ביאור:בבלי מועד קטן דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר שמואל: מקבלי קיבולת, בתוך התחום אסור [1], חוץ לתחום מותר.
אמר רב פפא: ואפילו חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבא להתם, אבל איכא מתא דמקרבא להתם – אסור [2].
אמר רב משרשיא: וכי ליכא מתא דמקרבא להתם נמי לא אמרן אלא בשבתות ובימים טובים, דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם, אבל בחולו של מועד, דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם – אסור [3].
מר זוטרא בריה דרב נחמן - בנו ליה אפדנא [בנין אחוזה] מקבלי קיבולת חוץ לתחום; איקלע רב ספרא ורב הונא בר חיננא, ולא עלו לגביה; ואיכא דאמרי הוא נמי לא על בגוויה.
והאמר שמואל 'מקבלי קיבולת, בתוך התחום – אסור, חוץ לתחום - מותר'?
אדם חשוב שאני.
ואיכא דאמרי: סיועי סייע בתיבנא בהדייהו [4].
רב חמא שרא להו לאבונגרי [5] דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא [6]; אמר: כיון דאגר לא קא שקלי - שרשויי הוא דקא משרשו ליה [7], ולית לן בה.
תנו רבנן: מקבלין קיבולת במועד [8] לעשותה לאחר המועד, ובמועד אסור; כללו של דבר: כל שהוא עושה - אומר לנכרי ועושה ,וכל שאינו עושה - אינו אומר לנכרי ועושה.
תניא אידך [תוספתא מועד קטן פ"ב מ"ה [ליברמן]]: מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד, ובלבד שלא ימדוד ושלא ישקול ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול.
תנו רבנן: 'אין מרביעין בהמה [9] בחולו של מועד [10]; כיוצא בו אין מרביעין בבכור [11], ולא בפסולי המוקדשין.'
תניא אידך: אין מרביעין בהמה בחולו של מועד; רבי יהודה אומר: חמורה שתבעה - מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן, ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות [12].
תנו רבנן: 'אין מדיירין [13] לא בשבתות ולא בימים טובים, ולא בחולו של מועד; ואם באו מאליהן – מותר;
ואין מסייעין אותן [14], ואין מוסרין להם שומר [15] לנער את צאנם;
היה שכיר שבת [16], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע [17] - מסייעין אותן [18] ומוסרין להם שומר [19] לנער את צאנם [20] [21]; רבי אומר: בשבת – בטובה [22], ביום טוב - במזונות, במועד - בשכר.'
אמר רב יוסף: הלכתא כרבי.
משנה:
וכן מי שהיה יינו בתוך הבור [23] ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו - זולף וגומר וגף כדרכו [24], דברי רבי יוסי;
רבי יהודה אומר: [25] עושה לו לימודים [26] בשביל שלא יחמיץ [27].
גמרא:
וצריכא [28]: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא [29] קאמר רבי יוסי [30], משום דמישחא נפיש פסידיה [31], אבל חמרא - דלא נפיש פסידיה - אימא מודי ליה לרבי יהודה [32]; ואי אשמעינן בתרייתא, בההיא קאמר ר' יהודה, אבל בהך - אימא מודה לרבי יוסי? – צריכא.
אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד?
דלא כרבי יוסי [33].
אמר רב יוסף: הלכה כרבי יוסי.
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: מהו למישע חביתא [34] דשיכרא בחולא דמועדא?
אמר להו: סיני [35] אמר הלכה כרבי יוסי [36]!
אימור דאמר רבי יוסי בחמרא, בשיכרא מי אמר?
חמרא טעמא מאי? - משום דנפיש פסידיה? שיכרא נמי אית בה פסידא, דאמר אביי: אמרה לי אם: בר שית סאוי ושייע מִבַּר תמני ולא שייע [37].
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכות מועד כהלכות כותים בהלכה [38].
למאי הלכתא?
אמר רב דניאל בר קטינא: לומר שהן עקורות [39] ואין למידות זו מזו [40], דאמר שמואל: זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא.
רב דימי מנהרדעא אמר: זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא.
מר [41] חייש לפסידא [42] ומר [43] חייש לטירחא [44].
אמר אביי: נקטינן: הלכות מועד כהלכות שבת:
יש מהן פטור אבל אסור [45], ויש מהן מותר [46] לכתחלה.
רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא [47].
איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא: טוחנין קמח במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד – אסור; דבר שאבוד במועד - מותר לעשותו במועד, דבר שאינו אבוד במועד – אסור; במה דברים אמורים? - בתלושין מן הקרקע, אבל מחובר לקרקע - אפילו כולו אבוד – אסור; ואם אין לו מה יאכל - קוצר, ומעמר, ודש, וזורה, ובורר, וטוחן, ובלבד שלא ידוש בפָרות.!?
