קטגוריה:בראשית ח ד
ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תָּ֤נַח הַ/תֵּבָה֙ בַּ/חֹ֣דֶשׁ הַ/שְּׁבִיעִ֔י בְּ/שִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַ/חֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְנַחַת תֵּיבְתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּשִׁבְעַת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא עַל טוּרֵי קַרְדּוֹ׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְנָחַת תֵּיבוֹתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּשַׁבְעַת עַשְׂרָא יוֹמָא לְיַרְחָא עַל טוּרֵי קַרְדּוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְחַת תֵּיבוּתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְנִיסָן בְּשֶׁבְסְרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא עַל טַוְורֵי דְקַדְרוֹן שׁוּם טַוְורָא חַד קַרְדַנְיָא וְשׁוּם טַוְורָא חַד אַרְמִינְיָא וְתַּמָן מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דְאַרְמַנְיָא בְּאַרְעָא מַדִינְחָא: |
רש"י
"בשבעה עשר יום" - מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה שהרי כתיב בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי למרחשון לירידת גשמים והם היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום הרי אמה לד' ימים נמצא שבי"ו בסיון לא חסרו אלא ד' אמות ונחה התיבה ליום המחרת למדת שהיתה משוקעת י"א אמה במים שעל ראשי ההרים
מפרשי רש"י
[ט] למדת שהיתה משוקעת וכו'. ואם תאמר ואיך יתכן זה דלא היה חסר רק ארבע אמות לט"ז ימים, דהא באב נראו ראשי ההרים (פסוק ה), ובראש חודש תשרי חרבו המים (פסוק יג), ולפי זה לא חסרו המים רק ט"ו אמה לס' יום, ולא יהיה אם כן שום הר בעולם רק ט"ו אמה, ויש לומר בודאי מתחלת חסרון המים לא נחסרו המים רק מעט מעט, כי אין כח באויר ליבש ולחסר, אבל כאשר כבר התחילו לחסור הרבה, בסוף יתוסף מאד לחסור. והא דקאמר שהיתה משוקעת י"א אמה, אף על גב דהשתא יש לומר דהרבה מזה היתה משוקעת, ותהיה חסרון המים בי"ו יום עד י"ז יום בסיון רק אמה, ואחר כך עד ר"ח אב י"ד אמה, ויהיה התיבה משוקעת במים י"ד אמה, אלא מה שאמרו ז"ל (ב"ר לג, ז) שהתיבה משוקעת במים י"א אמה רוצה לומר דפחות מזה אי אפשר, אבל יותר מזה לא ידענו, דאפשר דהיתה יותר משוקעת, אבל 'תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת' (ראש השנה דף ד:), לכך נקט י"א אמה. ועוד כי קודם שהיו ההרים מגולים אין חילוק, והיו המים נחסרים בכל יום בשוה, רק שאחר שנראה ראשי ההרים אז היה היובש קצת גובר, והיה תמיד מוסיף והולך בשביל ההרים הגבוהים שלא היה שם מים, ובכל מקום שאין מים החורב גובר שם, ולכך עד שנראו ראשי ההרים שלא היה שום חורב בעולם - היה חסרון המים בשוה, עד שהיו נראים ראשי ההרים, והתחיל להיות יובש בעולם, מאז כל יום ויום היה מוסיף היובש:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם – מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה הַתֵּיבָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (פסוק הבא): "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" – זֶה אָב שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן לִירִידַת גְּשָׁמִים. וְהֵם הָיוּ גְבוֹהִים עַל הֶהָרִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְחָסְרוּ מִיּוֹם אֶחָד בְּסִיוָן עַד אֶחָד בְּאָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְשִׁשִּׁים יוֹם – הֲרֵי אַמָּה לְאַרְבָּעָה יָמִים. נִמְצָא שֶׁבְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּסִיוָן לֹא חָסְרוּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנָחָה הַתֵּיבָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת. לָמַדְתָּ שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה בַּמַּיִם שֶׁעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
אררט. ג' במסורה הכא ושנים גבי סנחריב ויהי וגו' בית נסרוך אלהיו וגו' והמה נמלטו ארץ אררט. ואחז"ל לקח נסר אחד מן התיבה אמר דין אלהא דשיזביה לנח מטופנא. נסרוך לשון נסר:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ד.
וַתָּנַח הַתֵּבָה
וַתָּנַח
"וַתָּנַח" - שורש נוח - לא זז, עמד במקומו, נִרְגַּע, שָׁכַךְ, שָׁקַט (מילוג).
