ביאור:בבלי מועד קטן דף כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
ואפילו חכם? והתניא חכם שמת הכל קרוביו
'הכל קרוביו', סלקא דעתך? אלא הכל כקרוביו:
הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו, והכל מברין עליו ברחבה!
לא, צריכא דלאו חכם הוא, ואי אדם כשר הוא - חיובי מיחייב למיקרע, דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים? - כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר.
'יבכה ויתאבל'? ערבונא קא שקיל מיניה? - אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה לו;
דלאו אדם כשר הוא, אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע; למה זה דומה? - לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע [1]!
דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה.
כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה.
אמר להו אביי: מי תניא 'הרב שמת'? 'חכם שמת' תניא! ועוד: כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא [2]!
סבור מה דהוה הוה [3] - אמר להו אביי: תנינא: חכם, כל זמן שעוסקין בהספד - חייבין לקרוע
סבור למיקרע לאלתר [4], אמר להו אביי: תניא: חכם - כבודו בהספידו.
כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה [5]; אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה - אלמא קסבר אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה!
לא הוה נפיק פוריא מבבא [6], סבור לשלשולי דרך גגין - אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה: 'חכם כבודו דרך פתח'; סבור לאשנויי מפוריא לפוריא [7] - אמר להו רב חסדא: הכי גמירנא מיניה: 'חכם כבודו במטה ראשונה', דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה? - שנאמר (שמואל ב ו ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה [וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה] [8]! פרוס בבא [9] ואפקוה.
פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה [10].
מתיב רב נחמן בר חסדא - ואמרי לה רב חנן בר חסדא: (יחזקאל א ג) הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים [עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה’]!
טפח ליה אבוה [11] בסנדליה [12], אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא [13]: מאי היה שהיה כבר [14]!
כי אסקוה להתם [15], אמרו ליה לרבי אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי!
אמרו: כי הוינן התם - לא הוה לן לדלויי רישין [להרים ראש] מיניה [16], השתא אתינן הכא [17] אתא בתרין!
אמרו להו: ארונו בא!
רבי אמי ורבי אסי נפוק, רבי אילא ורבי חנינא לא נפוק;
איכא דאמרי רבי אילא נפק רבי חנינא לא נפק.
דנפק מאי טעמיה?
דתניא: ארון העובר ממקום למקום - עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
דלא נפק מאי טעמא?
דתניא: ארון העובר ממקום למקום - אין 'עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים!
קשיין אהדדי!?
לא קשיא: כאן [18] ששלדו [19] קיימת, כאן בשאין שלדו קיימת, ורב הונא שלדו קיימת הוה;
דלא נפק לא סיימוה קמיה [20].
אמרי: היכא נינחיה [היכן נקברנו]?: רב הונא ריבץ תורה בישראל [21] ורבי חייא ריבץ תורה בישראל הוה [22], מאן מעייל ליה [23]?
אמר להו רב חגא: אנא מעיילנא ליה, דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע ליה קמיה [ושמשתי לפניו] וידעי בעובדיה: דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין [24] ויתיב עלה ארבעין תעניתא!
עייליה, הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה, אמר ליה יהודה לחזקיה: קום מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא! בהדי דקאים - קם בהדיה עמודא דנורא; חזייה רב חגא - איבעית [25]; זקפיה לארוניה [26] ונפק אתא; והאי דלא איענש ענש - משום דזקפיה לארוניה דרב הונא!
כי נח נפשיה דרב חסדא - סבור לאותובי ספר תורה אפורייה, אמר להו רבי יצחק: מילתא דלרביה לא סבירא ליה - אנן ניקום נעביד ליה!
סבור דלא למישלל קרעייהו, אמר להו רבי יצחק בר אמי: חכם, כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה - שוללין.
כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא - אסקינהו להתם;
כי מטו אגישרא [27] - קמו גמלי [28]; אמר להו ההוא טייעא [29]: מאי האי? אמרו ליה: רבנן [30] דקא עבדי יקרא אהדדי [31]: מר אמר "מר ניעול ברישא" ומר אמר "מר ניעול ברישא", אמר: דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא; חליף גמליה דרבה בר הונא - נתור [נשרו] ככיה [32] ושניה [ושיניו] דההוא טייעא [33]; פתח עליה ההוא ינוקא:
"גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות [34] [35] קאת וקפוד הוכפלו [36] לראות בשוד ושבר הבא משנער;
קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות [37],
ושמח בהם ככלה חדשה;
רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק".
