ביאור:בבלי מועד קטן דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר;

מטפחות הידים, ומטפחות הסַפָּרִים, ומטפחות הספג [לטובלים ולרוחצים], הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה - הרי אלו מותרין, ושאר כל אדם אסורין.

גמרא:

ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין?

כדתנן [תענית פ"ב מ"ז, בבלי תנית טו,א]: אנשי משמר ואנשי מעמד - אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: 'מאי טעמא? - כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין' - הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. ^[1]

בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס ^[2] מותר? או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא ^[3] - לא?

אמר אביי: יאמרו "כל הסריקין אסורין, סריקי בייתוס מותרין" ^[4]'

ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'כל מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד' ^[5], התם נמי יאמרו 'כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין'?

הא - אתמר עלה: אמר מר בר רב אשי 'איזורו מוכיח עליו ^[6]'.

רב אשי מתני: בעי רבי זירא: אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל ^[7] מהו? כיון דאומן הוא מוכחא מילתא? או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך ^[8] לא?

תיקו.

ממדינת הים:

מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות ^[9]'!

אמר רבא: לשוט ^[10] - דברי הכל אסור ^[11]; למזונות ^[12] - דברי הכל מותר ^[13]; לא נחלקו אלא להרויחא ^[14]: מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.

מיתיבי: אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה ^[15] כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים ^[16] כשיצא ברשות; מאי שלא ברשות? אילימא לשוט ^[17] - והאמרת 'דברי הכל אסור' ^[18]!? ואלא למזונות, והאמרת דברי הכל מותר!? אלא פשיטא להרויחא ^[19]!

אימא סיפא: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות - מאי ברשות?: אילימא למזונות - הא אמרת דברי הכל מותר! ואלא להרויחא? והא אמרת 'נראין דברי רבי יהודה בהא' ^[20]?

הכי קאמר: ^[21] נראין דברי רבי יהודה ^[22] לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו? – לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט מודו ליה; ונראין דברי רבנן לרבי יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו? – למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות מודה להו.

אמר שמואל: קטן הנולד במועד ^[23] - מותר לגלח במועד ^[24], שאין לך בית האסורין גדול מזה ^[25]'; במועד אִין, מעיקרא לא ^[26]!

מתיב רבי פנחס: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד - מותר לגלח בימי אבלו הא אסור לגלח במועד - אסור לגלח בימי אבלו;

עמוד ב

ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא ^[27], ^[28] נמצאת ^[29] אבילות נוהגת ^[30] בקטן! והתניא: 'מקרעין לקטן ^[31] מפני עגמת נפש ^[32]' ^[33]!?

אמר רב אשי: מי קתני 'הא אסורין' ^[34]? דלמא יש מהן אסור ^[35], ויש מהן מותר ^[36]!

אמימר - ואי תימא רב שישא בריה דרב אידי - מתני הכי: אמר שמואל: קטן מותר לגלחו במועד, לא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מעיקרא.

אמר רב פנחס: אף אנן נמי תנינא: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד - מותר לגלח בימי אבלו, הא אסורין לגלח במועד אסורין לגלח בימי אבלו; אי אמרת קטן אסור, נמצאת אבילות נוהגת בקטן? ותניא מקרעין לקטן מפני עגמת נפש?

אמר רב אשי: מי קתני 'הא אסורין'? דלמא יש מהן אסור ויש מהן מותר.

אָבֵל אינו נוהג אבילותו ברגל, שנאמר (דברים טז יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ [אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ]; אי אבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים ^[37] ודחי עשה דיחיד ^[38], ואי אבילות דהשתא הוא ^[39], לא אתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבים!

מנודה, מהו שינהוג נידויו ברגל?

אמר רב יוסף: תא שמע: 'דנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות ^[40]', ^[41] ואי לא ציית דינא - משמתינן ליה; ואי סלקא דעתך אינו נוהג נידויו ברגל, משומת ואתי מעיקרא - אתי רגל דחי ליה ^[42], השתא משמתינן ליה אנן!?

