ביאור:בבלי שבועות דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לכל ^[1] מגלגלין חוץ משכיר ^[2], שאין מגלגלין ^[3].

רב חסדא אמר: לכל אין מקילין ^[4] חוץ משכיר, דמקילין.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו לפתוח לו ^[5].

והשביעית משמטת [את השבועה]:

מנא הני מילי?

אמר רב גידל אמר רב: דאמר קרא: (דברים טו ב) וזה דבר השמטה [שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’] - ואפילו דיבור משמטת.

הדרן עלך כל הנשבעין

מסכת שבועות פרק שמיני ארבעה שומרין

שמות כב,ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים

שמות כב,ז אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו

שמות כב,ח על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו

שמות כב,ט כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה

שמות כב,י שבעת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם

שמות כב,יא ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו

שמות כב,יב אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם

שמות כב,יג וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם

שמות כב,יד אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו

משנה:

ארבעה שומרין הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר ^[6], והשוכר:

שומר חנם נשבע על הכל ^[7];

והשואל משלם את הכל ^[8];

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגניבה ^[9].

[משנה ב] אמר לשומר חנם "היכן שורי"? אמר לו "מת"! - והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד;

"נשבר" - והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד;

"נשבה" - והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד;

"נגנב" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד;

"אבד" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב;

"משביעך אני" ואמר "אמן" – פטור.

[משנה ג] "היכן שורי"? אמר לו "איני יודע מה אתה סח" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד, "משביעך אני" ואמר "אמן" – פטור.

"היכן שורי"? אמר לו "אבד"; "משביעך אני" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שאכלוֹ - משלם את הקרן ^[10]; ^[11] הודה מעצמו ^[12] - משלם קרן וחומש ואשם ^[13].

"היכן שורי"? ואמר לו "נגנב"; "משביעך אני" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שגנָבוֹ - משלם תשלומי כפל; הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם ^[14]. ^[15]

[משנה ד] אמר לאחד בשוק ^[16] "היכן שורי שגנבת"? הוא אומר "לא גנבתי", והעדים מעידים אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל ^[17]; טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

ראה עדים שממשמשין ובאין, אמר "גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי" - אינו משלם אלא קרן.

^[18]

[משנה ה] אמר לשואל "היכן שורי"? אמר לו

עמוד ב

[המשך המשנה:]

"מת" - והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד;

"נשבר" - והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד;

"נשבה" - והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד;

"נגנב" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד;

"אבד" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב;

"משביעך אני" ואמר "אמן" – פטור ^[19].

[משנה ו] "היכן שורי"? אמר לו "איני יודע מה אתה סח" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או נאבד; "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב ^[20].

אמר לנושא שכר והשוכר "היכן שורי"? אמר ליה "מת" - והוא שנשבר או נשבה;

"נשבר" - והוא שמת, או נשבה;

"נשבה" - והוא שמת, או נשבר;

"נגנב" - והוא שאבד;

"אבד" - והוא שנגנב;

"משביעך אני" ואמר "אמן" – פטור ^[21].

"מת או נשבר או נשבה" - והוא שנגנב או אבד, "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב.

"אבד או נגנב" - והוא שמת, או נשבר, או נשבה; "משביעך אני" ואמר "אמן" – פטור ^[22].

זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה – פטור; מחובה לפטור – חייב;

זה הכלל: כל הנשבע להקל על עצמו - חייב, להחמיר על עצמו - פטור.

גמרא:

מאן תנא 'ארבעה שומרין'? ^[23]

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא ^[24].

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא תנא דלית ליה ארבעה שומרין?

אמר ליה: הכי קאמינא לך:

מאן תנא דאמר 'שוכר כנושא שכר דמי'?

<אמר רב נחמן> אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא: 'שוכר כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר חנם; רבי יהודה אומר: כנושא שכר'!

רבה בר אבוה איפכא תני.

הני - ארבעה הוו? שלשה הוו ^[25]!!

אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין - ודיניהן שלשה.

אמר לשומר חנם כו': היכן שורי כו': אמר לאחד בשוק כו': אמר לשומר כו': היכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה סח כו':

אמר רב: וכולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי ^[26];

ושמואל אמר: אף פטורין משום שבועת ביטוי.

במאי קמפלגי?

שמואל סבר ליתא בלהבא ^[27], ורב סבר איתיה בלאו והן ^[28].

והא איפליגו בה חדא זימנא, דאתמר: "שבועה שזרק פלוני צרור לים"; "שבועה שלא זרק": רב אמר חייב, ושמואל אמר פטור:

רב אמר חייב - דאיתא בלאו והן; ושמואל אמר פטור - דליתא בלהבא'!?

צריכא דאי אשמעינן בהא - בהא קאמר רב, משום דמנפשיה קמישתבע, אבל בהך - דבי דינא משבעי ליה - אימא מודי ליה לשמואל, כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: כל שבועה שהדיינים משביעין אותה - אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי ^[29];

ואי איתמר בהא - בהא קאמר שמואל, אבל בהך - אימא מודה ליה לרב, צריכא.

גופא: אמר רבי אמי: כל שבועה שהדיינין משביעין אותה - אין בה משום שבועת ביטוי, שנאמר (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים [להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] – מעצמו ^[30], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: 'כי' משתמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא ^[31];

רבי אלעזר אומר: כולן ^[32] - פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי ^[33] חוץ מ"איני יודע מה אתה סח" דשואל, וגניבה ואבידה דנושא שכר ושבשוכר ^[34] שהוא חייב, ^[35] שהרי כפרו ממון.

^[36]

