ביאור:בבלי שבועות דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עפצי ^[1] דקיימי בשיתא שיתא [ששה זוז הקב]?

אמר ליה: לאו! בארבעה ארבעה הוו קיימי!

אתו תרי סהדי, ואמרו "אִין, בארבעה ארבעה הוו קיימי" ^[2]. ^[3]

אמר רבא: הוחזק כפרן.

אמר רמי בר חמא: הא אמרת 'כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה' ^[4]!

אמר ליה רבא: קצותא דתרעא [קביעת השער של הסחורה שמשמש לפרעון] מידכר דכירי אינשי ^[5].

ההוא דאמר ליה לחבריה "הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא"!

אמר ליה: "פרעתיך"!

אמר ליה: "הנהו - סיטראי נינהו ^[6]"!

אמר רב נחמן: איתרע שטרא ^[7]. תוספות

רב פפא אמר: לא איתרע שטרא.

ולרב פפא - מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה "הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא"! אמר ליה: "לאו אתוֹרֵי יהבת לי ^[8], ואתית ואיתיבת אמסחתא ^[9] וקבילת זוזך"! ואמר ליה "הנהו - סיטראי נינהו"!, ואמר רב פפא 'איתרע שטרא'!?

התם, כיון דקאמר "אתורי יהבת לי ומתורי שקלת" - איתרע שטרא; הכא אימור סיטראי נינהו.

מאי הוי עלה?

רב פפי אמר: לא איתרע שטרא.

רב ששת בריה דרב אידי אמר: איתרע שטרא.

והלכתא איתרע שטרא; והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא ^[10], אבל פרעיה בין דידיה לדידיה - מיגו דיכול למימר "לא היו דברים מעולם ^[11]" - יכול נמי למימר "סיטראי נינהו", וכדאבימי בריה דרבי אבהו ^[12].

ההוא ^[13] דאמר ליה לחבריה ^[14]: "מהימנת לי כל אימת דאמרת לי 'לא פרענא' ^[15]"! אזל פרעיה באפי סהדי; אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הא הימניה!

מתקיף לה רב פפא: נהי דהימניה טפי מנפשיה - טפי מסהדי מי הימניה?

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת "לא פרענא"! אזל, פרעיה באפי תלתא!

אמר רב פפא: כבי תרי הימניה, כבי תלתא לא הימניה!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות [שיש הבדל בין שנים לשלשה] - הני מילי לענין אומדנא ^[16], דכמה דנפישי בקיאי טפי, אבל לענין עדות - מאה כתרי ותרי כמאה!

לישנא אחרינא: ההוא דאמר ליה לחבריה "מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא", אזל ופרעיה באפי תלתא;

אמר רב פפא: כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה.

מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: תרי כמאה ומאה כתרי! ואי אמר ליה "כבי תלתא"-' ואזל פרעיה באפי בי ארבעה - כיון דנחית לדעות ^[17] - נחית לדעות ^[18]!

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן:

מאי טעמא?

אמר קרא (שמות כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] ^[19] - ואין נתינת קטן כלום ^[20].

אבל נשבעין לקטן ולהקדש:

והא אמרת רישא 'אין נשבעין על טענת שוטה וקטן'?

אמר רב: בבא בטענת אביו ^[21], ורבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד? - אמר לו "מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס ^[22]" - הרי זה נשבע ^[23], וזהו שנשבע על טענת עצמו ^[24].

וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.

ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור?

אמר רב: בשטענו קטן ^[25].

'קטן'? והאמרת 'אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן'?

לעולם גדול, ואמאי קרו ליה 'קטן'? דלגבי מילי דאבוה - קטן הוא.

אי הכי – 'טענת עצמו'? טענת אחרים היא?

טענת אחרים והודאת עצמו.

עמוד ב

כולהו ^[26] נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו ^[27]!?

^[28] ^[29] אלא בדרבה קמיפלגי,

דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה מקצת הטענה ישבע'? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי - בכוליה בעי דליכפריה, והאי דלא כפריה - משום דאינו מעיז פניו בפני בעל חובו; ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה - אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה, סבר "עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה", ורחמנא אמר 'רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה':

רבי אליעזר בן יעקב סבר 'לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז', והלכך לאו 'משיב אבידה' הוא, ורבנן סברי: בפניו הוא דאינו מעיז, אבל בפני בנו מעיז, ומדלא מעיז – 'משיב אבידה' הוא.

מי מצית מוקמת לה כרבי אליעזר בן יעקב? הא קתני רישא

'"מנה לאבא בידך"!

"אין לך בידי אלא חמשים דינר" – פטור, מפני שמשיב אבידה הוא!'

התם ^[30] - דלא אמר ^[31] 'ברי לי', הכא ^[32] - דאמר 'ברי לי'.

שמואל אמר: [אבל נשבעין לקטן ולהקדש] לקטן - ליפרע מנכסי קטן ^[33], 'להקדש' - ליפרע מנכסי הקדש ^[34].

'לקטן' - ליפרע מנכסי קטן? תנינא ^[35]: 'מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה', תרתי למה לי?

