ביאור:בבלי מועד קטן דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הלך גדול הבית לבית הקברות [1] – מהו [2]?
תא שמע, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות - מונה עמהן [3].
'מונה עמהן'? והתניא: מונה לעצמו?
לא קשיא: הא דאתא בגו תלתא, והא דלא אתא בגו תלתא, כי הא דאמר להו רב לבני הצלפוני [4]: דאתו בגו תלתא - לימנו בהדייכו, דלא אתו בגו תלתא - לימנו לנפשיהו.
אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון דלא אזליתו בתר ערסא [5] - [6] מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא [7] - אתחילו מנו [8].
רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב - מונה עמהן; אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: והוא שבא ומצא מנחמין אצלו [9].
בעי רב ענן: ננערו לעמוד [10] ולא עמדו מהו?
תיקו.
גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו? - רבי זירא, ואמרי לה חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו? - רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל;
כרבי שמעון באבל - הא דאמרן; כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות – דתנן [אולי צריך לומר 'דתניא', תוספתא חולין פ"ג הלכה יא [צוקרמנדל]]: בני מעים [בתוספתא 'דקין’] שניקבו וליחה סותמתן – כשרה, דברי רבן שמעון בן גמליאל.
מאי 'ליחה'?
אמר רב כהנא: שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא.
אמר מאן דהוא [11]: איזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריה [12]; כי סליק - אשכחיה לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר ליה: אמר מר הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות?
אמר ליה: אנא - אין הלכה אמרי [13].
כרבי שמעון באבל מאי?
אמר ליה: פלוגתא נינהו, דאיתמר: רב חסדא אמר הלכה, וכן אמר רבי יוחנן הלכה; רב נחמן אמר אין הלכה.
ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
[שמחות פ"ב ה"ט] על כל המתים כולן, מדחה מטתו [14] הרי זה משובח; על אביו ועל אמו הרי זה מגונה;
היה ערב שבת או ערב יום טוב - הרי זה משובח, שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו;
על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו [15] רצה אינו
ממעט; על אביו ועל אמו ממעט;
על כל המתים כולן רצה חולץ [16], רצה אינו חולץ; על אביו ועל אמו חולץ;
ומעשה בגדול הדור אחד שמת אביו, וביקש לחלוץ, וביקש גדול הדור אחר שעמו לחלוץ, ונמנע [17] ולא חלץ [18]'
אמר אביי: גדול הדור = רבי; גדול הדור שעמו = רבי יעקב בר אחא;
ואיכא דאמרי: גדול הדור = רבי יעקב בר אחא, גדול הדור שעמו = רבי.
בשלמא למאן דאמר 'גדול הדור שעמו = רבי', היינו דנמנע ולא חלץ, אלא למאן דאמר רבי יעקב בר אחא [19], אמאי נמנע ולא חלץ?: רבן שמעון בן גמליאל נשיא הוה, וכולי עלמא מיחייבי למיחלץ!
קשיא.
על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו [20];
על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש.
אמר רבה בר בר חנה: [21] ולשמחת מריעות [22].
מיתיבי: ולשמחה ולמריעות שלשים יום?
קשיא.
אמימר מתני הכי; אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר;
והא תניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים?
לא קשיא: הא באריסותא הא בפורענותא [23].
[שמחות פ"ב ה"ה] על כל המתים כולן קורע טפח; על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו;
אמר רבי אבהו: מאי קרא? (שמואל ב א יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם [וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ], ואין אחיזה פחות מטפח;
[שמחות פ"ב ה"ז] על כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון; על אביו ועל אמו קורע את כולן, ואפיקרסותו [24] אינה מעכבת [25]; אחד האיש ואחד אשה [26];
רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה [27] קורעת את [28] התחתון [29] ומחזירתו [30] לאחוריה , וחוזרת וקורעת את העליון [31] [שמחות פ"ב ה"ז, בשם רבי יהודה ולא רבי שמעון בן אלעזר];
[שמחות פ"ב ה"ו] על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו [32] רצה אינו מבדיל [33]; על אביו ועל אמו מבדיל [34];
רבי יהודה אומר: כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות [35]! [י"ל תיפלות = עריות, כלומר: הקריעה היא עד הלב, ופתיחת פתח כזה הוא מעשה זימה]
אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (מלכים ב ב יב) [וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד] וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים; ממשמע שנאמר וַיִּקְרָעֵם איני יודע שהן לִשְׁנַיִם? [36] אלא שנראין קרועים כשנים [37];
[שמחות פ"ב ה"ח] על כל המתים כולן שולל [38] לאחר שבעה, ומאחה [39] לאחר שלשים; על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם, והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה'.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: על כל המתים רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי [40]; על אביו ועל אמו – ביד [שמחות פ"ב ה"ד];
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: על כל המתים כולן מבפנים [41], על אביו ועל אמו קורע מבחוץ;
אמר רב חסדא: וכן לנשיא [42].
מיתיבי 'לא הושוו [43] לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד [44]', מאי לאו אפילו לנשיא?
לא, לבר מנשיא.
נשיאה שכיב, אמר ליה רב חסדא <לרב חנן בר רבא> [לרב נחמן בר אמי]: כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא [45];
[שמחות פ"ב ה"ט] על חכם [46] חולץ [47] מימין, על אב בית דין משמאל, על נשיא מכאן ומכאן.
תנו רבנן [שמחות פ"י הלכה יג, בשנויים]: 'חכם שמת - בית מדרשו [48] בטל;
אב בית דין שמת - כל בתי מדרשות שבעירו בטילין, ונכנסין לבית הכנסת, ומשנין את מקומן: היושבין בצפון יושבין בדרום, היושבין בדרום יושבין בצפון;
נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין, ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת
הערות עריכה
- ^ אחר מטתו לקוברו, ושהה שם שלשה ימים
- ^ מי חשבינן ליה כמאן דהוי בביתיה, הואיל ולצורך המת הלך אתו
- ^ דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן המת, ואבילות של גדול עד שיסתום הגולל
- ^ מקום
- ^ דמאן דאזיל בתר ערסא לא חיילא עליה אבילות עד שנסתם הגולל
- ^ כשמוליכין המטה מבבל לארץ ישראל לקבור, ואין כל הקרובים כולם יכולין לעלות עד ארץ ישראל, ומלוין המת פרסה או מיל וחוזרים
- ^ משער החיצון של העיר ומגרשיה, דאתיתו לביתא
- ^ ימי אבילות, אף על גב דלא נקבר המת עד ימים רבים, ואף על גב דאבילות אינו חל עד שיסתום הגולל - לדידכו, דלא מחזי - חזרתכם כנסתם הגולל
- ^ הכי גרסינן: והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו: שבא בשביעי שחרית עד שלא עמדו מנחמין אצל זה שבבית
- ^ מנענעים ורוצים לעמוד
- ^ אדם אחד, מאן דהוה
- ^ מרבי אבא בריה דרבי חייא או רבי זירא
- ^ כלומר: אין הלכה כרבי שמעון
- ^ ממהר להוציאו
- ^ כגון סחורה
- ^ כתיפו
- ^ האבל
- ^ משום כבוד גדול הדור שעמו, שבקש לחלוץ גם הוא
- ^ ורבי הוה אבל
- ^ שכבר גידל פרע יותר מדאי
- ^ הא דתניא: נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום -
- ^ סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך, אבל סעודה דשמחה, כגון דנישואין - לא
- ^ אריסא היינו שמתחיל אחד מהן לעשות סעודה, ומלוה לכולם כדי שיעשו גם הם נמי כך; - לאותה סעודה [שהוא האורח] אינו נכנס עד לאחר שלשים יום, אבל בפורענותא: שמשלם להם סעודות שנעשו לו - יכנס לאלתר, שאי אפשר לו שלא לשלם
- ^ שעל ראשו
- ^ כלומר: אינו צריך לקורעה
- ^ חייבין לקרוע
- ^ שמת אביה או אמה
- ^ חלוק
- ^ משום צניעות
- ^ את הקרע
- ^ והתחתון מכסה לבה
- ^ שאינו בשפה שלפני הצואר, אלא קמי שפה - שלפני השפה שלפני הצואר, שאינה קרועה, וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע
- ^ אלא קורע של בית הצואר, אף על גב דאינו נראה הקרע, דהכל בית הצואר הוא
- ^ קמי שפה, כדי שיהא נראה הקרע
- ^ כלומר: לא יצא ידי קריעה לפי דנראה דבית צואר הוא הכל
- ^ אין 'קורעין'
- ^ מבדיל קמי שפה, ונראה בית הצואר קרע אחר
- ^ באשטיר"י [תופר תפר עראי]
- ^ קנט"ר, תופר כדרכו
- ^ סכין, כדי שלא יפסיד הבגד
- ^ תחת המקטורן שלו, שאינו קורע מחוץ לעיני הכל
- ^ קורע מבחוץ
- ^ רבו ואב בית דין ונשיא, וכל הנך דתני במתניתא
- ^ שאין מתאחים לעולם; אבל לא הושוו לאביו ולאמו לקרוע מבחוץ: להאי לא הושוו, דעל אביו קורע מבחוץ, ועל כולן אינו קורע מבחוץ
- ^ הפוך המכתשת, ועמוד עליה וקרע, כדי שיראוך כל העם כשתקרע
- ^ ממונה על העיר, שמבקשים ממנו הוראה
- ^ כתף
- ^ אותן שרגילין ללמוד תורה מפיו