ביאור:בבלי שבועות דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שאני קטורת דלא בר רעיה היא [1]!
אלא רבנן דפרה? דלמא שאני פרה דדמיה יקרין?
ואלא רבנן ד'אמרו לו' [2]? ממאי? דרבי יהודה היא [3], והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי, דאמינא 'לב בית דין מתנה עליהן' - אמטו להכי יקרבו, אלא לדידך, דאמרת לא - אמאי יקרבו? דלמא רבי מאיר היא [4], והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי, דאמינא 'כל השעירים כפרתן שוה’’, משום הכי יקרבו, אלא לדידך - אמאי יקרבו?
אלא רבי יוחנן גמרא גמיר לה: לדברי רבי שמעון אין נפדין, לדברי חכמים נפדין.
ולרבי שמעון, דלית ליה 'לב בית דין מתנה עליהן' - מאי עבדין להו [5]?
אמר רב יצחק אמר רבי יוחנן: מקיצין בהן את המזבח [6].
אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רבי שמעון בשעירי חטאת [7] [8] שאין מקיצין בגופן [9] אלא בדמיהן [10]: הכא הוא [11]: דמעיקרא [12] עולה [13], והשתא [14] עולה [15], אבל התם: דמעיקרא חטאת והשתא עולה - גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה [16].
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [17]: 'פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם, וכן שעירי עבודה זרה שאבדו והפריש אחרים תחתיהן - כולן ימותו, דברי רבי יהודה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת צבור מתה' – ואמאי? נקרבו אינהו גופייהו עולה? אלא לאו שמע מינה: גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [18] [דומה למשנה בתמורה פ"ג מ"ג]: והשני ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה [19]' – ואמאי? יקרב איהו גופיה עולה? אלא לאו שמע מינה 'גזרה אחר כפרה אטו לפני כפרה'!
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו [20] - [21] ירעה עד שיסתאב [22], וימכר, ויפלו דמיו לנדבה [23]; רבי אליעזר אומר: ימות [24]! רבי יהושע[25] אומר: יביא בדמיו עולה [26]' וליקרב? הא גופא עולה? אלא - לאו גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה? - שמע מינה.
תניא נמי הכי [27]: 'מה הן מביאין מן המותרות [28]?
קיץ כבנות שוח למזבח [29]'.
והכתיב (ויקרא ב יא) [כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ] כי כל שאור וכל דבש [לא תקטירו ממנו אשה לה’] [30]?
תני רב חנינא: כבנות שוח לאדם.
דרש רב נחמן בר רב חסדא: אין מקיצין בעולת העוף [31].
אמר רבא: הא בורכא [32].
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי בורכתא? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה, דאמר רב שימי מנהרדעא: 'מותרות - לנדבת צבור אזלי [33] ואין עולת עוף בצבור [34]'.
ואף שמואל סבר להא דרבי יוחנן [35], דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור - סכין מושכתן למה שהן [36].
תניא נמי הכי: ומודה רבי שמעון בשעיר: שאם לא קרב ברגל - יקרב בראש חודש, ואם לא קרב בראש חודש - יקרב ביוה"כ, ואם לא קרב ביוה"כ - יקרב ברגל, ואם לא קרב ברגל זה - יקרב ברגל אחר, שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.
<[גירסא אחרת, במקום שמתחילתו וכו':] תנא: לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון> [37].
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים [ויום הכפורים מכפרין]:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: (ויקרא טז טז) וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל [ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] [38]:
'פשעים' - אלו המרדים, וכן הוא אומר (מלכים ב ג ז) [וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמר] מלך מואב פשע בי [התלך אתי אל מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך], ואומר (מלכים ב ח כב) [ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה] אז תפשע לבנה בעת ההיא;
'חטאות' - אלו השגגות, וכן הוא אומר (ויקרא ד ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] נפש כי תחטא בשגגה [מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה].
על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות [הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין - שעיר המשתלח מכפר]: היינו 'קלות' היינו 'עשה ולא תעשה' [39]? 'חמורות' - היינו כריתות ומיתות בית דין; 'הודע' - היינו 'מזיד' [40], 'לא הודע' היינו שוגג!?
אמר רב יהודה: [41] הכי קאמר: על שאר עבירות שבתורה - בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג [42] בין שעשאן במזיד: אותן שעשאן בשוגג: בין נודע לו ספיקן [43] בין לא נודע לו ספיקן [44]; ואלו הן קלות: עשה ולא תעשה, ואלו הן חמורות: כריתות ומיתות בית דין.
האי עשה [45] - היכי דמי? אי דלא עבד תשובה [46] (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יביאנו] [47]!? אי דעבד תשובה - [48] כל יומא נמי [49], דתניא: 'עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו'!?