אמר ליה: [48]יחידאה היא, ולא סבירא לן כוותיה; דתניא: כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי: דבר התלוש מן הקרקע, אפילו מקצתו אבוד – מותר; והמחובר לקרקע – אפילו כולו אבוד אסור.; ואי רבי יוסי - ידוש נמי בפרות: הא אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי!
אמר לך: הכא נמי, כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי - האידנא נמי לאו שינוי הוא [49].
תנו רבנן: 'טוחנין במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד – אסור; ואם טחן [50] והותיר [51] - הרי זה מותר [52].
קוצצין עצים במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור, ואם קצץ והותיר - הרי זה מותר.
מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור, ואם הטיל והותיר - הרי זה מותר.
ובלבד שלא יערים [53].'
ורמינהו: 'מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור. אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים. ואף על פי שיש לו ישן - מערים ושותה מן החדש [54]'!?
תנאי היא, דתניא: אין מערימין בכך, רבי יוסי בר יהודה אומר: מערימין.
רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא, שמע שמואל - איקפד.
לימא שמואל [55] כיחידאה סבירא ליה [56]?
לא, חצדא דחיטי הוה, דלא הוה פסיד [57].
ורב מאי טעמא עביד הכי?
אין לו מה יאכל הוה [58], ושמואל לא סיימוה קמיה [59].
אי נמי: אדם חשוב שאני [60].
רבי יהודה נשיאה נפק [61] בחומרתא דמדושא [62], ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה; שמע רבי אמי - איקפד. אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד?: אי משום חומרתא דמדושא - הא תניא: השירין [63] הנזמים והטבעות - הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר; אי משום דאישתי מיא דאחים קפילא ארמאה - הא אמר שמואל בר יצחק אמר רב: 'כל שנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי נכרים' [64]!
אדם חשוב שאני [65].
אמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד, אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת [66] שלו.
לייט עלה אביי.
רב אשי הוה ליה אִבָא [67] בשלנייא [68], אזל למיקצייה בחולא דמועדא.
אמר ליה רב שילא משלנייא לרב אשי: מאי דעתיך? - דקאמר רב חננאל אמר רב: 'קוצץ אדם דקל במועד אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת שלו'? הא לייט עלה אביי!
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר: לא סבירא לי.
אישתמיט נרגא, בעי למיפסקיה לשקיה [69]. שבקיה [70], והדר אתא.
רב יהודה שרא למיעקר כיתנא [71], ולמיקטל [72] כשותא [73], ולמיעקר שומשמי.
אמר ליה אביי לרב יוסף: בשלמא כיתנא - חזי לחפיפה [74], כשותא - חזי לשיכרא, אלא שומשמי למאי חזי?
חזי לנזיי דאית בהו. [75]
רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחולא דמועדא, קטפיה. לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא. אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא [76].
משנה:
מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ושולה [77] פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד [78].
וכולן, אם כוונו מלאכתן במועד – יאבדו [79].
גמרא:
תנא: ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו.
רב יוסף הוה ליה כשורי, עיילינהו ביממא. אמר ליה אביי: והתניא ובלבד שיכניסם בצנעא בתוך ביתו!
אמר ליה: צנעא דהני - יממא הוא [80], כיון דבליליא בעו גברא יתירי, ובעו מדוכרי דנורא [81] - אוושא מילתא.
ושולה פשתנו מן המשרה [בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד]:
בעי מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: כוון מלאכתו במועד ומת, מהו שיקנסו בניו אחריו [82]?
אם תימצי לומר
הערות עריכה
- ^ אסור ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא, דידעי כולי עלמא ואמרי: היום בשבת יהב ליה; והא דשרי בית הלל בפרק קמא דשבת (יז,ב) ליתן כלים לכובס בערב שבת עם חשיכה, ואפילו בתוך התחום - משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר, וליכא חשדא, אבל מידי דמינכר - בתוך התחום אסור, משום חשדא
- ^ אותן פועלים נכרים אסורים, דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה, ואמרי: בשבתא יהב להו
- ^ דאמרי: היום יהבו ליה
- ^ שהיה נותן להם תבן למלאכה, דהואיל והוא מסייע בהדייהו - אסור
- ^ מסדרי שולחנות
- ^ אם נשבר השלחן - שרי לתקנו
