ביאור:בבלי מועד קטן דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
זו עשירית האיפה שלו [1], דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: בבֹּאוֹ יַקְרִיב - בזמן שראוי לביאה - ראוי להקרבה, בזמן שאינו ראוי לביאה - אינו ראוי להקרבה'.
אמר רבא [2]:
מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא [3]? דכתיב (במדבר טז יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב [וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה].
ומנלן דמזמנינן לדינא?
דכתיב: (במדבר טז טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ [הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר] לקמי גברא רבה - דכתיב לִפְנֵי ה';
את ופלניא - דכתיב אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן;
דקבעינן זימנא - דכתיב מָחָר;
זימנא בתר זימנא [4] - דכתיב (ירמיהו מו יז) קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד [5];
ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא [6] ואתי ואמר [7] - לא מיתחזי כלישנא בישא?
דכתיב (במדבר טז יד) [אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם] הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר [לֹא נַעֲלֶה] [8].
ומנלן דמשמתינן?
דכתיב (שופטים ה כג) אוֹרוּ מֵרוֹז [אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים],
"דהכי סברא דגברא רבה" [9]?
דכתיב אָמַר מַלְאַךְ ה' [10];
ומנלן דמחרמינן [11]?
דכתיב אֹרוּ אָרוֹר;
דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה?
דכתיב יֹשְׁבֶיהָ;
ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא[12]?
דכתיב כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', ואמר עולא: בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז!
איכא דאמרי: גברא רבה הוה, ואיכא דאמרי כוכבא הוה [13], שנאמר (שופטים ה כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים [מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא].
ומנלן דמפקרינן נכסיה [14]?
דכתיב (עזרא י ח) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה [15].
ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן?
דכתיב (נחמיה יג כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם [בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם] [16]
ומנלן דכפתינן [17] ואסרינן [18] ועבדינן הרדפה [19]?
דכתיב (עזרא ז כו) [וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ] הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין;
מאי 'לִשְׁרֹשִׁי'?
אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה: הרדפה.
מאי הרדפה?
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מנדין לאלתר, ושונין [20] לאחר שלשים, ומחרימין לאחר ששים.
אמר ליה רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב חסדא: מתרין ביה שני וחמישי ושני;
הני מילי לממונא [21], אבל לאפקירותא [22] – לאלתר.
ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה; אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו; לסוף אזל - פייסיה לבעל דיניה.
אמר אביי: היכי ליעביד? לישרי ליה? לא חל שמתא עליה תלתין יומין [23]! לא לישרי ליה? קא בעו רבנן למיעל [24]!
אמר ליה לרב אידי בר אבין: מידי שמיע לך בהא?
אמר ליה: הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: טוט אסר וטוט שרי [25].
אמר ליה: הני מילי לממונא, אבל לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין!
אלמא קסבר אביי: הני בי תלתא דשמיתו - לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה [26],
דאיבעיא להו: הני בי תלתא דשמיתו - מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה?
תא שמע: מנודה לרב מנודה לתלמיד, מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב; מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת, מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו; מנודה לנשיא - מנודה לכל ישראל, מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד מן התלמידים שנידה ומת - חלקו אינו מופר שמע מינה תלת:
שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו [27] - נידויו נידוי [28];
ושמע מינה: כל אחד ואחד מיפר חלקו [29];
ושמע מינה: הני בי תלתא דשמיתו - לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה [30].
אמר אמימר: הלכתא: הני בי תלתא דשמיתו - אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה.
אמר ליה רב אשי לאמימר: והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד מן התלמידים שנידה ומת - חלקו אינו מופר, מאי לאו אינו מופר כלל?
לא! עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה.
תנו רבנן: 'אין נידוי פחות משלשים יום, ואין נזיפה [31] פחות משבעה ימים, ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (במדבר יב יד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים [תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף].
אמר רב חסדא: נידוי שלנו [32] - כנזיפה שלהן [33], ונזיפה דידהו – שבעה.
