בראשית רבה לג ז


ז.    [ עריכה ]
"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" תנינן משפט דור המבול י"ב חדש הא כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה זה מרחשון וכסליו ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר וניסן ואייר ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים לט"ז יום חסרו אמה לארבעת ימים טפח ומחצה בכל יום ונמצאת אומר שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה וכולהם לששים יום חסרו הה"ד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא י' לירידת גשמים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" נעשית כמין טפיח ובחדש השני בכ"ז לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד זרעו אותה ולא צמחה למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו לא הוה צריך קרא למימר אלא בט"ז יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ אלא אלו י"א יום שימות החמה יתירים על ימות הלבנה אמר רשב"ג כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום יסרוט לו סריטה בכותל בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום ומכאן אתה יודע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום.