ביאור:בבלי שבועות דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואיתקוש שעירי הרגלים לשעירי ראשי חדשים: מה שעיר דראש חודש: במילתא דקודש מכפרי - אף שעירי רגלים: במילתא דקודש מכפרי; וכי תימא 'ניכפרו אדראש חדש' - הא אמרינן ’[ו]אותה [נתן לכם לשאת את עון העדה]’: אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון; וכי תימא: ניכפרו [גם] אדיום הכפורים [1] - הא אמרינן [2]: (ויקרא טז לד) [והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם] אחת בשנה [ויעש כאשר צוה ה' את משה]: כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה [3]; אמאי מכפרי? אי על שיש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - האי בר קרבן הוא!? אי על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף – האי, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה!? אי על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף – האי, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר!? על כרחך אינו מכפר אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.

רבי מאיר אומר: כל השעירים - כפרתן שוה [על טומאת מקדש וקודשיו]:

אמר רבי חמא בר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי מאיר? - אמר קרא 'שעיר' 'ושעיר' [בשעירי המועדות בפרשת פנחס]: הוקשו כל השעירים זה לזה: וי"ו מוסיף על ענין ראשון; קסלקא דעתך כל חד וחד מחבריה גמר [4].

והאמר רבי יוחנן: כל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מקדשים שאין למידין למד מלמד [5]?

הא - לא קשיא: כולהו מקמא גמרי [6].

תינח כל דכתב ביה 'ושעיר'; עצרת ויוה"כ דלא כתב ביה 'ושעיר' מנלן?

אלא אמר רבי יונה: אמר קרא (במדבר כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם [לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם] - הוקשו כל המועדים כולן זה לזה.

והא ראש חודש לאו מועד הוא?

איברא [7] ראש חודש נמי איקרי מועד, *כדאמר אביי, דאמר אביי [8]: תמוז דההיא שתא [9] - מלויי מליוהו [10], דכתיב [11] [סלה כל אבירי ד' בקרבי] קרא עלי מועד לשבור בחורי [גת דרך ד' לבתולת בת יהודה].

[## נראה לי צ"ל 'וכדאמר אביי'; שהרי הראיה של אביי הוא מאיכה, ולא מהתורה, והיכן הראיה שבתורה נקראת ראש חודש 'מועד'? ולזה אין אביי משיב; והתשובה היא שבפסוק 'אלה תעשו לה' במועדיכם' – המילה 'אלה' מתיחס לכל שנאמר לעיל, החל בפסוק 'ובראשי חודשיכם' (במדבר כח לא), או אפילו מהפסוק הראשון: 'צו את בני ישראל ... תשמרו להקריב לי במועדו' (במדבר כח ב).]

אמר רבי יוחנן: ומודה רבי מאיר בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן והן אינן מכפרין כפרתו: הוא אינו מכפר כפרתן: 'כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר שתי כפרות'; הן אינן מכפרין כפרתו: אמר קרא 'אחת בשנה': כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה.

תניא נמי הכי: 'על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, ועל טהור שאכל את הטמא - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ מכפרין, דברי רבי מאיר' - ואילו שעיר הנעשה בפנים שיירה, וכפרתן נמי שיירה [12].

[ש]היה רבי שמעון אומר: שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא כו' [ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף; ושל יום הכיפורים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו: מה הן שיקרבו זה בזה? אמר להן: יקרבו. אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שווה היאך הן קרבין? אמר להן: כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקודשיו]:

בשלמא דראשי חדשים לא מכפרי אדרגלים, דאמר קרא (ויקרא י יז) [מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואותה נתן לכם לשאת את] עון [העדה לכפר עליהם לפני ה’]: עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עונות; אלא דרגלים - ניכפרו אדראשי חדשים?

אמר קרא [13] ’[ו]אותה [נתן לכם לשאת]’ - אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון.

בשלמא דרגלים לא מכפרין אדיום הכפורים, דאמר קרא (ויקרא טז לד) [והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם] אחת בשנה [ויעש כאשר צוה ה' את משה]: כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה; אלא דיום הכפורים - ניכפרו אדרגלים?

אמר קרא (ויקרא טז לד) [והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם] אחת [בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה]: כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות.

