פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה ר"ש אומר (יחזקאל מד, כז) בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה אמר רבא מנלן אדמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב (במדבר טז, יב) וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב (במדבר טז, טז) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך לקמי גברא רבה דכתיב (במדבר טז, טז) לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן בדקבעינן זימנא דכתיב מחר גזימנא בתר זימנא דכתיב (ירמיהו מו, יז) קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד ומנלן דדאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב (במדבר טז, יד) העיני האנשים ההם תנקר הומנלן דמשמתינן דכתיב (שופטים ה, כג) אורו מרוז דהכי סברא דגברא רבה דכתיב (שופטים ה, כג) אמר מלאך ה' ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור ודאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה דכתיב יושביה ומנלן זדפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב (שופטים ה, כג) כי לא באו לעזרת ה' ואמר עולא בד' מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר (שופטים ה, כ) מן שמים נלחמו הכוכבים ומנלן חדמפקרינן נכסיה דכתיב (עזרא י, ח) וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ומנלן טדנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב (נחמיה יג, כה) ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם ומנלן ידכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב (עזרא ז, כו) הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין לאלתר כושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים א"ל רב הונא בר חיננא הכי אמר רב חסדא למתרין ביה שני וחמישי ושני מה"מ לממונא אבל לאפקירותא לאלתר ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד לישרי ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן למיעל א"ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל נטוט אסר וטוט שרי אמר ליה ה"מ לממונא אבל לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה דאיבעיא להו הני בי תלתא דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה ת"ש סמנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב עמנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו פמנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר ש"מ תלת שמע מינה צתלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי ושמע מינה קכל אחד ואחד מיפר חלקו וש"מ הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו ראתו בי תלתא אחריני ושרו ליה א"ל רב אשי לאמימר והא תניא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה ת"ר שאין נידוי פחות מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (במדבר יב, יד) ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים אמר רב חסדא תנידוי שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה ותו לא והא ר"ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא א"ל ר"ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי א"ל בר קפרא לר"ש ומה רבי אומר בדבר זה אזל א"ל לאבוה איקפד אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה א"ל בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר

רש"יעריכה


זו עשירית האיפה שלו - שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה כדכתיב (ויקרא ו) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה ואמרינן (מנחות דף נא:) ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך ולאו אקראי דלעיל קאי אלא מצות כהנים בעלמא הוא דקאמר יחזקאל אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת והוא הדין מצרעתו:

אמר רבא וכו' - איידי דאיירי במנודה מפרש להו:

ומזמינין ליה לדינא - לבעל דין:

זימנא בתר זימנא - דאי לא אתי ההוא זימנא קבעינן ליה זימנא אחריתי:

קראו שם - שמתא כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד כלומר שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד ראשון:

דאי מתפקר בשליחא דרבנן - כלומר שחירף שליח ב"ד ושליח אמר חירפני:

העיני האנשים ההם תנקר - אי לאו דשליח דא"ל למשה משה לא הוה ידע:

הכי סברא דגברא פלניא - דעת פלוני שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו משמו של אותו חכם:

אמר מלאך ה' - ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו של מקום:

ומחרימין - בארור:

ופרטינן חטאיה - דאמרי לאנשי עירו משום הכי והכי משמתינן ליה:

כוכבא הוה - מזליה דסיסרא:

דמפקרינן לנכסיה - דמאן דלא ציית להו לרבנן:

יחרם הוא וכל רכושו - דהפקר ב"ד הפקר מהכא נפקא לן בכל דוכתי:

ואריב עמם ואקללם - לאותם שהושיבו נשים נכריות:

דכפתינן - ידיו ורגליו:

ואסרינן ליה - שקושרין אותו על העמוד להלקותו:

הרדפה - קא מפרש רב יהודה בריה דרב שמואל לרודפו מיד דכיון דלא ציית דינא מנדין אותו:

ושונין - ומנדין אותו פעם אחרת:

לממונא - שחייב ממון לחבירו ולא רצה לשלם ע"פ ב"ד:

לאפקירותא - מבזה תלמידי חכמים:

לא חל עליה שמתא ל' יום - ואין שמתא פחותה מל' יום:

קא בעו רבנן למיעל - שצריכין לו:

טוט אסר טוט שרי - כלומר מצי למישרי ליה אע"ג דלא חל עליה ל' יום דאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו ומישרי ליה בתוך ל' יום:

לא אתו אחריני ושרו ליה - מדמהדר איהו נפשיה למישרי:

שנידה לכבודו - ולא לשם שמים אלא שהתריז נגדו ודאי כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי דאיסורא הוי כמי שמנודה לרב דאין חכמה ואין עצה וגו' (משלי כא) וקתני אין מנודה לרב אבל לכולי עלמא מנודה:

כל אחד מיפר חלקו - מדקתני חלקו אינו מופר:

לא אתו אחריני ושרו - מדקתני חלקו אינו מופר לעולם אפי' שרו ליה אחריני:

נזיפה - גערה כדלקמן:

נדוי שלנו - בני בבל:

כנזיפה שלהן - ארץ ישראל:

צריך רבי - רבי אבוה דר"ש הוה:

מה רבי אומר בדבר זה - אין רבי בעולם היודע דבר זה:

א"ל לאבוה - לפי תומו ולאו משום לישנא בישא:

לאיתחזויי ליה - לבקר את רבי שהיה חולה שקבל עליו יסורין:

אמר ליה בר קפרא איני מכירך - רמז לו שאינו רוצה לראותו:

חמוקי ירכיך - כמו חמק עבר (שיר ה):

תוספותעריכה


מתרין בו שני וחמישי ושני. פירש בקונטרס שני מתרין בו תחילה ומנדין אותו וכן בחמישי ובשני אחר מחרימין וא"צ שלשים יום ויש מפרשים קודם שינדוהו כלל יתרו בו וכן משמע בפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיג.):

עין משפט ונר מצוהעריכה

נ א ב ג מיי' פ"כה מהל' סנהדרין הלכה ח , טור ושו"ע חו"מ סי' יא סעיף א:

נא ד מיי' פ"כה מהל' סנהדרין הלכה ו , סמג לאוין רח , טור ושו"ע חו"מ סי' יא סעיף א, וטור ושו"ע חו"מ סי' ח סעיף ה בהג"ה:

נב ה מיי' פ"כה מהל' סנהדרין הלכה ח , ומיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה יד , ומיי' פ"כד מהל' סנהדרין הלכה ז , טור ושו"ע חו"מ סי' ב , וטור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף מג:

נג ו מיי' פ"ז מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף ט:

נד ז מיי' פ"כד מהל' סנהדרין הלכה ז:

נה ח מיי' פ"כד מהל' סנהדרין הלכה ו , טור ושו"ע חו"מ סי' ב בהג"ה:

נו ט י מיי' פ"כד מהל' סנהדרין הלכה ח והלכה ט:

נז כ מיי' פ"ז מהל' תלמוד תורה הלכה ד , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף א:

נח ל מיי' פ"כה מהל' סנהדרין הלכה ח , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף א בהג"ה , וטור ושו"ע חו"מ סי' ק סעיף ג:

נט מ מיי' פ"ז מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף א:

ס נ מיי' פ"ז מהל' תלמוד תורה הלכה יב , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף יג:

סא ס מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף טו:

סב ע מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף כ:

סג פ מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף כא:

סד צ מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה יג , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף מה:

סה ק טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף כו:

סו ר מיי' פ"ז מהל' תלמוד תורה הלכה ט , טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף כה:

סז ש ת טור ושו"ע יו"ד סי' שלד סעיף כ: