ביאור:בבלי שבועות דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא קיימא שניה ^[1]?

אמר רבינא: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן ^[2], ^[3] ונשותיהן גוססות ^[4]; מהו דתימא 'רוב גוססים למיתה' ^[5]? - קא משמע לן השתא מיהא לא שכיב ^[6].

משנה:

"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד ^[7] וגזל ואבידה ^[8]", "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות" - אין חייבין אלא אחת; "שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה" - חייבין על כל אחת ואחת.

"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין", "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות" - אין חייבין אלא אחת; "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין" - חייבין על כל אחת ואחת. ^[9]

"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק, וחצי נזק, תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה, ושאנס איש פלוני את בתי, ופתה את בתי, ושהכני בני ^[10] ושחבל בי חבירי, ושהדליק את גדישי ביוה"כ" ^[11] - הרי אלו חייבין.

גמרא:

איבעיא להו: משביע עדי קנס מהו?

אליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון ^[12] - לא תיבעי לך ^[13], דאמר 'יבואו עדים ויעידו ^[14]' ^[15]; כי תיבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים - פטור' ^[16].

^[17] ורבנן דהתם ^[18] כמאן סבירא להו ^[19]? אילימא כרבי אלעזר בן רבי שמעון דהכא - הא קאמר ^[20] 'דבר הגורם לממון כממון דמי' ^[21]!? אלא ^[22] כרבנן דהכא, דאמרי 'דבר הגורם לממון לאו כממון דמי' – ^[23] מאי ^[24]? ^[25] כיון דאילו מודה ^[26] מיפטר ^[27] - לאו ממונא קא כפר ליה? או דלמא השתא מיהא ^[28] לא אודי ^[29]?

תא שמע 'משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק' - והא חצי נזק קנסא הוא?

כמאן דאמר פלגא נזקא ממונא.

הניחא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא ^[30], אלא למאן דאמר קנסא - מאי איכא למימר?

בחצי נזק צרורות ^[31], דהלכתא גמירי לה ^[32], דממונא הוא ^[33].

תא שמע: 'תשלומי כפל'

משום קרנא.

'ותשלומי ארבעה וחמשה'

משום קרנא.

'"שאנס איש פלוני ופתה את בתי"'

משום בושת ופגם ^[34].

^[35] מאי קא משמע לן ^[36]? כולה ממונא הוא!?

רישא חדא קא משמע לן, סיפא חדא קא משמע לן:

רישא חדא קא משמע לן: דחצי נזק צרורות - ממונא הוא ^[37];

סיפא חדא קא משמע לן: '^[38] ושהדליק את גדישי ביוה"כ' – לאפוקי מאי?

לאפוקי דרבי נחוניא בן הקנה ^[39], דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין: מה שבת כו' ^[40].

תא שמע: '"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני

עמוד ב

שהוציא איש פלוני שם רע על בתי ^[41]" – חייבין; הודה מפי עצמו ^[42] – פטור ^[43]' ^[44] הא מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: יבואו עדים ויעידו ^[45]; אימא סיפא: 'הודה מעצמו פטור' - אתאן לרבנן ^[46]!?

^[47] כולה רבי אלעזר ברבי שמעון היא ^[48], והכי קאמר ^[49]: לא משכחת לה הודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא עדים כלל והודה מעצמו ^[50].

משנה:

"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שאני כהן", "שאני לוי", "שאיני בן גרושה", "שאיני בן חלוצה", "שאיש פלוני כהן", "שאיש פלוני לוי", "שאינו בן גרושה", "שאינו בן חלוצה", "שאנס איש פלוני את בתו ^[51]", ו"פתה את בתו ^[52]" ^[53], ו"שחבל בי ^[54] בני" ^[55] ^[56], ו"שחבל בי חבירי", "שהדליק גדישי בשבת ^[57] - הרי אלו פטורין.