הדרן עלך ארבעה שומרין וסליקא לה מסכת שבועות

הערות

^ על ידי כל שבועה דרבנן
^ חוץ מעל יד שבועת שכיר
^ שאין מגלגלין עליו על ידי שבועה אחרת, לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית, כדאמר ב'כל הנשבעין' (לעיל דף מה.)
^ אלא מגלגלין, והיא היא
^ אם לא טען התובע שיגלגלו עליו - יפתחו לו בית דין גלגול למאן דאמר מגלגלין, ולמאן דאמר אין מקילין, אם טען גלגול - אין מקילין עליו, אלא מגלגלין, ואם לא טענו - אין לנו לפתוח לו
^ שומר בשכר
^ שלא פשע
^ כל הנך דמיתנו במתניתין: שבר, שבויה, ומתה, וגניבה, ואבידה; אבל מתה מחמת מלאכה – פטור, דלאו לאוקמה בכילתא שיילה
^ וכולהו מקראי ילפינן ב'השואל' בבבא מציעא; והמשנה הזאת כבר שנוייה ב'השוכר את הפועלים' כל כי האי גוונא, והאי דהדר רבי ותנייה הכא - משום דבעי למיתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו - תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו, לפי שקרבן השבועה דחיובי ופטורי תלוי בכך: שאם נשבע על דבר שהוא מחוייב עליו אם הודה, ובשבועתו פטר עצמו מלשלם - נמצא שכופרו ממון, וחייב קרבן שבועת הפקדון וחומש ואשם; ואם נשבע על שקר על חנם, כגון שאם הודה לא היה משלם - אינו חייב קרבן שבועה, שלא כפרו ממון, כדמפרש ואזיל: אמר לשומר חנם כו' [משנה ב] עד 'פטור' [משנה ו] שאילו הודה לא היה משלם, נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה
^ ולא כפל
^ ואם
^ שלא באו עדים
^ כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ובא להתכפר, דכתיב בשבועת גזל הגר בפרשת נשא 'והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' (במדבר ה ז)
^ אבל כפל – לא: דמודה בקנס הוא
^ בהדיא ילפינן לה בפרק 'מרובה' בשומר חנם הפוטר עצמו בטענת אבידה - אינו משלם כפל אף בשבועה; אבל הפוטר עצמו בטענת גנב, ובשבועה, ובאו עדים - משלם כפל, דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' (שמות כב ז) אם לא ימצא כמו שהוא אמר, אלא הוא עצמו גנבו כו', כדאיתא התם.
^ גירסה ראשונה ברש"י: אמר לו אחד מן השוק; גירסה שניה: אמר לאחד מן השוק
^ הכא לא גרסינן "משביעך אני" דהא בלא שבועה נמי מיחייב כפל, שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב (שמות כב ו) 'ישלם שנים' בלא שבועה
^ רבותא אשמועינן: דאף על גב דמחמת ביעתותא דעדים אודי וחייב עצמו בקרן כשאמר "גנבתי" - אפילו הכי הויא הודאה, ונפטר מן הכפל; וכיון דאין כאן כפל - פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנבו וטבח ומכר: דכל היכא דליכא כפל - ליכא חיוב טביחה, כדאמרינן התם (בבא קמא דף עה:) 'תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה', וכיון דכפל ליכא - בצר ליה חד.
^ מקרבן שבועה, שהרי אף כשנשבע לשקר חייב עצמו בתשלומין, ואין בשבועה זו כפירת ממון
^ שהרי כפרו ממון: שאילו הודה מתחייב
^ מת והוא נשבר כו' שאם הודה - לא היה משלם; וכן "נגנב" והוא שאבד, אבד והוא שנגנב – פטור, שהרי שינה מחובה לחובה, ולא כפר ממון בשבועה זו
^ שזה שינה מפטור לחובה, והפסיד בשבועתו
^ לקמן מפרש לה.
^ לקמן מפרש: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין – בתמיה? על כרחינו ארבעה הם: זה בחנם, וזה בשכר, זה שואל, וזה שוכר!
^ ולא גרסינן 'אי הכי'; ובין לרבי מאיר ובין לרבי יהודה פרכינן לה
^ כל הני פטורי דמתניתין - פטורין משבועת שומרין, כלומר מאשם דשבועת הפקדון, וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן, כדין שבועה לשעבר באומר "יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן"
^ "ימות" ו"לא ימות": שזו שבועת שוא היא, שאין בידו לקיים
^ נגנב ולא נגנב
^ טעמא דרבי אמי מפרש לקמן
^ 'כי תשבע' - מעצמו משמע
^ והאי 'כי תשבע' בלשון 'אי' דרשינן לה: אם תשבע, דהיינו מעצמו, ולא שבועת דיינין שהיא בעל כרחו; ורב דריש ליה בלשון 'דהא': שהרי תשבע: הרבה ישבעו על פי בית דין, ועלה נמי כתיב קרבן עולה ויורד בשאין בה כפירת ממון שתחייבנו אשם
^ הנך פטורין דמתניתין
^ דרבי אלעזר סבירא ליה כרב
^ דקתני בהו במתניתין 'חייב'
^ בשבועת שומרין
^ ובההיא דשומר חנם שטען "אבד" והוא אכלו, ובטוען "נגנב" והוא גנבו, דקתני בה מתניתין 'הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם' - לא איצטריכא ליה לרבי אלעזר למימנינהו גבי הנך 'חוץ', דהא בהדיא פריש להו תנא חומש ואשם דשבועת שומרין.

[1] על ידי כל שבועה דרבנן

[2] חוץ מעל יד שבועת שכיר

[3] שאין מגלגלין עליו על ידי שבועה אחרת, לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית, כדאמר ב'כל הנשבעין' (לעיל דף מה.)

[4] אלא מגלגלין, והיא היא

[5] אם לא טען התובע שיגלגלו עליו - יפתחו לו בית דין גלגול למאן דאמר מגלגלין, ולמאן דאמר אין מקילין, אם טען גלגול - אין מקילין עליו, אלא מגלגלין, ואם לא טענו - אין לנו לפתוח לו

[6] שומר בשכר

[7] שלא פשע

[8] כל הנך דמיתנו במתניתין: שבר, שבויה, ומתה, וגניבה, ואבידה; אבל מתה מחמת מלאכה – פטור, דלאו לאוקמה בכילתא שיילה

[9] וכולהו מקראי ילפינן ב'השואל' בבבא מציעא; והמשנה הזאת כבר שנוייה ב'השוכר את הפועלים' כל כי האי גוונא, והאי דהדר רבי ותנייה הכא - משום דבעי למיתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו - תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו, לפי שקרבן השבועה דחיובי ופטורי תלוי בכך: שאם נשבע על דבר שהוא מחוייב עליו אם הודה, ובשבועתו פטר עצמו מלשלם - נמצא שכופרו ממון, וחייב קרבן שבועת הפקדון וחומש ואשם; ואם נשבע על שקר על חנם, כגון שאם הודה לא היה משלם - אינו חייב קרבן שבועה, שלא כפרו ממון, כדמפרש ואזיל: אמר לשומר חנם כו' [משנה ב] עד 'פטור' [משנה ו] שאילו הודה לא היה משלם, נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה

[10] ולא כפל

[11] ואם

[12] שלא באו עדים

[13] כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ובא להתכפר, דכתיב בשבועת גזל הגר בפרשת נשא 'והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' (במדבר ה ז)

[14] אבל כפל – לא: דמודה בקנס הוא

[15] בהדיא ילפינן לה בפרק 'מרובה' בשומר חנם הפוטר עצמו בטענת אבידה - אינו משלם כפל אף בשבועה; אבל הפוטר עצמו בטענת גנב, ובשבועה, ובאו עדים - משלם כפל, דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' (שמות כב ז) אם לא ימצא כמו שהוא אמר, אלא הוא עצמו גנבו כו', כדאיתא התם.

[16] גירסה ראשונה ברש"י: אמר לו אחד מן השוק; גירסה שניה: אמר לאחד מן השוק

[17] הכא לא גרסינן "משביעך אני" דהא בלא שבועה נמי מיחייב כפל, שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב (שמות כב ו) 'ישלם שנים' בלא שבועה

[18] רבותא אשמועינן: דאף על גב דמחמת ביעתותא דעדים אודי וחייב עצמו בקרן כשאמר "גנבתי" - אפילו הכי הויא הודאה, ונפטר מן הכפל; וכיון דאין כאן כפל - פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנבו וטבח ומכר: דכל היכא דליכא כפל - ליכא חיוב טביחה, כדאמרינן התם (בבא קמא דף עה:) 'תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה', וכיון דכפל ליכא - בצר ליה חד.

[19] מקרבן שבועה, שהרי אף כשנשבע לשקר חייב עצמו בתשלומין, ואין בשבועה זו כפירת ממון

[20] שהרי כפרו ממון: שאילו הודה מתחייב

[21] מת והוא נשבר כו' שאם הודה - לא היה משלם; וכן "נגנב" והוא שאבד, אבד והוא שנגנב – פטור, שהרי שינה מחובה לחובה, ולא כפר ממון בשבועה זו

[22] שזה שינה מפטור לחובה, והפסיד בשבועתו

[23] לקמן מפרש לה.

[24] לקמן מפרש: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין – בתמיה? על כרחינו ארבעה הם: זה בחנם, וזה בשכר, זה שואל, וזה שוכר!

[25] ולא גרסינן 'אי הכי'; ובין לרבי מאיר ובין לרבי יהודה פרכינן לה

[26] כל הני פטורי דמתניתין - פטורין משבועת שומרין, כלומר מאשם דשבועת הפקדון, וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן, כדין שבועה לשעבר באומר "יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן"

[27] "ימות" ו"לא ימות": שזו שבועת שוא היא, שאין בידו לקיים

[28] נגנב ולא נגנב

[29] טעמא דרבי אמי מפרש לקמן

[30] 'כי תשבע' - מעצמו משמע

[31] והאי 'כי תשבע' בלשון 'אי' דרשינן לה: אם תשבע, דהיינו מעצמו, ולא שבועת דיינין שהיא בעל כרחו; ורב דריש ליה בלשון 'דהא': שהרי תשבע: הרבה ישבעו על פי בית דין, ועלה נמי כתיב קרבן עולה ויורד בשאין בה כפירת ממון שתחייבנו אשם

[32] הנך פטורין דמתניתין

[33] דרבי אלעזר סבירא ליה כרב

[34] דקתני בהו במתניתין 'חייב'

[35] בשבועת שומרין

[36] ובההיא דשומר חנם שטען "אבד" והוא אכלו, ובטוען "נגנב" והוא גנבו, דקתני בה מתניתין 'הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם' - לא איצטריכא ליה לרבי אלעזר למימנינהו גבי הנך 'חוץ', דהא בהדיא פריש להו תנא חומש ואשם דשבועת שומרין.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]