ביאור:בבלי מועד קטן דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וקורין שבעה [1], ויוצאין; רבי יהושע בן קרחה אומר: לא שילכו ויטיילו בשוק, אלא יושבין ודומין, ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל; אמרו עליו על רבי חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל'.
תנו רבנן [שמחות פ"י הלכה יב, בשנויים]: 'אָבֵל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו; שניה - יוצא, ואינו יושב במקומו; שלישית - יושב במקומו ואינו מדבר; רביעית הרי הוא ככל אדם;
רבי יהודה אומר: לא הוצרכו לומר שבת ראשונה [2] לא יצא מפתח ביתו, שהרי הכל נכנסין לביתו לנחמו! אלא שניה אינו יוצא מפתח ביתו, שלישית יוצא ואינו יושב במקומו, רביעית יושב במקומו ואינו מדבר, חמישית הרי הוא ככל אדם'.
תנו רבנן [שמחות פ"ז הלכה טו]: 'כל שלשים יום לנישואין [3]; מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים; רבי יהודה אומר: רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר;
ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פריה ורביה;
הניחה לו בנים קטנים - מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן;
מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן [במסכת שמחות: רבי טרפון] ואמר לאחותה בבית הקברות: "לכי ופרנסי את בני אחותך" ואף על פי כן לא בא עליה אלא לזמן מרובה'.
מאי לזמן מרובה?
אמר רב פפא: לאחר שלשים יום.
תנו רבנן: 'כל שלשים יום לגיהוץ, אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתוך המכבש [4]; רבי אומר: לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד';
אביי נפיק בגרדא דסרבלא [5], כרבי [6];
רבא נפיק בחימוצתא [7] רומיתא [8] סומקתא חדתי, כרבי אלעזר ברבי שמעון [9].
מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת:
בני יהודה ובני גלילא, הני אמרי
יש אבילות בשבת והני אמרי אין אבילות בשבת;
מאן דאמר יש אבילות בשבת - דקתני עולה; מאן דאמר אין אבילות בשבת - דקתני אינה מפסקת: אי סלקא דעתך יש אבילות בשבת, השתא אבילות נהגא, אפסוקי מיבעיא [10]?
ואלא הא קתני 'עולה'?
איידי דקבעי למיתנא סיפא אינן עולים תנא רישא עולה;
ולמאן דאמר יש אבילות בשבת, הא קתני 'אינה מפסקת'?
משום דקבעי למיתנא סיפא מפסיקין תנא רישא אינה מפסקת.
לימא כתנאי: מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר; אין לו בית אחר - אוכל בבית חברו; אין לו בית חברו - עושה לו מחיצה עשרה טפחים; אין לו דבר לעשות מחיצה - מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין, ואין מברך [11] ואין מזמן, ואין מברכין עליו, ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובשבת מיסב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין ומזמנין עליו וחייב בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות האמורות בתורה; רבן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו [12] - נתחייב בכולן; ואמר רבי יוחנן: תשמיש המטה איכא בינייהו [13];
מאי, לאו בהא קא מיפלגי: דמר [14] סבר יש אבילות בשבת, ומר [15] סבר [16] אין אבילות בשבת?
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא משום דמתו מוטל לפניו, אבל הכא - דאין מתו מוטל לפניו – לא, ועד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם דאכתי לא חל אבילות עליה [17], אבל הכא דחל אבילות עליה - הכי נמי?
הערות
עריכה- ^ בספר תורה, דאין מתפללין יחד בבית הכנסת, אלא כל אחד ואחד מתפלל בביתו
- ^ שודאי
- ^ עד שלשים יום לאחר אבלו אינו יכול לישא אשה
- ^ פירוש: שהן כחדשים
- ^ מלבוש לבן מגוהץ ישן
- ^ דאמר: לא אסרו לבן אלא חדש
- ^ חלוק
- ^ שבא מרומי
- ^ דאמר: לא אסרו אלא לבנים, וזו אדומה היתה
- ^ כלומר: מי צריכא למימר דאינה מפסקת
- ^ להוציא אחרים ידי חובתן
- ^ קריאת שמע כו'
- ^ הא דאמר נתחייב בכולן - סבר: מותר בתשמיש המטה, ותנא קמא סבר: אסור בתשמיש המטה
- ^ דאסר בתשמיש
- ^ דשרי,
- ^ כשמואל דאמר:
- ^ דלא נקבר