^[58]

גמרא:

טעמא ד'איש פלוני כהן' ד'איש פלוני לוי', הא מנה לפלוני ביד פלוני – חייבין; הא קתני סיפא [המשנה הבאה, דף לה,א] ’[שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות - שתבואו ותעידוהו" הרי אלו פטורים] [לה,ב] עד שישמעו מפי התובע'?

אמר שמואל: בבא בהרשאה ^[59].

והאמרי נהרדעי 'לא כתבינן אורכתא ^[60] אמטלטלי' ^[61]?

הני מילי היכא דכפריה ^[62], אבל לא כפריה – כתבינן.

תנו רבנן [ספרא, דיבורא דחובה, פרק ח משניות א,ב]: 'מנין שאין הכתוב ^[63] מדבר אלא ^[64] בתביעת ממון? רבי אליעזר אומר: נאמר כאן 'או'אין (ויקרא ה א: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו) ונאמר להלן ^[65] 'או'אין (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו); מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון - אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון;

'או'אין דרוצח ^[66] יוכיחו, שהן 'או'אין ומדברים שלא בתביעת ממון!

דנין 'או'אין שיש עמהן שבועה מ'או'אין שיש עמהן שבועה ואל יוכיחו 'או'אין דרוצח שאין עמהן שבועה!

'או'אין דסוטה ^[67] יוכיחו, שהן 'או'אין, ויש עמהן שבועה ^[68], ומדברים שלא בתביעת ממון!

תוספות ד"ה אואין סוטה יוכיחו: דעיקר לא אתי להפסידה כתובתה אלא להשקותה.

דנין 'או'אין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מ'או'אין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן, ואל יוכיחו 'או'אין דרוצח שאין עמהן שבועה, ואל יוכיחו 'או'אין דסוטה, שאף על פי שיש עמהן שבועה - יש עמהן כהן;

רבי עקיבא אומר: (ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה]: יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור, הא כיצד ^[69]? - תבָעוֹ ממון חייב, דבר אחר פטור ^[70].

רבי יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה] והוא עד או ראה או ידע [אם לוא יגיד ונשא עונו] - בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר ^[71]; 'ראיה בלא ידיעה' כיצד? - "מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ^[72]"! ^[73] – "יבואו פלוני ופלוני ויעידו ^[74]"! - זו היא 'ראיה בלא ידיעה'; 'ידיעה בלא ראיה' כיצד? – "מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני"! – "יבואו פלוני ופלוני ויעידו" - זו היא 'ידיעה בלא ראיה';

רבי שמעון אומר: חייב כאן [בשבועת העדות] וחייב בפקדון: מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון - אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון; ועוד קל וחומר: מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים, וחייב על