ותו לא? והא רבי שמעון בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא; אמר ליה רבי שמעון לבר קפרא: דבר זה צריך רבי [34]!
אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון: ומה רבי אומר בדבר זה [35]?
אזל, אמר ליה לאבוה [36]; איקפד! אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה [37], אמר ליה: בר קפרא! איני מכירך מעולם! [38]
ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.
שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק; מאי דרש? - (שיר השירים ז ב) [מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב] חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים [מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן]; [39] מה ירך בסתר -
אף דברי תורה בסתר [40].
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה [41]; שמע רבי – איקפד.
אתא רבי חייא לאיתחזויי ליה, אמר ליה: עייא [42], מי קורא לך בחוץ? [43]
ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין; ביום תלתין שלח ליה: תא [44]! הדר שלח ליה דלא ליתי.
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר?
מעיקרא סבר מקצת היום ככולו, ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו.
לסוף אתא, אמר ליה: אמאי אתית?
אמר ליה: דשלח לי מר דליתי!
והא שלחי לך דלא תיתי?
אמר ליה זה ראיתי וזה [45] לא ראיתי; קרי עליה (משלי טז ז) בִּרְצוֹת יְדֹוָד דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ [46].
מאי טעמא עבד מר הכי [47]?
אמר ליה: דכתיב (משלי א כ) חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה [בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ];
אמר ליה: אם קרית לא שנית, ואם שנית לא שילשת, ואם שילשת לא פירשו לך!
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה - כדרבא, דאמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ.
והא כתיב (ישעיהו מח טז) [קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת] לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי [מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְדֹוִד שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ]!
ההוא ביומי דכלה [48].
ורבי חייא, האי חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ [(שיר השירים ז ב) [מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן] מאי עביד לה?
מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים [49].
אלמא נזיפה דידהו תלת יומין!?
נזיפת נשיא שאני.
ונזיפה דידן כמה הוי?
חד יומא, כי הא דשמואל ומר עוקבא, כי הוו יתבי גרסי שמעתא, הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ארבע אמות [50], וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ארבע אמות [51], והוו חייקי ליה דוכתא [52] למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי דלישתמען מיליה [53]; כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה; יומא חד איטריד [54] בדיניה [55], הוה אזיל שמואל בתריה; כי מטא לביתיה אמר ליה: "לא נגה לך [56]? לישרי לי מר בתיגריה [57]"; ידע [58] דנקט [59] מילתא בדעתיה [60], נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא, הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי, והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה; אמר: כמה חציפא ההיא איתתא! אתאי לקמיה דרב נחמן, אמר לה: מי שמעת שמתא מפומיה [61]?
אמרה ליה: לא!
אמר לה: זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך.
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא [62] קמיה דרב יהודה; כי מטא להאי פסוקא (שמואל ב כג א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים [נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל] - אמר ליה: אחרונים? מכלל דאיכא ראשונים [63]; ראשונים מאי נינהו?
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי;
הדר אמר ליה: אחרונים מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא?
אמר ליה: מאי דעתך? דלא ידע פירושא דהאי קרא - לאו גברא רבה הוא!
ידע דנקט מילתא בדעתיה - נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
ודאתן עלה ושנגענו בזה, מיהא 'אחרונים' - מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא?
(שמואל ב כב א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל; אמר לו הקב"ה לדוד: דוד! שירה אתה אומר על מפלתו של שאול? אלמלי אתה שאול [64] והוא דוד [65] - איבדתי כמה דוד מפניו [66]! היינו דכתיב (תהלים ז א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי [67]; וכי כוש שמו? והלא שאול שמו!? אלא: מה כושי משונה בעורו - אף שאול משונה במעשיו [68];
כיוצא בדבר אתה אומר: (במדבר יב א) [וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה] עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח [כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח]; וכי כושית שמה? והלא ציפורה שמה! אלא מה כושית משונה בעורה - אף ציפורה משונה במעשיה;
כיוצא בדבר אתה אומר: (ירמיהו לח ז) וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי [אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן]; וכי כושי שמו? והלא צדקיה שמו! אלא מה כושי משונה בעורו - אף צדקיה משונה במעשיו;
כיוצא בדבר אתה אומר: (עמוס ט ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר]; וכי כושיים שמן? והלא ישראל שמן! אלא מה כושי משונה בעורו - אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות.
