פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי מועד קטן דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קילקולי המים [1] שברשות הרבים [וחוטטין אותן, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים]:

חטיטה [2] – אִין, חפירה לא?

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם, אבל רבים צריכין להם - אפילו חפירה מותר.

וכי רבים צריכין להם מי שרי? והתניא חוטטין בורות שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של רבים, ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים ואין צריך לומר של יחיד, מאי לאו בשרבים צריכין להם?

לא! בשאין רבים צריכין להם.

דכוותה גבי יחיד: שאין יחיד צריך להם, חטיטה מי שרי? והתניא: בורות שיחין ומערות של יחיד - כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין 'ולא שפין את סדקיהן, ושל רבים חוטטין אותן ושפין את סדקיהן [3]!

ואלא מאי, בשיחיד צריך להם, דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין להם [4] - חפירה מי אסיר? והתניא: בורות שיחין ומערות של יחיד – 'כונסין מים לתוכן וחוטטין אותן אבל לא שפין את סדקיהן ולא חוטטין לתוכן ולא סדין אותן בסיד, ושל רבים - חופרין אותן וסדין אותן בסיד!

אלא קשיא הך קמייתא [5]!? תריץ הכי: 'חוטטין בורות של יחיד בשיחיד צריך להם, ואין צריך לומר בשל רבים כשרבים צריכין להם: דאפילו חפירה מותר [6]; ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים בשאין רבים צריכין להם, ואין צריך לומר של יחיד: דכי אין יחיד צריך להם אפילו חטיטה נמי אסור;

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני עושין כל צורכי רבים [7]; כל לאתויי מאי? לאו לאתויי חפירה?

לא! לאתויי הא דתניא: 'יוצאין לקווץ את הדרכים [8] ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות; וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה - מרגילין לתוכו ארבעים סאה [9]; ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם [10] מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום? תלמוד לומר: (דברים יט י: ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ידוד אלקיך נתן לך נחלה) והיה עליך דמים'!

הא [11] - בהדיא קתני לה [12] ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות ועושין כל צורכי רבים - [13] לאתויי מאי? לאו לאתויי חפירה?

שמע מינה.

מציינין את הקברות [14]:

אמר רבי שמעון בן פזי: רמז לציון קברות מן התורה מנין? - תלמוד לומר: (יחזקאל לט טו: ועברו העברים בארץ) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון [עד קברו אתו המקברים אל גיא המון גוג] [15].

אמר ליה רבינא לרב אשי: הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר?

וליטעמיך, הא דאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: (יחזקאל מד ט: כה אמר ה' אלקים) כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל] [16] - מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר? אלא גמרא גמירי לה [17], ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא - הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.

רבי אבהו אמר: מהכא: (ויקרא יג מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה] וטמא טמא יקרא – טומאה קוראה לו ואומרת לו: פרוש! [דומה לספרא תזריע פרתא ה פרק יב משנה ז]; וכן אמר רבי עוזיאל בר בריה דרבי עוזיאל רבה: טומאה קוראה לו ואומרת לו: פרוש! [18];

והאי להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: '(ויקרא יג מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה] וטמא טמא יקרא - צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים'!?

א"כ ליכתוב 'וטמא יקרא' מאי 'וטמא טמא'? - שמעת מינה תרתי;

אביי אמר: מהכא: (ויקרא יט יד: לא תקלל חרש) ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] [19];

רב פפא אמר: (ישעיהו נז יד) ואמר סלו סלו פנו דרך [הרימו מכשול מדרך עמי];

רב חיננא אמר: הרימו מכשול מדרך עמי;

רבי יהושע בריה דרב אידי אמר: (שמות יח כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת) והודעת להם את הדרך ילכו בה [ואת המעשה אשר יעשון];

מר זוטרא אמר: (ויקרא טו לא) והזרתם [20] את בני ישראל מטומאתם [ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם];

רב אשי אמר: (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי [לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם] - עשו משמרת למשמרתי [21];

רבינא אמר: (תהלים נ כג) [זבח תודה יכבדָנני] וְשָׂם דֶרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אלהים: אמר רבי יהושע בן לוי: כל השם אורחותיו - זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר ' וְשָׂם דרך': אל תקרי ' וְשָׂם ' אלא 'וְשָׁם דֶרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אלהים' [22].

רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה, בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה [23],


עמוד ב

קרי עליה: (תהלים נ כג: זבח תודה יכבדָנני) ושם דרך אראנו בישע אלהים [24] [ובכך יכבדנני – יכבד את רבו].

תנו רבנן [הרישא של ברייתא זו כמו התוספתא שקלים פ"א סוף משנה א]: 'אין מציינין לא על כזית מן המת, ולא על עצם כשעורה, ולא על דבר שאינו מטמא באהל; אבל מציינין על השדרה [25] ועל הגולגולת, על רוב בנין [26] ועל רוב מנין המת [27];

ואין מציינין על הוודאות [28] אבל מציינין על הספיקות [29];

ואלו הן הספיקות: סככות ופרעות [30] ובית הפרס. [31]

ואין מעמידין ציון במקום טומאה שלא להפסיד את הטהרות [32] ואין מרחיקין ציון ממקום טומאה [33] שלא להפסיד את ארץ ישראל [34].

וכזית מן המת אינו מטמא באהל [35]? תנן [אהלות פ"ב מ"א]: אלו שמטמאין באהל [המת] כזית מן המת!?

אמר רב פפא: [36] הכא [37] בכזית מצומצם עסקינן, דסוף סוף מיחסר חסר [38]: מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה [39] ואל ישרפו עליו לעולם [40].

'ואלו הן הספיקות: סככות ופרעות';

סככות = אילן המיסך על הארץ [41]; פרעות = אבנים פרועות היוצאות מן הגדר; בית הפרס – כדתנן [אהלות פ"יז מ"א]: 'החורש את הקבר הרי הוא עושה בית הפרס, וכמה הוא עושה? [עד] מלא מענה [42] מאה אמה[43].

ובית הפרס, מי מטמא באהל? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'מנפח אדם בית הפרס והולך' [44]? ורב יהודה בר אמי משמיה דעולא אמר 'בית הפרס שנידש - טהור'!?

אמר רב פפא: לא קשיא: כאן בשדה שאבד בה קבר [45], [46] כאן בשדה שנחרש בה קבר [47].

ושדה שנחרש בה קבר – 'בית הפרס' קרי ליה?

אין! והתנן [אהלות פ"יז, משניות א,ה; פ"יח משניות ב,ג,ד]: שלשה בית הפרס הן [48]: שדה שנאבד בה קבר, ושדה שנחרש בה קבר, ושדה בוכין.[49]

מאי שדה בוכין?

רב יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר: שדה שמפטירין בה מתים [50].

וטעמא מאי?

אמר אבימי: משום יאוש בעלים נגעו בה [51].

ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון [52]? והא תניא [תוספתא אוהלות פ"יז ה"יב]: 'מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה [53]: יש בה אילנות - בידוע שנחרש בה קבר [54]; אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר [55].

רבי יהודה אומר: [56] עד שיהא שם זקן או תלמיד [57] לפי שאין הכל בקיאין בדבר'?

אמר רב פפא: [58] כי תניא ההיא [59] - בשדה שאבד בה קבר, דציינוה [60]: יש בה אילנות - בידוע שנחרש בה קבר [61]; אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר [62].

וליחוש דלמא אילנות מגואי [מבחוץ] וקבר מבראי [מבפנים] [63]?

כדאמר עולא 'בעומדין [העצים] על הגבולין' - הכא נמי בעומדין על הגבולין [64].

הערותעריכה

  1. ^ כגון אבנים שנפלו מחמת הבור
  2. ^ נפלו צרורות בקרקעית הבור - מעלה אותן במועד
  3. ^ אי אמרת בשלמא הא דקתני ההיא ברייתא שלמעלה: 'של יחיד' היינו בשיחיד צריך לו, איכא לאוקמי האי דקתני האי ברייתא 'אבל לא חוטטין' - בשאין יחיד צריך לו; אלא אי אוקמת לה הא דחוטטין בשאין יחיד צריך לו - אם כן האי דקתני 'אבל לא חוטטין' במאי מוקמת לה?
  4. ^ כלומר: במאי מוקמת האי דקתני 'חוטטין'? - בשרבים צריכים להן?
  5. ^ דקתני 'אין חופרין בורות של רבים בשרבים צריכין לו' - קשיא להא ברייתא דקתני הכא 'של רבים חופרין אותן'
  6. ^ ולא קשיא לרבי יוחנן דאמר: לא שנו כו'
  7. ^ דבשרבים צריכין לו דחפירה נמי מותר
  8. ^ לפנות קוצים שבדרכים
  9. ^ שמרגילין שיהא נוגע במקוה אמת המים כדי שיהא בו ארבעים סאה
  10. ^ כגון בקוצים שבדרכים
  11. ^ דקאמרת דלאתויי הני נמי
  12. ^ במתניתין
  13. ^ אלא ודאי הא דקתני ועושין כל צורכי רבים
  14. ^ שעושין סימנים על הקברות בסיד, כדאמר ב'מרובה' (בבא קמא דף סט.) 'של קברות בסיד, דחוור כעצמות, כדי שלא ילכו אוכלי תרומה לשם
  15. ^ יחזקאל מתנבא על העתיד לבא, שיעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין, ורמז הוא: שלא בא הכתוב אלא להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון
  16. ^ כל בן נכר וערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה ולא רצו למולו, שיראים פן ימות גם הוא כאחיו - לא יבא אל מקדשי לשרתני: שאסורין בעבודה
  17. ^ מסיני
  18. ^ כלומר: עושים סימנים על הטומאה כדי שיהא מרגיש ופורש
  19. ^ כלומר: עשו דבר על הטומאה שלא יהו נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות
  20. ^ ומתרגמינן 'ותפרשון' [דכתיב והזרתם, ולא כתיב והזהרתם – נראה ששורש המלה 'זָר' = רחוק, או מלשון לזרות = לזרוק, להרחיק]
  21. ^ עשו משמרת לאוכלי תרומה, דכתיב בה משמרת, דכתיב (במדבר יח ח) ואני נתתי לך את משמרת תרומותי - שלא יהו מטמאים
  22. ^ ושם דרך - שעושין סימן באיזה דרך ילכו; אראנו בישע אלהים - זה השם אורחותיו: המחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה; ' ושָׁם ' - כמו שָׁמִין [קובעים את המחיר]
  23. ^ משום דאתו כולי עלמא לפירקא, ואי מקשי ליה ולא הוה מצי לפרוקי - הוה מכסיף
  24. ^ שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה מהן שלא להקשות
  25. ^ שאף על פי שאינה אלא עצם אחד - מטמא טומאה באהל
  26. ^ כגון עצמות גדולות כגון קוליות, אף על פי שאין בו רוב מנינו
  27. ^ רוב העצמות - ואף על פי שאין בו רוב בנינו
  28. ^ הואיל דברור לכולי עלמא דאית ביה טומאה ודאית - לא מטלטלי באותו מקום טהרות
  29. ^ שיש עליהן אהל
  30. ^ הסמוכות לרשות הרבים הסמוך לבית הקברות, דמספקא לן בהו טומאה, דכיון דיש עליהן אהל - רגילים לקבור שם במקום צנוע
  31. ^ 'סככות' ו'פרעות' ו'בית הפרס' מפרש לקמן.
  32. ^ שאם הטומאה ממש תחת הציון - אינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום, ויטמאו הטהרות: שהרי הטומאה תחת הציון! אלא עושין הציון סמוך לטומאה ברחוק כל שהוא, וכשבא על הציון - מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה
  33. ^ יותר מכל שהוא, שכשרואה הסימן - מיד פורש
  34. ^ [אם הרחיק את הציון] ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך
  35. '^ דקתני אין מציינין על כזית מן המת ולא על כל דבר שאינו מטמא באהל'