כי נח נפשיה דרבינא - פתח עליה ההוא ספדנא:
"תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר;
נשים לילות כימים [38] על משים לילות כימים [39]";
אמר ליה רב אשי לבר קיפוק [40]: ההוא יומא [41] מאי אמרת?
אמר ליה: אמינא:
"אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו איזובי קיר;
לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק;
בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים?!"
אמר ליה בר אבין: חס וחלילה דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא! [42]
ומאי אמרת?
אמינא: "בכו לאבלים ולא לאבידה,
שהיא למנוחה ואנו לאנחה"!
חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו!
ההוא יומא [43] לא אתו לאספודיה [44], והיינו דאמר רב אשי: לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ [45].
רבא, כי הוה אתא לדגלת [46], אמר ליה לבר אבין: קום אימא מילתא!
קאי ואמר: "באו רוב שלישית במים [47]:
זכור ורחם, תעינו מאחריך כאשה מבעלה;
אל תזניחנו כאוֹת מי מרה [48]"!
<חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם סימן>
רבי חנין - חתניה דבי נשיאה הוה - לא קא הוו ליה בני; בעא רחמי והוו ליה; ההוא יומא דהוה ליה - נח נפשיה; פתח עליה ההוא ספדנא:
"שמחה לתוגה נהפכה! ששון ויגון נדבקו!
בעת שמחתו נאנח, בעת חנינתו [49] אבד חנינו [50]"!
אסיקו ליה [קראו לתינוק] 'חנן' על שמיה.
כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר:
"קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב (עמוס ח ט) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא [נְאֻם ה' אלקים] וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם [וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר] [51], ואמר רבי יוחנן: זה יומו של יאשיהו [52]".
כי נח נפשיה דרבי יוחנן, יתיב רבי אמי שבעה ושלשים;
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד - לגרמיה [53] הוא דעבד, דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו רבו שלימדו חכמה - אינו יושב עליו אלא יום אחד.
כי נח נפשיה דרבי זירא - פתח עליה ההוא ספדנא:
"ארץ שנער הרה וילדה,
ארץ צבי גידלה שעשועיה [54],
"אוי נא לה" אמרה רקת [55]
כי אבדה כלי חמדתה"!!
כי נח נפשיה דרבי אבהו, אחיתו עמודי דקסרי מיא [56];
דרבי יוסי - שפעו מרזבי דציפורי דמא;
דרבי יעקב - אתחמיאו כוכבי [57] ביממא [58];
דרבי אסי - איעקרו כל אילניא;
דרבי חייא - נחיתו כיפי דנורא [59] מרקיעא;
דרבי מנחם ברבי סימאי [60] - אישתעו צלמנייא [61] והוו למחלצייא [62];
דרבי תנחום בר חייא - איתקצצו כל אנדרטיא [63];
דרבי אלישיב - איחתרו שבעין מחתרתא [64] בנהרדעא;
דרב המנונא - נחיתו כיפי [65] דברדא מרקיעא;
דרבה ורב יוסף - נשוק כיפי [66] דפרת אהדדי [67];
דאביי ורבא - נשוק כיפי דדגלת אהדדי;
כי נח נפשיה דרבי משרשיא טעון דיקלי שיצי [68].
