פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי מועד קטן דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שנכנס לשביעית [1] וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית.

רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות [2] - אף קציר רשות, יצא קציר העומר [3] שהיא מצוה [4]!'

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: כי גמירי הלכתא - למישרי ילדה [5]; קראי - למיסר זקינה [6].

וכיון דהלכתא למשרי ילדה - לאו ממילא [7]זקינה אסירה [8]?

אלא: הלכתא לרבי ישמעאל [9] = קראי לרבי עקיבא.

ורבי יוחנן אמר: רבן גמליאל ובית דינו - מדאורייתא בטיל להו [10]; מאי טעמא? - גמר 'שבת' 'שבת' משבת בראשית: מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין - אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין.

מתקיף לה רב אשי: מאן דאמר הלכתא [11], אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא [12]? ומאן דאמר קרא - אתיא גזרה שוה עקרה קרא?

אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל, דאמר הלכתא גמירי לה, וכי גמירי הלכתא - בזמן שבית המקדש קיים, דומיא דניסוך המים; אבל בזמן שאין בית המקדש קיים – לא [13].

אבל לא ממי הגשמים וממי הקילון:

בשלמא מי קילון, איכא טירחא יתירא; אלא מי גשמים מאי טירחא איכא?

אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן: גזירה מי גשמים אטו מי קילון [14].

רב אשי אמר: מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו [15].

וקמיפלגי בדרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים [16] - מותר להשקות מהן בחולו של מועד [17]; מר אית ליה דרבי זירא, ומר [18] לית ליה דרבי זירא. [19].

גופא: אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים - מותר להשקות מהן בחולו של מועד.

איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא: אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון [20]!?

אמר ליה: ירמיה ברי! הני אגמים דבבל - כמיא דלא פסקי דמו [21].

תנו רבנן: 'הפסיקות והבריכות [22] שנתמלאו מים מערב יום טוב - אסור להשקות מהן בחולו של מועד, ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן [23] – מותר [24].'

אמר רב פפא: והוא - שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים [25].

רב אשי אמר: אף על פי שאין רובה של אותה שדה שותה, כיון דקא משכא ואתיא - מימר אמר 'אי לא שתיא לחד יומא תשתי לתרי ותלתא יומי [26]'.

תנו רבנן [דומה לתוספתא מועד קטן פ"א מ"א, כאן ברור יותר]: בריכה שנוטפת מים משדה בית השלחין זו [27] - מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת.

והא עבידא דפסקא [28]?

אמר רבי ירמיה: ועדיין היא מטפטפת [29].

[30]

אמר אביי: והוא שלא פסק מעיין ראשון [31].

תניא [דומה לתוספתא מועד קטן פ"א מ"א, כאן ברור יותר]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שתי ערוגות זו למעלה מזו, לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה [32]; יותר על כן אמר רבי אלעזר בר שמעון: אפילו ערוגה אחת, חציה נמוך וחציה גבוה - לא ידלה ממקום נמוך וישקה למקום גבוה.

לחפש מקורות

תנו רבנן: 'מדלין לירקות כדי לאוכלן [33], ואם בשביל לייפותן [34] – אסור [35].'

רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא, חזו לההוא גברא דהוה דלי דוולא [36] בחולא דמועדא, אמר ליה רבה תוספאה לרבינא: ליתי מר לשמתיה?

אמר ליה: והתניא: מדלין לירקות כדי לאוכלן?

אמר ליה: מי סברת מאי מדלין - מדלין מיא? מאי


עמוד ב

מדלין? – שלופי [37], כדתנן: המידל בגפנים [38], כשם שהוא מידל בשלו - כך הוא מידל בשל עניים [39], דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בשלו רשאי, ואינו רשאי בשל עניים.

אמר ליה: והתניא מדלין מים לירקות כדי לאוכלן?

אמר ליה: אי תניא – תניא.

ואין עושין עוגיות לגפנים:

מאי עוגיות?

אמר רב יהודה: בנכי [40].

תניא נמי הכי: 'אלו הן עוגיות [41]: בדידין [42] שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים'.

איני! והא רב יהודה שרא לבני בר ציתאי [43] למעבד בנכי [44] לכרמיהון [45]?

לא קשיא: הא בחדתי [46], הא בעתיקי [47].

ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה:

בשלמא מועד, משום דקא טרח, אלא שביעית מאי טעמא?

פליגו בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל: חד אמר מפני שנראה כעודר [48], וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה [49].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה [50]: מאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה – איכא [51], ומאן דאמר מפני שנראה כעודר – ליכא [52].

ולמאן דאמר מפני שנראה כעודר, ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה?

אלא [53]איכא בינייהו דקא שקיל מיניה ושדי לבראי [54]: למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה - ליכא, למאן דאמר מפני שנראה כעודר איכא [55].

ולמאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, ליחוש מפני שנראה כעודר?

עודר נמי כי קא שקיל - בדוכתיה מנח ליה [56].

אמימר מתני לה 'מפני שנראה כעודר' [57], וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזריה אדרבי אלעזר בן עזריה: ומי אמר רבי אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר אסור? ורמינהי [שביעית פ"ג מ"ג]: 'עושה אדם את זבלו אוצר [58]; רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה טפחים [59] או עד שיגביה שלשה טפחים; היה לו דבר מועט [60] - מוסיף עליו [61] והולך [62]; רבי אלעזר בן עזריה אוסר [63] עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע [64]' [65]?

רבי זירא ורבי אבא בר ממל, חד אמר: כגון שהעמיק [66], וחד אמר: זיבלו מוכיח עליו [67].

ומתקנין את המקולקלת במועד:

מאי 'מקולקלת'?

אמר רבי אבא: שאם היתה עמוקה טפח [68] - מעמידה על ששה טפחים [69].

פשיטא חצי טפח על שלשה טפחים [70], כיון דלא עבר מיא [71] - לא כלום הוא [72]; טפחיים על שנים עשר [73] - דקא טרח טירחא יתירא – לא [74]; טפחיים על שבעה [75] - מהו [76]?: הכא חמשה קא מעמיק [77] והכא חמשה קא מעמיק [78]? או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא [79] איכא טירחא טפי [80]?

תיקו.

אביי שרא לבני בר המדך לשחופי נהרא [81];

רבי ירמיה שרא להו לבני סכותא למיכרא נהרא טמימא [82];

רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר [83] בורניץ [84], אמר: כיון דשתו מיניה רבים - כרבים דמי, ותנן עושין כל צורכי רבים.

