ביאור:בבלי שבועות דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

או דלמא בפנים ^[1] גמירי שהייה, לא שנא לקרבן ולא שנא למלקות?

תיקו.

בעי רבא: תלה עצמו באויר עזרה ^[2] – מהו?: כי גמירי שהייה - שהייה דבת השתחואה, דלאו בת השתחואה - לא גמירי? או דלמא בפנים שהייה גמירי, לא שנא דבת השתחואה ולא שנא דלאו בת השתחואה?

תיקו.

תוספות ד"ה תלה עצמו באויר עזרה מהו. אית ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לא וקשה דבפרק [כל הפסולין] ^[3] אמר טמא שהכניס ידו לפנים חייב דביאה במקצת שמה ביאה ובפרק כל הפסולין ^[4] נמי אמר ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה בבהונות משמע דאויר נמי נתקדש ועוד אי לאו כעזרה דמי א"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח יפסל ביוצא ונראה כגירסת הספרים דגרסי כי גמירי שהייה היכא דבר השתחואה הוא:

בעי רב אשי: טימא עצמו במזיד – מהו? באונס גמירי שהייה, במזיד לא גמירי שהייה ^[5]? או דלמא בפנים גמירי שהייה, לא שנא באונס ולא שנא במזיד?

תיקו.

בעי רב אשי: נזיר בקבר ^[6] - בעי שהייה למלקות או אינו צריך? בפנים גמירי שהייה ^[7], בחוץ לא גמירי שהייה? או דלמא באונס גמירי שהייה, לא שנא בפנים ולא שנא בחוץ?

תיקו.

^[8]

תוספות ד"ה נזיר בקבר צריך שהייה למלקות או לא. וא"ת והאמר בפ' ג' מינין ^[9] גבי נזיר שהיה מת מונח על כתיפו והושיטו לו מת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שמחולל ועומד ופריך מדתנן היה מטמא ואמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת ומשני כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין משמע כל זמן שלא פירש מן המת אינו חייב במה שהושיטו לו מת אחר משום דאין מוסיף טומאה על טומאה וכל זמן שמונח טומאה על כתיפו מי שנוגע בו טמא טומאת ז' ולא מיחייב אלא שלא בחיבורין שכבר פירש מן הראשון דמי שהיה אז נוגע בו לא היה טמא אלא טומאת ערב לכך כשחוזר ונוגע בו חייב שהוסיף טומאה בנגיעה זו דמי שהיה נוגע בו בשעת נגיעה זו יהיה טמא טומאת ז' וא"כ הכא אמאי ילקה על השהייה כל זמן שלא פירש וי"ל דהא דפטר ליה כשהושיטו לו מת אחר היינו בשלא הספיק להשליך מת הראשון מעליו לפיכך אינו מוסיף טומאה אבל הכא הוא מוסיף טומאה שבכל שעה הוא מוזהר לפרוש מן הקבר ור"ת מפרש דהכא איירי בשנטמא סמוך לחשיכה דבלא פירש נמי מוסיף לו יום אחד ע"י שהייה ונראה דההיא דנזיר דמפליג בין בחיבורין בין שלא בחיבורין אתי כמ"ד במסכת שמחות ^[10] דאפי' באותו יום שנטמא אינו יכול חוזר ולטמא לפי שמוסיף טומאה בחיבורין כדפרי' אבל למאן דשרי התם ליטמא באותו יום עצמו דלא חשיב ליה תוספת טומאה כיון שאינו מוסיף ימים לא אתיא:

[## מדוע לא שאל על כהן בקבר? האם בזמנו נחשבו כבר כל הכהנים טמאי מת ואין מלקות על תוספת טומאה – רק לדעת הרמב"ם וסיעתו יש איסור?]

בא לו בארוכה – חייב, בקצרה - פטור וכו':

אמר רבא: קצרה שאמרו - אפילו עקב בצד גודל, ואפילו כל היום כולו ^[11].

בעי רבא: שהיות ^[12] - מהו שיצטרפו ^[13]?

ותיפשוט ליה מדידיה ^[14]!?

התם בדלא שהה ^[15].

