ביאור:בבלי שבועות דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

באיסור הבא מאליו ^[1]; באיסור הבא על ידי עצמו ^[2] לא אמרינן.

בשלמא לריש לקיש ^[3]: משום הכי קא פטר רבי שמעון ^[4], דתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לקרבן'; אלא לרבי יוחנן ^[5] מאי טעמא דרבי שמעון דפטר ^[6]?

מידי הוא טעמא אלא משום איסור כולל? רבי שמעון לטעמיה, דלית ליה איסור כולל, דתניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביוה"כ פטור ^[7].

בשלמא לריש לקיש ^[8], ^[9]משכחת לה ב'לאו' ו'הן' ^[10]; אלא לרבי יוחנן ^[11]: בשלמא 'לאו' ^[12] משכחת לה ^[13], אלא 'הן' ^[14] - היכי משכחת לה ^[15]?

אלא כדרבא, דאמר רבא: "שבועה שלא אוכל" ואכל עפר – פטור. ^[16]

אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא ^[17]: '"קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום", ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה לו ^[18]'.

הכי? השתא: התם, כיון דמעיקרא אכל והדר אשתבע ליה

עמוד ב

חשובי אחשביה ^[19]; אלא הכא - מי אחשביה?

אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה איסור כולל? – מידי דהוה אאיסור מוסיף ^[20];

ומאן דפטר, דלית ליה?

כי אמר 'איסור מוסיף' - בחדא חתיכה ^[21], בשתי חתיכות ^[22] - לא אמרינן ^[23].

ואמר רבא: למאן דאית ליה איסור כולל, אמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", מיגו דחייל אענבים - חייל נמי אתאנים.

פשיטא!?

מהו דתימא 'איסור הבא מאליו' אמרינן, איסור הבא מעצמו לא אמרינן ^[24] - קא משמע לן.

מתיב רבא בריה דרבה: [משנה כריתות פ"ג מ"ד] 'יש אוכל אכילה אחת ^[25] וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד, ואלו הן: טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ^[26]; רבי מאיר אומר: אף אם היתה שבת והוציאו ^[27] – חייב ^[28]; אמרו לו: אינו מן השם ^[29]'; ואם איתא ^[30] - משכחת לה חמש ^[31]: כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב" - מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב!?

כי קתני - איסור הבא מאליו, איסור הבא מעצמו לא קתני ^[32].

והרי הקדש ^[33]?

בבכור, דקדושתו מרחם;

איבעית אימא: כי קתני מידי דלית ליה שאלה ^[34], שבועה דאית ליה שאלה - לא קתני.

הרי הקדש ^[35]?

הא אוקמינן בבכור.

איבעית אימא: כי קתני - קרבן קבוע, קרבן עולה ויורד לא קתני.

הרי טמא שאכל את הקדש, דקרבן עולה ויורד הוא?

בנשיא, ורבי אליעזר היא, דאמר ^[36]: נשיא מביא שעיר ^[37].

רב אשי אמר: כי קתני מידי דחיילא כשיעור; שבועה, דחיילא אפחות מכשיעור ^[38] - לא קתני.

הרי הקדש ^[39]?

הא בעינן שוה פרוטה ^[40].

ורב אשי מאויריא ^[41] אמר רבי זירא: כי קתני - זדונו כרת, זדונו לאו לא קתני ^[42].

והרי אשם ^[43] דזדונו לאו, וקתני?