ומתקנין את

הערותעריכה

  1. ^ כל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני ראש השנה
  2. ^ בכל מקום
  3. ^ קציר העומר מותר לקצור בשבת
  4. ^ גירסת רש"י: שהיא של מצוה אף על פי שמצא קצור – קוצר, דבעינן קצירה לשמה; אבל אם מצא חרוש - אינו חורש
  5. ^ עשר נטיעות עד ראש השנה
  6. ^ שלשים יום קודם ראש השנה, ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח ועד עצרת
  7. ^ שמעת מינה ד
  8. ^ לחרוש
  9. ^ דלא נפיק ליה מקראי, דדריש לקרא לדרשה אחרינא: להוציא קציר העומר
  10. ^ כלומר: אשכחו סמך מן התורה, להכי בטלו הלכתא
  11. ^ דלפני ראש השנה אסור
  12. ^ כלומר: משום גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו משבת - בטלו הלכתא? הא אין אדם דן גזירה שוה מעצמו
  13. ^ וכי שרו רבן גמליאל ובית דינו - בזמן שאין בית המקדש קיים
  14. ^ דלמא אתי למעבד מי קילון
  15. ^ כלומר: כי מדלו מינה, דלא הויא מליאה - נעשית ממילא מי קילון: שאינו מלא, וטריחא מלתא
  16. ^ השתא משמע ליה מי אגמים עבידא דפסקי
  17. ^ ולא גזרי דלמא פסיקא מי אגמים ואזל וטרח ואייתי מן נהר אחר
  18. ^ רבי אילעא אמר רבי יוחנן, דאמר 'גזרינן מי גשמים אפילו היכא דלא פסקי אטו מי קילון'
  19. ^ מדקאמר רב אשי 'מי גשמים לידי קילון אתי' - מכלל דרבי יוחנן אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון - לית ליה דרבי זירא, דלא גזר
  20. ^ דלמא מפסקי וטרח להוציא מן העמוק - הכא נמי אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי אגמים
  21. ^ וליכא למיחש
  22. ^ 'פסיקות' ו'בריכות' חדא מילתא היא
  23. ^ בין הבריכות הללו
  24. ^ להשקות ממי גשמים, דאי פסקי מי גשמים - משקה מאמת המים
  25. ^ שיכול להשקות רוב השדה בפעם אחת מאותה אמת המים, אבל אם אינו יכול להשקות בפעם אחת מאותה אמת המים רוב של שדה - אינו משקה מפסיקות ובריכות, דלמא מפסיק ואזיל
  26. ^ מההיא אמת המים, ולא טרח ומייתי מאמת המים אחרינא
  27. ^ בית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו, ובצד אחד היה בית השלחין נמוך, ובין אלו בית השלחין היה בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה, וכשמשקים בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לבריכה הנמוכה
  28. ^ בריכה, ואזיל ומייתי
  29. ^ מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה, דודאי לא פסקא
  30. ^ [בסיכום:] מותר להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אף על גב דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מים שבאו לו מחמת המעיין.
  31. ^ המטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה - מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך, אבל אי פסיק מעיין אף על גב דעדיין מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה - אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך, דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר
  32. ^ דאיכא טירחא יתירא
  33. ^ משמע שהוא דולה מים ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד
  34. ^ שיגדלו הירקות
  35. ^ דהרווחה היא
  36. ^ דולה דליות מים לירקות, וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד
  37. '^ כשהירקות רצופין - נוטל מהן מבינתיים; לאוכלן – מותר, ליפותן – אסור: בשביל ליפותן אותם שנשארים
  38. ^ תולש בגפנים, שישנן ביחד יותר מדאי
  39. ^ בפאה; אי נמי עוללות: שאין לו לא כתף ולא נטף
  40. ^ בורות תחת הגפנים וזיתים, ונותן בהם מים
  41. ^ עגול סביב, כמו עג עוגה ועמד בתוכה (תענית דף יט.)
  42. ^ בדידין נמי הן גומות
  43. ^ מקום
  44. ^ עוגיות
  45. ^ והיכי שרי? והא תנן אין עושין עוגיות
  46. ^ שמעולם לא היו שם עוגיות אסור לעשות בחולו של מועד דאיכא טירחא יתירא
  47. ^ שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו - מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד
  48. ^ לצורך שביעית, שהרי חופר כעודר
  49. ^ כשחופר האמה ומניח העפר שבאמה על שפת האמה - מתקן אגפיה לזריעה: דעביד לה ארעא רכיכא
  50. ^ דכי חפר באמה אתו לאלתר מים בהדי חפירה
  51. ^ אף על גב דאתי מיא בתריה, דהא שדא ארעא רכיכא אגפי האמה
  52. ^ דהא אתי מיא, ובעודר ליכא מים, ולכך לא דמי לעודר
  53. ^ לעולם דלא אתו מיא בתריה ו
  54. ^ דחפיר באמה ושדי עפר לבראי רחוק מאגפי אמה, דלא מכשיר אגפיה לזריעה
  55. ^ דהא חפיר, ולא אתו מיא בתריה
  56. ^ דלא שדי ארעא לבראי, דלא עביד אלא מרכך ארעא; אבל הכא שדי לבראי - לכך לא דמי לעודר
  57. ^ אמימר מתני בהדיא הא דאמר רבי אלעזר [בן עזריה] 'אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר'
  58. ^ שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה, ולא אמרינן דנראה כמזבל שדהו בשביעית
  59. ^ ומכניס הזבל לשם, דמוכחא מלתא דלא עביד כדי לזבל שדהו בשביעית
  60. ^ מעט זבל באותה שדה קודם שביעית
  61. ^ בשביעית זבל
  62. ^ ואין צריך להעמיק
  63. ^ אפילו אם היה שם מעט זבל קודם שביעית להוסיף עליו בשביעית
  64. ^ שבשדה, דלא נראה כמזבל
  65. ^ והיכי שרי רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה כעודר
  66. ^ קודם לכן, כלומר: הא דאמר רבי אלעזר 'עד שיעמיק' - לא אמר עד שיעמיק בשביעית, אלא שהיה עמוק קודם שביעית
  67. ^ כלומר: אף על גב דמעמיק בשביעית - הוא נראה כעודר, ואסור - הכא מותר: שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו דלא עביד משום עודר
  68. ^ כלומר: שלכתחילה היה שם אמת המים בת ששה טפחים, ונסתמה עד טפח
  69. ^ כלומר: חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה
  70. ^ אם היתה בתחלה בת שלשה טפחים ונסתמה עד חצי טפח: דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה אף על גב דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה טפחים
  71. ^ כיון דמעיקרא לא עברי בה מיא, כלומר: ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר, לא קודם לכן ולא עכשיו
  72. ^ הוי טירחא דלא צריך
  73. ^ דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים
  74. ^ אסור להעמיק עוד עד עשרה טפחים על אותן שנים הראשונים משום דהוי טירחא יתירא: דקא מעמיק כל כך, ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים
  75. ^ ונסתמה עד שני טפחים
  76. ^ להעמיק אותן חמשה שנשתיירו
  77. ^ דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה ולא הוי טירחא יתירא להעמיק כל כך בקרקע
  78. ^ והכא נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים
  79. ^ דלא צריך כל הטפח, דסגי בארבעה
  80. ^ ששוחה עצמו בשביל אותו טפח יותר מדאי
  81. ^ לעקור ענפי אילנות הגדלים בנהר
  82. ^ לפנות מקור המעיין שנסתם
  83. ^ לפנות שירטון שבאמצע הנהר
  84. ^ שם הנהר