הערות

^ ומה הפסידוהו הראשונים
^ נשאו שתי אחיות, ואינן כשירין בעדות אחד; נמצא שלא היה לו עדות כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם; וכי תימא 'למה לי למתנייה'? – איצטריך
^ כגון
^ ששתי האחיות הללו גוססות
^ הוו להו כאילו מתו, ותפטר כת ראשונה, דהא קיימא כת שניה
^ ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, ואף על פי שרובן למיתה
^ הלואה ששם בידו ממון
^ שמצא אבידה
^ רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות, וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה פקדון ומינין חלוקין.
^ הכאה שאין בה חבורה - שאינו חייב עליו מיתה: שהמכה אביו אינו חייב אלא אם כן עשה בו חבורה, וכיון דליכא מיתה - איכא ממון דבושת
^ משום יוה"כ נקט ליה: דאף על גב דענוש כרת - חייב ממון; והנך דלעיל נקט משום חצי נזק, כדמפרש בגמרא, אי נמי לאשמועינן דהמשביע עדי קנס – חייבים; ו"שהכני בני" נקט לאשמועינן דהואיל ואין בה חבורה - אין בה מיתה וחייב ממון
^ בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף עה.)
^ דחייבין, שהרי הפסידוהו בכפירת
^ גירסת רש"י: ויעידוהו
^ ויתחייב, ואינו נפטר בהודאה ראשונה; דכי אמרינן 'מודה בקנס פטור' - דנפקא לן בבא קמא (דף סד:) מ'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח) - פרט למרשיע את עצמו - הני מילי היכא דלא אתו עדים: לא משלם קנס אפומיה דידיה, אבל אתו סהדי בתר הכי - משלם
^ וזה השביען קודם שהודה בעל דין, ואם העידוהו - היה מתחייב; ומיהו הא מיבעיא לן: אי מיחייבי או לאו? משום דאיכא למימר 'קנס - לאו ממון גמור הוא', דהא אי הוה מודה - מיפטר לגמרי; ואיכא למימר נמי 'כל כמה דלא אודי - ממון הוא'
^ הש"ס פריך עלה דהא בעיא:
^ דפליגי במודה בקנס דבעית להא בעיא אליבייהו
^ באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע עד אחד
^ סבירא להו בהא
^ מאי מספקא לן במשביע עדי קנס? אי נמי לאו ממונא הוא - בציר מגורם לממון לא הוי, דהא כי לא מודה משלם ממון! ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה משום 'גורם לממון'
^ הכי מבעיא לן: אי רבנן דהתם דפטרי במודה בקנס ואחר כך באו עדים סבירא להו כרבנן
^ קנס קודם הודאה
^ מאי מדמית ליה: לממון או גורם לממון
^ מי אמרינן
^ קודם עדים
^ עולמית, אין זה ממון
^ כשמשביע זה את העדים
^ ואי הוה מסהדי - הוו מחייבי ליה, ואין זה 'גורם לממון' אלא ממון גמור
^ פלוגתא היא בבבא קמא (דף טו.) ובכתובות (דף מא.)
^ בהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים - משלמת חצי נזק ואף על פי שאין זה שינוי, דהא אורחא בהכי, והויא תולדה דרגל, ולאו תולדה דקרן תמה, והוה ליה לשלומי נזק שלם
^ הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק
^ וההוא חצי נזק - ממונא הוא, דהא לאו תולדה דקרן הוא
^ דהא איכא ממון: דקנס דבר הקצוב בתורה, כגון שלשים של עבד: בין עבד יקר בין עבד זול, וכן חמישים של אונס ושל מפתה - שוים בכל הנשים; אבל בושת: הכל לפי המבייש והמתבייש, לכן הוי 'ממון'; וכן פגם: בתולה כתובתה מאתים, ובעולה מנה
^ אלא כיון דתרצת כולה מתניתין בממון
^ נימא אחת או שתים ונשתוק
