ביאור:בבלי שבועות דף כ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מסרבין בו לאכול: מתניתין - בשאין מסרבין בו לאכול [1]; ברייתא התם [על פי התוספות לעיל] במסרבין בו לאכול, וקאמר "לא אכילנא ולא אכילנא" - דכי קא משתבע - הכי קאמר: "שבועה שלא אוכל".
רב אשי אמר: תני [2]: "שבועה שאי אוכל לך".
אי הכי מאי למימרא?
מהו דתימא לישניה דאיתקילא ליה [3] - קא משמע לן.
תנו רבנן: ’’מבטא' (במדבר ל ז) = שבועה [4]; 'איסר' (במדבר ל ג) = שבועה; איסור איסר [כמו במדבר ל,ג: 'לאסר אסר’] [5]: אם אתה אומר 'איסר' = שבועה – חייב, ואם לאו – פטור'.
'אם אתה אומר 'איסר' = שבועה' [6]? והא אמרת 'איסר - [7] שבועה הוא' [8]!?
אמר אביי: הכי קאמר: 'מבטא' = שבועה [9]; 'איסר' - מיתפיס בשבועה [10]; איסור איסר [11]? אם אתה אומר מיתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי [12] – חייב [13], ואם לאו [14] - פטור [15].
וממאי ד'מבטא' = שבועה? דכתיב (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים [להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - איסר נמי דכתיב (במדבר ל יד) כל נדר וכל שבועת איסר [לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו] אלא ממאי דאיסר מיתפס בשבועה הוא דכתיב (במדבר ל יא) [ואם בית אישה נדרה] או אסרה אסר על נפשה בשבועה [16] - מבטא נמי, הכתיב [17] לכל אשר יבטא האדם בשבועה!?
אלא אמר אביי: מבטא = שבועה מהכא (במדבר ל ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה, ואילו 'שבועה' לא קאמר [18]; במאי אסרה עצמה [19]? – ב'מבטא' [20]!
רבא אמר: לעולם אימא לך מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי [21], והכי קאמר: 'מבטא' = שבועה; 'איסר' נמי שבועה [22]; [23] אסריה דאיסר [24] - [25] הטילו הכתוב בין נדר לשבועה: הוציאו בלשון נדר = נדר; בלשון שבועה = שבועה [26]; היכן הטילו? (במדבר ל יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: מתפיס בשבועה: אביי אמר: כמוציא שבועה מפיו דמי, ורבא אמר: לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.
מיתיבי: 'איזה איסר האמור בתורה? האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו [27]", "כיום שמת בו פלוני", "כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם", "כיום שראה ירושלים בחורבנה" – אסור'; ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום [28]; בשלמא לאביי - מדמתפיס בנדר – נדר, מתפיס בשבועה – שבועה,
אלא לרבא קשיא!?
תוספות ד"ה אלא לרבא קשיא. אע"ג דרבא נמי מודה דמתפיס בנדר = נדר, דמשנה שלימה היא: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" [29], וכן בנדרים קאמר דבקרבן הוי נדר - מכל מקום פריך לרבא אמאי דמפרש איסר דקרא = מתפיס, ורבא משני: דלא קאי אאיסר דקרא:
אמר לך רבא: תריץ ואימא הכי: איזהו איסר? - נדר האמור בתורה: האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו", "כיום שנהרג בו פלוני"'. ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום [30]; מאי טעמא? אמר קרא (במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' [או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] - עד שידור בדבר הנדור כיום שמת בו אביו.
פשיטא [31]!?
'כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם' איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא: כיון דכי לא נדר נמי אסור - כי נדר נמי לא הויא עליה איסור, והאי לאו 'מיתפיס בנדר' הוא - קא משמע לן.
ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרבא [33], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: '"מבטא לא אוכל לך", "איסר לא אוכל לך" = שבועה'.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: "אוֹכַל" ו"לא אוֹכַל" = שקר [34], ואזהרתיה מהכא (ויקרא יט יב) לא תשבעו בשמי לשקר [וחללת את שם אלקיך אני ה’] [35]; "אכלתי" ו"לא אכלתי" = שוא [36], ואזהרתיה מהכא (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא [כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא] [37];
קונמות - [38] עובר ב'לא יחל דברו' [(במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] [39].
מיתיבי [לרב דימי]: ’’שוא' ו'שקר' - אחד הן' מאי לאו - מדשוא לשעבר [40], אף שקר נמי לשעבר [41]!? אלמא "אכלתי" ו"לא אכלתי" - שקר הוא.
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא, ומאי 'דבר אחד הן'? - דבדיבור אחד נאמרו, כדתניא: 'זכור' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) ו'שמור' (דברים ה יא: שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך) - בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע
בשלמא התם: 'בדיבור אחד נאמרו' - כדרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: [42] נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה [43], דאמר קרא 'זכור' ו'שמור' [44]: כל שישנו בשמירה [45] - ישנו בזכירה [46], והני נשי - הואיל ואיתנהו בשמירה [47] - איתנהו נמי בזכירה, אלא הכא - למאי הלכתא מיבעי ליה? - אלא כשם שלוקה על שוא - כך לוקה נמי על שקר [48].
כלפי לייא [49]!?
אלא אימא: כשם שלוקה על שקר [50] - כך לוקה נמי על שוא [51].
פשיטא [52]! האי לאו והאי לאו!?
הערות
עריכה- ^ הלכך "שאוכל" - דקא אכילנא הוא
- ^ בברייתא
- ^ נכשל ולא נתכוין לומר "שאי"
- ^ מפרש לקמיה
- ^ איסרתו של איסר מה הוא?
- ^ מאי קאמרת
- ^ לשון
- ^ והדר תני 'אם אתה אומר'
- ^ האומר "מבטא ככר זו עלי" כאומר "שבועה שלא אוכלנו", ואם אכלו - הרי זה בעולה ויורד
- ^ "איסר עלי ככר זו" הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר "הרי זה כזה": שהתפיס את השני בראשון
- ^ ומהו איסורו של איסר זה
- ^ אם תמצי לומר שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, ואם אכלו חייב קרבן
- ^ אף זה האומר "איסר ככר זה עלי" חייב קרבן אם אכלו, שהאיסר - לשון התפסת שבועה הוא
- ^ שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות
- ^ אף האיסר - אין בו לא קרבן ולא מלקות
- ^ משמע שאסרתו ותפסתו בדבר שנשבעה עליו כבר
- ^ שם
- ^ ולא כתיב 'בשבועה'
- ^ במה אסרה את נפשה
- ^ בלשון 'מבטא'
- ^ לא איסתפיק ליה לתנא למימר בהא 'אם אתה אומר', דפשיטא ליה דמיתפיס בשבועה - לאו כמוציא שבועה מפיו הוא
- ^ לשון שבועה הוא
- ^ היינו פירוש ד'איסור איסר 'אם אתה אומר' והכי קאמר:
- ^ איסור של איסר, שאמרתי לך שהוא שבועה
- ^ לא כל הלשונות שוות בו, שהרי
- ^ אם אמירתו בלשון שבועה, כגון "איסר שלא אוכל ככר זה" - כן לשון הנשבעין: אומרים "שלא אוכל", אף האיסר שהוציאו בלשון זה - שבועה הוא, וחייב קרבן; ואם לאו, אלא הוציאו בלשון נדר: שאמר "איסר ככר זו עלי", שהוא לשון הנודרים "קונם זה עלי" - אף זה נדר ופטור מקרבן
- ^ כאשר אסרתי עלי בשר ביום שמת בו אבא לעולם