  36. ^ לעולם כזית מטמא באהל
  37. ^ והא דקתני אין מציינין
  38. ^ דמחסר חסר בקרקע [מצטמק או נאכל [חלק ממנו] על ידי חרקים או בעלי חיים] , ולהכי אין מציינין
  39. ^ דכל העובר על אותו כזית כשנקבר מחדש - שורפין טהרותיו דעדיין לא חסר
  40. ^ שאם מציינין אותו - שורפין עליו כל תרומה שעוברין על אותו ציון לעולם, שלא לצורך: שהרי חסר! [ועוד:] וזימנין דלא חזי ליה, כגון בלילה, וכי הדר חזי ליה ואמר "נטמאת תרומתי" ושרף לה, והיא לא נטמאת, דההיא כזית כבר חסר! וכשאין מציינין אותו - אין שורפין עליו אלא מחדש, שלא חסר
  41. ^ וטומאה תחת נוף אחד, ואינו יודע תחת איזה נוף - עושה ציון
  42. ^ חצי מענה = תלם אחד של מאה אמה
  43. ^ בשולי הש"ס יש הערה: נ"ל שצ"ל "מלא" [מענה]; אך במשנה, מסכת אהלות פרק יז משנה ב: היה חורש והטיח בסלע או בגדר או שנער המחרשה, עד שם הוא עושה בית הפרס. רבי אליעזר אומר: בית פרס עושה בית פרס. רבי יהושע אומר: פעמים עושה, פעמים אינו עושה, כיצד? - חרש חצי מענה, וחזר וחרש חציה, וכן הצדדין, הרי זה עושה בית פרס. חרש מלא מענה, חזר וחרש ממנה ולחוץ, אינו עושה בית פרס.
  44. ^ ההולך לשחוט פסחו, דאם יש עצם כשעורה המטמא בהיסט מתפזר ברוח [אבל לא מיטמא בהיסט על ידי רוח], ועושה פסח - בבית הפרס אזיל לו, ואי מטמא באהל - היכי אזיל עליה
  45. ^ קתני דמציינין, דמטמא באהל
  46. ^ אבל
  47. ^ אין צריך לציין, ולא מטמא באהל, דנימא: מחרישה סלקיה לטומאה
  48. ^ שאין הולכין בו אוכלי תרומה
  49. ^ משנה אהלות פרק יח משנה ב שלשה בית פרסות הן: החורש את הקבר, נטעת כל נטע, ואינה נזרעת כל זרע, חוץ מזרע הנקצר. ואם עקרו, צובר את גרנו לתוכו וכוברו בשתי כברות - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: התבואה בשתי כברות, והקטניות בשלש כברות. ושורף את הקש ואת העצה, ומטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל. משנה ג שדה שאבד קבר בתוכה, נזרעת כל זרע, ואינה נטעת כל נטע. ואין מקימין בה אילנות, חוץ מאילן סרק שאינו עושה פרות. ומטמא במגע ובמשא ובאהל:
  50. ^ שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור, כשבאין בשדה סמוך לעיר - נפטרין אלו שהביאום ממקומן והולכין להם, ובאין אנשי המקום ומקבלין אותן, ורוחצין אותן שם וקוברין אותן
  51. ^ לפי שהביאום ממקום רחוק - נדלדל אבר ונפל שם, ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם
  52. ^ דקא מתרצת הא דקתני 'מנפח אדם בית הפרס' -כשנחרש
  53. ^ אם הוא שדה שנחרש בה קבר, ויכול לילך בניפוח, ואם מפני שנאבד בה קבר ואינו יכול להכנס בה בנפיחה, דמטמא באהל
  54. ^ השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל; אלמא מדקתני בה מצא שדה מצויינת - דמציינין בית הפרס שנחרש!
  55. ^ ולא נחרש ומטמא באהל
  56. ^ לעולם לא הוי בחזקת שנחרש
  57. ^ שיהא יודע שנחרש
  58. ^ לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון
  59. ^ והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר
  60. ^ לאלתר [לפני שנחרש]
  61. ^ לאחר שציינוה, ולעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון
  62. ^ ולא נחרש
  63. ^ ולא נחרש במקום טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות, והוי שדה שאבד בה קבר, ולא נחרש, ואמאי קאמר 'בידוע שנחרש בה קבר'
  64. ^ של רשות הרבים: דודאי ליכא טומאה מבראי, דלא קברי אינשי ברשות הרבים; אלא בין האילנות הויא טומאה, ונחרש בשביל האילנות