[14] והא כי כתיב 'אחת' - בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב!?

[15]אמר קרא (במדבר כט יא) [שעיר עזים אחד חטאת] מלבד


עמוד ב

חטאת הכפורים [ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם], ואיתקוש חיצון לפנימי [16].

רבי שמעון בן יהודה אומר משמו [שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא; מוסיף עליהן של רגלים: שמכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף; מוסיף עליהן של יום הכפורים: שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף; אמרו לו: מהו שיקרבו זה בזה? אמר להם: הן! אמרו לו: אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה!

אמר להם: כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו]:

מאי שנא דראשי חדשים, דלא מכפרי אדרגלים?

דאמר קרא (ויקרא י יז) [מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואותה נתן לכם לשאת את] עון [העדה לכפר עליהם לפני ה’]: עון אחד הוא נושא, ואינו נושא שני עונות.

דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי חדשים, דאמר קרא (ויקרא י יז) 'אותה': אותה הוא נושא עון, ואין אחר נושא עון!?

'אותה' לא משמע ליה.

מאי שנא דרגלים, דלא מכפרי אדיום הכפורים?

דאמר קרא (ויקרא טז לד) [והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם] אחת בשנה [ויעש כאשר צוה ה' את משה]: כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה.

אי הכי - דיום הכפורים נמי לא ניכפרו אדרגלים: 'אחת' כתיב: כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות!?

'אחת' לא משמע ליה.

אמאי?

דכי כתיב 'אחת' - בשעיר הנעשה בפנים כתיב.

אי הכי - דרגלים נמי נכפרו אדיום הכפורים, דכי כתיב 'אחת' - בשעיר הנעשה בפנים כתיב!?

לעולם 'אחת' משמע ליה, ושאני הכא, דאמר קרא (שמות ל י) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה [מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’]: קרנותיו דמזבח הפנימי הוא ד'כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות'; הא דחיצון - אפילו שתי כפרות.

[17] אמר עולא אמר רבי יוחנן: תמידין [18] שלא הוצרכו לצבור [19] - נפדין תמימים [20].

יתיב רבה וקאמר לה להא שמעתא.

אמר ליה רב חסדא: מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך? וכי קדושה שבהן [21] - להיכן הלכה?

אמר ליה: את לא תסברא [22] דלא אמרינן 'קדושה שבהן להיכן הלכה' [23]? והתנן [שקלים פ"ד מ"ה]: 'מותר הקטורת [24] - מה היו עושין בה [25]? - מפרישין ממנה [26] שכר האומנין [27], ומחללין אותה על מעות האומנין [28], ונותנין אותה לאומנין בשכרן [29], וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה [30]' – ואמאי? נימא 'קדושה שבהן להיכן הלכה' [31]?