בעא מיניה אביי מרבה* ^[16]: בא לו בארוכה שיעור קצרה ^[17] – מהו? שיעור גמירי ^[18], וכי בא לו בארוכה שיעור קצרה - פטור? או דלמא דוקא גמירי: בארוכה חייב ^[19], בקצרה פטור?

אמר ליה: לא נתנה ארוכה להדחות אצלו ^[20].

[לפי רבה לא הזמן גורם אלא הדרך – ולפי זה אין מקום לאיבעיות של רבא. אלא שרבא לא למד מרבה, ולא קבל תשובתו, ולכן שאל.]

מתקיף לה רבי זירא: אלא דקיימא לן ^[21] ^[22] טמא ששימש ^[23] - במיתה ^[24] - היכי משכחת לה ^[25]? אי דלא שהה ^[26] - היכי עביד עבודה ^[27]? אי דשהה - בר כרת הוא*!? אי אמרת בשלמא ^[28] שיעורא גמירי ^[29] - משכחת לה ^[30]: ^[31] דאניס נפשיה בקצרה ועבד עבודה ^[32],

עמוד ב

אלא אי אמרת דוקא גמירי ^[33] - היכי משכחת לה ^[34]?

תוספות ד"ה אי דשהה בר כרת הוא. הק' ר"ת מה בכך אם הוא בר כרת מ"מ איכא נפקותא טובא דהא קיימא לן ^[35] חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה ועוד נפקא מינה דמיתה כגון שהזיד בשימוש טומאה ושגג בטומאת מקדש:

אמר אביי: מאי קושיא? משכחת לה ^[36] כגון שבא בקצרה ^[37] והפך בצינורא ^[38], וכדרב הונא, דאמר רב הונא: 'זר שהפך בצינורא ^[39] - חייב מיתה ^[40]' ^[41].

[## מדוע דוגמא זאת? הרי גם מי שתפקידו לשפוך את הדם אל יסוד המזבח, כגון בקרבן פסח, וטרם עשה זאת – אם נודע לו שנטמא – יכול תוך כדי הליכה לשפוך את הדם? ועוד: אם עליו לכפר את קרנות המזבח, והוא נמצא על המזבח, בדרך ירידתו יכול לכפר עוד קרן? האם אביי רק רצה ללמדנו את דברי רב הונא? או אולי אביי סובר שלאחר שנטמא הכהן אין הדם שהוא מחזיק כשר לעבודה, ולכן אין זו עבודה?]

גופא: אמר רב הונא: זר שהפך בצינורא חייב מיתה; היכי דמי? אי דלא הפך לה - לא מיעכלי, פשיטא! ואי דלא הפך בהו נמי מיעכלי - מאי קא עביד?

לא, צריכא דאי לא הפך בהו - מיעכלי בתרתי שעי, והשתא - מיעכלי בחד שעתא, והא קא משמע לן: דכל קרובי עבודה - עבודה היא.

אמר רבי אושעיא: בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא: הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו, ואפילו כולו חוץ מחוטמו ^[42] – טהור: דכתיב (ויקרא יד מו) והבא אל הבית [כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב] - דרך ביאה אסרה תורה; ומסתפינא מחבריא: אי הכי - כולו נמי!?

אמר רבא: כולו לא גרע מכלים שבבית ^[43], דכתיב (ויקרא יד לו) [וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע] ולא יטמא כל אשר בבית [ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית];

תניא נמי הכי: גגין הללו ^[44] - אין אוכלין שם קדשי קדשים ^[45], ואין שוחטין שם קדשים קלים ^[46], וטמא שנכנס דרך גגין להיכל – פטור, שנאמר (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע] ואל המקדש לא תבא [עד מלאת ימי טהרה] - דרך ביאה אסרה תורה ^[47].

זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה וכו':

היכא קאי ^[48] דקאמר ^[49] 'זו היא ^[50]'?

התם ^[51] קאי: אין חייבין ^[52] על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ^[53], ואין ^[54] מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ^[55], אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה ^[56], ומביאין אשם תלוי ^[57] על עשה ועל לא תעשה שבנדה'; וקאמר ^[58]: זו ^[59] היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה, ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה? היה משמש עם הטהורה ואמרה לו "נטמאתי" ופירש מיד - חייב, מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו.

