פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי מועד קטן דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דהא עצים [1] ואבנים בעלמא לא מטמאו [2] - והכא מטמאו!

ורבי אמר: אצטריך [3]! דאי כתב רחמנא (ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא], הוה אמינא 'לדבר מצוה – אִין, לדבר הרשות – לא' כתב רחמנא (ויקרא יד לו) וצוה הכהן [ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית]; ואי כתב רחמנא 'וצוה הכהן', הוה אמינא 'הני – אִין, דלאו טומאה דגופיה, אבל טומאה דגופיה - אימא מיחזא חזיא ליה [4]' – צריכא.

אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו; מאי משמע?

אמר אביי: אם כן ליכתוב רחמנא 'ביום'; מאי 'וביום'? שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.

רבא אמר: כולה [5] קרא יתירא הוא, דאם כן לכתוב רחמנא 'ובהראות' מאי 'וביום'? - שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.

ואביי?

ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה;

ורבא, ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה מ'לכל מראה עיני הכהן' [6] (ויקרא יג יב ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן);

ואביי?

ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו.

ורבא נמי מיבעי ליה להכי?

אין הכי נמי, ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה מ’[ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר] כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד לה): לי ולא לאוּרי [7]!

ואביי?

אי מהתם הוה אמינא 'הני מילי טומאה דלאו דגופיה, אבל טומאה דגופיה אפילו לאוּרוֹ נמי' - קא משמע לן [8].

משנה:

ועוד אמר רבי מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו [9] מפני ששמחה היא לו [10];

רבי יוסי אומר: [11]אבל הוא לו.

לא יעורר אדם על מתו [12], ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום [13].

גמרא:

ורמינהו המלקט עצמות אביו ואמו - הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן [14], ואמר רב חסדא: 'אפילו צרורין לו בסדינו' [15]!?

אמר אביי: אימא 'מפני ששמחת הרגל עליו' [16].

ולא יערער על מתו:

מאי לא יערער על מתו?

אמר רב: כד הדר ספדנא במערבא, אמרי 'יבכון עמיה כל מרירי ליבא' [17].

קודם הרגל שלשים יום:

מאי שנא שלשים יום?

אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה [18]; באותה שעה אמרו: לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.

ושמואל אמר:


עמוד ב

לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום [19].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקעביד בחנם [20].

משנה:

אין חופרין כוכין וקברות [21] במועד [22], אבל מחנכין את הכוכין במועד [23], ועושין נברכת במועד [24] וארון עם המת בחצר [25];

רבי יהודה אוסר [26] אלא אם כן יש עמו נסרים [27].

גמרא:

מאי כוכין ומאי קברות?

אמר רב יהודה: 'כוכין' – בחפירה, וקברות – בבנין.

תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות: כוכין בחפירה וקברות בבנין.

אבל מחנכין את הכוכין:

כיצד מחנכין?

אמר רב יהודה: שאם היה ארוך – מקצרו;

במתניתא תנא 'מאריך בו ומרחיב בו'.

ועושין נברכת [במועד]:

מאי נברכת?

אמר רב יהודה: זו 'בקיע'.

והתניא הנברכת והבקיע?

אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: גיהא ובר גיהא [28].

וארון עם המת בחצר [29]:

תנינא להא, דתנו רבנן: 'עושין כל צורכי המת: גוזזין לו שערו, ומכבסין לו כסותו, ועושין לו ארון; מנסרין המנוסרין מערב יום טוב [30];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו.'

משנה:

אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו [31],

אבל מחזיר הוא את גרושתו [32];

ועושה אשה תכשיטיה [33] במועד;

רבי יהודה אומר: לא תסוד [34], מפני שניוול הוא לה [35];

ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב;

ומסרגין את המטות [36];

רבי יוסי אומר: ממתחין.

גמרא:

וכי שמחה היא לו מאי הוי [37]?

אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה [38].

רבה בר רב הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר רב הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד? - שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] – 'בחגך' - ולא באשתך.

עולא אמר: מפני הטורח [39];

רבי יצחק נפחא אמר: מפני ביטול פריה ורביה [40].

מיתיבי: 'כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד -

הערותעריכה

  1. ^ פשוטי כלי עץ
  2. ^ לא מקבלי טומאה
  3. ^ כלומר: אף על גב דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מ'וצוה הכהן' - איצטריך 'ביום הראות בו'
  4. ^ דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מ'וצוה הכהן' דהוה אמינא חידוש הוא - קא משמע לן 'וביום הראות' דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה, והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה - מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מ'וצוה הכהן' דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי, אף על גב דחידוש הוא
  5. ^ כלומר: כולה תיבה ד'ביום הראות'
  6. ^ משמע ביום שיכול לראות
  7. ^ שאין צריך לאור הנר דהיינו ביום ובההוא שעתא נמי ובא הכהן אלמא דאין רואין אלא ביום
  8. ^ וביום הראות בו – דבו, היינו: טומאה דגופיה
  9. ^ ומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם
  10. ^ שקוברן בקברי אבותיו ולא מצטער במועד
  11. ^ לא ילקט מפני ש
  12. ^ אם מת לו מת חדש או חדשים קודם המועד - לא יערער; מפרש בגמרא 'כד הדר ספדנא במערבא' כלומר שלא ישכור ספדן לחזור על קרוביו לומר "בכו עמי כל מרי נפש"
  13. ^ שאם מת לו מת בתוך שלשים יום לפני הרגל - לא ישכור ספדן להספידו; ו'שלשים יום' - אתרוייהו קאי; וטעמא דשלשים יום מפרש בגמרא
  14. ^ וקשיא לרבי מאיר דאמר 'מפני ששמחה היא לו'
  15. ^ שאינו מלקטן ואינו רואה אותן - הרי זה מתאבל כל זמן שלא נקברו
  16. ^ כלומר: הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל, ואינו מצטער במלקט עצמות אביו ואמו
  17. ^ הכי אסור למימר במועד, היינו לא יעורר על מתו
  18. ^ כלומר: שהיו לו מעות מזומנין לצורך לעלות לרגל, ונתנתן אשתו להספדנים, ונמנע מלעלות לרגל
  19. ^ כלומר: כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום, אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל - אתי למספד ברגל, דעדיין לא שכחו
  20. ^ מאן דאמר משום מעות שזימן לרגל, כיון דספדן עביד בחנם - שפיר דמי; ומאן דאמר לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - בחנם נמי אסור
  21. ^ לצורך מתים
  22. ^ שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן: לצורך מתים שימותו, דטירחא יתירא הוא
  23. ^ מפרש בגמרא
  24. ^ בריכה של כובסין, ולית ביה טירחא כולי האי
  25. ^ בחצר שהמת שם - מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון, ולעשותו כולו, אבל לא בחצר אחרת: שלא יאמרו מלאכה אחרת היא
  26. ^ להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון
  27. ^ אלא אם כן היו מנוסרים בתחילה קודם יום טוב
  28. ^ גיהא = בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים; 'בקיע' = בר גיהא = בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה, ונכנסין לקטנה
  29. ^ כלומר: כשמת בחצר, דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא - מצי למיעבד ארון ובאותה חצר
  30. ^ יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד, דטורח גדול לעשותן במועד
  31. ^ מפרש בגמרא
  32. ^ דאינה שמחה כל כך
  33. ^ הני תכשיטין דקא מפרש בגמרא
  34. ^ בסיד
  35. ^ שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת
  36. ^ בגמרא מפרש
  37. ^ וכי שמחה אסורה ביום טוב
  38. ^ כלומר: בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה
  39. ^ ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור
  40. ^ דאי שרי נשואין ביום טוב, אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין