ביאור:בבלי מועד קטן דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בעא מיניה רבי יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת?

אמר ליה: אין אבילות בשבת.

יתבי רבנן קמיה דרב פפא, וקאמרי משמיה דשמואל: אָבֵל ששימש מטתו בימי אבלו חייב מיתה.

אמר ליה רב פפא: 'אסור' אתמר, ומשמיה דרבי יוחנן אתמר; ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל - הכי שמיע לכו: 'אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אָבֵל שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה, שנאמר (ויקרא י ו) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו] רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ [וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] - הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה'.

אמר רפרם בר פפא: תנא באבל רבתי ^[1]: 'אָבֵל אסור לשמש מטתו בימי אבלו; ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו ^[2]'.

אמר שמואל: פח"ז חובה נת"ר רשות: פריעת הראש ^[3], חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה – חובה ^[4]; נעילת הסנדל ^[5], תשמיש המטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – רשות;

ורב אמר: אף פריעת הראש רשות.

ושמואל, מאי שנא נעילת הסנדל, דרשות? דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו; פריעת הראש נמי, לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו ^[6]?

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום ^[7] - אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה. ^[8]

מחוי רב נחמן ^[9] עד גובי דדיקנא ^[10].

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: לא שנו ^[11] אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבָל יש לו מנעלים ברגליו - מנעליו מוכיחין עליו ^[12].

כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע? והא אמרו ליה לשמואל: נח נפשיה דרב - קרע עליה תריסר מני, אמר "אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה ^[13]"!? אמרו ליה לרבי יוחנן: נח נפשיה דרבי חנינא; קרע עליה תליסר אצטלי מלתא [חלוקים מצמר נקי], אמר "אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה"!?

שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו - כשעת חימום דמי.

אמר ליה רבין בר אדא לרבא: אמר תלמידך רב עמרם תניא: אָבֵל, כל שבעה - קורעו לפניו, ואם בא להחליף - מחליף וקורע ^[14]; בשבת - קורעו לאחוריו, ואם בא להחליף - מחליף ואינו קורע!

כי תניא ההיא - בכבוד אביו ואמו ^[15].

אותן קרעין, מתאחין או אין מתאחין?

פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא: חד אמר אין מתאחין, וחד אמר מתאחין.

תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר 'אין מתאחין', דאמר רב אושעיא: 'אין מתאחין'; ממאן שמיע ליה? לאו מאבוה ^[16]?

לא, מבר קפרא רביה שמיע ליה!

אמר רבא: אָבֵל מטייל באונקלי ^[17] בתוך ביתו.

אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ^[18] ואזיל ואתי בביתיה, אמר ליה: לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דברים שבצינעא נוהג ^[19].

רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת [רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכפורים כרגלים; וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: עצרת – כרגלים; ראש השנה ויוה"כ – כשבת.]:

אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל;

ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא: 'כל שלשים יום תינוק יוצא בחיק ^[20] ונקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים ^[21];

עמוד ב

אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים;

ואין עומדין עליו בשורה ^[22], ואין אומרים עליו ברכת אבלים ^[23] ותנחומי אבלים ^[24];

בן שלשים יוצא בדלוסקמא ^[25];

רבי יהודה אומר: לא דלוסקמא הניטלת בכתף ^[26] אלא הניטלת באגפיים ^[27];

ועומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים;

בן י"ב חדש יוצא במטה;

רבי עקיבא אומר: הוא בן שנה ואבריו כבן שתים ^[28], הוא בן שתים ואבריו כבן שנה - יוצא במטה;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: היוצא במטה - רבים מצהיבין ^[29] עליו; אינו יוצא במטה - אין רבים מצהיבין עליו;

רבי אלעזר בן עזריה אומר: ניכר לרבים ^[30] - רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים - אין רבים מתעסקים עמו;

ומה הן בהספד ^[31]?

רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר: עניים בני שלש ^[32], עשירים בני חמש;

רבי יהודה אומר משמו: עניים בני חמש, עשירים בני שש, ובני זקנים כבני עניים'.

אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל.

דרש רבי ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה: יום אחד לפני עצרת ^[33] ועצרת - הרי כאן ארבעה עשר ^[34].

שמע רבי אמי ואיקפד, אמר: אטו דידיה היא? דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא!

דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא: יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר; שמע רב ששת – איקפד, אמר: אטו דידיה היא? דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? שנאמר (דברים טז טז) [שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר] בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת [וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם]; מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה.

אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש: יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר.

אמר רבינא: הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו - הרי כאן עשרים ואחד יום!

רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא: אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר?

אמר ליה: אנא – 'מסתברא כרבן גמליאל' הוא דאמינא.

משנה:

אין קורעין ולא חולצין ^[35] ואין מברין אלא קרוביו של מת;

ואין מברין אלא על מטה זקופה ^[36].