אמר ליה אביי: ודלמא ^[43] לעיוני בדיניה ^[44]? דאי לא תימא הכי - דיני נפשות דקתני, הכי נמי דקטלין ליה? והא קא מימנעי משמחת יום טוב, דתניא: 'רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כל אותו היום? תלמוד לומר: (ויקרא יט כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם [לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ]’! אלא לעיוני בדיניה - הכי נמי לעיוני בדיניה.

אמר ליה: ^[45] אם כן נמצאת מענה את דינו ^[46]! ^[47]אתו מצפרא, ומעייני בדיניה, ועיילי, ואכלי, ושתו כולי יומא, והדר אתו בשקיעת החמה וגמרינן לדיניה וקטלו ליה.

אמר אביי: תא שמע: ומנודה שהתירו לו חכמים ^[48]!

אמר רבא: מי קתני שהתירוהו חכמים? שהתירו לו חכמים קתני: דאזל ופייסיה לבעל דיניה ^[49] ואתי קמי דרבנן ושרו ליה ^[50].

מצורע, מהו שינהיג צרעתו ברגל ^[51]?

אמר אביי: תא שמע: והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו הא בימי טומאתו נהיג ^[52]!

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בימי טומאתו דלא נהיג, אבל לטהרתו ניגזור ^[53] שמא ישהה קרבנותיו ^[54] - קא משמע לן.

אמר רבא: תא שמע: '(ויקרא יג מה) וְהַצָּרוּעַ [אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - לרבות כהן גדול' והא כהן גדול דכל השנה כרגל לכולי עלמא דמי ^[55], דתנן [הוריות פ"ג מ"ה]: כהן גדול מקריב אונן ^[56] ואינו אוכל ^[57] שמע מינה נוהג צרעתו ברגל ^[58]!

שמע מינה.

אָבֵל אסור בתספורת, מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י ו: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו) רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ [וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] ^[59] - מכלל דכולי עלמא אסור.