ספרי במדבר פיסקא צט
על אודות האשה הכושית, מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה בנוייה, וכן הוא אומר אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט) [שאין ת"ל יסכה] אלא שהכל סכין ביופיה שנאמר וייראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה (בראשית יב טו). ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: 'צפורה' צפו וראו מה נאה 'האשה הכושית', וכי כושית היתה והלא מדיינית היתה שנאמר ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז) ומה תלמוד לומר: כושית? - אלא מה כושי משונה בעורו כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים; כיוצא בו אתה אומר שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני (תהלים ז א) וכי כושי היה? - אלא מה כושי משונה בעורו - אף שאול משונה במראיו, שנאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם [69]
כיוצא בו אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל (עמוס ט ז) וכי כושים היו? - אלא מה כושי משונה בעורו - אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם;
כיוצא בו אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי איש סריס (ירמיהו לח ז) וכי כושי היה? - אלא מה כושי משונה בעורו - כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטין של מלך.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמואל ב כג א) [וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים] נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל [מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל]? - נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה [70].
(שמואל ב כג ג) אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים; מאי קאמר?
אמר רבי אבהו: הכי קאמר: אמר אלהי ישראל: לי דבר צור ישראל: אני מושל באדם, מי מושל בי? – צדיק: שאני גוזר גזרה ומבטלה [71].
(שמואל ב כג ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת [תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ העצנו הָעֶצְנִי עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אחד אֶחָת]; מאי קאמר?
אמר רבי אבהו: הכי קאמר: אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת - בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע [72], דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים - הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות; כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע; אמרו ליה: "ליתיב מר אכרים וכסתות"! לא קביל עליה;
תַּחְכְּמֹנִי - אמר רב: אמר לו הקב"ה: הואיל והשפלת עצמך - תהא כמוני: שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה!
רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי תהא ראש לשלשת אבות [73];
הוּא עֲדִינוֹ העצנו הָעֶצְנִי - כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת [74], ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ;
עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אחד אֶחָת - שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים, דכתיב (דברים לב ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף [וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם]; יצתה בת קול ואמרה (מלכים א טו ה) [אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו] רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי [75].
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי שמלאי, ואמרי לה אמר רבי תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה:
הערות
עריכה- ^ שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה, כדכתיב (ויקרא ו יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה, ואמרינן (מנחות נא ב): וּבָנָיו - לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך; ולאו אקראי דלעיל קאי, אלא מצות כהנים בעלמא הוא, דקאמר יחזקאל, אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת, והוא הדין מצרעתו
- ^ איידי דאיירי במנודה מפרש להו
- ^ לבעל דין
- ^ דאי לא אתי ההוא זימנא - קבעינן ליה זימנא אחריתי
- ^ קָרְאוּ שם - שמתא, כלומר: שמתא לפַּרְעֹה שהֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד, כלומר: שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד ראשון
- ^ כלומר, שחירף שליח בית דין
- ^ ושליח אמר "חירפני"
- ^ אי לאו דשליח דאמר ליה למשה - משה לא הוה ידע
- ^ דעת פלוני, שבא לנדות את פלוני, דצריך לנדותו משמו של אותו חכם
- ^ ברק אמר לשמתו, שהוא שלוחו של מקום
- ^ ב'אָרוּר'
- ^ דאמרי לאנשי עירו: משום הכי והכי משמתינן ליה
- ^ מזליה דסיסרא
- ^ דמאן דלא ציית להו לרבנן
- ^ יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ - דהפקר בית דין הפקר; מהכא נפקא לן בכל דוכתי
- ^ וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם - לאותם שהושיבו נשים נכריות
- ^ ידיו ורגליו
- ^ שקושרין אותו על העמוד להלקותו
- ^ קא מפרש רב יהודה בריה דרב שמואל: לרודפו מיד, דכיון דלא ציית דינא - מנדין אותו
- ^ ומנדין אותו פעם אחרת
- ^ שחייב ממון לחבירו, ולא רצה לשלם על פי בית דין
- ^ מבזה תלמידי חכמים
- ^ ואין שמתא פחותה משלשים יום
- ^ שצריכין לו
- ^ כלומר: מצי למישרי ליה אף על גב דלא חל עליה שלשים יום, דאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו, ומישרי ליה בתוך שלשים יום
- ^ מדמהדר איהו נפשיה למישרי
- ^ ולא לשם שמים, אלא שהתריז נגדו ודאי
- ^ כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא נידה אלא בשביל כבודו, דאי במילי דאיסורא - הוי כמי שמנודה לרב: דאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה [לְנֶגֶד ה’] (משלי כא ל), וקתני: אין מנודה לרב - אבל לכולי עלמא - מנודה
- ^ מדקתני: חלקו אינו מופר
- ^ מדקתני: חלקו אינו מופר לעולם - אפילו שרו ליה אחריני
- ^ גערה, כדלקמן
- ^ בני בבל
- ^ ארץ ישראל
- ^ רבי - אבוה דרבי שמעון הוה
- ^ אין רבי בעולם היודע דבר זה
- ^ לפי תומו, ולאו משום לישנא בישא
- ^ לבקר את רבי, שהיה חולה, שקבל עליו יסורין
- ^ רמז לו שאינו רוצה לראותו;
- ^ חמוקי ירכיך - כמו חָמַק עָבָר (שיר השירים ה ו)
- ^ דכתיב בסיפיה דקרא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן - התורה מעשה אומנתו של הקדוש ברוך הוא
- ^ רב - בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה, ורבה בר בר חנה בר אחוה דרבי חייא [דלאו] בר אחתיה, כדאמרינן בסנהדרין
- ^ כך כינה שמו של רבי חייא, לשון גנאי
- ^ כלומר: צא מכאן!
- ^ בוא אלי
- ^ שליח שני
- ^ כי הוא על כרחו בא
- ^ דשנית בשוק
- ^ דרשה שהכל מצויין שם
- ^ דמיבעי למיעבד בסתר
- ^ מר עוקבא - כתלמיד לשמואל, דשמואל גדול בתורה יותר ממר עוקבא
- ^ משום דמר עוקבא היה נשיא [ראש הגולה]
- ^ מנמיכין לו מקום כשיושב בדין
- ^ דשמואל רביה בתורה
- ^ מר עוקבא
- ^ שהיה מחשב בדין, ולא אידכר ליה למיזל בתר שמואל
- ^ כלומר: לא סגי לך דאזילנא בתרך
- ^ הב לי רשותא למיהדר
- ^ מר עוקבא
- ^ שמואל
- ^ משום דאזיל בתריה
- ^ אי שמית לך
- ^ לימד פרשיות
- ^ והלא לא מצינו שאמר דוד 'דברי' אלא במקרא זה, ד'דברי' - לשון נבואה
- ^ שנולדת במזלו
- ^ שנולד במזל שלך
- ^ שהוא צדיק ממך
- ^ שגיון - שגגה היתה לו
- ^ צדיק גמור
- ^ שמואל א' ט,ב
- ^ שהוא שב תחלה, ונתן דרך לשבים, כדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (דף ד,ב): ולא דוד ראוי לאותו מעשה, אלא שאם חטא יחיד, אומרים לו: כלך אצל דוד, שמחל לו הקדוש ברוך הוא אותו עון, אף אתה חזור בתשובה
- ^ צדיק מבטלה
- ^ עירא היאירי הוה מתני לדוד אגבי כרים וכסתות, ודוד הוה מתני לרבנן על גבי קרקע
- ^ שהוא הולך לפניהם לעולם הבא
- ^ כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד, ויושב לארץ
- ^ בדבר אוריה החתי נטלו לו מאתים