הא קמשמע לן כדאביי קשישא, דתני אביי קשישא: 'יתומין' שאמרו – גדולים, ואין צריך לומר קטנים, בין לשבועה בין לזיבורית ^[36];

'להקדש' - ליפרע מנכסי הקדש? תנינא [גם בדף מה,א]: 'מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה' , ומה לי משועבדים להדיוט ומה לי משועבדים לגבוה?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא: הדיוט הוא, דאדם עושה קנוניא על הדיוט ^[37], אבל הקדש - דאין אדם עושה קנוניא על הקדש - קא משמע לן.

והאמר רב הונא: שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר "מנה לפלוני בידי ^[38]" – נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש?

אמרי הני מילי שכיב מרע, דאין אדם חוטא ולא לו ^[39], אבל גבי בריא - ודאי חיישינן.

משנה:

ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות; אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה; שומר חנם אינו נשבע, נושא שכר אינו משלם;

רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותן ^[40] - נשבעין עליהן ^[41], ושאינו חייב באחריותן - אין נשבעין עליהן.

רבי מאיר אומר: יש דברים שהן בקרקע ^[42] ואינן כקרקע ^[43], ואין חכמים מודים לו; כיצד?

"עשר גפנים טעונות מסרתי לך"! והלה אומר "אינן אלא חמש": רבי מאיר מחייב שבועה, וחכמים אומרים: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.

אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין; כיצד?

"בית מלא מסרתי לך", ו"כיס מלא מסרתי לך"! והלה אומר "איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל" – פטור;

זה אומר "עד הזיז" וזה אומר "עד החלון" – חייב.

גמרא:

'תשלומי כפל' – מנלן?

דתנו רבנן (שמות כב ח) [על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] 'על כל דבר פשע' – כלל; 'על שור ועל חמור ועל שה ועל שלמה' – פרט; 'על כל אבדה' חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון; יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות: שאף על פי שהן מטלטלין - אין גופן ממון;

הקדש – 'רעהו' כתיב (שמות כב ו; כב,ט).

<ולא תשלומי כפל> ולא ארבעה וחמשה:

מאי טעמא?

תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה ^[44].

שומר חנם אינו נשבע:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן:

הערות

^ גל"ש בלע"ז, ומעבדין בהן עורות
^ אייתי מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי, ותובע מאתים
^ וזה אומר "פרעתיך מכל מקום: אם לא בעפצים - פרעתיך במעות!
^ והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם, אלא "פרעתים" סתמא, הלכך לא נזכר, וסבור שכך השער, ולא הוחזק כפרן, ונשבע שפרעם מכל מקום
^ והוחזק כפרן
^ מצד אחר היית חייב לי
^ הואיל ומודה שקיבלם, ולאו כל כמיניה לומר 'סיטראי נינהו'
^ לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר
^ מקום שמקצבין הבשר ומוכרין
^ שיטול השטר מידו
^ לא פרעתים
^ והוא במסכת כתובות בפרק 'הכותב' (דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה
^ לוה
^ למלוה בפני עדים בשעת הלואה
^ נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר 'לא התקבלתי', ולא אוכל לומר לך 'פרעתיך'
^ דשומא, כדאמר במסכת עבודה זרה בפרק 'השוכר' (דף עב.) אמר ליה: 'כדשיימי בתלתא' - אפילו תרי מגו תלתא'; כדאמרי 'בי תלתא' - עד דאמרי בתלתא; 'כדשיימי בארבעה' - עד דאמרי בארבעה, וכל שכן כדאמרי 'בי ארבעה'
^ מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות
^ ודאי אדעות קפיד: בתלתא הימניה, בארבעה לא הימניה?
^ ועלה כתיב 'ונקרב בעל הבית' [שם, פסוק ז] לשבועה, כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:)
^ דהא 'איש' כתיב, והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת
^ הא דקתני 'נשבעין בנתינת איש' קאמר שהקטן טוענו "אבי מסרו לידך"
^ והחזרתי לו חצי, והחציו בידי
^ חייב לישבע על השאר
^ וקטן הבא בטענת אביו - לא גרע מטענת עצמו דהכא
^ יתום קטן תובע
^ טענתא
^ ומאי 'פעמים' [דאמר רבי אלעזר בן יעקב], ורבנן - אמאי פליגי עליה
^ ולעולם בטוענו קטן, ומשום דאין טענתו חשובה במקום אחר, דכתיב 'כי יתן איש' - קרי ליה הכא 'טענת עצמו'; מיהו הכא - טענה היא, דהא איכא 'נתינת איש': דמכח נתינת האב היא באה, והיינו דקאמר 'פעמים'
^ וכי תימא 'רבנן אמאי פליגי עליה' -
^ רישא, דקתני פטור
^ היתום
^ סיפא דקתני 'נשבעין לקטן'
^ מנכסי יתום, ואפילו הוציא שטר עליו - צריך שבועה שלא נתקבל חוב זה מאביו
^ המקדיש נכסיו ויצא עליו שטר חוב, ובא ליפרע מן הנכסים - צריך שבועה
^ במסכת כתובות (דף פז.) ולקמן ב'כל הנשבעין' (דף מה.)
^ דתנן ב'הניזקין' (גיטין מח:) 'אין נפרעין מן היתומין אלא מן הזיבורית', והיינו דתנא תרתי: חדא לגדולים וחדא לקטנים
^ הלוה הזה עשה עצה רמיותא עליו, ואמר "אני חייב לזה", כדי שיטרוף הקרקע ממנו, ויחלוקו ברמיותא
^ הגביהו תחלה מן הנכסים שהקדשתי
^ בשביל יורשין
^ כגון אמר "הרי עלי עולה", והפריש בהמה לנדרו, והפקידה לזה
^ נשבע עליה אותו שהפקדון בידו, ד’[כי יתן איש אל] רעהו' שמות כב,ו] קרינן ביה, דדבר הגורם לממון לרבי שמעון כממון דמי
^ שמחוברין לקרקע
^ ונשבעין עליהן; ובגמרא מפרש פלוגתייהו
^ וכיון דכפל ליכא - הוו להו שלשה וארבעה