הערות

^ כגון האוכל נבילה ביום הכפורים, דפליגי רבנן ורבי שמעון: דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ ואף על גב דהויא נבילה מקמי יום הכפורים, ואין איסור חל על איסור - הכא חייל: דיום הכפורים – 'איסור כולל' הוא: דקודם בין השמשות היה אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה; על ליה יום הכפורים, מגו דאיתסר האי גברא בשחוטה משום יוה"כ - איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ; היינו 'כולל באיסור הבא מאליו', דיוה"כ בא מאליו הוא
^ כלומר: על ידי אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו על ידי דיבורו
^ דמוקי לה בחצי שיעור
^ דקסבר: 'כל שהוא' נמי מושבע ועומד הוא
^ דמוקי לה משום כולל
^ אמאי פטר רבי שמעון
^ מחטאת: דלא אתי כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה או אאיסור אבר מן החי - אם לא נתנבלה מבערב, ואף על גב דיום הכפורים - 'כולל' הוא
^ דמוקי לה בחצי שיעור
^ היינו ד
^ דקיימא לן (לקמן דף כה.) 'אין קרבן שבועה בא אלא אם כן אתה מוצא בה לאו והן, דכתיב 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) דמשמע דבר וחילופו; והאי מפרש "שלא אוכל חצי שיעור נבילה" משכחת לה נמי ב"שבועה שאוכל חצי שיעור נבילה", דלאו 'נשבע לבטל את המצוה' הוא
^ דמוקי לה בשיעור שלם, ומשום 'כולל', ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה, משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא
^ "שבועה שלא אוכל"
^ משכחת דחיילא אף על פי שמושבע ועומד, משום 'כולל'
^ "שבועה שאוכל נבילות ושחוטות"
^ מי משכחת לה דתיחול אנבילות ולבטל שבועת הר סיני
^ הכי גרסינן: 'אלא כדרבא' ולא גרס 'משכחת לה כדרבא', והכי פירושה: לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא 'כאן בסתם כאן במפרש', אלא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראוין לאכילה, דקתני רישא 'פטור' - כדרבא מיפרשא, כגון עפר, שאין ראוי לאכילה; אבל נבילות - ראויות לאכילה הן, ואריה הוא דרביע עלייהו; ותו לא קשיא מידי לרבי יוחנן, דמשכחת לה ב'לאו' ו'הן' אף בשיעור שלם, דהא לא 'אוכל' סתמא קאמר, אם אכל נבילה – חייב, שהרי כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים, ומיתסרי אסורים על ידי 'כולל'; ו'הן' משכחת לה: דהא 'אוכל' סתם קאמר, ומקיים שבועתו בדברים המותרים, ואם לא אכל – חייב.
^ דבנבילות – 'ראויות לאכילה' חשיב להו
^ אלמא אכילה היא
^ באכילתו, וגילה על עצמו שאינו קץ בהן; לא שמעתִיהָ כן, אכן הוא עיקר בעיני; וסוגיא דעלמא גרס 'משכחת לה כדרבא', ומפרשי לה בנבלה מוסרחת; ואי אפשי בה מכמה קושיות: חדא, דמסרחת - לאו נבלה מקריא, ואין כאן שבועת 'הן'; ועוד: דרבא - מאי בעי הכא? הוה ליה למימר 'משכחת לה בנבלה מסרחת'! ועוד: 'אף אנן נמי תנינא' לא אתיא שפיר
^ דמאן דלית ליה 'איסור חל על איסור' באיסור כולל - אית ליה באיסור מוסיף, כדאמרינן ביבמות פרק 'ארבעה אחים' (דף לב:): 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף'; 'איסור כולל' קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים, כגון נבילה ביוה"כ: דלא בא לאוסרה אלא באכילה, ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה, נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום, אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם, ואמרינן: מיגו דחל יוה"כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה"כ – כולל נמי את הנבילה עמה, להתחייב משום יוה"כ; 'איסור מוסיף' כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה על ידי איסור ראשון, ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון, כגון: חֵלֶב של קדש אסור לאכול משום 'חלב', ומותר לגבוה למזבח; נעשה נותר - מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו: דנפסל להקרבה, והכי אמרינן: מתוך שחל עליה שם 'נותר' לאוסרה על המזבח - ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול, שאין זה 'איסור חל על איסור' - חל עליה נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו: להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר, אף על פי שיש כאן איסור חל על איסור
^ כדמפרש: מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו - חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר
^ אבל מחתיכה לחתיכה
^ לא אמר 'מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת' (זו) בכולל
^ באיסור הבא מעצמו לא אמרינן 'כולל'
^ זית אחד
^ חייב משום חלב, ומשום נותר, ומשום יוה"כ, ומשום 'טמא שאכל את הקדש' - הרי ארבע חטאות ואשם אחד: מעילה; ואפילו הוא כהן: גבי חלב דקדש - מועל הוא, דאמר מר (תמורה דף לב:) 'כל חלב לה’’ (ויקרא ג טז) לרבות אימורי קדשים קלים למעילה; והנהו כולהו 'איסור חל על איסור' נינהו: או על ידי 'כולל', או על ידי 'מוסיף': שהרי משנולדה הבהמה - נאסר חלבה; אקדשה, מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור - חל נמי אחלב, הרי 'כולל'; הוה ליה נותר - מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר, איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר, הרי 'מוסיף'; איטמא גברא: מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה - איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה, הרי 'כולל'; הוה ליה יוה"כ, מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ - איתסר נמי בהאי משום יוה"כ
^ בפיו בשעת אכילה
^ דאילו אהוצאת יוה"כ - לא מיחייב, דקסבר 'אין עירוב והוצאה ליוה"כ'
^ אין חטאת זו באה משום האכילה, אלא משום הוצאה
^ דאמרינן 'כולל' באיסור הבא מעצמו
^ אכתי הוה ליה לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית
^ אף על גב דאית ליה 'כולל' נמי באיסור הבא מעצמו - הכא לא חשיב אלא איסורין הבאים מאיליהן
^ אשם מעילות, דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו
^ לחכם להתיר האיסור
^ שבא על ידי נדר, וכל נדרים יש להן שאלה
^ במסכת הוריות
^ ואמרינן התם: לא אמר רבי אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמרה בו כרת בקבועה, אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים - לא אמר
^ במפרש
^ אשם מעילות בא על שוה פרוטה, אפילו פחות מכזית
^ והיינו שיעוריה
^ מקום
^ דזדונו לאו: דתניא: הזיד במעילה: רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרין: באזהרה; ואמרינן: מאי טעמא דרבי? גמר 'חטא' 'חטא' מתרומה, דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים; ורבנן אמרי: אמר קרא בתרומה 'ומתו בו כי יחללוהו' (ויקרא כב ט) – 'בו' ולא במעילה: ממיתה מעטיה, אבל באזהרה קאי, מגזירה שוה ד'חטא' 'חטא'; ואית דילפי מ'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י), ולאו מילתא היא: דההיא - בתרומה כתיב, ומ'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג) נמי לא אתיא, דההוא - בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב, וכל שיש בו שעת היתר לכהנים - אין בו מעילה
^ מעילה