איתמר: אביי אמר משמיה דרבי חייא בר רב: חייב שתים! וכן אמר רבא אמר רב שמואל בר שבא אמר רב הונא: חייב ^[60] שתים: חדא אכניסה וחדא אפרישה.

הוי בה רבא: במאי? אילימא סמוך לוסתה ^[61], ובמאן? אילימא בתלמיד חכם ^[62] - בשלמא אכניסה ליחייב, קסבר "יכולני לבעול ^[63]"; אלא אפרישה אמאי ליחייב - מזיד הוא!?

הערות עריכה

^ בטומאה שאירעה לו בתוך העזרה
^ כדי שהייה
^ זבחים דף לב.
^ שם דף לב:
^ ואם תמצי לומר צריך שהייה למלקות - בטומאת אונס ושהיית מזיד; טומאת מזיד מי בעיא שהייה או לא
^ נזיר שנטמא באונס בתוך בית הקברות, דומיא דנטמא בעזרה: שלא נתחייב (בפנים) בכניסתו, כגון שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל, ובא חבירו ופרע עליו את מעזיבת גג האהל, ונטמא באויר בית הקברות, והתרו בו "צא" ולא יצא, ומיהו לא שהה כדי השתחואה
^ בטומאת עזרה, דשייכא בה השתחוייה
^ קרבן לא שייך הכא כלל, שאין כרת בנזיר שנטמא, וקרבן נזיר טמא - לאו אעון טומאה אתי, אלא למיחל עליה נזירת טהרה, כשאר מחוסרי כפרה; ובענין זה מפורש שהייה זו במסכת נזיר.
^ נזיר דף מב. ושם
^ פ"ד
^ שהה בהליכתו: שהיה הולך ויוצא בנחת - פטור
^ היה יוצא בקצרה ושהה מעט, וחזר והלך דרך יציאתו ושהה מעט
^ לכשיעור
^ דלא מצטרפי: דהא איהו הוא דאמר: 'אפילו כל היום כולו'
^ בלא הילוך כלל
^ מרבה בר נחמני, שהיה רבו; וכל היכא דאיכא 'בעא מיניה' - רבה הוא, ולא רבא
^ שיצא בדרך הארוכה, אבל רץ במרוצה עד שלא שהה ביציאתו אלא כשיעור דרך קצרה בהילוך בינוני
^ שיעור ארוכה גמירי לחיוב, וליכא
^ לא שנא רץ לא שנא לא רץ
^ להתיר אפילו במרוצה
^ בסנהדרין ב'אלו הן הנשרפין' (דף פג.):
^ כהן
^ בעזרה
^ בידי שמים
^ דאין בה כרת? על כרחך בנטמא בעזרה - הוא דמשכחת לה, דאי בנטמא בחוץ ונכנס - איחייב ליה כרת בכניסתו!
^ בעבודתו כדי השתחוייה
^ איזו עבודה קטנה תיעשה בפחות מכדי שהיית השתחואה
^ בכל שיעורי דמתניתין: בין בשהייה בין ביציאת ארוכה
^ לחיוב, כגון שיעור שהייה ביציאת קצרה, או שיעור יציאת ארוכה בלא שהייה
^ שהייה בלא חיוב כרת
^ כגון
^ לאחר ששימש ושהה בשימושו כדי שהייה - יצא לו בקצרה, ואנס עצמו במרוצה עד שלא שהה שיעור עכבתו ומשנטמא שיעור שהייה ויציאת קצרה בהילוך בינוני
^ 'שהה כדי השתחוייה חייב', ואפילו יצא לו בקצרה במרוצה נתחייב בשהייתו
^ בלא כרת
^ מכות דף כג.
^ בעבודה בלא שהייה
^ שנטמא ויצא מיד בקצרה
^ ודרך יציאתו היה אוחז מזלג בידו, והכה בו באחד מן האברים שעל המערכה והפך מה שלמעלה למטה
^ עבודה היא: שמקרב עיכולו
^ משום 'והזר הקרב יומת' (במדבר יח ז)
^ ויש כאן עבודה בלא שהייה
^ שהוא בולט להלן משאר הגוף
^ שהיו בו מתחלתו, ולא קרינא בהו 'והבא אל הבית', ואפילו הכי טמאים, כדכתיב (ויקרא יד לו) 'ופנו את הבית' - כדי שלא יטמא כל אשר בבית
^ שבעזרה
^ הנאכלים לפנים מן הקלעים
^ דקסבר: גגין ועליות לא נתקדשו, אלא הרצפה והאויר עד הגג
^ אלמא: כל היכא דכתב ביאה דרך ביאה בעינן
^ היכא שנה 'אין חייבין על עשה שבמקדש'
^ הכא
^ מצות עשה שבמקדש כו'
^ במסכת הוריות פ"ב מ"ד
^ בית דין בהוראתם
^ כלומר: על הוראת טומאת מקדש וקדשיו, בין שהוא של 'עשה', כגון שנטמא בעזרה דהיינו 'עשה': ד'וישלחו' (במדבר ה ב) - בין שהוא של 'לא תעשה', כגון: נטמא בחוץ, דאיכא אזהרת 'אל המקדש לא תבא' (ויקרא ה יב); והתם מפרש טעמא: דאין חייבין משום דאין מביאין פר בהוראה אלא על העלם דבר ששגגתו חטאת קבועה ליחיד, אבל טומאת מקדש - קרבן עולה ויורד הוא
^ היחידים שבא לידם ספק כרת והצריכן הכתוב אשם תלוי
^ אין מביאין אותו על ספק טומאת מקדש, לפי שאינו בא אלא על ספק דבר ששגג ודאי חטאת קבועה; והתם יליף לה מקראי
^ להכי נקט 'נדה': משום דמשכחת לה 'עשה' דומיא דנטמא בעזרה באונס: שהוא מוזהר לצאת, כגון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו "נטמאתי"
^ היחידים; דאין אשם בצבור, ד'נפש' כתיב ביה
^ הכא במתניתין
^ ששנויה התם
^ הפורש מן הנדה בקישוי
^ שאינו אנוס על כניסתו, דהוי ליה לאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש, ומיהו מזיד לא הוי
^ שיודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה לו "נטמאתי" צריך להמתין עד שימות [האבר]
^ לפרוש קודם שתראה