[1] גל"ש בלע"ז, ומעבדין בהן עורות

[2] אייתי מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי, ותובע מאתים

[3] וזה אומר "פרעתיך מכל מקום: אם לא בעפצים - פרעתיך במעות!

[4] והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם, אלא "פרעתים" סתמא, הלכך לא נזכר, וסבור שכך השער, ולא הוחזק כפרן, ונשבע שפרעם מכל מקום

[5] והוחזק כפרן

[6] מצד אחר היית חייב לי

[7] הואיל ומודה שקיבלם, ולאו כל כמיניה לומר 'סיטראי נינהו'

[8] לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר

[9] מקום שמקצבין הבשר ומוכרין

[10] שיטול השטר מידו

[11] לא פרעתים

[12] והוא במסכת כתובות בפרק 'הכותב' (דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה

[13] לוה

[14] למלוה בפני עדים בשעת הלואה

[15] נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר 'לא התקבלתי', ולא אוכל לומר לך 'פרעתיך'

[16] דשומא, כדאמר במסכת עבודה זרה בפרק 'השוכר' (דף עב.) אמר ליה: 'כדשיימי בתלתא' - אפילו תרי מגו תלתא'; כדאמרי 'בי תלתא' - עד דאמרי בתלתא; 'כדשיימי בארבעה' - עד דאמרי בארבעה, וכל שכן כדאמרי 'בי ארבעה'

[17] מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות

[18] ודאי אדעות קפיד: בתלתא הימניה, בארבעה לא הימניה?

[19] ועלה כתיב 'ונקרב בעל הבית' [שם, פסוק ז] לשבועה, כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:)

[20] דהא 'איש' כתיב, והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת

[21] הא דקתני 'נשבעין בנתינת איש' קאמר שהקטן טוענו "אבי מסרו לידך"

[22] והחזרתי לו חצי, והחציו בידי

[23] חייב לישבע על השאר

[24] וקטן הבא בטענת אביו - לא גרע מטענת עצמו דהכא

[25] יתום קטן תובע

[26] טענתא

[27] ומאי 'פעמים' [דאמר רבי אלעזר בן יעקב], ורבנן - אמאי פליגי עליה

[28] ולעולם בטוענו קטן, ומשום דאין טענתו חשובה במקום אחר, דכתיב 'כי יתן איש' - קרי ליה הכא 'טענת עצמו'; מיהו הכא - טענה היא, דהא איכא 'נתינת איש': דמכח נתינת האב היא באה, והיינו דקאמר 'פעמים'

[29] וכי תימא 'רבנן אמאי פליגי עליה' -

[30] רישא, דקתני פטור

[31] היתום

[32] סיפא דקתני 'נשבעין לקטן'

[33] מנכסי יתום, ואפילו הוציא שטר עליו - צריך שבועה שלא נתקבל חוב זה מאביו

[34] המקדיש נכסיו ויצא עליו שטר חוב, ובא ליפרע מן הנכסים - צריך שבועה

[35] במסכת כתובות (דף פז.) ולקמן ב'כל הנשבעין' (דף מה.)

[36] דתנן ב'הניזקין' (גיטין מח:) 'אין נפרעין מן היתומין אלא מן הזיבורית', והיינו דתנא תרתי: חדא לגדולים וחדא לקטנים

[37] הלוה הזה עשה עצה רמיותא עליו, ואמר "אני חייב לזה", כדי שיטרוף הקרקע ממנו, ויחלוקו ברמיותא

[38] הגביהו תחלה מן הנכסים שהקדשתי

[39] בשביל יורשין

[40] כגון אמר "הרי עלי עולה", והפריש בהמה לנדרו, והפקידה לזה

[41] נשבע עליה אותו שהפקדון בידו, ד’[כי יתן איש אל] רעהו' שמות כב,ו] קרינן ביה, דדבר הגורם לממון לרבי שמעון כממון דמי

[42] שמחוברין לקרקע

[43] ונשבעין עליהן; ובגמרא מפרש פלוגתייהו

[44] וכיון דכפל ליכא - הוו להו שלשה וארבעה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]