המילה "וַתָּנַח" אינה ברורה בהקשר כאן:
- האם התיבה נחתה על רום ההר? כלומר לאחר 150 יום של גשם כאשר המים גברו על הארץ (ביאור:בראשית ז כד), מיד לאחר שהגשם פסק והרוח חדלה (ביאור:בראשית ח א), התיבה ירדה ונגעה בצוק הסלעים שבראש ההר. נגיעה כזאת לבטח לא היתה נעימה כאשר הגלים מטלטלים את התיבה והיא עגונה לצוק אחד. אין ספק שהתיבה לא ירדה בדיוק במרכז הכובד, ונשארה יציבה ומאוזנת על הצוק הזה. במידה והתיבה ירדה על צוקי הר ענקי והמים המשיכו לרדת, אז התיבה היתה נוטה על צידה נשברת ומתגלגלת עד שתמצא מקום משען. לא נאמר שהתיבה נפלה ונשברה, ולא נאמר שהאנשים והחיות ירדו מצוקי ההר, בדרך לא דרך, לשפלה. ובנוסף אם התיבה היתה בראש ההר, והמים המשיכו לרדת אז לחיות לא היה יותר מים לשתיה, הן אלוהים לא פקד, ונוח לא הביא מים לתיבה. לא סביר שזה מה שקרה.
- האם התיבה נחה על פני המים השקטים? נאמר "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (ביאור:בראשית ח א), כלומר הגשם פסק, הרוח חדלה, המים בקלדרה שבראש הר אררט נרגעו והיו שקטים כראי, וכך התיבה נחה, צפה על המים, שקטה וברוגע.
עַל הָרֵי אֲרָרָט
התיבה נחתה על צוק אחד בהר, ולכן היה צריך לכתוב 'הר אררט' (ביחיד) ולא "הָרֵי אֲרָרָט" ברבים. ניתן להבין שהתאור של "הָרֵי אֲרָרָט" הוא קבוצת הרים או שרשרת, ומכיוון שהתיבה ירדה ונחה יציבה ומאוזנת על הקרקע ניתן להבין שזה היה בעמק בין הצוקים, מכתש, או קלדרה. קלדרה נוצרת בראש הר געש גדול, שכיפתו קורסת למחילות הלבה שהתקררה, ונוצר עמק רחב ושטוח מוקף מסביב (במעגל) בצוקים גבוהים. באפריקה, באזור הקילימנג'רו, ישנם קלדרות רבות, ומכיוון שמהקילימנג'רו יורדים ארבע נהרות גדולים כפי שנאמר על גן עדן (ביאור:בראשית ב י), סביר שהר אררט הוא אחד ההרים באזור הקילימנג'רו (ולא בתורקיה שאין בה 4 נהרות, או זהב טוב, או כוש, למרות שהשמות הפרת והחדקל נמצאים באזור מדינת אשור).
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ
נאמר שהמבול התחיל "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (ביאור:בראשית ז יא).
ועכשו נאמר שהתיבה נחה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ", ונאמר "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ז כד).
לפי התאריכים עברו חמישה חודשים שהמים גברו על הארץ, וזה היה 150 יום.
לפי חודשי ירח של 28.5 יום לחודש, זה רק 142.5 ולא 150.
כבר אז היה ידוע שמחזור של שנת שמש נמשך 365 יום, וכיוון שהם התרגלו לשנה של תריסר חודשים, היה נוח לבחור כל חודש כ30 יום (עם תיקונים), וכך עברו חמשה חודשי שמש.
רש"י הסביר רבות בענין הזה, והרמב"ן חולק עליו ומסביר עוד יותר מזה: על קצב ירידת המים, לאיזה עומק התיבה שקעה במים כדי לצוף, וכד'. לא סביר שהתיבה נחתה בראש ההר ונשארה יציבה בין הצוקים בלי להשבר ולהתגלגל, לכן אין צורך לעסוק בעניינים האלה.
כיוון שהקלדרה היתה מלאה מים עד ראשי הצוקים שסביבה, ועודפי המים נשפכו החוצה, סביר שהתיבה נחה על פני המים הרגועים בקלדרה מיד בתום חמשת חודשי הגשם, ואז מתחילה ירידת המים במשך 150 יום נוספים ככתוב: "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ח ג).
נראה שמקומו של המשפט הזה היה צריך להיות לפני המשפט הקודם.
- קודם התיבה נעה על פני המים מהחודש השני עד החודש השביעי, במשך 150 הימים הראשונים, ואז היה המשיכה לצוף על המים השקטים במנוחה כאשר פני המים יורדים בגלל שהם זולגים דרך קירות ותחתית הקלדרה החוצה מההר. בשלב מסוים, אחרי כ150 יום נוספים, התיבה ירדה ונחה בבוץ בתחתית הקלדרה, ואז כאשר עברו עוד כ13 ימים (עם +/- תיקונים), בראשון לחודש הראשון, נח ראה שהתיבה נמצאת בחרבה (ביאור:בראשית ח יג).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ח ד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.