[1] בטומאה שאירעה לו בתוך העזרה

[2] כדי שהייה

[3] זבחים דף לב.

[4] שם דף לב:

[5] ואם תמצי לומר צריך שהייה למלקות - בטומאת אונס ושהיית מזיד; טומאת מזיד מי בעיא שהייה או לא

[6] נזיר שנטמא באונס בתוך בית הקברות, דומיא דנטמא בעזרה: שלא נתחייב (בפנים) בכניסתו, כגון שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל, ובא חבירו ופרע עליו את מעזיבת גג האהל, ונטמא באויר בית הקברות, והתרו בו "צא" ולא יצא, ומיהו לא שהה כדי השתחואה

[7] בטומאת עזרה, דשייכא בה השתחוייה

[8] קרבן לא שייך הכא כלל, שאין כרת בנזיר שנטמא, וקרבן נזיר טמא - לאו אעון טומאה אתי, אלא למיחל עליה נזירת טהרה, כשאר מחוסרי כפרה; ובענין זה מפורש שהייה זו במסכת נזיר.

[9] נזיר דף מב. ושם

[10] פ"ד

[11] שהה בהליכתו: שהיה הולך ויוצא בנחת - פטור

[12] היה יוצא בקצרה ושהה מעט, וחזר והלך דרך יציאתו ושהה מעט

[13] לכשיעור

[14] דלא מצטרפי: דהא איהו הוא דאמר: 'אפילו כל היום כולו'

[15] בלא הילוך כלל

[16] מרבה בר נחמני, שהיה רבו; וכל היכא דאיכא 'בעא מיניה' - רבה הוא, ולא רבא

[17] שיצא בדרך הארוכה, אבל רץ במרוצה עד שלא שהה ביציאתו אלא כשיעור דרך קצרה בהילוך בינוני

[18] שיעור ארוכה גמירי לחיוב, וליכא

[19] לא שנא רץ לא שנא לא רץ

[20] להתיר אפילו במרוצה

[21] בסנהדרין ב'אלו הן הנשרפין' (דף פג.):

[22] כהן

[23] בעזרה

[24] בידי שמים

[25] דאין בה כרת? על כרחך בנטמא בעזרה - הוא דמשכחת לה, דאי בנטמא בחוץ ונכנס - איחייב ליה כרת בכניסתו!

