהלי שם.

ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען יפת אלהים ליפת -- זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה, אלא באהלי שם.

בר קפרא אמר: יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת, בתוך אהלי שם.

רבי יודן אמר: מכאן לתרגום מן התורה, הה"ד (נחמיה ט): ויקראו בספר תורת האלהים, זה המקרא מפורש, זה תרגום. ושום שכל, אלו הטעמים, ויבינו במקרא, אלו ראשי הפסוקים.

רבי הונא בן לוליאני אומר: אלו ההכרעות והראיות.

רבנן דקסרין אמרי: מיכן למסורת.

רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי: אפי' אדם רגיל בתורה כעזרא, לא יהא קורא מפיו וכותב. והא תני, מעשה שהיה ר"מ באסייא ולא היה שם מגילת אסתר, וקרא לו מפיו וכתבה תמן. אמרין: שתי מגילות כתב, גנז את הראשונה וקיים את השנייה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לז

בראשית רבה פרשה לז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח


א.

[י, ב] "בני יפת גומר ומגוג," אמר רבי שמואל בר אמי זו אפריקה, וגירמניא, ומדי ומקדוניא איסניא, ותוניה, תירס רבי סימון אמר זו פרס, רבנן אמרי תורקי", ובני גומר אשכנז וריפת ותוגרמא", אסייא, והדייף וגרמנייא, רבי ברכיה אמרגירמניקייא", ובני יון אלישה ותרשיש" אלסיטרוס איטלייא דרדנייא, כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים, ר' סימון ורבי חנין, רבי סימון אמר דודנים שהם בני דודין של ישראל, רודנים שהן באים ורודין אותם, אמר רבי חנינא בשעהשישראל נתונים בעלייה אינון אמרין להון בני דודכן אנן ובשעה שהם נתונין בירידה הם באים ורודין אותם.


ב.

[י, ו] "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען," אר"ש בן לקיש היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט, בא יחזקאל ופירש (יחזקאל ל) כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו, וכוש ילד את נמרוד, הה"ד (תהלים ז) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינה בן יצחק כנגד בימה של רשע אמרו וכי כושי הוה, אלא שעשה כמעשה נמרוד הה"ד" על כן יאמר נמרוד גבור ציד לפני ה' "אין כתיב כאן אלא כנמרוד גבור ציד מה זהצד את הבריות בפיהם אף זה צד את הבריות בפיהם, לא גניבת מן גנב עמך לא קטלת מן קטל עמך.


ג.

" הוא היה גבור ציד לפני ה', "חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה, הוא היה גבור ציד לפני ה', הוא עשו אבי אדום, הוא דתן ואבירם, הוא המלך אחז, הוא אחשורוש, וה' הם לטובה אברם הוא אברהם, הוא משה ואהרן, הוא אהרן ומשה, הואחזקיה המלך, הוא עזרא עלה מבבל, רבי ברכיה בשם רבי חנין אף אית לן חד הוא טבא מן כולהון, הוא ה' אלהינו, שמדת רחמיו לעולם.


ד.

[י, י] "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה", חרן ונציבין וקטוספין, בארץ שנער, זו בבל למה נקרא שמה שנער, אמר ר"ל ששם ננערו מתי דור המבול, ד"א שנער שהיא מנוערת מן המצות בלא תרומה ובלא מעשרות, ובלא שביעית,ד"א שנער שהם מתים בתשניק בלא נר ובלא מרחץ, ד"א שנער ששריה מתים נערים, ד"א שנער ששריה מביטין בתורה עד שהן נערים, ד"א שנער שהעמידה שונא וער להקב"ה ואי זה זה נבוכדנצר, מן הארץ ההיא יצא אשור, מן העצה ההיא יצא אשורכיון שראה אותן באים לחלוק על הקב"ה פנה מארצו, א"ל הקב"ה את יצאתה לך מארבע, חייך שאני פורע לך ונותן לך ד', ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ואת רסן, תלתסר, ולא עשה אלא כיון שבא ונשתתף עמהן בחורבן בית המקדש א"להקב"ה אתמול אפרוח עכשיו ביצה, אתמול מפריח מצות ומעשים טובים, עכשיו מכונן כביצה, אתמהא, לפיכך (תהלים פג) היו זרוע לבני לוט סלה, ללוט, ואת רסן בין נינוה ובין כלח וגו', אין אנו יודעים אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה, מןמה דכתיב (יונה ג) ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך ג' ימים, הוי נינוה היא הגדולה.


ה.

[י, יג - יד] " ומצרים ילד את לודים" וגו', א"ר אבא בר כהנא א"ר יהושע בן קרחה כל מוניטא של מצרים אינה אלא בים, לודים לודי ים, ענמים ענמי ים כשמן, להבים להב ים, נפתוחים נפתוחי ים, פתרוסים פרוויטות, כסלוחים פקוסים, אמר רביאבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הוטליסון היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו, מה יצא מהן, פלשתים, גבורים, כפתורים, ננסים.