תנו רבנן [69]:
הערות
עריכה- ^ דתורה קרויה נר, שנאמר (משלי ו כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר [וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר], ונשמה נקראת נר דכתיב (משלי כ כז) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן
- ^ והוי כמאן דגמרינן מיניה
- ^ הואיל דלא קרעו בשעת מיתה - תו לא קרעי
- ^ בלא הספד
- ^ ולומר: "קיים זה מה שכתוב בזה"
- ^ דזוטר הוה בבא
- ^ לתתו במטה אחריתא, קטנה, שתצא דרך הפתח
- ^ אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה, ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד
- ^ שָׁברו הפתח והִרחיבוהו
- ^ שאין שכינה שורה בחוץ לארץ
- ^ רב חסדא
- ^ שטפח לו לרב נחמן [בנו] על סנדלו, כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי כדי שלא ישמעו העומדים סביב מטתו דרב הונא, ענין אחר: הכהו בסנדלו
- ^ לא תטרח בקושיות
- ^ כלומר: ההיא שעתא הוה, ולא יותר; ויש אומרים: שהיה כבר - בארץ ישראל, ששרתה עליו רוח הקודש
- ^ לארץ ישראל, לקוברו, שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא, שנאמר הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן (ישעיהו לג כד), כדאיתא בכתובות (קיא,א)
- ^ דאדם חשוב היה, והוה לן בושת לדלויי רישין
- ^ דסבורין שהוא חי
- ^ יוצאין
- ^ גופו
- ^ דשלדו הוה קיימת
- ^ כדאמרינן פרק 'שני דייני גזירות' (כתובות קו א): כי קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו - מכסי ליה ליומא באבקא
- ^ כדאמרינן בבבא מציעא (פה,ב): אנא עבדי ליה לתורה דלא תשתכח מישראל
- ^ מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא
- ^ השחור בפנים, דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני
- ^ נבעת ונפחד
- ^ דרב הונא לקמיה עמודא דנורא, דלא ליזקיה
- ^ כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר [צר]: שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה
- ^ עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן
- ^ סוחר ישמעאלים
- ^ דשיכבי: רבה בר רב הונא ורב המנונא
- ^ דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי
- ^ לחייו
- ^ משום דבזי לרב המנונא
- ^ ספר תורה; לישנא אחרינא: שנלחם רבה ורב המנונא, ונתור ככי דההוא טייעא
- ^ לישנא אחרינא: גזע ישישים - זה רבה בר רב הונא, דהוא בן גדולים: בן רב הונא דהוא ראש גולה, ועדיף מנשיא דארץ ישראל, ועמו ספר מלחמות - עמו רב המנונא
- ^ קללה, כמו וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד (ישעיהו לד יא); כלומר: קללה באה והוכפלה בעולם
- ^ זה שקצף הקדוש ברוך הוא על עולמו
- ^ בהספד
- ^ על ששם לילות כימים בתורה
- ^ בר קיפוק ובר אבין הוו ספדני
- ^ דנח נפשיה
- ^ חלש דעתיה, דהאי מדמי ליה לשלהבת, והאי לאבידה;
- ^ דנח נפשיה
- ^ משום דאירע להו תקלה על ידו
- ^ משום דאיתהפכו כרעייהו, ותנינא (יבמות קג א): האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא - לא חליץ, דהתורה אמרה (דברים כה ט) וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ - ולא מתחת לרגלו
- ^ חדקל
- ^ ישראל נקראו שלישית, ורבא שקול כרוב ישראל, ואמר ליה: קום ואמור מילתא, כלומר: בקש רחמים
- ^ שאשה סוטה נבדקת בהן
- ^ דולד
- ^ אביו המחננו
- ^ אשקיע השמש בצהרים
- ^ שנהרג יאשיה, קרי יומו ’[בא] שמש'
- ^ לדעתיה
- ^ רבי זירא היה מבבל, ובה נולד, וגדל בארץ ישראל, והיינו דקאמר: 'ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גדלה שעשועיה', ואהכי קרי ליה 'רבי זירא' ו'רב זירא'
- ^ יכולה לומר כן; רקת היא טבריא
- ^ הורידו דמעות
- ^ נראו הכוכבים
- ^ שנשתנה העולם מרוב צער
- ^ אבנים של אור
- ^ רבי מנחם - בנן של קדושים, שלא נסתכל אף בצורה של זוזא, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (פסחים קד א)
- ^ נימוחו פרצוף שלהן
- ^ כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים, שבה מטחין טיט הכותל, כלומר: נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצורת המטבעות, מפני צורת החסיד שנשתנית
- ^ צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת
- ^ דגנבים, דבזכותיה לא הוו אתו גנבים
- ^ אבנים
- ^ כיפאות של גשרים נשתברו
- ^ ונשקו זו את זו
- ^ קוצים
- ^ באבל רבתי במסכת שמחות (פרק ט הלכה יט)