ביאור:בבלי שבועות דף ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] האי מאי? בשלמא בלא סיד היכל קרום ביצה לא קשיא [2]: דאף על גב דקרום ביצה מתתאי דשאת - רחמנא אמר (ויקרא יד נו) ולשאת ולספחת [ולבהרת]: ספחת טפילה לשאת אף על גב דמנחתא מיניה טובא [3]; אלא סיד היכל [4] קשיא [5]!?
אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא.
והיכא שמעינן לרבי עקיבא 'זו למעלה מזו' [6]? אילימא מהא, דתניא:
'אמר רבי יוסי: שאל יהושע בנו של רבי עקיבא [7] מרבי עקיבא: מפני מה אמרו 'מראות נגעים שנים שהן ארבעה' [8]?
אמר לו: ואם לאו - מה יאמרו? [9]
יאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא' [10];
אמר לו: [11] לומר שמצטרפים זה עם זה [12];
אמר לו: ויאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה'? [13] אמר לו: לומר לך: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן - אינו רואה את הנגעים'
- ואילו 'מסיד היכל ולמעלה [14]' לא קאמר; מדלא אמר ליה - שמע מינה דשמיע ליה לרבי עקיבא דאמר 'כולהו לבהדי שאת מצטרפין [15]' [16].
ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה [17]?
אלא מדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: 'משל [18] דרבי עקיבא למה הדבר דומה? לארבעה כוסות של חלב: אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו שמונה, ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין - ואמרי לה שש עשרה טיפין - שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה'.
אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך [19], בחלוק [ללא אודם] מי שמעת ליה? וכי תימא כי היכי דשמעת ליה בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק - ובפתוך גופיה מי שמעת ליה? והתנן [נגעים פ"א מ"ב]: 'רבי עקיבא אומר: אדמדם שבזה ושבזה [20] - כיין המזוג במים [21], אלא של בהרת עזה כשלג [22] ושל סיד דיהה הימנה' [23] -
ואם איתא [24] – 'של צמר דיהה הימנה' מיבעי ליה [25]!?
אמרי: אִין, הכי נמי, והתניא: 'רבי נתן אומר: לא שאמר רבי עקיבא "של סיד דיהה הימנה", אלא "של צמר דיהה הימנה"'.
ומנלן דבהרת - עזה היא?
אמר אביי: אמר קרא (ויקרא יג ד) 'ואם בהרת לבנה היא [בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים]’ - היא לבנה ואין אחרת לבנה.
תנו רבנן: בהרת – עמוקה, וכן הוא אומר (ויקרא יג כה) [וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת] ומראה עמוק מן העור [צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא] - כמראה חמה העמוקה מן הצל;
(ויקרא יג ב: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים)
'שאת' - אין 'שאת' אלא גבוה, וכן הוא אומר (ישעיהו ב יד) על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות;
'ספחת' - אין 'ספחת' אלא טפילה, וכן הוא אומר (שמואל א ב לו) [והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם] ואמר ספחני [27] נא [אל אחת הכהנות לאכל פת לחם]; אשכחן טפילה לשאת, טפילה לבהרת מנלן? [28]
אמר רבי זירא: נאמרה 'לבנה' בשאת (ויקרא יג י: וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת) ונאמרה 'לבנה' בבהרת (ויקרא יג ד: ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים): מה 'לבנה' האמורה בשאת יש לה טפילה - אף 'לבנה' האמורה בבהרת יש לה טפילה.
במתניתא תנא: הטיל הכתוב ל'ספחת' בין 'שאת' 'לבהרת' לומר לך: כשם שטפילה לשאת - כך טפילה לבהרת.
שאת כצמר לבן:
מאי 'צמר לבן'?
אמר רב ביבי אמר רב אסי: צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת. [29]
אמר רבי חנינא: משל דרבנן למה הדבר דומה? לתרי מלכי ולתרי איפרכי: מלכו של זה [30] למעלה ממלכו של זה [31], ואיפרכו של [32] זה למעלה מאיפרכו של [33] זה [34].
האי 'זה למעלה מזה וזה למעלה מזה הוא'!?
אלא: מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה [35], [36] ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה.
רב אדא בר אבא אמר: כגון מלכא ואלקפטא [37] [38], רופילא [39] וריש גלותא [40].
האי - זה למעלה מזה הוא!?
אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא [41].
רבא אמר: כגון שבור מלכא [42] וקיסר [43].
אמר ליה רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף [44]?
אמר ליה: בחורשיא קא אכיל ליה [45]?! פוק חזי טיבעא דמאן סגי בעלמא, דכתיב (דניאל ז כג) [כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא] ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה, [ו]אמר רבי יוחנן: זו רומי חייבת [46], שטיבעה יצא בכל העולם כולו.
רבינא אמר: [47] כגון גלימא דעמר ושחקיה [48], סדינא דכיתנא ושחקיה [49].
את שיש בה ידיעה בתחלה וכו':
תנו רבנן [סיפרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ח משנה י]: מנין שאין הכתוב [50] מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו [51]?
ודין הוא [52]: הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה [53]: מה כשהזהיר וענש על הטומאה: לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו - אף כשחייב קרבן על הטומאה: לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו [54].
ואימא: תרומה [55], שהזהיר [56] וענש [57]?
לא אשכחן עון מיתה [ביד שמים] דחייב עליה קרבן [58].
אימא הני מילי קרבן קבוע, אבל
הערות
עריכה- ^ ומשנינן:
- ^ 'ולשאת ולספחת' (ויקרא יד נו) כתיב, משמע: לשאת ולספחת ולנטפל עמה; שמע מינה דרבי לה רחמנא טפילה, וטפילה כל שהוא במשמע, ובלבד שיהא ממראות נגעים
- ^ וסבירא ליה לרבי עקיבא דלשאת רבי, לבהרת לא רבי, דהא ספחת - בשאת הוא דכתיב; הלכך: שאת הוא דמצטרפא לבהרת, דסמוכה לה, וכתיב 'והיה' מלמד שמצטרפין; וסיד לשאת ממילא, דהא דמיא לה, וכן קרום לשאת: ד'ספחת' - בשאת כתיבא, ורבי לה תולדה; ו'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - בסיד ושאת ובהרת מיתוקם
- ^ כי מפלגת להו בתרתי מיני: זו תולדה לזו, וזו תולדה לזו
- ^ היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה 'זו למעלה מזו'? דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת - ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא, כדאמר לקמן לרבנן, דאם כן 'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - היכא איתיה? אבות ותולדות הוא דאיכא, ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות
- ^ דקפיד אסדר מעלות לצירוף
- ^ הוא יהושע בן קרחה, שרבי עקיבא - קרח היה, כדאמרינן בבכורות (דף נח.) 'חוץ מן הקרח הזה'
- ^ כדמפרש בעי ואזיל "יאמרו מקרום כו'
- ^ מחזר היה שמפרש מה הוא שואל;
- ^ אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ארבע מראות הללו - יאמרו 'כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא'; דקיימא לן (פסחים דף ג:): 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה', ולמה הזכירו שמותן
- ^ לכך שנאום וסידרום:
- ^ לומר לך שכסדר הזה משנתן, וכך דרך צירופם; ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן, ומתשובות בנוֹ אנו באין ללמוד
- ^ ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו;
- ^ יאמרו: מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרף, ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף
- ^ עליון אחד לשתי תולדות
- ^ דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו: תולדה לבהרת – סיד, ותולדה לשאת - קרום ביצה - הכי הוה ליה למימר: 'יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף; מסיד ולמעלה טמא ומצטרף', ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו - ממילא שמעינן ד'מצטרפין' דקאמרי רבנן - כל חד לעליון שלו אמרי, והא - מסברא ידעינן: דעליונו של סיד – שלג, של קרום – צמר: דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ארבעה אלו, ובקרא תרי כתיבי, והכתוב מעיד שבהרת לבנה, כדלקמן, והשאת קרובה לה, כמשמעה: גבוהה - ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה - מראה הסיד תתן לבהרת, ומראה הקרום תתן לשאת: שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה - למי תתן מראה הקרום? הכי הוה ליה למימר, ולא הוה ליה למימר 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין': דאי הוה תני הכי - לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה; ומדאותביה הכי שמע מינה: שמיע ליה שאין תולדה לבהרת, אלא עליון אחד לשתי תולדות, והלכך: על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה, וסדר משנתן דקאמר ליה שנשנית כסדר צירופן - הכי קאמר ליה: זו למעלה מזו נשנו: שלג והצמר והסיד וקרום, ומצטרפין שלג עם הצמר, והצמר עם הסיד והקרום; דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן, דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג? לא כסדר מעלות ולא מן המקרא? אלא ודאי בהדי שאת - הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין: דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת; ולכך השיבוֹ 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין' והכל יודעין דצירוף מראה דאמרינן - לדומה לו הוא דקאמרינן, וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן - היה מבין מאליו, שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו
- ^ שמיע ליה, והכי נמי קאמר ליה: 'יאמרו "מקרום ולמעלה, מסיד ולמעלה", ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא
- ^ סדר צירופן
- ^ פתוך - מעורב הוא: 'נגע לבן אדמדם' הכתוב בתורה (ויקרא יג מב); דמדקאמר 'שנפלו לתוכו טיפי דם' - מכלל דבפתוך קאמר
- ^ על כרחך על ראשון ושני קאמר, שכן לשון משנה, והכי קאמר: אדמדם שבראשון ושני - סימן פתיכת אודם שבהם - נכרת במקום אחר, כגון טיפת דם בחלב
- ^ ומראיהן לא אדום ולא לבן, אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן
- ^ אלא שאדמומיתו של שלג עזה - כלומר לבנה - משל סיד
- ^ ומדקתני הכי בסיפא - שמעינן לרישא ד'שבזה ושבזה' דקאמר - בשלג וסיד קאמר; אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא: סיד אחר שלג
- ^ דצמר אחר שלג תני להו
- ^ דיהה - פלית"א בלע"ז
- ^ 'עמוקה' ו'גבוה' לאו דוקא קאמר, אלא נראית כעמוקה;
- ^ אספני
- ^ לרבנן קבעי לה, דאילו לרבי עקיבא - לית ליה ריבוי טפילה לבהרת!
- ^ 'מכבנין' - לשון 'הרחלים יוצאות כבונות' (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) 'תנתן כבנתי לבתי'; פרמוי"ל; והוא בת נפש שקורין 'נושקא' שמחברין בה פתיחות פי החלוק; כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו - אין צמרו נקי באותו יום, והרוצה להצניעו למילת - עושה לכבש מעטה עור, ומכבנו עליו שלא יתפרד, ונמצא הצמר מכוסה כל הימים.
- ^ בהרת, שהוא מלכו של סיד
- ^ למעלה משאת שהוא מלכו של קרום, ולכן הן מצטרפין: הבהרת והשאת
- ^ מלך
- ^ מלך
- ^ סיד למעלה מקרום; וממילא שמעינן דסיד - למטה משאת הוא
- ^ כל איפרכוס הולך אחר מלכו; כך כל תולדה מצטרפת לאביה
- ^ הכי גרסינן:
- ^ שני מלכים הם, ומלכא חשיב מאלקפטא
- ^ כשמהלכין זה אחר זה - כסדר זה הולכים
- ^ איפרכוס של מלכא
- ^ איפרכוס של אלקפטא
- ^ כשמהלכין שנים שנים - כל איפרכוס הולך אחר מלכו
- ^ מלך פרס
- ^ מלך רומי: וכל אחד יש לו איפרכוס
- ^ שבור או קיסר
- ^ האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת? ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשייליה, ורבא -מיראה עשה: שהיה תחתיו במלכותו, כדאמר במסכת חגיגה (דף ה:) 'שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי'
- ^ תרגום של 'רשעה' שנאמר (מלאכי א ד) 'וקראו להם גבול רשעה'
- ^ משל דרבנן:
- ^ גלימא דעמרא שהוא מלובן: כשהוא חדש, וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה
- ^ גירסת רש"י: וגלימא דכיתנא ושחקיה: שהחדש לבן הרבה משל ישן, אבל החדשות של זו ושל זו - קרובות להיות שוות; כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד, שהוא תולדתו, והשאת מן הקרום, והאבות קרובים להיות שוים
- ^ פרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה
- ^ מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש
- ^ הרי אתה דן מאליו
- ^ הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאה, וחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה
- ^ מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה - בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר, וענש, שנאמר (ויקרא ה ג) 'לא יטמאו את מחניהם' - הרי זה אזהרת מקדש; 'בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר' (ויקרא כב ד) הרי אזהרת קדש; 'כי את מקדש ה' טמא ונכרת' (במדבר יט יג) הרי עונש מקדש; 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ) הרי עונש קדש
- ^ אם אכל תרומה בטומאה
- ^ דכתיב 'בקדשים לא יאכל' (ויקרא כב ד) ותרומה בכלל, מדכתיב בה בההיא ענינא 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז) ואמרינן ביבמות (עד:) דבתרומה קאי, מדתליה בהערב שמש, דאילו קדשים - עד דמייתי כפרה
- ^ ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט)
- ^ שאין חטאת באה אלא אשגגת כרת, כדאמרינן בהוריות (ח.)