[1] כגון האוכל נבילה ביום הכפורים, דפליגי רבנן ורבי שמעון: דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ ואף על גב דהויא נבילה מקמי יום הכפורים, ואין איסור חל על איסור - הכא חייל: דיום הכפורים – 'איסור כולל' הוא: דקודם בין השמשות היה אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה; על ליה יום הכפורים, מגו דאיתסר האי גברא בשחוטה משום יוה"כ - איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ; היינו 'כולל באיסור הבא מאליו', דיוה"כ בא מאליו הוא

[2] כלומר: על ידי אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו על ידי דיבורו

[3] דמוקי לה בחצי שיעור

[4] דקסבר: 'כל שהוא' נמי מושבע ועומד הוא

[5] דמוקי לה משום כולל

[6] אמאי פטר רבי שמעון

[7] מחטאת: דלא אתי כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה או אאיסור אבר מן החי - אם לא נתנבלה מבערב, ואף על גב דיום הכפורים - 'כולל' הוא

[8] דמוקי לה בחצי שיעור

[9] היינו ד

[10] דקיימא לן (לקמן דף כה.) 'אין קרבן שבועה בא אלא אם כן אתה מוצא בה לאו והן, דכתיב 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) דמשמע דבר וחילופו; והאי מפרש "שלא אוכל חצי שיעור נבילה" משכחת לה נמי ב"שבועה שאוכל חצי שיעור נבילה", דלאו 'נשבע לבטל את המצוה' הוא

[11] דמוקי לה בשיעור שלם, ומשום 'כולל', ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה, משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא

[12] "שבועה שלא אוכל"

[13] משכחת דחיילא אף על פי שמושבע ועומד, משום 'כולל'

[14] "שבועה שאוכל נבילות ושחוטות"

[15] מי משכחת לה דתיחול אנבילות ולבטל שבועת הר סיני

[16] הכי גרסינן: 'אלא כדרבא' ולא גרס 'משכחת לה כדרבא', והכי פירושה: לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא 'כאן בסתם כאן במפרש', אלא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראוין לאכילה, דקתני רישא 'פטור' - כדרבא מיפרשא, כגון עפר, שאין ראוי לאכילה; אבל נבילות - ראויות לאכילה הן, ואריה הוא דרביע עלייהו; ותו לא קשיא מידי לרבי יוחנן, דמשכחת לה ב'לאו' ו'הן' אף בשיעור שלם, דהא לא 'אוכל' סתמא קאמר, אם אכל נבילה – חייב, שהרי כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים, ומיתסרי אסורים על ידי 'כולל'; ו'הן' משכחת לה: דהא 'אוכל' סתם קאמר, ומקיים שבועתו בדברים המותרים, ואם לא אכל – חייב.