אמר רבי זירא:
הערות עריכה
- ^ דלית תקנתא ברעייה, הלכך מתנו עלה; אבל תמידין - דאית להו תקנתא ברעייה, ולכשימותו יפדם - לא קיימי בית דין ומתנו
- ^ במתניתין, והכי אמרי ליה: הואיל ואין כפרתן שוה, ולית לך 'לב בית דין מתנה: שאם אבד בזה יקריב לזה לכפרה אחרת - היאך הן קריבין
- ^ קאמר ליה דאית ליה נמי 'אין כפרתן שוה', כרבי שמעון, ומשום 'לב בית דין מתנה' הוא דקא מותיב לה
- ^ דלמא רבי מאיר קאמר לה דאית ליה 'כפרתן שוה'
- ^ לתמידין שלא הוצרכו לצבור
- ^ כשהמזבח בטל -מקריבין אותו עולה לנדבת צבור, כדשמעינן ליה לרבי שמעון דאמר במתניתין גבי שעיר שלא קרב - בזה יקרב בזה, משום טעמא ד'כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו', אלמא אף על גב דלאו היינו דההיא כפרה גופה, כיון דשייכא במקצתה - קרב לה; הכא נמי: אלו שלוּקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו - יקרבו לקיץ המזבח, שהרי לשם עולה הופרשו, ו'קיץ' -נמי עולה הוא; ולקמן מפרש מהו לשון 'קיץ'
- ^ בשעירי חטאות שנקנו מתרומת הלשכה של שנה זו, וניתותרו, כגון שעיר של ראש חודש אדר שאבד ונמצא בניסן: שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור, והרי הוא לקיץ המזבח
- ^ - מודה הוא
- ^ ליקרב הוא עולה
- ^ שירעה, ולכשיומם - יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח
- ^ גבי תמידים שלא הוצרכו קאמר רבי שמעון דמקיצים בגופן
- ^ לשם
- ^ נלקחו
- ^ נמי
- ^ לעולה קרבי
- ^ אי מכשרת חטאת צבור ליקרב עולה לאחר שנתכפרו צבור באחֵר, וניתן זה לקיץ המזבח - אתי לאכשורי נמי לעולה קודם כפרה, שסתמו לשם חטאת עומד
- ^ לרבי שמעון דאין מקיצים בגופי חטאות שניתותרו, ואף שמקיצין בדמיהן
- ^ במסכת יומא (דף סב.), גבי שני שעירי יוה"כ שמת המשתלח והוצרכו להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם, וישתלח האחד, ונמצאו שנים לַשֵּׁם: אחד מזוג ראשון ואחד מזוג שני: אחד יקרב לשעיר הנעשה בפנים
- ^ שאין חטאת צבור מתה; ומאן שמעת ליה דאמר 'אין חטאת צבור מתה'? - רבי שמעון, וקאמר 'ירעה' ולא קאמר 'יקרב לנדבה'! וכל 'יפלו לנדבה' דקאמר רבי שמעון בכל דוכתא - לקיץ המזבח הוא
- ^ באחֵר
- ^ דאילו בחטאת כי האי גוונא מתה
- ^ באשם רועה
- ^ דהכי גמרינן בהלכתא: כל שבחטאת מתה - באשם רועה, וכל הרועין - דמיהן נופלים לנדבה, שכן מדרשו של יהוידע הכהן במסכת תמורה (דף כג:)
- ^ רבי אליעזר אית ליה אשם כחטאת לכל דבר, אף שאם שחטו שלא לשמו – פסול, בפרק קמא דזבחים (דף ב.), וכן לענין שאם נכנס דמו להיכל - פסול
- ^ Note: בתמורה כ,ב: 'רבי אלעזר'
- ^ בעל האשם יביא בדמיו עולה; והתם מפרש: והלא אף נדבה עולה היא? מה בין דברי רבי יהושע לדברי חכמים? אלא בזמן שהיא באה נדבת יחיד - סומך עליה ושוחטה, ונסכיה קרבין משלו; ובזמן שהיא באה נדבת צבור - אינו סומך עליה, ונסכיה קריבין משל צבור
- ^ כדאמר לעיל 'מותרות לרבי שמעון - מקיצין בהן את המזבח
- ^ של צבור שנתותרו משנה לשנה
- ^ כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה, והוא לשון 'קיץ' כדכתיב (שמואל ב טז ב) הלחם והקיץ לאכול לנערים
- ^ 'וכל דבש' וכל מיני פירות האילן בכלל
- ^ אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף
- ^ דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא
- ^ כדרבנן, דפליגי עליה דר"א
- ^ דתניא בתורת כהנים [פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ו]: 'והקריב מן התורים': היחיד מביא עוף, ואין הצבור מביאין עוף
- ^ דאמר לעיל: תמידין שלא הוצרכו - לרבי שמעון, דלית ליה 'לב בית דין מתנה' - מקיצין בהן את המזבח בגופן, ואין צריכין רעִיה
- ^ סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך, ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו, וכגון: עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד
- ^ ומסקנא דטעמא: שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון; אלמא אהא הוא דקפדינא: שיקרב על מזבח החיצון, לכפר מקצת דבר שהוקדש לו: חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש, ואף על פי שאין כפרתן שוה - הכי נמי לעולה שהוקדש - לעולה יקרב
- ^ בשעיר הפנימי כתיב
- ^ כלומר: הי ניהו 'קלות'? - עשה ולא תעשה, אמאי תני להו תרתי
- ^ גירסת רש"י: 'היינו דזדונות היינו הודע': קסלקא דעתא 'הודע' - שידע ועשה, דהיינו מזיד! דהא ליכא למימר 'הודע' = שנודעה לו שגגתו, כדפרשינן ליה בכל דוכתי, דאם כן הוה ליה 'חטאות ואשמות ודאין', ותנן במסכת כריתות (דף כה.) 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ - חייבין להביא אחר יוה"כ
- ^ סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא, וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא
- ^ האי 'שוגג' דהכא - ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי, כגון אכל אחת משתי חתיכות: אחת של חלב ואחת של שומן, ואינו יודע איזה אכל
- ^ שנודע לו שבא לידי ספק חלב
- ^ לפני יוה"כ: שאכל ספק חלב - אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי, והכי נמי תנן בכריתות (שם): 'חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין', ויליף לה התם מקראי
- ^ דמכפר עליה יוה"כ
- ^ שאינו תוהא על חטאו
- ^ והיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ
- ^ למה לי יוה"כ כל יומא נמי
- ^ תשובה מכפרא עליה