- ^ ריוח בעלמא, כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו, ולא קא חשיב מלאכה
- ^ נותנה לנכרי
- ^ אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר
- ^ משום דעביד מלאכה
- ^ דקעביד ביה מלאכה, וכתיב (דברים טו יט) לא תעבוד בבכור שורך
- ^ מקום שיש שם בהמות, והיא רובעת מעצמה
- ^ מכניסין בהמה לשדה, כדי שיוציאו זבל, ומזבלין השדה
- ^ לבהמה לבא בשדה, או אם נכרים הם - אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה, אפילו בבאין מעצמם
- ^ לשמור, כגון אם נכרים הם
- ^ ששכרו כל השבוע לדייר שדהו
- ^ שמיטה
- ^ כאילו של נכרים הוא
- ^ רועה אחד
- ^ שמדיירין אותה; הואיל ואינו שכיר לשבת ממש
- ^ הכי גרסינן: ועושה נכרי בשבת ויום טוב ומסייעין במועד - דלא טרח מלאכה; כלומר: יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר
- ^ אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו - עושה, כלומר: בחנם ולא בשכר
- ^ שלפני הגת; אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת - קרוי 'בור'
- ^ כלומר: מריק אותו בחבית, וגף החבית במגופה גמורה
- ^ אינו יכול לגוף כדרכו, אלא
- ^ שֶׁיְּחַפֵּם, היינו 'לימודין'
- ^ שאם אינו סותמו - מחמיץ
- '^ למימר בתרוייהו, בשני בבי דמתניתין: דמשחא ודחמרא רבי יוסי אומר זולף כו'
- ^ רישא דמתניתין
- ^ זולף כדרכו
- ^ דמשחא - יקיר, ואיכא פסידא יתירא
- ^ דאינו זולף וגף ממש, אלא עושה לימודים עראי
- ^ דאמר: גומר כדרכו ואינו צריך שינוי
- ^ לגוף החבית
- ^ רב יוסף
- ^ דגף כדרכו
- ^ כלומר: יפה שֵׁכָר מוגף שמחזיק ששה סאין, משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין
- ^ דאמרינן (חולין ד א): היכא דאחזיק - אחזיק, היכא דלא אחזיק - לא אחזיק
- ^ כאשה עקרה: שאין לאדם ממנה פרי, אלא גופה
- ^ דאימא 'כשם שזו מותרת כך זו מותרת', כמו בכותים, ולא אמרינן: כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי, אלא לא ילפי הני מהני
- ^ דאמר זופתין חביתא
- ^ ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה, משום דנפיש יינא, ובכוזתא ליכא פסידא יתירא; 'כוזא' = כלי קטן
- ^ דאמר זופתין לכוזא
- ^ חייש לטירחא יתירא, ובכוזא ליכא טירחא יתירא, ובחביתא איכא טירחא יתירא
- ^ והא דקתני 'אין זופתין' - אסור למיעבד לכתחילה, אבל בדיעבד - לא הוי חייב
- ^ והא דקתני 'זופתין' - הוי מותר
- ^ למיחצד = לקצור, ורב הונא יש לו מה יאכל הוה, ואמאי שרי לה?
- ^ האי דקתני 'מחובר אפילו כולו אבוד נמי אסור' - רבי יוסי היא, ו
- ^ כי דיישי בלא פרות, ולעולם רבי יוסי היא, והא דאסר בפרות - משום דאוושא מילתא היא
- ^ במועד לצורך המועד
- ^ עד לאחר המועד
- ^ לאכלו אחר המועד
- ^ שלא יעשה הרבה, ויאמר: "לצורך המועד אני עושה" - ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד
- ^ שיכול לומר: "לצורך המועד הטילו"
- ^ דאקפיד
- ^ כההיא מתניתא: במחובר אפילו כולו אבוד נמי אסור, ואוקימנא כרבי יוסי - יחידאה
- ^ להכי איקפד, אבל בחצדא דשערי - לא סבר לה כרבי יוסי דאסיר
- ^ להכי עביד הכי
- ^ לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל, להכי איקפד
- ^ רב לא הוה ליה למיעבד הכי, אפילו אין לו מה יאכל
- ^ בחצר בשבת
- ^ טבעת, היא של מתכת וחותמה של אלמוג
- ^ נושקי"א [פריפה, סיכה לקשוט] בלעז
- ^ ומיא שתו אינשי כמות שהן
- ^ יש לו להחמיר על עצמו יותר, ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא, ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי
- ^ עצים דקים שנופלין מן החתיכה
- ^ יער
- ^ פירוש: שם העיר, כלומר, היה לו יער באותו מקום
- ^ [בשוֹק] דרב אשי, משום דעבר אדאביי
- ^ לאבא, דלא קצציה במועד, שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא
- ^ בחולא דמועדא
- ^ לחתוך
- ^ הומלו"ן [כשות]
- ^ לכסות בו מאכל, כגון תאנים ותמרים לצורך המועד
- ^ לנזיי - כמו 'נזייתא דשיכרא' (בבא קמא לה א), לנזיי - גרעינין דאית בהו בשומשמין, דחזו למיעבד בהו משחא.
- ^ משום דעל ידו היה תקלה לעלמא, דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי
- ^ מעלה
- ^ שיש לו פנאי בשאר ימות השנה, והוא משהה למועד
- ^ שאסור ליהנות מהן
- ^ אפילו בלילה כיממא דמי, ולא סגי ליה שלא להכניסן, להכי מכניסן נמי ביום
- ^ אבוקות
- ^ לבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה, דכיון דכוון מלאכתו במועד - דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה, כשם שהיה אביהם קיים