[17] דבנבילות – 'ראויות לאכילה' חשיב להו

[18] אלמא אכילה היא

[19] באכילתו, וגילה על עצמו שאינו קץ בהן; לא שמעתִיהָ כן, אכן הוא עיקר בעיני; וסוגיא דעלמא גרס 'משכחת לה כדרבא', ומפרשי לה בנבלה מוסרחת; ואי אפשי בה מכמה קושיות: חדא, דמסרחת - לאו נבלה מקריא, ואין כאן שבועת 'הן'; ועוד: דרבא - מאי בעי הכא? הוה ליה למימר 'משכחת לה בנבלה מסרחת'! ועוד: 'אף אנן נמי תנינא' לא אתיא שפיר

[20] דמאן דלית ליה 'איסור חל על איסור' באיסור כולל - אית ליה באיסור מוסיף, כדאמרינן ביבמות פרק 'ארבעה אחים' (דף לב:): 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף'; 'איסור כולל' קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים, כגון נבילה ביוה"כ: דלא בא לאוסרה אלא באכילה, ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה, נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום, אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם, ואמרינן: מיגו דחל יוה"כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה"כ – כולל נמי את הנבילה עמה, להתחייב משום יוה"כ; 'איסור מוסיף' כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה על ידי איסור ראשון, ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון, כגון: חֵלֶב של קדש אסור לאכול משום 'חלב', ומותר לגבוה למזבח; נעשה נותר - מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו: דנפסל להקרבה, והכי אמרינן: מתוך שחל עליה שם 'נותר' לאוסרה על המזבח - ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול, שאין זה 'איסור חל על איסור' - חל עליה נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו: להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר, אף על פי שיש כאן איסור חל על איסור

[21] כדמפרש: מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו - חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר

[22] אבל מחתיכה לחתיכה

[23] לא אמר 'מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת' (זו) בכולל

[24] באיסור הבא מעצמו לא אמרינן 'כולל'

[25] זית אחד

[26] חייב משום חלב, ומשום נותר, ומשום יוה"כ, ומשום 'טמא שאכל את הקדש' - הרי ארבע חטאות ואשם אחד: מעילה; ואפילו הוא כהן: גבי חלב דקדש - מועל הוא, דאמר מר (תמורה דף לב:) 'כל חלב לה’’ (ויקרא ג טז) לרבות אימורי קדשים קלים למעילה; והנהו כולהו 'איסור חל על איסור' נינהו: או על ידי 'כולל', או על ידי 'מוסיף': שהרי משנולדה הבהמה - נאסר חלבה; אקדשה, מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור - חל נמי אחלב, הרי 'כולל'; הוה ליה נותר - מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר, איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר, הרי 'מוסיף'; איטמא גברא: מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה - איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה, הרי 'כולל'; הוה ליה יוה"כ, מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ - איתסר נמי בהאי משום יוה"כ

[27] בפיו בשעת אכילה

[28] דאילו אהוצאת יוה"כ - לא מיחייב, דקסבר 'אין עירוב והוצאה ליוה"כ'

[29] אין חטאת זו באה משום האכילה, אלא משום הוצאה

[30] דאמרינן 'כולל' באיסור הבא מעצמו

[31] אכתי הוה ליה לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית

[32] אף על גב דאית ליה 'כולל' נמי באיסור הבא מעצמו - הכא לא חשיב אלא איסורין הבאים מאיליהן

[33] אשם מעילות, דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו

[34] לחכם להתיר האיסור

[35] שבא על ידי נדר, וכל נדרים יש להן שאלה

[36] במסכת הוריות

[37] ואמרינן התם: לא אמר רבי אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמרה בו כרת בקבועה, אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים - לא אמר

[38] במפרש

[39] אשם מעילות בא על שוה פרוטה, אפילו פחות מכזית

[40] והיינו שיעוריה

[41] מקום

[42] דזדונו לאו: דתניא: הזיד במעילה: רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרין: באזהרה; ואמרינן: מאי טעמא דרבי? גמר 'חטא' 'חטא' מתרומה, דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים; ורבנן אמרי: אמר קרא בתרומה 'ומתו בו כי יחללוהו' (ויקרא כב ט) – 'בו' ולא במעילה: ממיתה מעטיה, אבל באזהרה קאי, מגזירה שוה ד'חטא' 'חטא'; ואית דילפי מ'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י), ולאו מילתא היא: דההיא - בתרומה כתיב, ומ'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג) נמי לא אתיא, דההוא - בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב, וכל שיש בו שעת היתר לכהנים - אין בו מעילה

[43] מעילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]