הערות עריכה

^ ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל, ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל - החמירו רבנן, הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל, דלא להוי ברגל מנוולין - אם היו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד, ונכנסין לרגל כשהן מנוולין
^ שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל
^ דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה, אלא יאמרו: הוא מכוין להשהות עד המועד
^ כלומר: דבייתוס היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות, לפי שהיה לו דפוס, ואף על פי כן אסרו, משום דאמרי: כל הסריקים כו', הכא נמי: כיון דלא מיגליא לכולי עלמא אונסיה - יאמרו: כולי עלמא אסורין לגלח, וזה מותר?
^ נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא
^ דמי שאין לו אלא חלוק אחד - פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק, ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד
^ כגון ספר, שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה, ואנוס הוא, ואינו יכול לספר עצמו
^ דמתניתין דקתני 'מגלחין', דמידע לכל
^ כלומר: הואיל ולא יצא ברשות אחרים, אלא ברצון עצמו - לאו אנוס הוא
^ אם יצא שלא לצורך, ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו, וחזר במועד
^ לגלח במועד
^ שיצא לחזר אחר מזונות, שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן
^ לגלח במועד, לפי שיצא באונס
^ שיש לו נכסים הרבה, ויוצא כדי להרויח יותר
^ דאסר בגילוח לבא ממדינת הים
^ המתירין
^ דקאמר רבי נראין דברי רבי יהודה ביצא לשוט, דהיינו שלא ברשות
^ ומאי 'נראין דברי רבי יהודה'? הלא שניהם מודים בה
^ ואשמעינן דנראין לו דברי רבי יהודה שאוסר בגילוח
^ וקשיא דרבי אדרבי; דברישא נראה לו דברי רבי יהודה דאסר בהרווחא, ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין הרווחא, אלא ודאי איכא למשמע מהכא דלאו הכי הוא כדקאמרת, דבלשוט ובמזונות פליגי
^ לאו היתר דידיה אשמעינן, ולא רואה אני קאמר, אלא פלוגתייהו קא משמע לן, במאי פליגי:
^ האוסר
^ ולו שערות גדולים
^ שער ראשו המצערו
^ ממעי אמו שהיה שם, ואנוס הוא
^ דאם נולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל
^ חילוק: דנולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, ואית לן למימר: הואיל ואסור לגלח ברגל - אסור לגלח נמי בימי אבלו
^ אם כן
^ נמצאת אתה אומר
^ אפילו
^ את בגדיו
^ שיבכו הרואין, וירבו בכבוד המת
^ ולא מפני שהוא אבל
^ דמשמע: האסורין לגלח במועד אסורין לגלח באבל
^ בשאר כל אדם שאסורין לגלח במועד - אסורין לגלח בימי אבלן
^ כגון קטן זה, שנולד קודם הרגל, שאסור לגלח ברגל - מותר לגלח בימי אבלו
^ וְשָׂמַחְתָּ
^ אֵבֶל, דכתיב (ירמיהו ו כו) אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ
^ שאירעו במועד
^ במועד, אבל לא ביום טוב, שאסור משום שבות
^ ודייקינן מינה: מדדנין במועד - מכלל
^ שאינו נוהג נדוי ברגל
^ הא דתני דדנין
^ לא אמרינן דלֵימָא "איש פלוני חייב איש פלוני זכאי" ואיכא למידק מינה דאי לא ציית - משמתינן ליה, אלא מעייני בדין, ולא אמרי ליה כלום
^ דכי לא אמרו ליה דינו לאלתר, דעייני ביה
^ הוה ליה עינוי הדין
^ אלא לעולם דנין דינו וגומרין ממש במועד, ואיכא למידק מינה: אי לא ציית - משמתינן ליה, ואיכא למשמע מינה דנוהג נמי ברגל, ודאמרת אם כן מימנע משמחת יום טוב - הכא במאי עסקינן? - ד
^ קא סלקא דעתך: התירו לכל מנודה נידויו ברגל, דאין נידוי נוהג ברגל
^ ברגל
^ והתירו לו חכמים: בית דין שבאותו דור
^ שלא יבא אל תוך המחנה, ולא יגלח
^ צרעתו ברגל
^ שלא יהא מגלח במועד, דכיון דגילח - צריך להביא קרבן
^ עד ליום טוב האחרון ומקריבן, ואסור להקריב קרבנות יחיד ביום טוב
^ מדאמר לו אהרן למשה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט) ולא אמר למשה 'והקרבתי' - מכלל דהקרבה באנינות, ולמדנו דכהן גדול מקריב אונן; אבל כולי עלמא בשאר ימות השנה - אונן אינו משלח קרבנותיו, כדאמרינן לקמן (מועד קטן טו ב): 'שלמים' - בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן, וברגל משלח
^ כל השנה
^ אלמא: כל השנה לדידיה כרגל דמי
^ תיפשוט דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל
^ אל תפרעו - גידול שער, והאי קרא - גבי מיתת נדב ואביהוא כתיב, ומדאצטריך קרא למישרי להו

[1] ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל, ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל - החמירו רבנן, הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל, דלא להוי ברגל מנוולין - אם היו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד, ונכנסין לרגל כשהן מנוולין

[2] שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל

[3] דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה, אלא יאמרו: הוא מכוין להשהות עד המועד

[4] כלומר: דבייתוס היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות, לפי שהיה לו דפוס, ואף על פי כן אסרו, משום דאמרי: כל הסריקים כו', הכא נמי: כיון דלא מיגליא לכולי עלמא אונסיה - יאמרו: כולי עלמא אסורין לגלח, וזה מותר?

