פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי מועד קטן דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עד כמה [1]?

עד פרסה [2].

רבי יהודה אומר: משדה האילן [צדין את האישות וכו’] כדרכו, ומשדה הלבן - שלא כדרכו.'

תנו רבנן: כיצד 'כדרכו?

חופר גומא ותולה בה מצודה;

כיצד 'שלא כדרכו'?

נועץ שפוד [3] ומכה בקורדום ומרדה האדמה [4] מתחתיה.'

תניא: רבי שמעון בן אלעזר/אליעזר בן יעקב אומר: כשאמרו 'משדה לבן שלא כדרכו' לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר, אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן - אפילו כדרכו, שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות.

ומקרין את הפירצה במועד:

כיצד מקרין?

רב יוסף אמר: בהוצא [5] ודפנא [6].

במתניתא תנא: צר בצרור [7] ואינו טח בטיט;

אמר רב חסדא: לא שנו [8] אלא כותל הגינה [9], אבל כותל החצר - בונה כדרכו [10].

לימא מסייע ליה: 'כותל הגוחה [11] לרשות הרבים [12] - סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה [13]'.

התם - כדקתני טעמא: מפני הסכנה!

ואיכא דאמרי: תא שמע: כותל הגוחה לרשות הרבים - סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה; מפני הסכנה – אִין, שלא מפני הסכנה – לא, לימא תיהוי תיובתיה דרב חסדא [14]!

אמר לך רב חסדא [15]: התם [16] סותר ובונה [17], הכא [18] - [19] בונה [20] ולא סותר [21].

התם [22] נמי ליסתור [23] ולא ליבני [24]?

אם כן [25] - מימנע ולא סותר [26].

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [27], דקתני ובשביעית בונה כדרכו, דהיכא?: אילימא דחצר - צריכא למימר? אלא לאו דגינה [28], ואף על גב דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי!

שמע מינה.

משנה:

רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים [בתחילה] להקל [29] אבל לא להחמיר [30];

וחכמים אומרים: לא להקל ולא להחמיר.

גמרא:

תניא [תוספתא מועד קטן פ"א מ"ח [ליברמן]]: רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר; רבי יוסי אומר: לא להקל ולא להחמיר, שאם אתה נזקק לו להקל - נזקק לו אף להחמיר [31]; אמר רבי: נראין דברי רבי מאיר במוסגר [32], ודברי רבי יוסי במוחלט.

אמר רבא: בטהור כולי עלמא לא פליגי דלא חזו ליה; בהסגר ראשון דכולי עלמא לא פליגי דחזי ליה [33]; כי פליגי


עמוד ב

בהסגר שני [34]: מר [35] סבר בכהן תליא מילתא: אי טהור - אמר ליה "טהור", ואי טמא – שתיק [36]; ומר [37] סבר (ויקרא יג נט: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור) לטהרו או לטמאו כתיב [38].

אמר מר: אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי רבי מאיר במוסגר והתניא איפכא [39]!?

תנאי היא אליבא דרבי: מר [40] סבר צוותא דעלמא עדיף ליה [41], ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא ליה [42].

למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה?

אִין, והתניא [ספרא מצורע פרשתא ב משנה יא, כאן בהרחבה]: ’[ויקרא יד,ח: וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה] וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים - שיהא אסור בתשמיש המטה, ואין 'אהלו' אלא אשתו, שנאמר (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם;

רבי יהודה אומר: (יחזקאל מד כו: ואחרי טהרתו) שבעת ימים יספרו לו: ימי ספירו [43], ולא ימי חלוטו;

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שבעה ימי ספירו - קל וחומר לימי חלוטו; ואמר רבי חייא: דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו: יוֹתָם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו [44]! אמר לו: אף אני כך אמרתי [45]';

במאי קמיפלגי?

רבי יוסי ברבי יהודה סבר: גלי רחמנא בימי ספירו, וכל שכן בימי חלוטו; ומר [46] סבר: מאי דגלי – גלי, ומאי דלא גלי - לא גלי [47].

למימרא דבכהן תליא מילתא? [48]

אִין, והתניא: '(ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא]: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו; מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע - נותנין לו שבעת ימי המשתה [49], לו ולביתו ולכסותו [50]; וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל - דברי רבי יהודה; רבי אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (ויקרא יד לו) וצוה הכהן ופנו את הבית [בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית]: אם ממתינים לו לדבר הרשות - כל שכן לדבר מצוה [51]';

מאי בינייהו?

אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו [52];

ורבא אמר: דבר הרשות איכא בינייהו [53];

ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא [54],

הערותעריכה

  1. ^ מרוחקין הני תרי חורי נמלים, דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני
  2. ^ אי ליכא פרסה בינייהו, אף על גב דאיכא נהרא וליכא מעבר - מכירין הני בחורי דהני
  3. ^ במקום שהן מצוין
  4. ^ וממעך אותן
  5. ^ ענפי דקל דתמרים
  6. ^ בייר [- בלע"ז; עץ הדפנה]; וקעבד גדר מדפנא, ומגדל אותה מהוצי הדקל
  7. ^ מניח אבנים זה על גב זה
  8. ^ דאמר מתניתין 'מקרין' - אבל אינו בונה כדרכו
  9. ^ דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי
  10. ^ דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה
  11. ^ שוחה ונטוי
  12. ^ דהיינו כותל חצר - מסייע ליה לרב חסדא
  13. ^ שלא תפול על הולכי ברשות הרבים
  14. ^ קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר 'בונה כדרכו' אף על פי דליכא סכנה
  15. ^ תריץ: לא קשיא לרב חסדא
  16. ^ דהא דקתני 'במקום סכנה'
  17. ^ היינו דסתר לה כשגוחה, ובונה לה שפיר
  18. ^ דקאמר רב חסדא
  19. ^ שלא במקום סכנה
  20. ^ כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן
  21. ^ אבל לא סתר לה במועד
  22. ^ במקום סכנה
  23. ^ משום דאיכא סכנה
  24. ^ דבבנין ליכא סכנה
  25. ^ דלא בני
  26. ^ והוי סכנה
  27. ^ כרב חסדא: דגינה אינו בונה במועד כדרכו
  28. ^ ובשביעית בונה כדרכו, אבל במועד אינו בונה כדרכו
  29. ^ כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר
  30. ^ שאם רואה הכהן שהוא טמא - אינו אומר כלום, שאם מטמאו - נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך
  31. ^ כלומר: מאחר שרואהו הכהן – אומר, בין הוא טמא בין הוא טהור
  32. ^ שרואין
  33. ^ שאם מטהר ליה - משמח ליה, אי לא מטהר ליה - לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא, אלא מסגר ליה פעם שניה
  34. ^ דאי מטמא ליה - מחליט ליה בטומאה חמורה, ומצער ליה
  35. ^ רבי מאיר, דאמר רואה להקל = לטהר, אבל לא לטמא
  36. ^ דאי מטמא ליה הוי טמא, ואי לא בעי מטמא ליה - לא הוי טמא, ולהכי חזי ליה: להקל, אבל לא להחמיר: דאי חזי ליה דהוי טמא - לא לימא ליה כלום, ולא הוי טמא
  37. ^ רבי יוסי, דאמר: לא להקל
  38. ^ דכי חזי ליה כהן דטמא - לא מצי למשתק, ודלמא הוי טמא - ונמצא מצערו: שמטמאו במועד
  39. ^ דברי רבי מאיר במוחלט דברי רבי יוסי במוסגר
  40. ^ האי תנא דאמר 'אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט ודברי רבי יוסי במוסגר'
  41. ^ ולהכי חזי בימי חלוטו: דאי מטמאו - לא מטמא יותר מדמעיקרא, ואי מטהרו – משמחו: דאית ליה צוותא דעלמא; אף על גב דאסור בתשמיש המטה -צוותא דעלמא עדיף ליה; ודברי רבי יוסי במוסגר: דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לשלש מחנות, ולית ליה צוותא דעלמא, ומצער ליה
  42. ^ ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני: דאי מטהרו – משמחו, ואפילו מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ משלש מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא - אפילו הכי לית ליה צערא, דהא אית ליה צוותא דאשתו, ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו; ודברי רבי יוסי במוחלט: דאפילו מטהר ליה, דאף על גב דשרי ליה למחנה ישראל - אית ליה צערא: דלית ליה צוותא דאשתו: דאסור הוא, דכיון דמטהר ליה מחלוטו - מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו, ובימי ספירו - אסור בתשמיש המטה, דכתיב (ויקרא יד ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים, ו'אהלו' זו אשתו, דכתיב שובו לכם לאהליכם (דברים ה כו)
  43. ^ אסור בתשמיש המטה
  44. ^ כלומר: לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו: דעוזיהו היה מצורע, ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו
  45. ^ דמצורע מותר בתשמיש המטה, דוישב מחוץ לאהלו- בימי ספירו כתיב
  46. ^ ורבי
  47. ^ להכי אמרינן ימי ספירו ולא ימי חלוטו
  48. ^ פריך בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי: דרבי מאיר אומר בהדיא 'אי טמא - שתיק', ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל - מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא!
  49. ^ דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה
  50. ^ אם נראה הנגע בכסותו
  51. ^ הרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית, וילפינן מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות, דומיא דהכא: כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות - כל שכן דממתינין לו לדבר מצוה, כגון: חתן, וברגל
  52. ^ דמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא
  53. ^ רבי יהודה דמפיק מביום הראות בו, ומכאן אמרו חתן ורגל, דהיינו מצוה - ממתינין לו, אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה; ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו, כדאמרינן לעיל: דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו
  54. ^ דהוי חידוש, ומחידוש לא ילפינן: דכל היכא דאיכא חידוש - אין לך דבר בו אלא חידושו