ביאור:בבלי שבועות דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ^[1], ואחת מלמטה ^[2]': חדא ^[3] דמיחייב עלה תרתי ^[4] - תנא שבועות 'שתים שהן ארבע'.

מאי שנא הכא דתני להו לכולהו ^[5], ומאי שנא גבי יציאות שבת ומראות נגעים דלא קתני להו לכולהו?

אמרי: שבועות וידיעות הטומאה, דגבי הדדי כתיבין, ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד ^[6] - תני להו גבי הדדי; ואיידי דתנא תרתי - תנא כולהו.

פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה ^[7]?

איידי דזוטרין מילייהו ^[8] - פסיק שרי להו ^[9], והדר תני שבועות דנפישן מילייהו.

שבועות שתים שהן ארבע: שתים "שאוכל" ו"שלא אוכל"; שהן ארבע: "אכלתי" ו"שלא אכלתי" ^[10];

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע: שתים: ידיעת טומאת קדש ^[11] וידיעת טומאת מקדש; שהן ארבע: קדש ^[12] ומקדש ^[13];

יציאות שבת שתים שהן ארבע: שתים: הוצאה דעני ^[14] והוצאה דבעל הבית ^[15]; שהן ארבע: הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית;

מראות נגעים שנים שהן ארבעה: שנים: 'שאת' ו'בהרת' ^[16]; שהן ארבעה: שאת ותולדתה בהרת ותולדתה.

מני מתניתין? לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא!?

אי רבי ישמעאל - האמר 'אינו חייב ^[17] אלא על העתיד לבוא ^[18]'! אי רבי עקיבא - האמר ^[19] 'על העלם טומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש' ^[20]?

איבעית אימא רבי ישמעאל איבעית אימא רבי עקיבא: איבעית אימא רבי ישמעאל: מהן לחיוב ומהן לפטור, ואיבעית אימא רבי עקיבא: מהן לחיוב ומהן לפטור;

'לפטור'? -

עמוד ב

הא דומיא דמראות נגעים קתני: מה התם כולהו לחיובא ^[21] - אף הכא נמי כולהו לחיובא!?

לעולם רבי ישמעאל, וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר – קרבן ^[22], אבל מלקות חיובי ^[23] מחייב ^[24], וכדרבא, דאמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר, דומיא דשבועת שוא: מה שוא לשעבר אף שקר נמי לשעבר ^[25].

בשלמא "אכלתי" ו"לא אכלתי" - כדרבא; "שלא אוכל" ואכל - נמי לאו שיש בו מעשה הוא, אלא "אוכל" ולא אכל – אמאי? לאו שאין בו מעשה הוא ^[26]? ^[27]

קסבר רבי ישמעאל ^[28] לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ^[29].

^[30]

אי הכי ^[31] - קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ואתמר "שבועה שאוכל ככר זו היום" ועבר היום ולא אכלה - רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אינו לוקה ^[32]; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו; וריש לקיש אמר: אינו לוקה: התראת ספק היא, והתראת ספק לא שמה התראה!?

רבי יוחנן - סתמא אחרינא אשכח ^[33].

הי סתמא? אילימא האי סתמא, דתנן [פסחים פ"ז מ"יא] ^[34]: 'אבל המותיר בטהור ^[35] והשובר ^[36] בטמא - אינו לוקה את הארבעים' ^[37]: בשלמא שובר בטמא - דכתיב (שמות יב מו) [בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה] ועצם לא תשברו בו - בכשר ולא בפסול; אבל 'המותיר בטהור' - מאי טעמא? לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו?

וממאי ^[38] דרבי יעקב [בשיטת רבי יעקב] היא, דאמר ^[39] 'לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו'? דלמא רבי יהודה היא, ומשום דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, הא לאו הכי – לקי, דתניא: (שמות יב י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו ^[40] - דברי רבי יהודה; רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה ^[41], אלא ^[42] משום דהוה 'לאו שאין בו מעשה', ולאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו'!?

אלא האי סתמא אשכח [שבועות פ"ג מ"ח]: '"שבועה שלא אוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה", ואכלה -

הערות

^ מכל צד שני צדעים; לפי שהלחי רחב כנגד הצדעים, ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו
^ בסנטר: שהלחיים מחוברין שם, והעצם קצר מלמטה בסנטר, שקורין מונטו"ן בלע"ז
^ אזהרה
^ היינו דומיא ד'שתים שהן ארבע'
^ כל 'שנים שהן ארבע' שמצא שנאם כאן
^ בהא דמיין להדדי: ששתיהן עולה ויורד
^ דקתני 'את שיש בה ידיעה וכו' ופריש כולה מתניתין מילי דידיעות טומאה, ושבקינהו למלתא דשבועות
^ שני פרקים אלו הראשונים
^ מתיר אותן כלומר מתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחלה
^ פרישית לכוליה במתניתין
^ שנעלמה ממנו טומאה ואכל קדש
^ ידיעת קדש שנעלמה ממנו ידיעת קדש, וסבור שאין זה קדש, ומתחלה ידע
^ וידיעות טומאה דמקדש: שנעלמה ממנו ידיעת טומאה ונכנס למקדש
^ העומד בחוץ
^ העומד בפנים
^ אבל 'ספחת' אינו שֵׁכם נגע, אלא שם תולדה' כדמפרש (לקמן דף ו.) בפרקין
^ קרבן
^ דדייק 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) לקמן בפרק שלישי
^ במתניתין בפרק שני
^ ומתניתין קתני 'שהן ארבע'
^ שאף התולדות - נגעים הן, וכשיטהר מביא עליהן קרבן טהרה
^ קרבן קאמר, ובשוגג, אבל מלקות אם הזיד והתרו בו - חיובי מיחייב
^ אם הזיד והתרו בו - חיובי
^ ומתניתין במזיד קמיירי, ומלקות
^ כלומר: ואי תימא לאו שאין בו מעשה הוא, ואין לוקין עליו? על זה לוקין, כדרבא דבפרק שלישי אמרינן שלוקין על שבועת שוא, וילפינן מ'כי לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) –' ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין מלקין אותו ומנקין אותו; ופרכינן עלה: אשכחן שבועת שוא: והוא נשבע לשנות את הידוע, כגון על האיש שהוא אשה, ועל האבן שהוא זהב, ד'שוא' משמע דבר שאינו של כלום, כמו (ישעיהו ה יח) 'מושכי העון בחבלי השוא'; שבועת שקר מנא לן שבועה שאינו ניכר אם אמת אם לאו? ואמרינן 'לשוא' 'לשוא' (שמות כ ו: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא) שתי פעמים: אם אינו ענין לשבועת שוא - תנהו ענין לשבועת שקר; ואמר רבא התם: הך 'שבועת שקר' דקא מרבינן מרבויא ד'לשוא לשוא - לא רבתה תורה אלא לשקר דלשעבר, כגון "אכלתי" או "לא אכלתי", שמשעה שנשבע - יצתה שבועה מפיו לשקר, דומיא דשבועת שוא; דלהכי אפקה בלשון 'שוא' למימרא דבלשעבר קמיירי: מה שוא לשעבר, נשבע לשנות את הידוע עבר את שבועה משיצתה מפיו
^ שמאליו: ביושב ואינו אוכל - עובר על השבועה, ושבועה שאינה לשעבר - לא איתרבי מ'לשוא' 'לשוא' שתי פעמים, דהא אמרינן 'דומיא דשבועת שוא' ריבתה
^ כלומר: שהן ארבע - לא משכחת לה: דבשלמא על שתים דלשעבר לקי, כדרבא, ועל "לא אוכַל" ואכל - נמי לקי' דלאו שיש בו מעשה הואף דבשעה שאכל - עבר על 'לא תשבעו' (ויקרא יט יב), ואכילה מעשה הוא?
^ בכל התורה כולה
^ ואין צריך לרבות
^ קשיא הך ד'אלו הן הלוקין' כו' לא גרסינן, ותלמיד טועה שהוקשה לו כתבה בגליון ספרו; קשיא לי הך ד'אלו הן הלוקין' וכתבוה סופרים בגמרא, והתלמיד טעה - שאינה קושיא: דההיא לאו רבי ישמעאל גופיה אמרה, אלא סוגיא דגמרא פרכה התם, דיליף לרבי ישמעאל מלקות מ'אם לא תשמור לעשות את כל דברי וגו' (דברים כח נח) ודריש 'כל', ופרכינן: אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי!? ומשנינן: 'לעשות' כתיב; וקשיא ליה לאותו תלמיד דהוה ליה לשנויי התם 'אין הכי נמי לרבי ישמעאל לוקין אלאו שאין בו מעשה'; ולאו קושיא היא, דהא דאמרינן הכא 'לרבי ישמעאל לוקין' - לא מיתוקמא: דעל כרחך שבקינן להא אורחא בסוף שמעתין, ומוקמינן: 'מתניתין - רבי היא, ולקרבן'!
^ דמתניתין במלקות, וסתם לן לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
^ ומכל מקום חולקין בטעמו של דבר: טעמא דיהיב מר לא יהיב מר, ומר לית ליה טעמא דמר, ולקמן מפרש פלוגתייהו
^ דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה
^ בפסח טהור וכשר
^ בפסח טהור וכשר
^ את העצם
^ 'המותיר בטהור' = אפילו בטהור, וכל שכן בטמא
^ דהאי סתמא
^ טעמא דהמותיר אינו לוקה משום
^ אם תותיר ועברת על לאו – באש תשרפנו: נתקו הכתוב בעשה זה מעונשן של שאר לאוין, לומר: זה ענשו ותקנת עבירתו: שישרפנו
^ לא מטעם זה המלקות בטל בו
^ אבל כל עצמו אין בו מלקות:

[1] מכל צד שני צדעים; לפי שהלחי רחב כנגד הצדעים, ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו

[2] בסנטר: שהלחיים מחוברין שם, והעצם קצר מלמטה בסנטר, שקורין מונטו"ן בלע"ז

[3] אזהרה

[4] היינו דומיא ד'שתים שהן ארבע'

[5] כל 'שנים שהן ארבע' שמצא שנאם כאן

[6] בהא דמיין להדדי: ששתיהן עולה ויורד

[7] דקתני 'את שיש בה ידיעה וכו' ופריש כולה מתניתין מילי דידיעות טומאה, ושבקינהו למלתא דשבועות

[8] שני פרקים אלו הראשונים

[9] מתיר אותן כלומר מתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחלה

[10] פרישית לכוליה במתניתין

[11] שנעלמה ממנו טומאה ואכל קדש

[12] ידיעת קדש שנעלמה ממנו ידיעת קדש, וסבור שאין זה קדש, ומתחלה ידע

[13] וידיעות טומאה דמקדש: שנעלמה ממנו ידיעת טומאה ונכנס למקדש

[14] העומד בחוץ

[15] העומד בפנים

[16] אבל 'ספחת' אינו שֵׁכם נגע, אלא שם תולדה' כדמפרש (לקמן דף ו.) בפרקין

[17] קרבן

[18] דדייק 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) לקמן בפרק שלישי

[19] במתניתין בפרק שני

[20] ומתניתין קתני 'שהן ארבע'

[21] שאף התולדות - נגעים הן, וכשיטהר מביא עליהן קרבן טהרה

[22] קרבן קאמר, ובשוגג, אבל מלקות אם הזיד והתרו בו - חיובי מיחייב

[23] אם הזיד והתרו בו - חיובי

[24] ומתניתין במזיד קמיירי, ומלקות

[25] כלומר: ואי תימא לאו שאין בו מעשה הוא, ואין לוקין עליו? על זה לוקין, כדרבא דבפרק שלישי אמרינן שלוקין על שבועת שוא, וילפינן מ'כי לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) –' ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין מלקין אותו ומנקין אותו; ופרכינן עלה: אשכחן שבועת שוא: והוא נשבע לשנות את הידוע, כגון על האיש שהוא אשה, ועל האבן שהוא זהב, ד'שוא' משמע דבר שאינו של כלום, כמו (ישעיהו ה יח) 'מושכי העון בחבלי השוא'; שבועת שקר מנא לן שבועה שאינו ניכר אם אמת אם לאו? ואמרינן 'לשוא' 'לשוא' (שמות כ ו: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא) שתי פעמים: אם אינו ענין לשבועת שוא - תנהו ענין לשבועת שקר; ואמר רבא התם: הך 'שבועת שקר' דקא מרבינן מרבויא ד'לשוא לשוא - לא רבתה תורה אלא לשקר דלשעבר, כגון "אכלתי" או "לא אכלתי", שמשעה שנשבע - יצתה שבועה מפיו לשקר, דומיא דשבועת שוא; דלהכי אפקה בלשון 'שוא' למימרא דבלשעבר קמיירי: מה שוא לשעבר, נשבע לשנות את הידוע עבר את שבועה משיצתה מפיו

[26] שמאליו: ביושב ואינו אוכל - עובר על השבועה, ושבועה שאינה לשעבר - לא איתרבי מ'לשוא' 'לשוא' שתי פעמים, דהא אמרינן 'דומיא דשבועת שוא' ריבתה

[27] כלומר: שהן ארבע - לא משכחת לה: דבשלמא על שתים דלשעבר לקי, כדרבא, ועל "לא אוכַל" ואכל - נמי לקי' דלאו שיש בו מעשה הואף דבשעה שאכל - עבר על 'לא תשבעו' (ויקרא יט יב), ואכילה מעשה הוא?

[28] בכל התורה כולה

[29] ואין צריך לרבות

[30] קשיא הך ד'אלו הן הלוקין' כו' לא גרסינן, ותלמיד טועה שהוקשה לו כתבה בגליון ספרו; קשיא לי הך ד'אלו הן הלוקין' וכתבוה סופרים בגמרא, והתלמיד טעה - שאינה קושיא: דההיא לאו רבי ישמעאל גופיה אמרה, אלא סוגיא דגמרא פרכה התם, דיליף לרבי ישמעאל מלקות מ'אם לא תשמור לעשות את כל דברי וגו' (דברים כח נח) ודריש 'כל', ופרכינן: אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי!? ומשנינן: 'לעשות' כתיב; וקשיא ליה לאותו תלמיד דהוה ליה לשנויי התם 'אין הכי נמי לרבי ישמעאל לוקין אלאו שאין בו מעשה'; ולאו קושיא היא, דהא דאמרינן הכא 'לרבי ישמעאל לוקין' - לא מיתוקמא: דעל כרחך שבקינן להא אורחא בסוף שמעתין, ומוקמינן: 'מתניתין - רבי היא, ולקרבן'!

[31] דמתניתין במלקות, וסתם לן לאו שאין בו מעשה לוקין עליו

[32] ומכל מקום חולקין בטעמו של דבר: טעמא דיהיב מר לא יהיב מר, ומר לית ליה טעמא דמר, ולקמן מפרש פלוגתייהו

[33] דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה

[34] בפסח טהור וכשר

[35] בפסח טהור וכשר

[36] את העצם

[37] 'המותיר בטהור' = אפילו בטהור, וכל שכן בטמא

[38] דהאי סתמא

[39] טעמא דהמותיר אינו לוקה משום

[40] אם תותיר ועברת על לאו – באש תשרפנו: נתקו הכתוב בעשה זה מעונשן של שאר לאוין, לומר: זה ענשו ותקנת עבירתו: שישרפנו

[41] לא מטעם זה המלקות בטל בו

[42] אבל כל עצמו אין בו מלקות:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]