^ ואיידי דתנייה הא תנא בהדיא 'תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה', דממון שאין משתלם בראש הוא, דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש; ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.)
^ שחבל בי חבירי ביום הכפורים, או
^ דאמר 'המתחייב כרת - פטור מן התשלומין:
^ ואיידי דתנן להך - תנא בהדייהו 'שהכני בני', דקרובה לצד מיתה, ואשמועינן דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה בלא חבורה - חייב בתשלומין
^ ואמר בבית דין "לא מצאתי לבתך בתולים", ונמצא בדאי, ולא הספקתי להעמידו שם בדין לתובעו קנס של מאה כסף
^ בבית דין זה שהוציא שם רע בבית דין אחר
^ קסלקא דעתא השתא דאפילו באו עדים לאחר שהודה קאמר פטור
^ וקתני 'המשביע את העדים קודם הודאה' – חייבין'; אלמא משביע עדי קנס חייבין
^ ואליביה לא אבעיא לי, דלדידיה הוי קנס – ממון, כיון דלא מיפטר בהודאתו
^ קושיא היא
^ ומשני:
^ והאי דקתני 'הודה מפי עצמו פטור' - לאו שבאו עדים אחר הודאה קאמר, אלא בהודאה בלא עדים
^ וטעמא הוא דקא יהיב למילתיה: משום הכי העדים חייבין: משום דממונא אפסדוה:
^ דאין מודה בקנס פטור אלא כל זמן שהודה מפי עצמו, אבל אם באו עדים אחרי כן – חייב, הלכך ממון גמור הוא
^ שאנס ראובן בתו של שמעון
^ ו'בתו' דקתני – א'איש פלוני' דלעיל קאי, דתנא לעיל מינה "שאיש פלוני כהן" או "לוי", ו"אינו בן גרושה", ועליה קאי: או שהשביען שאנס איש פלוני את בתו של אותו דאיירינן ביה עד השתא
^ פטורין: דבעינן שישמעו מפי התובע; ואצטריך למיתנייה משום דמוקמינן לה בבא בהרשאה - אפילו הכי אינו בעל דינו בזו כשאר ממון: דמידי דלא מטא לידיה מעולם - לא מצי למכתב הרשאה עילויה
^ 'חבלה' היא חבורה
^ פטורין, שאין כאן הפסד ממון: שאם העידו - היה הבן מתחייב מיתה, ולא ממון
^ כדמפרש בגמרא: שאין הענין מדבר אלא בכפירת ממון
^ שחבל בי בשבת או הדליק גדישי בשבת: דתרוייהו חיוב מיתה נינהו
^ ויש מפרשים 'שאנס איש פלוני ופיתה את בתו' - האב הבא על בתו! וטעמא דפטורין משום דאיכא חיוב מיתה; ואף אני כן שמעתי, ואי אפשר להעמידה: דאפילו בלא חיוב מיתה נמי: מאן קא תבע? השתא אם אנסה אחר - קים לן בושתה ופגמה וקנסה לאביה; אנסה אביה - קנס בעי לשלומי לה - בתמיה?
^ שמינהו אפטרופוס על כך, הלכך: אי תביעת ממון היא - הוו מחייבי
^ הרשאה; ולשון שולטנות הוא כמו (בבא בתרא דף קסד:) 'בשנת פלוני אורכן' – שלטון; אף כאן אורכתא = השלטה: שהשליטו על בעל דינו לתובעו
^ לפי שאינו בעין, והעדים מעידין על מה שכתוב 'מחמת שיש לי ביד פלוני כך וכך'
^ שכבר נשמע שהנתבע כפרן, דהשתא מחזי כשיקרא שחתמו על מה שכתב זה 'שיש לי ביד פלוני כך וכך'
^ דשמיעת קול
^ בעדות
^ בשבועת הפקדון
^ 'או באיבה הכהו' (במדבר לה כא), 'או השליך עליו בצדיה' [פסוק לב]
^ 'או עבר עליו רוח קנאה' (במדבר ה יד) 'או איש אשר תעבר עליו וגו' (במדבר ה ל)
^ 'והשביע הכהן את האשה' (במדבר ה כא)
^ יש תביעה שהוא חייב כו'?
^ ולקמיה פריך 'איפוך אנא'
^ ואין לך עדות בזו בלא זו אלא בתביעת ממון, כדמפרש ואזיל
^ הם ראו שמניתים לך, אבל לא הודעתים אם הם מתנה או הלואה או פרעון
^ ואמר לו הלה
^ שמנית לי בפניהם, ואני פורע לך