הערות

^ מסכת שמחות [פ"ג הלכה א]
^ כל גופו, ואיכא דאמרי: אבר שלו
^ שמגלה האבל ראשו בשבת, ואינו מתעטף
^ בשבת
^ דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת, ולא מוכח דאבל הוא
^ בשבת, ואף על פי שמתעטף - לא מיחזי כאבל
^ בשעת התחלת הצער, בשעת מיתה
^ הלכך, כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל - מתעטף כישמעאל; אם אינו נוטלה בשבת - נראה כנוהג אבילות, דכולי עלמא לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד.
^ עטיפת ישמעאלים
^ גומות שבלחי, למטה מפיו
^ פריעת הראש בשבת: דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו, להודיע כי אין אבילות בשבת
^ דאינו אבל, אבל לגלות ראשו - אינו צריך, ואם בא להתעטף בצינעא, אפילו כעטיפת הישמעאלים - אין בכך כלום
^ בקושיות
^ אף על פי שאינו שעת חימום
^ אבל לכולי עלמא - אין קורע אלא בשעת חימום
^ ממאן שמיעא לרב אושעיא הא דאמר 'אין מתאחין' - שמע מינה האי דאמר אין מתאחין - אבוה דרב אושעיא
^ שייפינ"ש, חלוק שקורעו
^ בשבת, משום עטיפה, דנהיג אבילות
^ שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת
^ בן שלשים יום מוציאו בחיק לבית הקברות, ולא בארון
^ שאין מתייחדין עם האשה
^ אין צריך לעמוד עליו בשורה: כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה, וכל אחד אומר לו "תתנחם"
^ ברכה שאומר ברחבה, כדאמר בכתובות (ח,ב)
^ כל שבעה הולכין לנחמו בביתו
^ ארון
^ באדם אחד
^ בשני בני אדם, דרך כבוד
^ שאבריו גדולים
^ מרגישין ומצערין
^ שהיו מכירין כבר, שהיה רגיל לצאת מן הבית
^ כמה יהא גדול שמצוה להספידו
^ לפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר, לפי שאין לו שמחה אחרת
^ היה אבל
^ דעצרת חשוב כשבעה, וזהו יום שלפני עצרת - חשוב שבעה, דסבר כי האי תנא דלעיל (מועד קטן כ א) דאמר: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת, וכמאן דאמר עצרת כרגלים
^ כתפיהן
^ יושבין המנחמין

[1] מסכת שמחות [פ"ג הלכה א]

[2] כל גופו, ואיכא דאמרי: אבר שלו

[3] שמגלה האבל ראשו בשבת, ואינו מתעטף

[4] בשבת

[5] דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת, ולא מוכח דאבל הוא

[6] בשבת, ואף על פי שמתעטף - לא מיחזי כאבל

[7] בשעת התחלת הצער, בשעת מיתה

[8] הלכך, כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל - מתעטף כישמעאל; אם אינו נוטלה בשבת - נראה כנוהג אבילות, דכולי עלמא לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד.

[9] עטיפת ישמעאלים

[10] גומות שבלחי, למטה מפיו

[11] פריעת הראש בשבת: דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו, להודיע כי אין אבילות בשבת

[12] דאינו אבל, אבל לגלות ראשו - אינו צריך, ואם בא להתעטף בצינעא, אפילו כעטיפת הישמעאלים - אין בכך כלום

[13] בקושיות

[14] אף על פי שאינו שעת חימום

[15] אבל לכולי עלמא - אין קורע אלא בשעת חימום

[16] ממאן שמיעא לרב אושעיא הא דאמר 'אין מתאחין' - שמע מינה האי דאמר אין מתאחין - אבוה דרב אושעיא

[17] שייפינ"ש, חלוק שקורעו

[18] בשבת, משום עטיפה, דנהיג אבילות

[19] שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת

[20] בן שלשים יום מוציאו בחיק לבית הקברות, ולא בארון

[21] שאין מתייחדין עם האשה

[22] אין צריך לעמוד עליו בשורה: כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה, וכל אחד אומר לו "תתנחם"

[23] ברכה שאומר ברחבה, כדאמר בכתובות (ח,ב)

[24] כל שבעה הולכין לנחמו בביתו

[25] ארון

[26] באדם אחד

[27] בשני בני אדם, דרך כבוד

[28] שאבריו גדולים

[29] מרגישין ומצערין

[30] שהיו מכירין כבר, שהיה רגיל לצאת מן הבית

[31] כמה יהא גדול שמצוה להספידו

[32] לפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר, לפי שאין לו שמחה אחרת

[33] היה אבל

[34] דעצרת חשוב כשבעה, וזהו יום שלפני עצרת - חשוב שבעה, דסבר כי האי תנא דלעיל (מועד קטן כ א) דאמר: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת, וכמאן דאמר עצרת כרגלים

[35] כתפיהן

[36] יושבין המנחמין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]