- ^ שקיבל עליו כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו אביו לעולם, וכן יום שמת בו פלוני, וכן יום שנהרג בו גדליה; וקסלקא דעתא השתא דהיינו 'מתפיס בנדר', וקתני: איזהו איסר האמור בתורה שהוא ב'לא יחל דברו'? האומר הרי עלי כו'; אלמא המתפיס בנדר - הרי הוא ב'לא יחל', כנדר עצמו! ומדמתפיס בנדר נדר - מתפיס בשבועה שבועה
- ^ נזיר כ:
- ^ כלומר: האי תנא - לאו במתפיס בנדר איירי, אלא בעיקר נדר איירי, ואשמעינן שאינו חייב בנדר אלא אם כן פירשהו ואחר כך תלאו בדבר הנידר עליו כבר, כדיליף לה ואזיל מקרא, והכי קאמר: איזהו איסור נדר, אבל מיתפיס בנדר - לאו נדר הוא; והיכי דמי מיתפיס? כגון שלא פירש "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין" אלא אמר "הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו", "כיום שראה את ירושלים בחורבנה"
- ^ כיון דטעמא משום דנדור ובא הוא עליו - מיתת אביו מה לי כאן? וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע איסוריה? הרי נדור ובא עליו
- ^ הכי גרסינן: סלקא דעתך אמינא דכיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קא משמע לן; ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן 'כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסורא ב'לא יחל'; לא גרסינן לה להא, דהא אי נמי מדאורייתא הוא, אמרינן (לקמן כה.) הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות.
- ^ דאיסור שהוציאו בלשון שבועה = שבועה
- ^ כלומר שבועה להבא קרוי 'שבועת שקר'
- ^ והכי קאמר: 'לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן'; והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת 'לא תשבעו בשמי לשקר'
- ^ כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה 'שבועת שוא', דלשון 'שוא' - לשון 'ולא כלום', כמו 'בחבלי השוא' (ישעיהו ה יח) 'לשוא הכיתי את בניכם' (ירמיהו ב ל); אף כאן יצאתה מפיו לבטלה
- ^ והמקרא הזה צריך להתרות בו
- ^ הרי זה
- ^ כלומר: 'לא יחל', דמשמע להבא - לאו לאזהרת שבועת להבא אתא, דשבועת להבא מ'לא תשבעו בשמי לשקר' נפיק, וכי אתא 'לא יחל' - לאזהרת נדרים אתא, לאפוקי מדרבין, דאמר 'אזהרת שבועת להבא אתא מ'לא יחל'
- ^ כגון נשבע על דבר שאי אפשר: שהכל יודעים שאין שבועה זו כלום
- ^ כגון "אכלתי" ו"לא אכלתי", וההיא לא מיקריא 'שוא' לפי שאין הכל מכירים בה אם אמת אם שקר; ועל כרחך שבועת להבא – מ'לא יחל דברו'; אבל 'לא תשבעו בשמי לשקר' - שבועה לשעבר היא, והכי קאמר: לא תוציאו שבועה לשקר מפיכם
- ^ כלומר: להקיש זכור לשמור בקידוש היום - דנפקא לן מ'זכור את יום השבת' - זכרהו על היין,
- ^ ואף על גב דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות - בזו חייבות
- ^ דאיתקש ל'שמור' בדיבור אחד
- ^ בשמירת לאוי שבת
- ^ בקידוש
- ^ דכל מצות 'לא תעשה' בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות
- ^ להכי קאמר 'אחת הן': לענין מלקות
- ^ כלפי היכן אתה פונה? זו היפוך היא: דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה, כגון "לא אוִכַל" ואכל: שעבר על שבועתו על ידי מעשה, אבל "אכלתי" ו"לא אכלתי" - לאו שאין בו מעשה הוא
- ^ בלאו שיש בו מעשה
- ^ אע"פ שאין בו מעשה, דנפקא לן מ'לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) כד(לקמן דף כא.): ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו אם התרו בו, ומנקין אותו
- ^ דהא כתיב קרא 'לא ינקה ה’’
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ אימא