[5] נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא

[6] דמי שאין לו אלא חלוק אחד - פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק, ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד

[7] כגון ספר, שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה, ואנוס הוא, ואינו יכול לספר עצמו

[8] דמתניתין דקתני 'מגלחין', דמידע לכל

[9] כלומר: הואיל ולא יצא ברשות אחרים, אלא ברצון עצמו - לאו אנוס הוא

[10] אם יצא שלא לצורך, ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו, וחזר במועד

[11] לגלח במועד

[12] שיצא לחזר אחר מזונות, שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן

[13] לגלח במועד, לפי שיצא באונס

[14] שיש לו נכסים הרבה, ויוצא כדי להרויח יותר

[15] דאסר בגילוח לבא ממדינת הים

[16] המתירין

[17] דקאמר רבי נראין דברי רבי יהודה ביצא לשוט, דהיינו שלא ברשות

[18] ומאי 'נראין דברי רבי יהודה'? הלא שניהם מודים בה

[19] ואשמעינן דנראין לו דברי רבי יהודה שאוסר בגילוח

[20] וקשיא דרבי אדרבי; דברישא נראה לו דברי רבי יהודה דאסר בהרווחא, ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין הרווחא, אלא ודאי איכא למשמע מהכא דלאו הכי הוא כדקאמרת, דבלשוט ובמזונות פליגי

[21] לאו היתר דידיה אשמעינן, ולא רואה אני קאמר, אלא פלוגתייהו קא משמע לן, במאי פליגי:

[22] האוסר

[23] ולו שערות גדולים

[24] שער ראשו המצערו

[25] ממעי אמו שהיה שם, ואנוס הוא

[26] דאם נולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל

[27] חילוק: דנולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, ואית לן למימר: הואיל ואסור לגלח ברגל - אסור לגלח נמי בימי אבלו

[28] אם כן

[29] נמצאת אתה אומר

[30] אפילו

[31] את בגדיו

[32] שיבכו הרואין, וירבו בכבוד המת

[33] ולא מפני שהוא אבל

[34] דמשמע: האסורין לגלח במועד אסורין לגלח באבל

[35] בשאר כל אדם שאסורין לגלח במועד - אסורין לגלח בימי אבלן

[36] כגון קטן זה, שנולד קודם הרגל, שאסור לגלח ברגל - מותר לגלח בימי אבלו

[37] וְשָׂמַחְתָּ

[38] אֵבֶל, דכתיב (ירמיהו ו כו) אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ

[39] שאירעו במועד

[40] במועד, אבל לא ביום טוב, שאסור משום שבות

[41] ודייקינן מינה: מדדנין במועד - מכלל

[42] שאינו נוהג נדוי ברגל

[43] הא דתני דדנין

[44] לא אמרינן דלֵימָא "איש פלוני חייב איש פלוני זכאי" ואיכא למידק מינה דאי לא ציית - משמתינן ליה, אלא מעייני בדין, ולא אמרי ליה כלום

[45] דכי לא אמרו ליה דינו לאלתר, דעייני ביה

[46] הוה ליה עינוי הדין

[47] אלא לעולם דנין דינו וגומרין ממש במועד, ואיכא למידק מינה: אי לא ציית - משמתינן ליה, ואיכא למשמע מינה דנוהג נמי ברגל, ודאמרת אם כן מימנע משמחת יום טוב - הכא במאי עסקינן? - ד

[48] קא סלקא דעתך: התירו לכל מנודה נידויו ברגל, דאין נידוי נוהג ברגל

[49] ברגל

[50] והתירו לו חכמים: בית דין שבאותו דור

[51] שלא יבא אל תוך המחנה, ולא יגלח

[52] צרעתו ברגל

[53] שלא יהא מגלח במועד, דכיון דגילח - צריך להביא קרבן

[54] עד ליום טוב האחרון ומקריבן, ואסור להקריב קרבנות יחיד ביום טוב

[55] מדאמר לו אהרן למשה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט) ולא אמר למשה 'והקרבתי' - מכלל דהקרבה באנינות, ולמדנו דכהן גדול מקריב אונן; אבל כולי עלמא בשאר ימות השנה - אונן אינו משלח קרבנותיו, כדאמרינן לקמן (מועד קטן טו ב): 'שלמים' - בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן, וברגל משלח

[56] כל השנה

[57] אלמא: כל השנה לדידיה כרגל דמי

[58] תיפשוט דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל

[59] אל תפרעו - גידול שער, והאי קרא - גבי מיתת נדב ואביהוא כתיב, ומדאצטריך קרא למישרי להו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]