[1] ומה הפסידוהו הראשונים

[2] נשאו שתי אחיות, ואינן כשירין בעדות אחד; נמצא שלא היה לו עדות כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם; וכי תימא 'למה לי למתנייה'? – איצטריך

[3] כגון

[4] ששתי האחיות הללו גוססות

[5] הוו להו כאילו מתו, ותפטר כת ראשונה, דהא קיימא כת שניה

[6] ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, ואף על פי שרובן למיתה

[7] הלואה ששם בידו ממון

[8] שמצא אבידה

[9] רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות, וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה פקדון ומינין חלוקין.

[10] הכאה שאין בה חבורה - שאינו חייב עליו מיתה: שהמכה אביו אינו חייב אלא אם כן עשה בו חבורה, וכיון דליכא מיתה - איכא ממון דבושת

[11] משום יוה"כ נקט ליה: דאף על גב דענוש כרת - חייב ממון; והנך דלעיל נקט משום חצי נזק, כדמפרש בגמרא, אי נמי לאשמועינן דהמשביע עדי קנס – חייבים; ו"שהכני בני" נקט לאשמועינן דהואיל ואין בה חבורה - אין בה מיתה וחייב ממון

[12] בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף עה.)

[13] דחייבין, שהרי הפסידוהו בכפירת

[14] גירסת רש"י: ויעידוהו

[15] ויתחייב, ואינו נפטר בהודאה ראשונה; דכי אמרינן 'מודה בקנס פטור' - דנפקא לן בבא קמא (דף סד:) מ'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח) - פרט למרשיע את עצמו - הני מילי היכא דלא אתו עדים: לא משלם קנס אפומיה דידיה, אבל אתו סהדי בתר הכי - משלם

[16] וזה השביען קודם שהודה בעל דין, ואם העידוהו - היה מתחייב; ומיהו הא מיבעיא לן: אי מיחייבי או לאו? משום דאיכא למימר 'קנס - לאו ממון גמור הוא', דהא אי הוה מודה - מיפטר לגמרי; ואיכא למימר נמי 'כל כמה דלא אודי - ממון הוא'

[17] הש"ס פריך עלה דהא בעיא:

[18] דפליגי במודה בקנס דבעית להא בעיא אליבייהו

[19] באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע עד אחד

[20] סבירא להו בהא

[21] מאי מספקא לן במשביע עדי קנס? אי נמי לאו ממונא הוא - בציר מגורם לממון לא הוי, דהא כי לא מודה משלם ממון! ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה משום 'גורם לממון'

[22] הכי מבעיא לן: אי רבנן דהתם דפטרי במודה בקנס ואחר כך באו עדים סבירא להו כרבנן

[23] קנס קודם הודאה

[24] מאי מדמית ליה: לממון או גורם לממון

[25] מי אמרינן

[26] קודם עדים

[27] עולמית, אין זה ממון

[28] כשמשביע זה את העדים

[29] ואי הוה מסהדי - הוו מחייבי ליה, ואין זה 'גורם לממון' אלא ממון גמור

[30] פלוגתא היא בבבא קמא (דף טו.) ובכתובות (דף מא.)

[31] בהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים - משלמת חצי נזק ואף על פי שאין זה שינוי, דהא אורחא בהכי, והויא תולדה דרגל, ולאו תולדה דקרן תמה, והוה ליה לשלומי נזק שלם

[32] הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק

[33] וההוא חצי נזק - ממונא הוא, דהא לאו תולדה דקרן הוא

[34] דהא איכא ממון: דקנס דבר הקצוב בתורה, כגון שלשים של עבד: בין עבד יקר בין עבד זול, וכן חמישים של אונס ושל מפתה - שוים בכל הנשים; אבל בושת: הכל לפי המבייש והמתבייש, לכן הוי 'ממון'; וכן פגם: בתולה כתובתה מאתים, ובעולה מנה

[35] אלא כיון דתרצת כולה מתניתין בממון

[36] נימא אחת או שתים ונשתוק

[37] ואיידי דתנייה הא תנא בהדיא 'תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה', דממון שאין משתלם בראש הוא, דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש; ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.)