ו.

ו [י, טו - יח] " וכנען ילד את צידון," ואת החוי חלדין, ואת הערקי ארקא דליבנן, את הסיני ארתוסייה, את הארוודי ארווד, את הצמרי חמץ, ולמה הוא קורא אותה צמרי, יהודה בר רבי אמר שהן עושין בצמר, את החמתי פיפני, ויהי גבול הכנעני מצידון וגו', עד קלדה.


ז.

[י, כא] " ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר" וגו', אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, מן מה דכתיב "אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול" הוי יפת הוא הגדול, ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ, }}רבי יוסי ורשב"ג רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"גאומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו, א"ר יוסי בן חלפתא נביא גדול היה עבר שהוציא לשם המאורע הה"ד ולעבר יולד שני בנים וגו',למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד י"ג משפחות, ומה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה, ודכוותה (בראשית מח) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראשאפרים והוא הצעיר, אמר רבי הונא וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה, זכה לבכורה, ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה, גדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה.


ח.

[י, כו] " ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצר מות, "רבי הונא אמר מקום הוא ששמו חצר מות שהן אוכלים כרישים ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, רבי שמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם, ויהי מושבם ממשא, אלעזרבן פנחס אמר מישה, מיתה, מדי חולה, עילם גובבי, גוססות, חבל ימא תכלתא דבבל, צור צייר תכלתא דחבל ימא, רבי יהודה אומר בין הנהרות כגולה ליחוסים, באכה ספרה טפרי, הר הקדם, טורי מדינחא.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לח

בראשית רבה פרשה לח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


א.

[יא, א]" ויהי כל הארץ שפה אחת" וגו', אלעזר ב"ר יוסי בר זימרא פתח (תהלים נט) אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (כי מרו בך) רבנן פתרי קרייה בדואג ובאחיתופל אמר דוד אל תהרוג דואג ואחיתופל, פן ישכחו עמי פן ישכחוהדורות הבאים אחריהם, הניעמו בחילך טלטלימו והורידמו הורידמו מגדולתן, ולנו מה יעשה (שם /תהלים נ"ט/) מגננו ה', חטאת פימו דבר שפתימו, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, זה התיר ג"ע =גילוי עריות=ושפ"ד שנאמר (שמואל ב טז) בוא אל פלגשי אביך, (שם /שמואל ב'/ יז) ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים, וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, נחמן בריה דשמואל אמר התיר קונעתו ממנו ועשה אותו זיטיוטויס וכמו שהוא מת, דמו מותר ואשתומותרת, ר"א בשם רבי יוסי בר זימרא פתר בדור הפלגה אמרו ישראל אל תהרוג דור הפלגה פן ישכחו עמי פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם הניעמו בחילך והורידמו טלטלימו והורידמו מלמעלן למטן, ולנו מה יעשה מגננו ה', (תהלים נט) חטאת פימומחטייה שהוציאו מפיהם אמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט אלא בואו ונעשה סמוכות אחד מהצפון ואחד מהדרום ואחד מהמערב וזה שכאן סומכו מן המזרח, דבר שפתימו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.


ב.

רבי אבא פתח (משלי כז) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, אמר רבי אבא בר כהנא כזה שהוא כותש את השעורים במלבן סבור שהוא מביאן לידי מוטב ועד הוא סליק ועד הוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כךדור המבול ודור הפלגה (שנתים) אחר המבול " ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. "


ג.

רבי יוחנן פתח (שם /משלי/ יז) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, אמר רבי יוחנן אם קידמך חבירך בעדשים קדמנו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחלה, אמר רבי שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה, אלא אפי' משיב רעהתחת רעה לא תמוש רעה מביתו, א"ר אלכסנדרי משיב רעה תחת טובה שאמרה תורה (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו, עליו הוא אומר משיב רעה תחת טובה לא תמוש וגו', רבי ברכיה פתר קרייהבדורות הללו דור המבול ודור הפלגה, דכתיב אחר המבול" ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. "


ד.

יהודה בר רבי פתר (ישעיה מד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, הדא הוא דכתיב " הנפילים היו בארץ בימים ההם", יהודה בר רבי אומר לא הוה להון למילף מן קמאי, אתמהא, דור המבול מדור אנוש, דור הפלגה מדורהמבול, דכתיב אחר המבול" , ויהי כל הארץ."


ה.

רבי עזריה פתח (ירמיה נא) רפינו את בבל ולא נרפאתה עזבוה ונלך איש אל ארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים, רפינו את בבל, בדור אנוש, ולא נרפתה בדור המבול, עזבוה ונלך איש אל ארצו" , ויהי כל הארץ שפה אחת. "


ו.

ר"א ורבי יוחנן, ר"א אומר " ודברים אחדים" דבורים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד ועל אחד היה אברהם בארץ אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינומוליד, ועל ה' אלהינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה, דבר אחר ודברים אחדים ודברים אחודים, מהשביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה, רבנן אמרי שפה אחת, משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חומץ שנייה ומצאה של חומץ שלישית ומצאה של חומץ הא משפו דכולא בישא, א"ר אליעזר אי זו קשה זה שאומר למלך אואני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין ולא אתה בודאי זו קשה שאומר לשר אני בפלטין ולא אתה, כך דור המבול אמרו (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, דור הפלגה אמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וליתן לנו אתהתחתונים אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראת כאלו עושה עמו מלחמה, אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל שנא' (שם /איוב/ כד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה, רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם /הושע י/) חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת, ודברים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ד"א ודברים אחדים שאמרו דברים חדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח, הה"ד "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".


ז.

[יא, ב] " ויהי בנסעם מקדם" נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא, אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו, וימצאו בקעה, ר' יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר התכנסו כל עובדי כוכביםלראות אי זה בקעה מחזקת להם ובסוף מצאו, ורבי נחמיה אמר וימצאו (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ, וישבו שם, אמר רבי יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ, א"ר חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג, אמר רבי לוי בכלמקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג.


ח.

[יא, ג] " ויאמרו איש אל רעהו," מי אמר למי רבי ברכיה אמר מצרים אמר לכוש, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה, עתידין אלין עממיא משתרפה מן גו עלמא, ותהי להם הלבנה לאבן וגו' רבי הונא אמר הוות מצלחת בידן אתי למבני חדא הוא בניתרתין אתי למישויע תרתין והוא מישויע ארבע, " ויאמרו הבה נבנה לנו" וגו', אמר רבי יודן מגדל בנו עיר לא בנו, אתיבון ליה והכתיב" וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל" אמר להון קרון דבתריה ויחדלו לבנות המגדל אין כתיב כאן אלא ויחדלו לבנות העיר, אמר רבי חייא בר אבא המגדל הזה שבנו שלישו נשרף, ושלישו שקע, ושלישו קיים, וא"ת שהוא קטן, רבי הונא בשם רבי אידי אמר כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאלו חגבים, ונעשה לנו שם, תני רבי ישמעאל אין שם אלא עבודת כוכבים. פן נפוץ על פני כל הארץ, א"ר שמעון ב"ר חלפתא (משלי יח) פי כסיל מחתה לו.


ט.

[יא, ה] " וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל" וגו', תני רבי שמעון בר חלפתא זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה. אשר בנו בני האדם, א"ר ברכיה וכי מה נאמר בני חמריא או בני גמליא אלא בנוי דאדם קדמאה מה אדם הראשון אחר כלהטובה שעשיתי עמו אמר האשה אשר נתתה עמדי וגו' כך שנתים מדור המבול עד דור הפלגה, " ויהי כל הארץ שפה אחת", ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם עושיןהן תשובה אני מקבלן, רבי נחמיה אומר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת, ועתה לא יבצר וגו', אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להן הקב"ה פתח של תשובה, שנא' ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר(דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה והן אמרין לא, אמר הקב"ה יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו מגממין אותו.


י.

[יא, ז] " הבה נרדה," זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך, הבה ארדה ואבלה, ונבלה שם שפתם, א"ר אבא בר כהנא משפתם אעשה נבלה, הוה חד מנהון אמר לחבריה אייתי לי קולב והוא הוה יהיב ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה, הה"דמשפתם אעשה נבלה, " ויפץ ה' אותם משם" ר"י ורבי נחמיה, ר"י אמר הלכו להם בני צור לצידון ובני צידון לצור, מצרים תופשת לארצו, ר' נחמיה אמר כל אחד ואחד תופש ארצו שהיה תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר אלא מהו ויפץ שנכנסו כלהארצות בראשי ההרים, והיתה כל אחד ואחד בולעת אנשי מקומה, רבנן אמרי אין ויפץ אלא ויצף הציף עליהן הים, והציף ל' משפחות מהן, רבי לוי אמר אין לך צרה באה לאדם, שאין לאחרים בה ריוח, אותן ל' משפחות מהיכן עמדו מאברהם, ששעשרה מקטורה ושתים עשרה מישמעאל ואלין תרתין חורנייתא (בראשית כה) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך.


יא.

[יא, יא] " על כן קרא שמה בבל", חד תלמיד מן דרבי יוחנן הוה יתיב קדמוהי, והוה מסבר ליה ולא סבר, א"ל מ"ט לית את סבר, א"ל דאנא גלי מן ארעאי, א"ל מהיכן ארעא דידך, א"ל מן בורסיף, א"ל לא תימר לי כן אלא מן בולסיף, " כי שם בללה' שפת כל הארץ".


=== יב. ===


=== יג. ===


יד.