[26] בעבודתו כדי השתחוייה

[27] איזו עבודה קטנה תיעשה בפחות מכדי שהיית השתחואה

[28] בכל שיעורי דמתניתין: בין בשהייה בין ביציאת ארוכה

[29] לחיוב, כגון שיעור שהייה ביציאת קצרה, או שיעור יציאת ארוכה בלא שהייה

[30] שהייה בלא חיוב כרת

[31] כגון

[32] לאחר ששימש ושהה בשימושו כדי שהייה - יצא לו בקצרה, ואנס עצמו במרוצה עד שלא שהה שיעור עכבתו ומשנטמא שיעור שהייה ויציאת קצרה בהילוך בינוני

[33] 'שהה כדי השתחוייה חייב', ואפילו יצא לו בקצרה במרוצה נתחייב בשהייתו

[34] בלא כרת

[35] מכות דף כג.

[36] בעבודה בלא שהייה

[37] שנטמא ויצא מיד בקצרה

[38] ודרך יציאתו היה אוחז מזלג בידו, והכה בו באחד מן האברים שעל המערכה והפך מה שלמעלה למטה

[39] עבודה היא: שמקרב עיכולו

[40] משום 'והזר הקרב יומת' (במדבר יח ז)

[41] ויש כאן עבודה בלא שהייה

[42] שהוא בולט להלן משאר הגוף

[43] שהיו בו מתחלתו, ולא קרינא בהו 'והבא אל הבית', ואפילו הכי טמאים, כדכתיב (ויקרא יד לו) 'ופנו את הבית' - כדי שלא יטמא כל אשר בבית

[44] שבעזרה

[45] הנאכלים לפנים מן הקלעים

[46] דקסבר: גגין ועליות לא נתקדשו, אלא הרצפה והאויר עד הגג

[47] אלמא: כל היכא דכתב ביאה דרך ביאה בעינן

[48] היכא שנה 'אין חייבין על עשה שבמקדש'

[49] הכא

[50] מצות עשה שבמקדש כו'

[51] במסכת הוריות פ"ב מ"ד

[52] בית דין בהוראתם

[53] כלומר: על הוראת טומאת מקדש וקדשיו, בין שהוא של 'עשה', כגון שנטמא בעזרה דהיינו 'עשה': ד'וישלחו' (במדבר ה ב) - בין שהוא של 'לא תעשה', כגון: נטמא בחוץ, דאיכא אזהרת 'אל המקדש לא תבא' (ויקרא ה יב); והתם מפרש טעמא: דאין חייבין משום דאין מביאין פר בהוראה אלא על העלם דבר ששגגתו חטאת קבועה ליחיד, אבל טומאת מקדש - קרבן עולה ויורד הוא

[54] היחידים שבא לידם ספק כרת והצריכן הכתוב אשם תלוי

[55] אין מביאין אותו על ספק טומאת מקדש, לפי שאינו בא אלא על ספק דבר ששגג ודאי חטאת קבועה; והתם יליף לה מקראי

[56] להכי נקט 'נדה': משום דמשכחת לה 'עשה' דומיא דנטמא בעזרה באונס: שהוא מוזהר לצאת, כגון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו "נטמאתי"

[57] היחידים; דאין אשם בצבור, ד'נפש' כתיב ביה

[58] הכא במתניתין

[59] ששנויה התם

[60] הפורש מן הנדה בקישוי

[61] שאינו אנוס על כניסתו, דהוי ליה לאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש, ומיהו מזיד לא הוי

[62] שיודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה לו "נטמאתי" צריך להמתין עד שימות [האבר]

[63] לפרוש קודם שתראה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]