[38] שחבל בי חבירי ביום הכפורים, או

[39] דאמר 'המתחייב כרת - פטור מן התשלומין:

[40] ואיידי דתנן להך - תנא בהדייהו 'שהכני בני', דקרובה לצד מיתה, ואשמועינן דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה בלא חבורה - חייב בתשלומין

[41] ואמר בבית דין "לא מצאתי לבתך בתולים", ונמצא בדאי, ולא הספקתי להעמידו שם בדין לתובעו קנס של מאה כסף

[42] בבית דין זה שהוציא שם רע בבית דין אחר

[43] קסלקא דעתא השתא דאפילו באו עדים לאחר שהודה קאמר פטור

[44] וקתני 'המשביע את העדים קודם הודאה' – חייבין'; אלמא משביע עדי קנס חייבין

[45] ואליביה לא אבעיא לי, דלדידיה הוי קנס – ממון, כיון דלא מיפטר בהודאתו

[46] קושיא היא

[47] ומשני:

[48] והאי דקתני 'הודה מפי עצמו פטור' - לאו שבאו עדים אחר הודאה קאמר, אלא בהודאה בלא עדים

[49] וטעמא הוא דקא יהיב למילתיה: משום הכי העדים חייבין: משום דממונא אפסדוה:

[50] דאין מודה בקנס פטור אלא כל זמן שהודה מפי עצמו, אבל אם באו עדים אחרי כן – חייב, הלכך ממון גמור הוא

[51] שאנס ראובן בתו של שמעון

[52] ו'בתו' דקתני – א'איש פלוני' דלעיל קאי, דתנא לעיל מינה "שאיש פלוני כהן" או "לוי", ו"אינו בן גרושה", ועליה קאי: או שהשביען שאנס איש פלוני את בתו של אותו דאיירינן ביה עד השתא

[53] פטורין: דבעינן שישמעו מפי התובע; ואצטריך למיתנייה משום דמוקמינן לה בבא בהרשאה - אפילו הכי אינו בעל דינו בזו כשאר ממון: דמידי דלא מטא לידיה מעולם - לא מצי למכתב הרשאה עילויה

[54] 'חבלה' היא חבורה

[55] פטורין, שאין כאן הפסד ממון: שאם העידו - היה הבן מתחייב מיתה, ולא ממון

[56] כדמפרש בגמרא: שאין הענין מדבר אלא בכפירת ממון

[57] שחבל בי בשבת או הדליק גדישי בשבת: דתרוייהו חיוב מיתה נינהו

[58] ויש מפרשים 'שאנס איש פלוני ופיתה את בתו' - האב הבא על בתו! וטעמא דפטורין משום דאיכא חיוב מיתה; ואף אני כן שמעתי, ואי אפשר להעמידה: דאפילו בלא חיוב מיתה נמי: מאן קא תבע? השתא אם אנסה אחר - קים לן בושתה ופגמה וקנסה לאביה; אנסה אביה - קנס בעי לשלומי לה - בתמיה?

[59] שמינהו אפטרופוס על כך, הלכך: אי תביעת ממון היא - הוו מחייבי

[60] הרשאה; ולשון שולטנות הוא כמו (בבא בתרא דף קסד:) 'בשנת פלוני אורכן' – שלטון; אף כאן אורכתא = השלטה: שהשליטו על בעל דינו לתובעו

[61] לפי שאינו בעין, והעדים מעידין על מה שכתוב 'מחמת שיש לי ביד פלוני כך וכך'

[62] שכבר נשמע שהנתבע כפרן, דהשתא מחזי כשיקרא שחתמו על מה שכתב זה 'שיש לי ביד פלוני כך וכך'

[63] דשמיעת קול

[64] בעדות

[65] בשבועת הפקדון

[66] 'או באיבה הכהו' (במדבר לה כא), 'או השליך עליו בצדיה' [פסוק לב]

[67] 'או עבר עליו רוח קנאה' (במדבר ה יד) 'או איש אשר תעבר עליו וגו' (במדבר ה ל)

[68] 'והשביע הכהן את האשה' (במדבר ה כא)

[69] יש תביעה שהוא חייב כו'?

[70] ולקמיה פריך 'איפוך אנא'

[71] ואין לך עדות בזו בלא זו אלא בתביעת ממון, כדמפרש ואזיל

[72] הם ראו שמניתים לך, אבל לא הודעתים אם הם מתנה או הלואה או פרעון

[73] ואמר לו הלה

[74] שמנית לי בפניהם, ואני פורע לך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]