אמר ליה [רב חסדא לרבה]: קטורת קאמרת? שאני קטורת,

הערותעריכה

  1. ^ על כפרת שעיר הנעשה בחוץ: [על] שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף
  2. ^ לקמן
  3. ^ ואף על גב דהאי - בשעיר הפנימי כתיב, הא איתקוש להדדי, כדאמר במתניתין
  4. ^ של פסח הסמוך לראש חודש גמר מראש חודש לכפר על הטהור שאכל את הטמא - ראש חודש סבירא ליה לרבי מאיר כרבי שמעון, ושל סוכות הסמוך לשל יום הכפורים גמר מדיום הכפורים לשאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, ושל יום הכפורים משל סוכות לאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, והדר גמרי כולהו כל חד וחד מדסמיך ליה עליונים מתחתונים ותחתונים מעליונים
  5. ^ בהיקש קאמר, והני כולהו - היקשא נינהו
  6. ^ מראש חודש גמר - לטהור שאכל את הטמא, וראש חדש מינייהו - לשאין בה ידיעה כלל, וכולהו מדיום הכפורים - לאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, וכן הוא מהן - לשאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף
  7. ^ באמת
  8. ^ במסכת תענית (דף כט.)
  9. ^ של שנה השניה ליציאת מצרים שנשתלחו בה מרגלים בעשרים ותשעה בסיון
  10. ^ לתמוז לפיכך אירע בו יום חזרת מרגלים בשמונה באב, 'ויבכו העם בלילה ההוא' - בתשעה באב בכו בכיה של חנם, והוקבעה להם בכיה לדורות
  11. ^ בחורבן הבית (איכה א טו)
  12. ^ שלא הזכיר כאן 'יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף' בכפרה של אלו
  13. ^ שם
  14. ^ הכי גרסינן: 'אחת' לא משמע ליה:
  15. ^ אלא לעולם 'אחת' משמע ליה נמי אחיצון, דהא איתקוש, ושאני הכא ד
  16. ^ הכי פירושא: 'אחת' דסיפיה דקרא, דממעטינן מינה 'שאין אחר מכפר כפרתו', דסמיך 'יכפר' ל'בשנה' משמע ליה נמי אחיצון, דהא בשעיר פנימי כתיב ביה, כדכתיב 'מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר' (שמות ל י) וחטאת יום הכפורים היינו פר כהן גדול ושעיר, וכיון דבשעיר הפנימי כתיב וחיצון איתקש לפנימי - דרשינן נמי אחיצון: שאין אחר מכפר כפרתו; אבל 'אחת' דרישיה דקרא - דדרשינן מיניה דהוא אינו מכפר כפרת אחרים - לא מידריש אחיצון, דהא לאו בשעיר כתיב אלא במזבח כתיב: 'וכפר אהרן על קרנותיו' של מזבח הפנימי 'אחת', הלכך: שעיר החיצון לא מימעיט מהכא, דלאו למזבח איתקש
  17. ^ הא מילתא נקט הכא משום דמותביה לקמן ממתניתין:
  18. ^ שלקחום ממעות תרומת הלשכה
  19. ^ ותנן (ערכין דף יג.) 'אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים', וכשמגיע ראש חודש ניסן - לא היו מקריבין שוב קרבנות צבור ממעות התרומה של אשתקד, כדאמר במסכת ראש השנה (דף ז.) 'חדש בחדשו': חדש והבא קרבן מתרומה חדשה; ונמצאו בכל שנה ושנה ארבעה טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישנה, והיינו 'לא הוצרכו לצבור' להקריב בשנה שעברה
  20. ^ להכשירן בשנה זו: מחללין אותן על מעות חולין, ואותם המעות ילכו למותר התרומה ישנה שעושין מהן רקועי פחים ציפוי לבית קודש הקדשים, כדתנא במסכת שקלים (פ"ד מ"ד); וכיון שיצאו לחולין - חוזרים ולוקחים אותם ממעות תרומה חדשה, ויקרבו בשנה זו; ואף על גב שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום, כדקיימא לן (מנחות דף קא.) מ'ואם כל בהמה טמאה' (ויקרא כז יא) דאמר מר: בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר - אלו של צבור נפדים; ולקמיה מפרש טעמא; ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה החדשה, שאין הקדש מתחלל על הקדש
  21. ^ קדושת הגוף שבהן דקים לן שאינה מתחללת בלא מום
  22. ^ דבמידי דצבור
  23. ^ היכא דחילול לצורך תקנה
  24. ^ הנותר בכל שנה מתרומה ישנה
  25. ^ להכשירה לשנה הבאה? דאין לך שנה שאין בה מותר קטורת משלשת מנים יתירים שמפטמין בכל שנה למלוא חפנים ביוה"כ, ואי אפשר שיכנסו כולם בחפניו, כדתניא בכריתות (דף ו:): 'אחת לששים או לשבעים שנה היתה חציה של שיריים'
  26. ^ מתרומת הלשכה
  27. ^ שכר אומני בית אבטינס מפטמי הקטורת, דאמר במסכת יומא (דף לח.) שהיו נוטלין בכל שנה שנים עשרה מנים
  28. ^ מזכין המעות לאומנין על ידי אחד מן הגזברים, והרי הן חולין; ואחר כך יחללו הקטורת עליהם
  29. ^ והרי היא חול
  30. ^ והכי צניע מילתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה דזילא מילתא
  31. ^ דסלקא דעתא שהמכתשת - כלי שרת הוא, וכיון דקדשה לה בכלי - הויא לה קדושת הגוף; ואילו מידי דיחיד שקדש בכלי – אין לו פדיון